פסקי דין על סאלח מריסאת | פסקי דין על עו"ד מוחמד אבו יונס | פסקי דין על חסן מריסאת |

5122/10 רעא     27/02/2011




רעא 5122/10 סאלח מריסאת נ' עו"ד מוחמד אבו יונס, חסן מריסאת




החלטה בתיק רע"א 5122/10
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון
בירושלים


רע"א
5122/10


בפני
:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח


המבקש:
סאלח מריסאת



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עו"ד מוחמד אבו יונס



2. חסן מריסאת


הוגש הליך




החלטה


1.
המחלוקות בין הצדדים שבות ומעסיקות את הערכאות השיפוטיות ובכללן בית-משפט זה. לעת הזאת, תלויות ועומדות בין הצדדים שתי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.2010 - רע"א 5125/10, וכן רע"א 5122/10 הוא ההליך שבכותרת. בדומה להשתלשלות העניינים ברע"א 5125/10 הנ"ל, גם ההליך שבכותרת הובא לפניי בהתאם להחלטת כב' השופט דנציגר מיום 26.1.2011, לצורך בירור טענת המשיבים לפיה ההליך הוגש באיחור. לאחר בירור העניין, אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי ההליך הוגש במועדו, בהתחשב בשביתת מזכירויות בתי-המשפט בתקופה הרלוונטית. השאלה שנותרה להכרעתי נוגעת לשאלת סיווגו של ההליך שבכותרת - האם ערעור ברשות או בזכות.

2.
בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.2010. בהחלטה זו נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המשיב 1, כונס הנכסים של חברת סלאמה שירותי דרך בע"מ (להלן:
הכונס
ו
החברה
בהתאמה), ואישר דו"ח רואה-חשבון שתרגם לתוצאה אופרטיבית פסק-בוררות בין בעלי-הדין. יוער כי פסק הבוררות אושר בשעתו על-ידי בית-המשפט המחוזי, וערעור על כך נדחה על-ידי בית-משפט זה (ע"א 8777/08), וכן נדחתה בקשה לדיון נוסף בעניין (דנ"א 3883/10). עוד יוער כי הכונס הגיש את דו"ח רואה-החשבון לאישורו של בית-המשפט המחוזי, לאחר שביום 9.9.2008 הורה לו בית-המשפט המחוזי (כב' השופט י' עמית) לתרגם באמצעות רואה-חשבון מטעמו את פסק הבוררות לתוצאה אופרטיבית, על-מנת שניתן יהיה לבצעו בהוצל"פ. המבקש לא השיג בשעתו על ההחלטה האמורה של כב' השופט עמית. כאמור, בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כנגד ההחלטה המאוחרת יותר מיום 31.5.2010, במסגרתה נענה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' קיסרי) לבקשת הכונס, ואישר את דו"ח רואה-החשבון שתרגם את פסק הבוררות לתוצאה אופרטיבית תוך התאמת ספרי החברה אליו.

3.
המבקש סבור כי החלטתו הנדונה של בית-המשפט המחוזי מהווה פסק-דין שכן בעקבותיה קיבל דו"ח רואה-החשבון תוקף, ואף נפתח כנגד המבקש תיק הוצל"פ. בהתאם לכך, נטען כי דרך ההשגה המתאימה היא באמצעות ערעור בזכות. דומה כי הכונס מסכים לעמדה זו (אף כי לטענתו, יש בכך כדי להוביל למחיקת ההליך שבכותרת על הסף משהוגש כערעור ברשות ולא כערעור בזכות). המשיב 2 הותיר את שאלת הסיווג לשיקול-דעת בית-המשפט.

4.
בדומה לאמוּר בהחלטתי שניתנה ברע"א 5125/10, גם במקרה דנן אני סבורה כי הטענות בדבר סיווג החלטתו של בית-המשפט המחוזי לפי דיני הערעור הרגילים אינה דורשת הכרעה, שכן בנסיבות העניין חל ההסדר הקבוע בסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:
חוק הבוררות
). סעיף זה קובע כי הדרך להשיג על "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה" (קרי- חוק הבוררות) היא באמצעות ערעור ברשות. ההסדר האמור סוטה מכללי הערעור הרגילים, וקובע כי ערעור על החלטה של בית המשפט לפי חוק הבוררות טעון רשות, וזאת בין אם מדובר בהחלטה המכריעה באופן סופי בתובענה ובין אם מדובר ב"החלטה אחרת". בית-המשפט העליון נקט בפרשנות מרחיבה בכל הנוגע למשמעות הביטוי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה". נפסק כי הוראת-סעיף 38 לחוק הבוררות חלה לא רק על החלטות בענייני בוררות המנויים במפורש בחוק הבוררות, אלא גם על "החלטות חיצוניות" שבמרכזם עומדים "ענייני בוררות" הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות - וזאת בין בהליכים טרם מתן פסק בורר ובין בהליכים לאחר נתינתו (ראו: ע"א 4886/00
גרוס נ' קידר
, פ"ד נז(5) 933 (2003)). בהחלטתי שניתנה ברע"א 5125/10 הנ"ל עמדתי על התכליות המונחות בבסיס הפרשנות המרחיבה האמורה, וציינתי כי המסגרת הדיונית והדין החל על העניין אינם מכריעים לצורך תחולתו של סעיף 38 לחוק הבוררות, שכן נדרשת בחינה מהותית של עוצמת הזיקה לענייני בוררות. לא אחזור על דבריי שם, והמעוניין יעיין שם.

5.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי טעון רשות בהתאם לסעיף 38 לחוק הבוררות. בית-המשפט המחוזי אישר את דו"ח רואה-החשבון אשר תרגם את פסק הבורר לתוצאה אופרטיבית, והתאים את ספרי החברה אליו. אמת, בהחלטת כב' השופט עמית מיום 9.9.2008 נקבע כי הכונס, מטעמו פעל רואה-החשבון לצורך הכנת הדו"ח, אינו בעל מעמד של בורר או מעין-בורר. אולם בכך אין כדי לשנות מן העובדה כי במרכז ההליך ניצב פסק בוררות שאושר בשעתו על-ידי בית-המשפט המחוזי ושערעור על כך נדחה על-ידי בית-משפט זה. ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת אישרה את תרגומו האופרטיבי של פסק הבוררות לאחר שזה אוּשר, ובכך איפשרה פתיחת הליך הוצל"פ לצורך ביצועו. בהתחשב בכך, אני סבורה כי ההחלטה הנדונה קשורה בזיקה מהותית הדוקה לענייני בוררות. לטעמי, אין הצדקה ממשית להבחין במישור הליכי ההשגה, בין החלטה שאישרה פסק בורר - לגביה אין ספק שחל סעיף 38 - לבין החלטה שאישרה את תרגומו של הפסק שכבר אוּשר לתוצאה אופרטיבית כדי לאפשר את ביצועו. מסקנה אחרת תוביל לכך שבעוד שההחלטה המהותית המאשרת את פסק הבוררות מצריכה רשות כדי להשיג עליה, הרי החלטה המאפשרת את ביצוע פסק הבוררות לאחר שזה אוּשר, תהיה נתונה לערעור בזכות ללא צורך בקבלת רשות. תוצאה כאמור מנוגדת להגיונם של דברים,
ואף אינה מתיישבת עם הצורך בהפעלה הרמונית של סדרי הדין אשר במסגרתם מופעלת הביקורת הערעורית בענייני בוררות.


לא נעלם מעיניי כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן, השגתו של המבקש על אישור פסק הבוררות נדונה בשעתו במסגרת ערעור בזכות (ע"א 8777/08). זאת בשל כך שפסק-הדין שאישר את פסק הבורר כלל הכרעות בעניינים נוספים בין הצדדים אשר בגינם היתה נתונה למבקש זכות ערעור (ראו התייחסות לכך בהחלטתי ברע"א 5125/10 הנ"ל, פיסקה 7). בכך אין כדי לשנות מן העובדה שעל דרך העיקרון, הכרעה בבקשה לאישור פסק בורר מחייבת קבלת רשות ערעור לפי סעיף 38 לחוק הבוררות. לשיטתי, הפעלה הרמונית של סדרי הדין בענייני בוררות מחייבת כי סעיף 38 יחול גם לגבי ההחלטה הנדונה לפניי, שעניינה תרגום פסק הבורר שאוּשר לתוצאה אופרטיבית לצורך ביצועו.


אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, באתי למסקנה כי הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי טעון רשות בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 38 לחוק הבוררות. ההליך שבכותרת ייוותר, אפוא, על כנו והטיפול בו יימשך לפי הסדר הרגיל. כל צד יישא בהוצאותיו.


ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשע"א (27.2.2011).



דנה כהן-לקח

, שופטת




ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10051220_f09.doc

כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 5122/10 סאלח מריסאת נ' עו"ד מוחמד אבו יונס, חסן מריסאת (פורסם ב-ֽ 27/02/2011)