פסקי דין על עזבון פאטמה אבראהים עבדאללה אבו סמרה ז"ל | פסקי דין על מוחמד יוסף מוסטפא אברהים אבו סמרה | פסקי דין על יאסמין מוחמד יוסף אבו סמרה ואח' |

8425/10 דנא     06/03/2011




דנא 8425/10 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' עזבון פאטמה אבראהים עבדאללה אבו סמרה ז"ל, מוחמד יוסף מוסטפא אברהים אבו סמרה, יאסמין מוחמד יוסף אבו סמרה ואח'




החלטה בתיק דנ"א 8425/10
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }



בבית המשפט העליון


דנ"א 8425/10



בפני
:

כבוד הנשיאה ד' ביניש


העותרת:
מדינת ישראל - משרד הביטחון



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עזבון פאטמה אבראהים עבדאללה אבו סמרה ז"ל



2. מוחמד יוסף מוסטפא אברהים אבו סמרה



3. יאסמין מוחמד יוסף אבו סמרה


4. עזבון המנוח באסל מוחמד יוסף אבו סמרה ז"ל


5. עזבון המנוחה עביר מוחמד יוסף אבו סמרה ז"ל


6. חלבי מוחמד יוסף אבו סמרה


7. אמינה דיב תורקמאן-נג'נג'יה


עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון
בע"א 3991/09 מיום 8.11.2010 שניתן על ידי כבוד המשנה
לנשיאה
א' ריבלין
והשופטים:
ס' ג'ובראן
,
י' דנציגר

בשם העותרת:
עו"ד ד"ר חיה זנדברג; עו"ד מיכל ברדנשטיין
בשם המשיבים:
עו"ד חוסיין אבו חוסיין


החלטה

1.
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט בע"א 3991/09
מדינת ישראל נ' עזבון פאטמה אברהים עבדאללה אבו סמרה ואח'

(לא פורסם, 8.11.2010), שניתן מפי השופט
ס' ג'ובראן
, ובהסכמת המשנה לנשיאה
א' ריבלין
- שהוסיף הערה מטעמו - והשופט
י' דנציגר
(להלן:
פסק הדין
).


2.
ביום 5.5.2002 ביצעו כוחות צה"ל משימת פתיחת ציר בציר גנים-כדים שבאזור השומרון, בה נטלו חלק טנק ונגמ"ש. במהלך ביצוע פתיחת הציר נפרס זחל הטנק, וכתוצאה מכך סטה הטנק לתעלה בצד הכביש. מפקד הטנק סבר כי הטנק עלה על מטען, ובשל כך ביצע ירי לעבר דמויות שנדמו בעיניו כחשודות ואשר נמצאו בשדה במרחק כ-50 מטרים מהטנק. הירי בוצע בשני שלבים - בשלב ראשון ירי הרתעתי לעבר הקרקע ליד הטנק למשך כמה שניות ובשלב השני, ולאחר שהדמויות החשודות לא התרחקו, ירי מתוך הטנק שנמשך כדקה. בדיעבד התברר כי אותן דמויות חשודות היו המנוחים שעזבונותיהם הינם המשיבים 1, 4 ו-5, שעסקו באותה העת בקטיף עלי גפן באזור הציר (להלן:
המנוחים
). המנוחים נפגעו מהירי ומאוחר יותר נקבע מותם. בעקבות אירוע זה הוגשה נגד המדינה תובענה לפיצוי, שהתבררה בבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא, י' גריל) לקבל את התביעה שהוגשה נגד המדינה ולפסוק פיצויים לטובת עיזבון המנוחים ויתר בני משפחתם שהיו צד לתביעה. זאת, לאחר שמצא ראשית כי בנסיבות העניין הוכחה התרשלות מצד מפקד הטנק ושנית, כי לא עלה בידי המדינה להוכיח כי עומדת לה ההגנה של "פעולה מלחמתית" הקבועה בסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - 1952 (להלן:
חוק הנזיקים האזרחיים
).

3.
המדינה ערערה על פסק הדין לבית משפט זה, והמשיבים הגישו ערעור שכנגד בנוגע לסכום הפיצויים שנפסק לטובתם. שני הערעורים נדחו, כאשר לענייננו רלוונטיות קביעות בית המשפט בהתייחס לערעורה של המדינה.


בדומה לבית המשפט המחוזי, בחן בית משפט זה
ראשית
האם בנסיבות העניין התרשל מפקד הטנק, ו
שנית
האם בנסיבות עומדת למדינה ההגנה שעניינה "פעולה מלחמתית" הקבועה בחוק הנזיקין האזרחיים.


במישור בחינת
ההתרשלות
, יצא בית המשפט מהנחה כי מפקד הטנק אכן האמין כי הטנק עליו פיקד עלה על מטען (מבלי שהכריע בעניין), ואף היה מוכן להניח כי מפקד הטנק פעל בהתאם להוראות הפתיחה באש. חרף זאת קבע בית המשפט, ובהישען על קביעות פסק הדין בע"א 3889/00
יצחק לרנר נ' מדינת ישראל, משרד הבטחון
, פ"ד נו(4) 304 (2002) (להלן:
עניין לרנר)
, ועל קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות העניין הירי שבוצע אל עבר המנוחים היה רשלני. זאת, בשל כך שלשיטת בית המשפט הנקיטה באמצעי הפעולה החריף ביותר – ירי באש חיה לעבר אנשים לא חמושים במטרה לפגוע ומבלי להזהיר או לעצור במטרה לבחון האם אכן עלה הטנק על מטען והאם היוו המנוחים סכנה לחיי הצוות – חלף נקיטת אמצעים חמורים פחות שלשיטתו ניתן היה לנקוט בהם, אינה פעולה סבירה בנסיבות העניין. במענה לטענת המדינה לפיה יש לבחון את האירוע מנקודת מבטו של מפקד הטנק ולקבוע בשל כך כי פעולתו הייתה סבירה בנסיבות עלייה על מטען, קבע בית המשפט כי עוולת הרשלנות נבחנת בבחינה אובייקטיבית בנסיבות העניין, אך הוסיף וקבע כי בנסיבות המסקנה לפיה הטנק עלה על מטען לא הייתה המסקנה הסבירה היחידה אליה ניתן היה להגיע בנסיבות העניין.


במישור בחינת ההגנה של פעולה מלחמתית אימץ בית המשפט את מסקנת בית המשפט המחוזי וקבע כי בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 5964/92
ג'מאל קאסם בני עודה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(4) 1 (2002) (להלן:
עניין בני עודה
), בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי האירוע יכול להיחשב כפעולה מלחמתית. זאת קבע, בשים לב לכך שדובר באירוע של פתיחת ציר שלא היו לגביו איומים ספציפיים באותו היום ואשר במסגרתו לא היה נתון הכוח הצבאי בסכנת חיים. עוד הוסיף השופט
ג'ובראן
בהקשר זה כי אף לא ניתן לקבוע שמדובר בפעולה מלחמתית רק על סמך תפיסת המציאות הסובייקטיבית של מפקד הטנק. יצוין, כי למסקנתו בדבר העדר קיומה של הגנת הפעולה המלחמתית הגיע בית המשפט גם בהתחשב בעובדה כי דובר באירוע שהתרחש במהלך מבצע "חומת מגן" ולאחר שבחן האם דובר בנסיבות בפעולת שיטור שהפכה פעולה מלחמתית, בשים לב לפסיקה קודמת של בית משפט זה. כן נתן השופט
ג'ובראן
דעתו לעובדה כי בתיקון מס' 4 לחוק הנזיקים האזרחיים הוספה הגדרה למונח פעולה מלחמתית, אך ציין כי בנסיבות העניין אין לה רלוונטיות בשל כך שהאירוע נשוא ההליך התרחש קודם התיקון, ובכל מקרה אף בחינת נסיבות המקרה בהתאם להגדרה המרחיבה לא הייתה מביאה לשיטתו לתוצאה שונה.


המשנה לנשיאה
א' ריבלין
הצטרף לפסק הדין, בציינו כי לא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנות שנקבעו בבית המשפט המחוזי, הן לעניין הערעור והן לעניין הערעור שכנגד, לפיהם המסקנה הסבירה שהיה צריך מפקד הטנק להגיע אליה היא שבפועל התרחשה פריסת זחל; כי רעש פיצוץ לא נשמע על-ידי האחרים שהעידו במשפט; וכי עדותו של סגן מפקד הפלוגה מצטרפת לראיות המצביעות על התרשלות.


נוכח כל זאת, דחה בית המשפט את ערעור המדינה. כן נדחה הערעור שכנגד לעניין סכום הפיצויים שנפסקו.

4.
המדינה עותרת לקיום דיון נוסף בפסק הדין, שכן לשיטתה נקבעו בו שתי הלכות חדשות:
האחת
, הלכה לפיה לצורכי עמידה בסטנדרט הזהירות הנזיקי בנסיבות של טעות כנה וסבירה, לא די בכך שהטעות סבירה אלא יש להראות כי אין בנמצא הנחות סבירות אחרות אותם ניתן היה לאמץ. לשיטת המדינה, קביעה זו מהווה הלכה חדשה חשובה וקשה, הסותרת הלכה קיימת, ואשר מחליפה את מבחן הטעות הסבירה -לצורכי דיון בשאלת ההתרשלות - במבחן הטעות הסבירה היחידה. לשיטת המדינה, קביעה זו מנוגדת להלכות המותירות מתחם טעות סבירה ושיקול דעת רחב בבחירת דרך התגובה לסיכון - בין אם אמיתי ובין אם נדמה - בלי שהדבר יחשב התרשלות. כן סבורה המדינה כי הלכה זו משליכה על כלל דיני הנזיקין מדרך של קל וחומר, ובפרט בתביעות בגין נזקי פעולות כוחות הביטחון במסגרת העימות, שם הכיר בית המשפט במתחם טעות רחב יותר הנגזר מן האופי הייחודי של פעולות אלה.



השנייה
, הלכה לפיה הוגבלה תחולת הסייג לאחריות המדינה בנזיקין בשל פעולה מלחמתית אך למצבים של איום אמיתי לחיים או לגוף, להבדיל מאיום נדמה. לשיטת המדינה, הלכה חדשה זו אינה מתיישבת עם פסק הדין בענין
בני עודה
וכן עם

פסק דין
נוסף שניתן ביום 7.11.2010 - יום לפני פסק הדין נשוא העתירה - בע"א 4471/08
ג'ורג' סעדה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 7.11.2010, להלן:
עניין סעדה
). מעבר לכך נטען כי הלכה זו אינה מתיישבת עם הרציונאל שבבסיס הגנת הפעולה המלחמתית, המהווה הוראת פטור המכירה בכך כי פעולה שאופייה מלחמתי יוצרת סיכונים מיוחדים המצריכים התייחסות נפרדת מדיני הנזיקין "הרגילים", ונוכח זאת ממילא אין לשיטתה טעם להבחין בין איום נחזה לאיום אמיתי בזמן לחימה.


כן ציינה המדינה כי לשיטתה הליך הבחינה בתיקים מסוג זה אמור להיות שונה מן האופן בו צעדו בית המשפט המחוזי ובית משפט, כך שתחילה יש לבחון האם מדובר בפעולה מלחמתית, ורק לאחר מכן, ובהינתן המסקנה כי לא מוענק למדינה פטור זה מאחריות בנזיקין, יש לבחון את אחריותה בנזיקין בהתאם לעוולות הרלוונטיות. כך, על-פי הטענה, נהג אף בית משפט זה בעניין
סעדה
ובהליך נוסף שהוכרע לאחרונה - ע"א 3569/03
ראפיק סבענה נ' המפקד הצבאי באזור יהודה והשומרון
(טרם פורסם, 4.11.2010).


5.
המשיבים סבורים כי דין העתירה להדחות. לשיטתם, פסק הדין לא קבע הלכה חדשה אלא יישם את ההלכה הנוהגת - הן בסוגיית ההתרשלות והן בהגדרת "פעולה מלחמתית" - על נסיבות העניין הפרטניות. בכל הנוגע להגדרת הפעולה כ"פעולה מלחמתית" נטען כי פסק הדין הינו ישום של קביעות פסק הדין בעניין
בני עודה
, הא ותו לא, וכי לא ניתן לומר, כשם שטוענת המדינה, כי תנאי הפטור של פעולה מלחמתית לא יחול בכל מקרה על סיכון נדמה. בכל הנוגע ליסוד ההתרשלות נטען כי מדובר בבחינת סבירות הפעולה בהתאם להלכותיו של בית המשפט, וכי דווקא העמדה שמבקשת המדינה לאמץ, לפיה מבחן הטעות הכנה יהיה מבחן בלעדי לביסוס התרשלות תעמוד בניגוד למגמה שגובשה בפסיקה. ממילא ברור כי נוכח עמדתם זאת, אף דוחים המשיבים את טענת המדינה לפיה לפסק הדין תהינה השלכות רוחביות על יתר ענפי הנזיקין וביניהם דיני הרשלנות הרפואית. לצד זאת, הדגישו המשיבים כי פסק הדין אינו סותר את פסק הדין
בעניין
סעדה
, נוכח שוני מהותי בנסיבות בין האירועים שעמדו בבסיס הליכים אלה.

6.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת קביעות פסק הדין, באתי לכלל מסקנה כי בסופו של יום, עיקר עניינו של פסק הדין ביישום הלכותיו של בית משפט זה על עובדות המקרה הקונקרטיות, כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך דין העתירה להידחות. כן לא שוכנעתי כי יש בקביעות פסק הדין כדי לפרוץ את המסגרת המשפטית הנוהגת בהתאם להלכותיו של בית משפט זה הן ביחס לבחינת יסוד ההתרשלות ודרישת הסבירות הכלולה בו (וראו למשל: ע"א 5604/94
אוסמה חמד נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(2) 498, 505-510 (2004); ו
עניין
לרנר
) והן ביחס להגדרת ההגנה של פעולה מלחמתית המעוגנת בחוק הנזיקים האזרחיים (וראו עניין
בני עודה
). נוכח האמור, לא מצאתי כי קביעות פסק הדין עולות כדי הלכה, לא כל שכן הלכה חדשה וקשה המקיימת את תנאי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן:
חוק בתי המשפט)
. ממילא אף איני מוצאת ממש בחששה של המדינה באשר להשלכות פסק הדין על דיני הנזיקין בכלל ועל הדינים הנוגעים לתביעות נזקי עימות בפרט. כן לא מצאתי יסוד לטענת המדינה באשר לסתירה בין פסק הדין לפסק הדין שניתן בעניין
סעדה
, נוכח השוני העובדתי שעמד ביסוד כל אחד מן ההליכים.

7.
במצב דברים זה, איני סבורה כי בפסק הדין נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, ומכאן שלא הוכחה בפני
י עילה להורות על קיום ההליך הנדיר של דיון נוסף בפסק הדין.


העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות.


ניתנה היום, ל' באדר א' התשע"א (6.3.2011).




ה נ ש י א ה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10084250_n03.doc

דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






דנא בית המשפט העליון 8425/10 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' עזבון פאטמה אבראהים עבדאללה אבו סמרה ז"ל, מוחמד יוסף מוסטפא אברהים אבו סמרה, יאסמין מוחמד יוסף אבו סמרה ואח' (פורסם ב-ֽ 06/03/2011)