פסקי דין על סלימאן סלאמה | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף ירושלים

10201/09 בל     03/02/2011




בל 10201/09 סלימאן סלאמה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



ב"ל 10201-09 סלאמה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים






בפני

כב' השופט
דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) ציפי בר
נ.צ. (מ) שלמה סירקיס


תובע

סלימאן סלאמה
ע"י ב"כ עו"ד עאדל חלאילה


נגד


נתבע

בטוח לאומי-סניף ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד חנה מנדלסון




פסק דין


התובע, מר סלימאן סלאמה
, יליד 1937, החל לקבל קצבת זקנה בחודש 3/06 עם תוספת השלמת הכנסה.
בחודש 7/08 התברר כי לתובע יש רכב מסוג פיז'ו מס. רישוי 29-261-86 אשר רשום על שמו מאז 19.10.01 (להלן: "הרכב"). לאור זאת בוטלה זכאותו של התובע לתוספת השלמת הכנסה מחודש 3/06 ואילך, ונוצר חוב.
התובע הפקיד את רישיון הרכב בחודש 10/08 ומאז חודשה זכאותו להשלמת הכנסה.
בהליך זה התובע מבקש לבטל את החוב שנוצר לו בגין ביטול זכאותו להשלמת הכנסה מחודש 3/06 עד לחודש 10/08.
טענת התובע היא כי למרות שהרכב היה רשום על שמו, הוא לא היה בבעלותו ולא היה בשימושו. לדבריו, מעולם לא היה בבעלותו רכב והוא מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה. גרסתו היא שלאחר שקצבתו הופחתה הוא פנה לסניף המוסד לביטוח לאומי לברר את סיבת ההפחתה ובבירור נמסר לו כי הרכב רשום על שמו. לדבריו, זו הפעם הראשונה בה גילה שנרשם על שמו רכב.
כשחזר הביתה וסיפר לבני משפחתו כי רכב רשום על שמו, בנו סאמר התוודה בפינו כי רשם את הרכב על שמו על דעת עצמו ובלי ידיעתו או רשותו של התובע.
לתמיכה בגרסתו הביא התובע את בנו סאמר לעדות. סאמר היה בן 29 בעת חתימתו על תצהירו ביום 27.7.09. לטענתו, הוא סובל מהתמכרות כרונית לאלכוהול ולחובתו הרשות פליליות והוא אף ריצה מספר עונשי מאסר. הוא העיד כי בשנת 2001 הוא רשם ביוזמתו וללא ידיעת התובע את הרכב על שם התובע. הוא התכוון לרכוש את הרכב כדי למכור את חלקיו, אך הוא איבד את תעודת הזהות שלו ולכן הוא לקח העתק צילומי של תעודת הזהות של התובע ורשם את הרכב על שם התובע ללא ידיעתו. לאחר מכן הוא פירק את הרכב לחלקים ומכר אותם לסאלח ג'ית.
במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוא טען כי רכש את הרכב מאדם בשם אבו זערור שויקי וכי העברת הבעלות ברכב נעשתה בסניף הדואר נווה יעקב.
מטעם הנתבע הוגשו שתי תעודות של עובדי ציבור וכן מכתב של הלשכה המשפטית של חברת דואר ישראל. תעודת עובד ציבור אחת הוגשה על ידי גב' יהודית שמחי, מנהלת סניף משרד התחבורה ורישוי כלל ירושלים. היא מסרה שלפי הנתונים במחשב של רשות הרישוי, העברת בעלות ברכב נעשתה ביום 19.10.01 על שם התובע יחד עם המוכר בהתאם לתקנות התעבורה. לתעודה צורף מסמך "רישום שינוי בעלות רכב" ועולה ממנו שהמוכר היה אדם בשם ח'ליל פספוס ת.ז. 02640554-8 והקונה היה התובע, שכתובתו נרשמה כ"ואדי אל ג'וז". תעודת עובד ציבור נוספת הוגשה גב' נעמי ברהום, ראש ענף במינהל האוכלוסין. על פי האמור בתעודה זו התובע שינה את כתובתו ביום 20.7.03 מואדי ג'וז לשכונת מחנה פליטים שועפט, ולא אותרו כתובות קודמות לואדי ג'וז. על פי מכתב הלשכה המשפטית של רשות הדואר, העברת הבעלות ברכב ביום 19.10.10 נעשתה בסניף הדואר ברחוב סלאח אדין.
משנרשם הרכב על שם התובע, עליו מוטל לסתור את נכונות הרישום. לדעתנו, התובע לא הרים את הנטל לסתור את נכונות הרישום. גרסת התובע שנתמכה בעדות בנו, אינה מהימנה עלינו.

ידיעת דיינים היא, והדבר מעוגן בתקנות התעבורה, כי לשם ביצוע העברת בעלות ברכב נדרשים המוכר והקונה להציג תעודת זהות. בנו של התובע סאמר היה בן 29 במועד חתימתו על תצהירו ביום 27.7.09 כאמור בתצהירו. לפיכך, בעת שלטענתו התייצב בפני
פקיד דואר בשנת 2001 והציג את תעודת זהותו של התובע כתעודת זהות שלו, הוא היה בן 21, בעוד אביו היה בן 64 באותו מועד. איננו מאמינים לתובע ולבנו כי בנו של התובע הציג לפקיד הדואר את תעודת הזהות של התובע, שכן תמונת התובע בתעודת הזהות היתה מגלה על פניה שהאדם שעומד בפני
פקיד הדואר אינו בעל תעודת הזהות המוצגת לו. בנוסף לכך, גרסת בנו של התובע לפיה הציג צילום של תעודת זהות לפקיד הדואר, להבדיל מתעודת זהות מקורית, על פניה איננה מהימנה.

בנוסף לכך, התובע התגלה כמי שנכון למסור עדות שאינה אמת לבית הדין. כאשר הוצג לתובע אישור רישום העברת הבעלות והוא הופנה לכך שכתובתו כפי שנרשמה עליו היא "ואדי ג'וז", התובע התכחש למגורים בואדי ג'וז למעט מספר חודשים לאחר מלחמת ששת הימים. הכחשה זו אינה עולה בקנה אחד עם תעודת עובד הציבור של גב' ברהום.
זאת ועוד, גרסת בנו של התובע בדבר זהות המוכר אינה מתיישבת עם האמור ברישום העברת הבעלות, ומכל מקום, התובע לא הביא לעדות את מי שלטענת בנו מכר לו את הרכב או את מי שלטענתו קנה ממנו את הרכב. לשם כך נדחה בירור התיק לאחר שנשמעו עדויותיהם של התובע ושל בנו (פרוטוקול הדיון מיום 20.1.10), אך הקונה לא הובא לעדות.
אשר לעובדה שלתובע אין רישיון נהיגה - התובע אישר כי יש לו בן שיש לו רישיון נהיגה, ולפיכך אין מדובר במצב בו אין לתובע כל תועלת מבעלות על רכב.
לאור האמור, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את אי נכונות רישום הרכב על שמו. המסקנה העולה מכך היא כי התובע היה בעליו של רכב החל מיום 19.10.01 עד לחודש 10/08.
מקובלת עלינו טענת הנתבע כי משהוכח כי התובע היה בעלים של רכב, טענות התובע בדבר אי שימוש ברכב על ידי התובע אינן מעלות ואינן מורידות, וזאת לאור לשונו הברורה של סעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה, המגדירה "רכב" כ"רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, שבבעלות התובע או שבשימושו של התובע..".
התביעה נדחית.
ערעור על

פסק דין
זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
כט' שבט תשע"א, 3 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".






נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג
, שופט






















בל בית דין אזורי לעבודה 10201/09 סלימאן סלאמה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים (פורסם ב-ֽ 03/02/2011)