פסקי דין על בוגנים (לוי) ליאת | פסקי דין על הכונס הרשמי

409/03 פשר     25/04/2004




פשר 409/03 בוגנים (לוי) ליאת נ' הכונס הרשמי




4


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
פשר 000409/03


בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון

תאריך:
25/04/2004


בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
הפקודה




בוגנים (לוי) ליאת

המבקשת/החייבת

נגד


הכונס הרשמי

המשיב


פסק דין


1. החייבת הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל.

ביום 04/09/03 נעתר בית המשפט (כבוד השופט סוקול) לבקשת החייבת ונתן, בהסכמת הכונס הרשמי
, צו לכינוס נכסיה. באותה החלטה חוייבה החייבת לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיה, סך של 800 ₪ מדי חודש בחודשו.

עתה עלי להחליט אם להכריז על החייבת פושטת רגל אם לאו.

2. עמדת הכונס הרשמי


הכונס הרשמי
ערך חקירה בעניינה של החייבת והגיש לבית המשפט חוות דעת לפי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה").

מחוות דעתו של הכונס הרשמי
עולה כדלקמן:

א. החייבת הגיש את בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך של 750,000 ש"ח ל- 15 נושים. נכון ליום עריכת הדעת הוגשו כנגד החייבת תביעות חוב על סך כולל של 682,240 ₪.

ב. גרסתה של החייבת באשר לנסיבות הסתבכותה הכלכלית פורטו בתצהיר שנתנה בתמיכה לבקשתה.

לטענת החייבת היא הקימה את חברת ליאת לוי בגדי ילדים בע"מ. אבי החייבת לוי שמעון היה אחד מבעלי המניות והבעלים בחנות שברחוב בן עמי 44 בעכו.

החייבת טענה כי החברה נכנסה לקשיים כלכליים כבדים בשנת 1999.

היות והחברה נכנסה לקשיים והפכה מוגבלת בחשבונות הבנקים, נתנה החייבת שיקים אישיים לטובת העסק, שיקים שלא כובדו.

בנוסף לאמור לעיל חתמה החייבת על כתב ערבות להבטחת חוב ספציפי בגין הלוואה שנטלה החברה הנ"ל מבנק דיסקונט.

הנושה העיקרי, כך הצהירה החייבת בתצהירה, הינו בנק דיסקונט.

ג. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי
, עו"ד גב' הילה קרליץ, כתבה בחוות דעתה כי ממצאי החקירה שנערכה לחייבת העלו כי החייבת נשואה ואם לילדה כבת שנה. היא עובדת כמנהלת חשבונות שכירה ובעלה עובד כחשמלאי שכיר בחברת אינטר אור שביט בע"מ.

מתברר כי החייבת הקימה את חברת ליאת לוי בגדי ילדים בע"מ בהיותה בת 18, כאשר חנותו של אביה נקלעה לקשיים והוגבלה בחשבונות הבנקים.

החייבת לא היתה מעורבת כלל בנעשה בחברה. לצורך ניהול החברה פתחה החייבת חשבונות בבנק דיסקונט ובבנק המזרחי.

עו"ד גב' קרליץ כתבה בחוות דעתה כי -

"לדבריה של החייבת, נהגה לחתום לאביה על פנקסי שיקים "בלנקו", לצורך ניהול החברה ותשלומיה. כמו כן החייבת לא נהגה לברר את מצב החשבון של החברה והתעלמה כליל מכל הנוגע לחברה, לדבריה "לא התעניינתי כי זה היה העסק שלו".

עו"ד קרליץ ציינה כי עיון בדו"חות הכספיים של החברה מעלה כי לחברה היו בשנים 1998 עד 2001 רווחים מינמליים. כן עלה מן הדו"חות כי בשנים 1998 ו- 2000 נמשכו משכורות עבור החייבת וזאת למרות שהחייבת לא עבדה בחברה בפועל.

באת כח הכונס הרשמי
ציינה בחוות דעתה כי ביום 06/05/01 חתמה החייבת בבנק דיסקונט על ערבות לטובת החברה להבטחת חוב ספציפי בסך של 560,061 ₪. "כל זאת עת היתה החברה שקועה בחובות כל זאת לאחר שהחייבת משכנה את תקבולי כרטיסי האשראי של החברה בשנת 1999".

עוד כתבה עו"ד קרליץ בחוות דעתה כי בשנים 1998 עד 2001 היה רשום על שם החייבת רכב מסוג פיאט שנת ייצור 1996 שמספר הרישוי שלו 19-816-78. בגין הרכב האמור רובצים על החייבת 7 קנסות. בחקירתה במשרדי הכונס הרשמי
טענה החייבת כי איננה יודעת דבר על רכב זה וכי מעולם היא או מי מבני משפחה לא נהגו בו.

ד. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי
, עו"ד גב' הילה קרליץ, כתבה בחוות דעתה כי מסקנתה היא שהחייבת לא הוכיחה את גירסתה באשר לאופן יצירת חובותיה וכי על שום כך לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה להוכיח כי יצרה את חובותיה בתום לב. לדבריה -

"(...) נהפוך הוא, מממצאי החקירה ומתצהירה של החייבת עולה כי לטובת החייבת נמשכו משכורות בשנים 1998-2000 בניגוד מוחלט לטענתה כי לא הייתה מעורבת בפעילות העיסקית של החברה כלל ואביה ניהל את החברה בפועל. בנוסף, חתמה החייבת ערבות להבטחת חוב ספציפי לחברה בסך 560,061 ₪ בשנת 2001 עת הייתה החברה בקשיים כלכליים".

ה. עוד טענה עו"ד קרליץ בחוות דעתה כי החייבת לא שיתפה פעולה במסגרת הליך פשיטת הרגל בכך שלא המציאה את המסמכים שנדרשה להמציא. לדבריה, "ללא המסמכים הנדרשים לא ניתן להתחקות אחר פעולותיה של החייבת ולברר האם נהגה בתום לב בהיווצרות חובותיה".

ו. עו"ד קרליץ הוסיפה כי החייבת לא נהגה בתום לב בכך שנהגה למסור לאביה, דרך קבע, שיקים חתומים על החלק כאשר פנקסי השיקים היו באופן תמידי בחזקתו.

ז. עו"ד קרליץ טענה כי החייבת מנצלת לרעה את הליכי פשיטת הרגל בכך שהיא אינה משלמת את התשלומים שהושתו עליה כסדרם.

על שום כל אלה, טענה עו"ד קרליץ בחוות דעתה, מן הדין לדחות את בקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל.

3. טענות החייבת

א. בא כוחה המלומד של החייבת, עו"ד גיא אופיר, ביקש לקבל את בקשתה של החייבת מן הנימוקים שהושמעו על ידו בטענותיו שבע"פ בדיון שהתקיים ביום 17.3.04, וכן ב"הודעה דחופה לבית המשפט הנכבד" שהוגשה על ידו ביום 21.4.04. להודעה האמורה ראה עו"ד אופיר לנכון לצרף העתק מן הקבלות המעידות על התשלומים ששולמו על ידי החייבת וכן פרוטוקול דיון שהתקיים בפני
כבוד הרשמת פומרנץ במסגרת בשא 14682/02 שבתיק אזרחי 3569/02, וכן סיכומי טענות שהוגשו על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ במסגרת אותו הליך בפני
כבוד הרשמת פומרנץ.

ב. ב"כ החייבת טען כי מלכתחילה היתה לאבי החייבת חנות שנוהלה כעסק עצמאי ולאחר מכן הקים האב חברה שנקלעה לקשיים כלכליים.

עו"ד אופיר טען כי החברה הפעילה את החנות שברחוב בן עמי 4 בעכו. החנות האמורה שועבדה לטובת בנק דיסקונט.

לעניין החסר בתשלומים התחייב ב"כ החייבת כי כל התשלומים החסרים ישולמו בהקדם.

בהודעה שהוגשה לבית המשפט כאמור, טען ב"כ החייבת שכל התשלומים שבפיגור שולמו (צורפו להודעה קבלות של 6 תשלומים).

ב"כ החייבת טען כי אביה של החייבת ניצל את תום ליבה ואת גילה הצעיר (החייבת הייתה אז בת 18) כאשר פתח עסקי בגדים על שמה.

עו"ד אופיר טען כי החייבת "חשבה בתמימות כי בעזרתה לאביה יש משום הצלת המשפחה אבל מעולם לא חשבה ו/או היה לה יסוד להניח כי אביה יסבך אותה בחובות".

ב"כ החייבת טען כי חובה הגדול של מרשתו הינו החוב לבנק דיסקונט. חוב זה, טען, הינו חוב שנוי במחלוקת והוא עדיין תלוי ועומד להכרעתו של בית משפט השלום בחיפה. ב"כ החייבת טען כי "המבקשת אינה פושעת וכל חטאה היה שבצעירותה ובתמימותה האמינה היא שבעזרתה לאביה יהיה משום הצלת משפחתה, דבר שלא קרה בפועל".

עו"ד אופיר טען ש"כל החובות האחרים המפורטים בבקשה הינם חובות של אביה שמסר שיקים של החייבת במקום שיקים שלו שלא כובדו על ידי הבנק (למעשה כל אותם נושים הגישו תביעות גם כנגד אביה של החייבת - האדם שיצר את כל החובות הנ"ל)".

ב"כ החייבת טען שרק הכרזתה של מרשתו כפושטת רגל תועיל לנושים "שכן רק במסגרת זו תוכל החייבת בעתיד להגיע לפריסה ומחיקה של חלק מחובה ובכך להשתקם ולהתחיל בחיים חדשים".

ב"כ החייבת טען כי מרשתו נישאה לא מכבר ועתה היא חובקת תינוק וכי "אין ספק כי מעולם לא יצרה היא חובות אישיים למעט אותם חובות שיצר עבורה אביה בעת ניצול גילה הצעיר ותום ליבה".

לדברי ב"כ החייבת אם תדחה בקשתה להכריזה פושטת רגל ייגרם לה "עוול גדול".

4. דיון

א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה.

ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום לבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו: ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; וראו את ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756.

ג. החייבת חטאה בענייננו חטא כפול כאשר כל אחד מהם, כשלעצמו, די בו כדי להצדיק את דחיית בקשתה.

ראשית, החייבת פתחה לחברה חשבונות בנק ונהגה לחתום על פנקסי שיקים "בלנקו" מבלי לברר כלל את מצב חשבונה של החברה. למעשה, לא היתה לחייבת כל ידיעה אם יש בחשבון הבנק כסף בכמות מספקת כדי לכסות את השיקים שנמשכו על ידה. החייבת נהגה בפזיזות ובחוסר אכפתיות באשר לתוצאות הנובעות מהוצאתם של שיקים החתומים על ידה וסיחורם לצדדים שלישיים.

שיק הנחתם בידי מושכו ומסוחר לצד שלישי הינו התחייבות לשלם את הסכום הנקוב בו. כאשר אדם חותם על שיקים, בנסיבות שתוארו לעיל, מבלי לדעת כלל אם יש בחשבון הבנק כסף לתשלום הסכום הנקוב בשיק אם לאו (בפועל, בענייננו, אנו יודעים כיום שלא היה לשיקים כיסוי), יש בכך משום מצג כוזב בפני
מקבלי השיקים וממילא יש בכך משום התנהגות חסרת תום לב.

אם נזכור כי החייבת היתה צעירה בת 18, ללא הכנסות וללא רכוש, הרי שהתנהגות חסרת אחריות זו זועקת לשמיים. מי שכך נוהג אינו ראוי להגנתו של בית המשפט במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

שנית, החייבת חתמה על ערבות להבטחת חוב כספי בסך של 560,061 ₪. החייבת עשתה כן בעת שהחברה היתה שקועה בחובות, כאשר היא עצמה הינה חסרת רכוש כלשהו וכאשר היה ברור שהיא עצמה אינה מסוגלת לשלם חוב כזה.

סברוני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב.

אין פירוש הדבר כי הבנק שקיבל את ערבות החייבת למרות גילה הצעיר ולמרות שלא היתה הצדקה כלכלית לקבלה, נקי מאחריות למחדל בנסיבות אלה. גם הבנק נהג כאן בחוסר אחריות ותוך גילוי חוסר אכפתיות לשאלה אם יוכל לגבות את המגיע לו אם לאו. ברם, לא בכך עסקינן במסגרת הנוכחית.

ד. בא כוחה המלומד של החייבת הדגיש בטענותיו את גילה הרך של החייבת בעת שעשתה את המעשים הנ"ל.

כשלעצמי אני סבור שהחייבת אינה יכולה להסתתר מאחורי גילה הצעיר בנסיבות דנן. החייבת הייתה בגירה בעת שעשתה את המעשים האמורים ועל כן היא נושאת במלוא האחריות למעשיה. טרוניתה של החייבת, אם יש בפיה כזו, אינה צריכה להיות מופנית כנגד מי שרואה בה בוגרת האחראית למעשיה, ועל כן אינו מוכן להעניק לה את הגנת פקודת פשיטת הרגל, אלא כנגד אביה שסיבך אותה במצב הכלכלי האמור.

הליך פשיטת הרגל מיועד לאנשים ישרי דרך שהסתבכו במצב כלכלי קשה בתום לב. התנהגותה הנ"ל של החייבת הייתה התנהגות חסרת תום לב. על שום כך, דין בקשתה להדחות.

5. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

א. אני דוחה את בקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל.

ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייבת ביום 4.9.03.


ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 409/03.

פיסקה 5 של

פסק דין
זה הושמעה בפומבי בהעדר הצדדים שהוזמנו כדין.

המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום בליווית אישורי מסירה כדין.

ניתן היום ד' באייר, תשס"ד (25 באפריל 2004).

מותר לפרסום מיום 25.4.04.

עודד גרשון
, שופט
הקלדנית: מירי דוד








פשר בית משפט מחוזי 409/03 בוגנים (לוי) ליאת נ' הכונס הרשמי (פורסם ב-ֽ 25/04/2004)