פסקי דין על עופר אברהם | פסקי דין על שיפרה דדון | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

20055-09/10 תק     22/02/2011




תק 20055-09/10 עופר אברהם נ' שיפרה דדון, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 20055-09-10 אברהם נ' דדון ואח'





בפני


כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק


התובע

עופר אברהם



נגד


הנתבעות

1.שיפרה דדון
2.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
התובע מציין בקצרה בכתב התביעה, שבעת שנסע בחניון, רכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") היה בעצירה ולפתע החל בנסיעה ופגע ברכב התובע.
הנזקים שנגרמו לתובע בגין פגיעה זו מגיעים לסך של 6,300 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 5,312 ₪, שכ"ט שמאי בסך 638 ₪, ירידת ערך בסך 350 ₪, דמי ביול בסך
68 ₪, הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

2.
נתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה ובגוף כתב ההגנה וכן בבקשה מיום 18.10.10 ביקשה הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת") להצטרף כנתבעת נוספת ומבוקשה ניתן לה.
בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת ביקשה היא לדחות את תביעת התובע, משום שהיא הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי רב, התאונה אירעה באחריותו הבלעדית של התובע, רכבו של התובע נבדק כשלושה וחצי חודשים מיום האירוע ובנוסף לכך העלתה את הנימוקים הבאים:

א.
הנזקים הנטענים בכתב התביעה אינם הנזקים שאירעו באירוע זה ועצם בדיקת הרכב כעבור זמן , מנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין הנזקים הנטענים ואין לייחס לנתבעת אחריות בגין הנזקים הנטענים.

ב.
התאונה אירעה, עת נסעה הנתבעת ביציאה ממתחם תחנת הרכבת, כאשר לפתע הגיח רכב התובע משמאל במהירות מופרזת, "חתך" את נתיב נסיעתה ופגע ברכב הנתבעת.





3.
לאחר עיון בחומר הראיות ולאחר שקילת עדויות הצדדים, אני קובע כי מעובדות המקרה, כפי שמועלות על ידי הצדדים המעורבים בתאונה עולה, שיש לייחס לשני המעורבים בתאונה אחריות שווה, רוצה לומר, כל אחד מהם נהג בחוסר זהירות עד כי יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת מן הנימוקים הבאים:


א.
א)
הנתבעת אינה מכחישה את העובדה, שהיא פגעה ברכב התובע, שכן לטענתה בעת שרכב התובע "חתך" את דרכה, היא פגעה ברכבו. (עמ' 3 לפ', ש' 20- 21).
הנתבעת טוענת, כי נסעה לאט, אפילו מאד לאט ולכן לו הייתה נוהגת בזהירות ושמה לב ליציאתו של התובע מהחנייה מבעוד מועד, אין ספק שלא היה נוצר מצב שרק ברגע האחרון תבחין ותפגע ברכבו.

ב)
התובע נסע לאחור, בחוסר זהירות ולטענתו, הוא הבחין ברכב הנתבעת. התובע חוזר פעמים מספר על הטענה שרכב הנתבעת עמד ואינני מקבל את טענתו, שלפתע לחצה הנתבעת על הגז ובחוסר ערנות היא פגעה בו.
התובע טען בבית המשפט, שבעת שהוא יצא לאחור, הייתה הנתבעת בצד השני של החניון ומציין בפירוש שהוא לא ראה אותה. (עמ' 2 לפ',ש' 9- 11).
התובע גם טוען, שהוא חלף על פני רכב הנתבעת, בעת שזה היה בעצירה. (עמ' 2 לפ',ש' 25- 26).

ג)
מהעדויות הנ"ל עולה באופן במפורש, שהתובע נסע רוורס ללא זהירות ובעת שהתקרב יתר על המידה אל רכב הנתבעת וממש חסם את דרכה, רק אז פגעה הנתבעת ברכבו.
הנתבעת ציינה על גבי תרשים (נ/1) את כיוון נסיעתה לעומת כיוון נסיעתו של התובע ונראה על פניו, שבעת שהיא פנתה ימינה (ראה כיוון החץ מס' 1) יצא התובע מהחנייה בכיוון החץ המסומן 2 ואז בחוסר זהירות של שני המעורבים – אירעה התאונה.

ב.
הפגיעות בשני הרכבים תומכות במסקנת בית המשפט על אחריות שני הצדדים לקרות התאונה, שכן הפגיעות ברכב הנתבעת היו בחזית הרכב – דבר התואם את טענת הנתבעת שהיא פגעה ברכבו של התובע, ואילו רכב התובע נפגע בדלת אחורית ימנית, כנף ימנית – דבר המצביע על כך שרכב התובע אכן הספיק לצאת מהחניה מבלי לבדוק ומבלי להבחין ברכב הנתבעת ויציאתו משם אכן חסמה את דרכה של הנתבעת והיות ושניהם לא שמו לב זה לזו – נגרמה ההתנגשות.



4.
אני מקבל את טענתו של נציג הנתבעת, שאכן התובע קיצר בפרטי התאונה בכתב התביעה ורק בעדותו הרחיב ובאופן כזה, התובע כלל לא ציין בכתב התביעה עובדות הקשורות למקרה עצמו ולא ציין שיצא ברוורס – דבר שהתברר רק במהלך הדיון.
אני גם מקבל טענתו, שמוקדי הנזק בשני הרכבים יכולים ללמד על אופן קרות התאונה ואכן, גם על פי תאורה של הנתבעת היה רכב התובע בניצב לרכבה, אשר נסע ישר בכיוון החץ שסומן על ידה כמספר 1 בתרשים – נ/1.
נציג הנתבעת גם טען לעניין גובה הנזק ובמיוחד הפנה תשומת לב בית המשפט, שרכבו של התובע נבדק כשלושה וחצי חודשים לאחר קרות האירוע.
צודק נציג הנתבעת, שעניין זה מעורר שאלות ואף ספקות לגבי הקשר הסיבתי בין קרות התאונה ובין הנזק הנטען, ברם התובע נתן הסבר לא רק לסיבת בדיקת הרכב באיחור, אלא שטען שבשל בעיות כספיות גם לא תיקן את הרכב. (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 8- 9).

5.
לאור הנימוקים שפורטו לעיל ומאחר וקבעתי ששני המעורבים בתאונה לא נהגו בזהירות ובתשומת לב מספקת בטרם המפגש בין שתי המכוניות ולאור מיקום הפגיעות ברכבים, הגעתי למסקנה שיש לייחס לכל אחד מהם אחריות בשיעור של 50% ובהתאם לכך על הנתבעות לפצות את התובע.
באשר לסכום הנזק, הוכיח התובע נזק ישיר לרכבו בסך של 4,580 ₪ (ללא מע"מ היות ועד היום לא טרח התובע לתקן את הרכב) וכן שכ"ט שמאי בסך של 638 ₪.
אני לא מקבל התביעה בכל הקשור לסכום הנתבע עבור ירידת ערך, זאת משום שלא הוגשה חוות דעת נפרדת בעניין זה – חוות דעת המפרטת אם נלקחו בחשבון כל האלמנטים הרלוונטיים שיש לקחתם בחשבון בעת קביעת ירידת הערך ובעיקר אין הסבר כיצד נקבעה ירידת ערך כל עוד הרכב לא תוקן והשמאי לא יכול היה להתייחס לירידת הערך בהתחשב בטיב התיקון.
גם יתרת סכום התביעה באשר לדרישת ההוצאות נדחית- משום שהתובע לא הוכיח פריט תביעה זה.

6.
סוף דבר, התובע הוכיח נזקיו בסך של 5,218 ₪ (נזק ממשי ושכ"ט שמאי) ולאור חלוקת האחריות אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובע סך של 2,609 ₪ (מחצית מגובה הנזק) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 14.9.10- ועד התשלום בפועל.




כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
יתרת סכום התביעה נדחית – מהנימוקים שפורטו לעיל.

ניתן היום 22.2.11 (יח' באדר א' התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק הפרטיכל והעתק פסק הדין לכ"א מהצדדים. (הפרטיכל לא נמסר לצדדים ביום הדיון מפאת תקלה במחשוב ביהמ"ש).














תק בית משפט לתביעות קטנות 20055-09/10 עופר אברהם נ' שיפרה דדון, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/02/2011)