פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות שרון פלילי | פסקי דין על עומר אלסאנע | פסקי דין על מחמד אלסנע |

5394/09 פ     02/03/2011




פ 5394/09 מ.י. לשכת תביעות שרון פלילי נ' עומר אלסאנע, מחמד אלסנע




לך






בית משפט השלום בנתניה

ת"פ 5394-09 מ.י. לשכת תביעות שרון - פלילי
נ' אלסאנע ואח'



02 מרץ 2011





2718/09

בפני
כב' השופטת חנה שניצר-זאגא


המאשימה
מ.י. לשכת תביעות שרון – פלילי

נגד

הנאשמים
1.
עומר אלסאנע
2.
מחמד אלסנע



<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עוה"ד גב' שרית קוטלובסקי
בא כוח נאשם 1 - עו"ד ירון דוד

נאשם 1 - בעצמו
בא כוח נאשם 2 - עו"ד גב' עדי חביב
נאשם 2 - בעצמו
פרוטוקול

<#3#>
הכרעת דין

1.
כנגד נאשם 1 עומר אלסאנע
ונאשם 2 מחמד אלסנע
, הוגש כתב אישום בגין עבירות של התפרצות לבית מגורים בצוותא לפי סעיף 406 (ב) + 29 לחוק העונשין, גניבה בצוותא לפי סעיף 384 + 29 לחוק והחזקת נכס חשוד בצוותא לפי סעיף 413 + 29 לחוק העונשין.

בהתאם לעובדות כתב האישום ביום 8.4.09 בשעה 04:30 לערך התפרצו השניים לבית מתלוננת בנתניה וגנבו מחשב נייד ותכשיטים.

באותו יום בסמוך לשעה 06:00, נתפסו במחסום סמוך לישוב גן יבנה כאשר ברשותם הרכוש החשוד כגנוב.

2.
מטעם התביעה העידו שישה עדים והוגשו חמישה מוצגים.

מטעם ההגנה העיד נאשם 1 והוגש מוצג מטעם נאשם 2.

נאשם 2 בחר שלא להעיד.

3.
ראיות התביעה:

ע.ת/1 איליה גלנטר – שוטר ביחידת יס"מ לכיש, שהיה מוצב ביום האירוע במחסום סמוך לכניסה לאשדוד: "ראיתי רכב מסוג שברולט מגיע למחסום בתוך הרכב היו שני אנשים עם חזות מזרחית. החשדתי בהם כבני מיעוטים. לשאלתי לאן הם מגיעים אמרו לי שהם סטודנטים מבאר שבע והולכים ללימודים ... ביקשתי מהם לעצור בצד לבדיקה." (עמ' 8 לפרו').

בחקירה נגדית לא זכר פרטים מעבר לסוג הרכב ומספרו שנרשם בדו"ח ולטענתו, ניגש לרכב וניהל שיחה עם שני החשודים: "זאת אומרת קיבלתי תשובה משני החשודים. שניהם ישבו מקדימה. אחד ליד השני." (עמ' 9 לפרו').

4.
ע.ת/2 תומר וקנין - לוחם ביחידת יס"מ לכיש, היה מאבטח במחסום ביום האירוע, קיבל מע.ת/1 שכיוון את התנועה ובדק, את הרכב של החשודים: "הגעתי ושאלתי אותם מהיכן הם הגיעו. הם ענו לי מתל-אביב.

מפקד היחידה בשם אבי לוי הצטרף אלי ואני והוא זיהינו שיש לפטופ בחלק האחורי של הרכב. שאל אותם מאיפה זה, אחד האנשים אמר שהוא שם את זה וזה שלו.

התשובה היתה אני הנחתי את זה שם. זה שישב ליד הנהג אמר את זה. לא הנהג ...

... אני מסתכל בדו"ח שלי מיום האירוע, עומר נהג ברכב ומוחמד ישב לידו. מה שרשום זה מה שהיה."
(עמ' 9 ו- 10 לפרו').


בחקירה נגדית הבהיר כי הדו"ח נרשם בתחנה לאחר האירוע, ע.ת/1 רק סימן להם לעצור, תחקר מעט, והמשיך לכוון את התנועה.

בחקירה נגדית לב"כ נאשם 2 הבהיר כי את המחשב הנהג זיהה בחלק האחורי של הרכב מאחורי הנהג.

העד עומת עם המידע שנמסר מפי מפקד היחידה אבי לוי לגבי זהות השניים ומיקום מציאת המחשב הנייד בתוך הרכב.

5.
ע.ת/3 תומר בן חמו – לוחם יס"מ ששימש כמאבטח במחסום, מציין בעדותו את הרכב החשוד, את הציוד שנתפס ברכב, את החשד כי מדובר ברכוש גנוב, בדיקה שנעשתה במחשב ומציאת פרטי הבעלים.

בחקירה נגדית נדרש למיקום בו נמצא הרכוש, מתחת למושב הנהג או מתחת למושב שליד הנהג ולמיטב זכרונו המחשב היה מתחת למושב שליד הנהג.

6.
ע.ת/4 אבי לוי – היה מפקד יס"מ לכיש.
במועדים הרלבנטיים, ביום האירוע במסגרת פעילות של מחסומי שחר לקראת החגים,
העיד על מכונית שברולט שהגיעה, נעצרה לבדיקה ולאחר שעוררה את חשדם, נתבקשו השניים לצאת מהרכב: "בהמשך לחיפוש נמצא
מכשיר לפטופ מתחת לכיסא הנהג ... בתחילה אמרו שזה שלהם לאחר מכן כשפתחתי את המחשב והתחלתי לנבור בו הם שינו את הגירסה וטענו שזה של טרמפיסט שעלה ושכח אותו וירד מהרכב.
התחלתי לבדוק את המחשב שהם טענו שזה של טרמפיסט, שינו את גירסתם זה העלה את רמת חשדנו לגבי הציוד שנתפס. תוך כדי חיפוש במחשב הבנתי שזה שייך לאנשים אחרים לגמרי ... הצלחנו להוציא מספר טלפון ... אז הסברתי לה את פשר העניין והתברר לי שהיתה פריצה אצלה בבית ...
(עמ' 22 לפרו').
העד מבהיר כי הנהג טען בפני
ו שהניח את המחשב מתחת לכיסא ולאחר מכן כשהשניים כבר היו מחוץ לרכב הם טענו כי המחשב של טרמפיסט שעלה ושכח, כאשר בחיפוש נכח גם ע.ת/3 תומר וקנין.
בחקירה נגדית חוזר העד ומתאר את התרחיש במחסום כאשר ע.ת/1 מזהה רכב, מסמן לו להאיט ומכוון אותו לעמדת הבדיקה.
כאשר עומת לגבי מי מהשניים מסר גירסה לעניין המחשב ענה העד: "שהמחשב נמצא, נשאלה שאלה, היא לא יוחסה למישהו. באותה נקודת זמן אני לא יכול להבחין מי זה עומר ומי זה מוחמד, נשאלה שאלה באויר, הנהג טען שזה שלו והוא שם את זה מתחת לכיסא.
כשהמחשב יצא מחוץ לרכב ושני החשודים הבחינו שאנחנו מתחילים לנבור בו הם החליטו לשנות גירסה וזה מה שהיה, וזה מה שכתוב."

(עמ' 24 לפרו').
העד מבהיר כי בתנאי השטח באותו יום שני החשודים נראו דומים ולא ידע בתחילה את שמותיהם, אך לטענתו מי שענה לו ראשון כי המחשב שלו היה הנהג.

7.
ע.ת/5 ראובן דהרי – היה חוקר שגבה את אימרות הנאשמים תחת אזהרה, מציין כי השניים שמרו על זכות השתיקה ובאמצעותו הוגשו האימרות וסומנו, נאשם 1 – ת/4, נאשם 2 – ת/5.

8.
פרשת ההגנה:
בשלב המענה לכתב האישום, כפר נאשם 1 מפי בא כוחו בסעיפים 1 ו- 4 לכתב האישום וטען: "לא היה במקום באותו זמן."
לעניין סעיף 5 התפיסה ברכב בו נהג:
"הדברים הועלו ככל הנראה על ידי טרמפיסט שנסע איתם. לא ידע שאין ברשותו ולכן כופר בעבירה."

נאשם 2 כפר בסעיפים 1 ו- 4 וטען כי לא היה במקום באותו זמן:
"הוא ישב ברכב שנתפס כמפורט בסעיף 5. מודה שהלפטופ שנתפס ברכב שייך למתלוננת, ולא היה לו שום קשר לזה."
(עמ' 4 לפרו').
נאשם 1 נחקר תחת אזהרה ביום 8.4.09 בחשד להתפרצות וגניבה מדירה ומציאת רכוש גנוב ברכב בו נתפס.
הנאשם 1 הצהיר בתחילת החקירה כי הוא שומר על זכות השתיקה, ציין כי הרכב מהשכרה והרכב שייך לחבר שלו שעצור יחד עימו. (ראה ת/4).
נאשם 2 נחקר תחת אזהרה ביום 8.4.09 בחשד להתפרצות וגניבה מדירה ומציאת רכוש גנוב ברכב בו נתפס, הבין במה הוא נחשד, אך לא היה מוכן לשתף פעולה:
"מה שיש לי להגיד אני אגיד בבית משפט".
(ראה ת/5).

9.
נאשם 1 מסר בבית המשפט גירסה לפיה הנאשם 2 ביקש ממנו שיבוא עימו לשכור רכב וירשום את פרטיו, שכן אין לנאשם 2 רשיון נהיגה וכך עשו כאשר את התשלום ביצע נאשם 2:
"יום אחד לפני החזרה אותו, אמר לי בוא נצא לטיול. יצאנו. לא יודע איפה הלכנו. אמר לת"א לא יודע ת"א משהו על חוף. היינו אולי עד שעה שתיים, שתיים ומשהו, אני התעייפתי אמרתי רוצה נלך הביתה. הלכנו לכיוון הבית, אני הייתי נוהג כל הזמן. הייתי עייף יש תחנת דלק, עצרתי בתחנת דלק וישנתי לא יכולתי להמשיך את הנסיעה. הוא העיר אותי כשיצא אור הבוקר והמשכנו בנסיעה. פתאום יש מחסום. מחסום איש אמר לעצור בצד, עצרנו. אמר לי מאיפה אתם באתם לטיול, מאיפה אתם מבאר שבע. אמר תרדים רכב תרד מהרכב.

לקחו אותי בצד ומוחמד בצד. לא יודע מה היה.

אחרי רבע שעה אולי יותר, חצי שעה בא אלי שוטר אומר לי הוא הרביץ לי אמר לי איפה תכשיטים, אמרתי אין לי תכשיטים."
(עמ' 33, 34 לפרו').

הנאשם מכחיש שאמר כי הוא סטודנט ולטענתו אף לא ענה לשאלה של מי המחשב.

בחקירה נגדית ציין כי הוא מתגורר בדרום בישוב טראבין, נשוי ועובד במפעל.

הודה כי ביום 8.4.09 נהג ברכב שברולט, אותו שכר לבקשת נאשם 2 אשר שילם עבור השכירות ולבקשתו יצאו לטיול.

לשאלה כיצד חברו השניים יחד, ענה:
"לא חברים. אני גרתי לידו."
(עמ' 36 לפרו').

הנאשם מודה כי נהג ברכב כאשר נתפסו במחסום, לטענתו לא ידע לאן נסעו ואינו מכיר את הדרך, לא יודע אם הגיעו לנתניה או לתל-אביב:
"הוא אמר לי טיול נלך טיול, הלכנו לחוף ישבנו."
(עמ' 37 לפרו').

הנאשם לא ידע באיזו תחנת דלק עצרו, זה היה על הכביש המהיר ונאשם 2 יצא לשתות קפה, הוא ישן עד שהעיר אותו נאשם 2 והמשיכו בנסיעה.

הנאשם הכחיש כי אמר במחסום שהם סטודנטים מבאר שבע, חזר וטען כי שוטר הרביץ לו למרות שלא היו סימנים, לא ראה את הרכוש שנתפס ברכב ולא אמר לשוטר שהוא שם את המחשב ברכב ואף לא שטרמפיסט עלה לרכב ושכח את המחשב.

אין לנאשם הסבר לראיות התביעה ולרכוש שנתפס ברכב בו נהג ואף לא לגירסה הכבושה שהעלה לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט.

בחקירה נגדית לב"כ נאשם 2, הוצג לו עותק מחוזה השכירות של הרכב (נ/1 מטעם נאשם 2), לפיו הוא רשום כמי ששכר את הרכב.

לעניין הגירסה שהוטחה בפני
ו לפיה השאיר את נאשם 2 בתחנת הדלק יצא וחזר לאחר שעה וחצי, טען:
"אני לא ירדתי איתו מהרכב בכלל, גם אני לא יודע את הדרך שמוחמד שהוא ילך לא יודע כיוון בכלל איפה אני. הוא מכיר את הדרך הוא מכוון אותי."
(עמ' 41 לפרו').

10.
הנאשם 2 בחר שלא להעיד וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב"כ המאשימה ביקשה להרשיע את השניים בעבירות המיוחסות להם על בסיס ראיות התביעה וקיומה של "חזקה תכופה".

ב"כ נאשם 1 טוען לסתירות בין גירסאות השוטרים לגבי זהות השניים שנתפסו במחסום, מיקום הרכוש שנתפס, אי התאמה בין תאור המתלוננת לגבי הפורצים לביתה לבין הנאשם 1.

גירסת הנאשם 1 לא נסתרה לאחר שנאשם 2 בחר שלא להעיד ולפיכך יש לזכותו מחמת הספק.

כמו כן טען ב"כ נאשם 1 במהלך שמיעת הראיות כי הגירסה שנשמעה מפיו בשלב המענה לכתב האישום באה ככל הנראה מפרשנות שלו ואינה מפי הנאשם עצמו.

ב"כ נאשם 2 טען כי מי שנהג ברכב הוא נאשם 1, אין מחלוקת לגבי הרכוש שנתפס ברכב השייך למתלוננת, עדות השוטר לפיה הנאשם 1 אמר לו שהמחשב שלו והוא הניח אותו מתחת לכיסא.

גירסה כבושה שנמסרה לראשונה מפי נאשם 1 אינה אמינה.

לנאשם 2 אין כל חלק בעבירות המיוחסות לו מאחר ולא רצה להזיק לנאשם 1 בחר שלא להעיד.

לא ניתן לייחס לנאשם 2 חזקה תכופה ולמצער ניתן לייחס לו עבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב.

11.
בתום שמיעת הראיות, עיון במוצגים ובסיכומי הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי התביעה הניחה תשתית ראייתית איתנה ומוצקה להוכחת העובדות בבסיס כתב האישום.

אין מחלוקת לגבי הרכוש שנתפס ברכב בו נסעו השניים (ראה הודעת מתלוננת מיום 8.4.09, ת/1, לעניין הפריצה לביתה וגניבת רכוש, הודעה נוספת מיום 12.4.09 זיהוי הרכוש שנגנב (ת/2) ותיעוד הרכוש שהוחזר למתלוננת ת/3).

חזקה תכופה הינה חזקה שבעובדה, המתבססת על ההגיון וניסיון החיים, לפיה ניתן להסיק כי הימצאותו של חפץ, שנמצא זמן לא רב לאחר הגניבה, בחזקתו של פלוני, מעידה על קשר בין אותו פלוני לבין מעשה הגניבה.

חזקה זו משמשת כלי עזר חשוב בידי התביעה, שכן בכך פטורה היא מהבאת עדויות ישירות בקשר לביצוע עבירת גניבה.

החזקה ניתנת לסתירה ואם יש ספק לעניין הקשר הסיבתי בין החזקת הרכוש הגנוב לבין מעשה הגניבה:
"הנאשם רשאי להביא ראיות שיהיה בהן סתירה של ההנחה העולה מהימצאות הסחורה הגנובה בידיו, או בכדי להטיל ספק במשתמע מהימצאותה בידיו. בסופו של עניין, על בית המשפט לשקול את הנסיבות כולן, אפילו הסברו של הנאשם לא נמצא מהימן, ולקבוע אם יש בחזקה כאמור, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה, לבסס מסקנה במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי
להרשעתו של נאשם."

(ראה ע.פ. 480/88 פרץ נ' מ"י).

12.
בהתאם לראיות התביעה, המתלוננת מתארת בהודעתה ת/1 כי ביום 8.4.09 בשעה 04:30, ראתה מישהו עם פנס ביד וקפוצ'ון כהה על הראש בתוך ביתה החלה לצעוק גנב גנב ואז הפורץ ברח והיא הבחינה ברכוש שנגנב (מחשב נייד, שתי מצלמות, תכשיטים).

בהודעה נוספת זיהתה את הרכוש שנגנב בפריצה לדירתה (ראה ת/2).

אין מחלוקת כי מדובר ברכוש שנתפס ברכב של השניים שנעצרו במחסום בסמוך לשעה 06:00 במיקום המפורט בכתב האישום.

פרק הזמן והמרחק בין מקום הפריצה בעיר נתניה לבין המחסום בכניסה לעיר אשדוד, תואם את הנתונים בבסיס "החזקה התכופה".

הגירסה שהעלה נאשם 1 לראשונה בבית המשפט אינה עומדת במבחן המציאות, ההגיון והשכל הישר, נסתרה בעליל על ידי ראיות התביעה.

לא ניתן הסבר כלשהו בוודאי לא הסבר מניח את הדעת להימצאות הרכוש הגנוב ברכב בו נהג ונתפס.

לא נעלמה מעיני טענת ההגנה לעניין אי דיוקים בתאור עדי התביעה לעניין מיקום הרכוש הגנוב והתשובות שניתנו מפי השניים.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי מדובר בגירסה אמינה בכל הקשור למעורבותם של השניים בעבירות המיוחסות להם.

נאשם 2 בחר שלא להעיד ולאור אופיה של התשתית הראייתית בתיק זה, יש לתת משקל להימנעותו מלהעיד באופן המחזק את ראיות התביעה.

בנסיבות בהן לא ניתן הסבר סביר (מטעם נאשם 1) והסבר כלשהו (מטעם נאשם 2), לא נסתרה ההנחה העולה מהימצאות הרכוש הגנוב בחזקתם, ברכב בו נתפסו במחסום ולא הוטל כל ספק במשתמע מהימצאות הרכוש הגנוב.

המדובר במבצעים בצוותא, כאשר ההנחה בדבר הקשר בין מחזיק הרכוש הגנוב לבין מעשה הגניבה, הפכה בהעדר הסבר ו/או סתירה להנחה זו ובמכלול הנסיבות שהוכחו, לחזקה תכופה המבססת מסקנה במידת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי
.

13.
סוף דבר, הנסיבות מצביעות באופן ברור וגלוי על ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, כאשר הנאשמים לא סתרו ו/או הפריכו את המסקנה לפיה השניים פרצו וגנבו את הרכוש שנתפס בחזקתם.

לפיכך, הנני מרשיעה את שני הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו
אדר א תשע"א, 02/03/2011 במעמד הנוכחים.



חנה שניצר-זאגא
, שופטת


טיעוני ב"כ המאשימה לעונש:
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות בעבירות רכוש של התפרצות לבית מגורים בצוותא גניבה בצוותא והחזקת נכס חשוד כגנוב בצוותא.
מדובר בעבירות שבוצעו ב- 8.4.09 בשעת לילה מאוחרת לפנות בוקר. כאשר התפרצו לבית מגורים ותוך כדי אגב הפריצה התעוררה המתלוננת משנתה, החלה לצעוק ובנסיבות אלה נמלטו מהמקום.
הנאשמים גנבו רכוש כמפורט בכתב האישום וכשנתפסו נמצא עליהם רכוש נוסף החשוד כגנוב הכל כמפורט בכתב האישום.
אין צורך להכביר במילים אודות חומרת העבירות.
ערכאות השיפוט השונות כינו עבירות אלו כמכת מדינה ואני סבורה שיהיה בכך כדי לחטוא לאמת.
מדובר במציאות בלתי נסבלת שבה חיים אזרחי מדינת ישראל אשר מגלים כי רכושם נפרץ נגנב. מדובר בבית מגורים כאשר מעבר לפגיעה הכלכלית שהיא ברורה, חשוב להדגיש את הפגיעה הקשה בתחושת הבטחון, עוגמת הנפש היא בלתי רגילה. קיימת פגיעה קשה באמון שאותו רכוש הציבור לרשויות אכיפת החוק. מי שבסופו של יום נאלץ לשלם בצורה ישירה בגין עבירות אלו הוא אותו ציבור שנפגע וזאת על מנת להשלים אמצעי מיגון ולשלם פרמיות ביטוח גבוהות.
במקרה שלפנינו מדובר בנאשמים אשר הגיעו לתחום העיר נתניה במיוחד כדי לבצע את העבירה. מיקומה של העיר נתניה הוא ברור מוכר וידוע.
בנסיבות אלו, כאשר אין אלא לומר לבימ"ש שבכדי להוקיע עבירות אלו כדי להעביר מסר חד משמעי שביצוע העבירות אינו משתלם על אף הפיתוי הרב שבביצוע והקושי הרב שבאיתור המבצעים, חשוב שיובהר ע"י בימ"ש באמצעות ענישה חד משמעית שאינה מתפרשת לשני פנים דעתו ביחס לעבירות אלה.
אבקש לציין שעבירות אלה נושאות בחובן סיכון לכך שיבוצעו באלימות בין אם כדי להשיג רכוש ובין אם כדי להימלט. במקרה שלפנינו נכונים הדברים שעה שהמתלוננת התעוררה משנתה ונתקלה בנאשמים.
הנאשמים בחרו לנהל את ההוכחות, לשמוע את הראיות הזכות שמורה להם, אך בבוא היום שהורשעו הרי שאפילו את החסכון בזמן השיפוט והבאת העדים לא ניתן לזקוף לזכותם.
נאשם 1 עמד לדין בשנת 2005 בגין עבירת איומים.
נאשם 2 עמד בשתי הזדמנויות קודמות לדין ב- 2006 וב- 2007 בגין עבירות של החזקת סכין ועבירות אלימות. מגישה רישום קודם.
בנסיבות אלו אבקש להטיל עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי.
מגישה לבימ"ש פסיקה לעניין עבירות אלו הקוראת להחמיר בענישה. במקרה זה 18 חודשי מאסר בפועל.
הנאשמים היו עצורים מ- 10.4.09 עד 13.4.09.
אבקש להשיב את המוצגים לבעליהם ובהעדר לחלטם ולהשמידם.

טיעוני ב"כ נאשם 1 לעונש:
עוד לא שמעתי את התביעה אי פעם אומרת על עבירה שהיא קלה. אבקש להתייחס בפורפורציה.
כאשר יש מקרה שהיה יכול להיות אלימות ולא גלש ולא נגרם נזק גם את זה צריך לקחת בחשבון.
הנאשם בן 28 נשוי אחרי שנתיים וחצי אישתו נכנסה להריון. מהמקום שממנו הוא בא מדובר בתקופה מאוד ארוכה.
חרף המרחק הגדול הוא תמיד הגיע בזמן ותמיד הגיע והתייצב ולא גרם לשום עיכוב בשום צורה.
הוא אינו עבריין. העבירה היחידה בה הורשע היא עבירה משנת 2000 לפני 11 שנים נשפט עליה לפני 6 שנים ולא הסתבך לא לפני ולא אחרי.
לגבי המקום ממנו הוא בא, את משפחת אלסאנע הכרתי באמצעות מקרים אחרים שלא היו פלילי
ים בכלל ונגעו לגירושם המחודש מאדמה ממקום שניתן להם לפני כארבעים ומשהו שנים אחרי שהמקום שבו שכנו לפני כן הוכרז כשטח צבאי והם הועברו ליד הישוב עומר ובמשך שנים ארוכות מי שהיה מבקר במקום היה מזדעזע לראות איך מצד אחד נמצא ישוב שיש בו אולי רמת החיים הגבוהה בארץ ו- 100 מטר ממנו מקום שגרים בפחונים בלי שום שביל או כביש מעשי ידי אדם. בלי שום תכנון. עם ביוב בדרך והם צריכים להתחנן כדי שיעבירו צינור לישוב.
זו היתה פעם ראשונה שנתקלתי במשך עשרות שנים שיתפו פעולה בהפלייה.
עד שלפני מספר שנים עברו לישוב קבע חדש ליד רהט וגם שם נתקלו בקשיים גדולים מאוד.
בכל זאת מנהל אורח חיים שהיה אורח חיים נורמטיבי.
מבקש לראות במקרה הזה כמקרה חד פעמי בהיותו אדם דווקא נגרר ולא יוזם ולתת עונש הצופה פני עתיד בלבד או לכל היותר עונש של עבודות שירות.
הנאשם 1 היה במעצר.
מעצר בית מלא תקופה ארוכה ואח"כ מעצר בית חלקי.
היה במעצר בית מלא מיום 13.4.09 למעלה משנה.
ניתנה לו אופציה בינואר לחפש עבודה כשעתיים ביום, אבל לא היה אף אדם שהסכים לבוא מהדרום עד לפה לעשות את זה.
לכן רק ביום 2.5.10 הוא עבר למעצר בית לילי.

נאשם 1:
אני מבקש להתחשב במצב שלי אני מצטער יש לי ילד בדרך וכל בן אדם טועה.
אני עובד בבניין.

טיעוני ב"כ נאשם 2 לעונש:
אבקש לשלוח את הנאשם 2 לקבלת תסקיר כדי לבחון את האפשרות של של"צ.
מדובר בנאשם צעיר בן 28, אין לו עבר פלילי
מכביד מדובר בשתי עבירות עבר זמן מאז שהורשע בהן. מדובר באב ל- 5 ילדים השישי בדרך.
הנאשם מטפל באחותו בת 32 חולת כליות קשה. יש לו אח גדול שאינו בריא כל כך בנפשו. המשפחה הטילה עליו את האחריות הזו. צריכים אותו בבית.
הנאשם היה למעלה משנה במעצר בית חלקי, היה מורחק מהישוב בו הוא גר. תקופה בה לא יכל לעבוד ולהשתכר דבר בעייתי כשהוא צריך לכלכל שש נפשות.
אני סבורה שראוי לתת כאן ענישה צופה פני עתיד.
לחילופין במידה ויוחלט להטיל עונש מאסר בפועל, אבקש לבחון את אפשרות ריצוי בעבודות שירות.

הנאשם 2:
אין לי מה להגיד.

<#7#>
גזר דין

1.
הנאשם 1 עומר אלסאנע
והנאשם 2 מחמד אלסנע
הורשעו בהתאם להכרעת דין מיום 2.3.11 בעבירות של התפרצות לבית מגורים בצוותא (סעיף 406 (ב) + 29 לחוק העונשין), גניבה בצוותא (סעיף 384 + 29 לחוק), החזקת נכס חשוד כגנוב בצוותא (סעיף 413 + 29 לחוק העונשין).

עובדות כתב האישום מתייחסות לאירוע פריצה מיום 8.4.09 לפנות בוקר בבית מגורים בנתניה, כאשר המתלוננת התעוררה משנתה והבחינה בפורצים ומתוך הדירה נגנב רכוש (מחשב נייד ותכשיטים).

השניים נעצרו באותו יום לאחר שעות ספורות במחסום כאשר ברשותם הרכוש החשוד כגנוב.

2.
בשלב הטיעונים לעונש, התמקדה ב"כ המאשימה בחומרת הנסיבות של ביצוע העבירות בצוותא ופגיעתן בשלום הציבור בטחונו ורכושו, עתרה בנסיבות למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשמים התייחסו לנסיבות האישיות, להעדר רישום קודם מכביד, למצבם האישי והכלכלי, ומקום מגוריהם של הנאשמים ועתרו לעונש הצופה פני עתיד.

3.
במסגרת שיקולי הענישה וההלכה המנחה של בית המשפט העליון, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי "עבירות נגד הרכוש" אינן מיישמות את ההגדרה המילולית.

מדובר בפגיעה ממשית בשלומו ובטחונו של האזרח, בנסיבות בהן הוא מגלה באישון לילה פורץ בביתו, נזק כלכלי ממשי למתלונן ולציבור כולו, הפרה בוטה של זכות הקניין בבחינת "ביתו של האדם מבצרו", תחושת חוסר אונים, חוסר בטחון ועוגמת נפש.

הרכוש נתפס והוחזר למתלוננת, אך אין לזקוף את הדבר לזכות הנאשמים או התנהלותם על פני ציר הזמן כמפורט במימצאי הכרעת הדין.

חומרה יתרה יש לזקוף לנסיבות ביצוע העבירות בצוותא.

4.
באיזון הראוי של העושה והמעשה, בשים לב לעובדה כי מדובר בנאשמים צעירים (נאשם 1 יליד 1982, נאשם 2 יליד 1983), ללא עבר מכביד, חלוף הזמן מאז האירוע נשוא כתב האישום – שוכנעתי שלא להחמיר עימם כפי שראוי היה, אף שאין כל ספק כי רף הענישה בנסיבות מחייב מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

5.
לפיכך, הנני גוזרת את דינם של הנאשמים כדלקמן:
א.
10 חודשי מאסר בפועל.

מתוכם ינוכו ימי המעצר מיום 10.4.09 עד 13.4.09.
ב.
8 חודשי מאסר על תנאי, התנאי הוא שלא יעברו בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר כל עבירת רכוש מסוג פשע.
ג.
6 חודשי מאסר על תנאי, התנאי הוא שלא יעברו בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון, למעט החזקת נכס חשוד כגנוב.
ד.
45 ימי מאסר על תנאי, התנאי הוא שלא יעברו בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר כל עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.
ה.
קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב- 3 תשלומים שווים ורצופים, הראשון ביום 3.4.11.

זכות ערעור כחוק.
<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ו
אדר א תשע"א, 02/03/2011 במעמד הנוכחים.



חנה שניצר-זאגא
, שופטת




ב"כ נאשם 1:
אבקש עיכוב ביצוע של העונש. יש בכוונתו לערער. אפילו אם לא יערער הוא זקוק להתארגנות.
בגלל אורך הזמן אורך המעצר ובשל העובדה שהמשפט מתנהל שנתיים ולא היתה הפרה של שלום הציבור, לא צריכה לקום התנגדות לדבר. הוא הוכיח את עצמו בזמן הזה.

ב"כ נאשם 2:
מצטרפת לדברי חברי, מבקשת עיכוב ביצוע מאותם מטעמים.

ב"כ המאשימה:
לא אתנגד אך בכפוף להפקדה כספית משמעותית ועיכוב יציאה מהארץ, דרכון במידה וקיים וחתימת ערבים.
<#11#>
החלטה

מורה על עיכוב ביצוע למשך 30 יום מהיום.

בכפוף לערבויות שהופקדו בתיק ב.ש. 2718/09 (ראה פרוטוקול ישיבת 13.4.09).

נאשם 1 -
עומר אלסאנע
-
הפקדה במזומן של 7,000 ₪, חתימה על ערבות עצמית של 10,000 ₪ וערבות צד ג' של שני ערבים בסך 6,000 ₪ כל אחת.

נאשם 2 -
מחמד אלסנע

- הפקדה במזומן של 7,000 ₪, חתימה על ערבות עצמית של 10,000 ₪ וערבות צד ג' של שני ערבים בסך 6,000 ₪ כל אחת.

עיכוב יציאה מהארץ (במידה ומי מהנאשמים מחזיק בדרכון, יופקד בתחנת המשטרה בתוך 24 שעות).

מורה למזכירות לסרוק את גליון ההרשעות הקודמות.

לעניין המוצגים, יושבו לבעלים ובהעדר דרישה, יחולטו ו/או יושמדו.
<#12#>

ניתנה והודעה היום כ"ו
אדר א תשע"א, 02/03/2011 במעמד הנוכחים.



חנה שניצר-זאגא
, שופטת








פ בית משפט שלום 5394/09 מ.י. לשכת תביעות שרון פלילי נ' עומר אלסאנע, מחמד אלסנע (פורסם ב-ֽ 02/03/2011)