פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) | פסקי דין על מוטי אדרי

1356/07 פ     28/02/2011




פ 1356/07 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' מוטי אדרי








בית משפט השלום בבית שמש



ת"פ 1356-07 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי)
נ' אדרי






בפני

שופטת חגית מאק-קלמנוביץ



בעניין:

מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי)



המאשימה



נגד


מוטי אדרי



הנאשמים


הכרעת דין

העובדות וגדר המחלוקת
הנאשם הואשם בעבירות של גניבת רכב ופירוק חלקים מרכב, בכך שבמועד שאינו ידוע במדוייק בין 19.8.05 לבין 1.9.05, ברח' ברקפת בבית שמש, גנב טרקטורון בצבע אדום שמספרו 28-143-00 השייך לישי דב שינקולבסקי, ובתאריך 4.9.05, ברח' המכתש בבית שמש, פירק הנאשם ביודעין חלקים מהטרקטורון ולאחר מכן מכרו אותו לאחר תמורת סכום של 800 ₪. הנאשם לא הספיק לקבל את התמורה.
עדויות עדי התביעה
בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם וטען כי לא גנב את הטרקטורון, כי לטרקטורון לא היה מספר וכי לא היה מדובר בטרקטורון אלא בשלד שנזנח במקום ללא השגחה, ללא מספר שילדה ואמצעי זיהוי, כשהוא נראה כנטוש.
המתלונן, ישי שינקולבסקי, העיד כי רכש טרקטורון ותיקן אותו. המתלונן היה אז, לדבריו, חייל בשירות סדיר ונעדר מביתו. מאחר שהוריו לא תמכו בהחזקת הטרקטורון, ומאחר שבביתו לאה היתה אפשרות להחזיק את הטרקטורון קשור, הוא החזיק את הטרקטורון בבית חברו ברח' הרקפת, כשהוא קשור במנעול וברצועת ברזל עבה. המתלונן העיד כי לא ניתן היה לנסוע בטרקטורון בשל העדר סיכה בקרבורטור, וכשהגיע
לבית החבר מצא שהטרקטורון איננו וגם המנעול לא היה במקום.
לאחר מספר שבועות נודע למתלונן על אדם אחר המחפש את סיכת הקרבורטור שהיתה חסרה לטרקטורון. הוא הגיע אל המחפש, בחור בשם עמרי, שאמר לו, לדבריו, כי רכש את הטרקטורון מהנאשם. המתלונן ביקש ליצור קשר עם הנאשם, אך נודע לו שהוא נעצר בחשד לגניבת הטרקטורון.
המתלונן העיד כי נקרא על ידי חוקר משטרה לזהות את הטרקטורון במכלאה בתחנת המשטרה. בפעם הראשונה לא נכנס למכלאה אלא צפה ממרחק של עשרות מטרים, ולא זיהה את הטרקטורון. לאחר מכן הוזמן פעם נוספת, נכנס עם החוקר אל תוך המכלאה, ואז זיהה בבירור ת הטרקטורון שנגנב ממנו. עדות זו מתיישבת עם עדות ראובן כהן בעמ' 1, 2, שאף הוא העיד כי לא כיוון את המתלונן לטרקטורון מסויים מבין רבים אחרים שהיו במקום. המתלונן הוסיף כי באירוע הראשון לא זיהה את הטרקטורון בשל המרחק ומאחר שהורדו ממנו "הפלסטיקים", אך בפעם השניה זיהה אותו בוודאות ואף זיהה שריטה מסויימת בטרקטורון, שחיזקה את ודאות הזיהוי.
עדות המתלונן עשתה רושם חיובי ואני מקבלת אותה. נראה גם כי עיקר העדות אינה אמורה להיות שנויה במחלוקת, כיון שהנאשם טוען שמצא את הטרקטורון במקום אחר ובזמן אחר מהמקום שממנו נלקח, כך עדות המתלונן אינה סותרת את גירת הנאשם. העובדה שהמתלונן הגיש תביעה אזרחית נגד הנאשם בגין גניבת הטרקטורון אינה פוגמת במהימנות עדותו. שכן בכל מקרה, המתלונן בעבירת רכוש הוא בעל אינטרס, בפועל או בפוטנציאל, בתוצאות המשפט, העשויות לאפשר לו לתבוע את נזקיו. כל עוד אין בין המתלונן לבין הנאשם מערכת יחסים קודמת שאינה קשורה לאירוע נשוא כתב האישום, אין בהגשת התביעה כדי לפגום במהימנות העדות.
אני מקבלת את דברי המתלונן גם בנוגע לזיהוי הטרקטורון שנתפס כזה שהיה שייך לו. העובדה שהזיהוי נעשה רק בהזדמנות השניה אינה פוגעת בערכו הראייתי של הזיהוי, כיון שבמקרה הראשון הנסיבות לא איפשרו את הזיהוי, כמפורט לעיל.
עד מהותי נוסף שהובא על ידי המאשימה הוא אריאל סידלסקי. העד העיד כי התלווה אל חברו בשם עמרי וקנין שקנה טרקטורון מהנאשם. העד העיד כי כשהגיעו למקום ראה את הנאשם מפרק משהו מהטרקטורון, אך לא זכר מה פורק (עמ' 17). הוא כינה את הטרקטורון "חתיכת ברזל" וטען כי לא היה מדובר בטרקטורון אלא שילדת טרקטורון בלבד (עמ' 17, 18). העד סתר בנושאים מהותיים את ההודעה שמסר במשטרה, ועדותו הוגשה בהתאם לסעיף 10א' לפקודת הראיות. העד נחקר חקירה נגדית על ידי התובעת ועל ידי הסניגור.
לאחר ששמעתי את עדותו של העד בבית המשפט ועיינתי בהודעתו במשטרה, ת/3, אני מעדיפה את גירסת העד באימרת החוץ שלו, ההודעה במשטרה, על פני עדותו בבית המשפט, בעניינים שבהם קיימת סתירה בין השניים. ואלה נימוקי לכך:
העד סידלסקי אינו העד היחיד במשפט זה שהודעתו הוגשה על פי סעיף 10א' לפקודת הראיות, כפי שאפרט בהמשך. לא ניתן שלא להבחין בעובדה שהן הנאשם והן שני העדים העויינים טענו בעדויותיהם בבית המשפט כי הטרקטורון לא היה אלא שילדה או ברזל, אולם טענה זו לא הטופיעה באף אחת מההודעות במשטרה. הן הנאשם והן שני העדים נחקרו במשטרה והתייחסו לטרקטורון, בלי שהבהירו כי הכוונה לשילדת טרקטורון. שינוי זה של הגירסה על ידי שני עדים והנאשם, שאין לו כל עיגוןבחקירת המשטרה, אינו יכול להיות מקרי והוא מעיד על כך ששני העדים היו מודעים לגירסת הנאשם ובחרו לתמוך בה בעדויותיהם. גירסת העד בבית המשפט גם נעדרת אותו יסוד ספונטני שהיה להודעה במשטרה בסמוך למועד האירוע. העד לא ידע להסביר בחקירתו כיצד ידע למסור תיאור של הטרקטורון, הכולל צבע ושם היצרן, אם ראה את השילדה בלבד (עמ' 19, 20, 22).
לאור האמור אני מקבלת את אימרת העד בהודעתו במשטרה ת/3, ולפיה העד וחברו עמרי וקנין קנו את הטרקטורון מהנאשם, הגיעו אל הנאשם, המתינו עד שיפרק את הטרקטורון והעמיסו אותו על טנדר.
עד תביעה נוסף שהעיד הוא דוד גונן. גם עדותו של עד זה לא תאמה את ההודעה שמסר במשטרה. הוא לא אישר גם את חתימתו על גבי ההודעה (עמ' 5), אם כי ב"כ הנאשם הסכים להגשת ההודעה ללא עדות החוקר שגבה אותה. העד גונן העיד כי ראה בסמוך לביתו טרקטורון, ולאחר מכן תיקן לשילדה של טרקטורון (עמ' 6). הוא העיד כי ראה שוטרים בסמוך לטרקטורון, והכחיש את טענתו במשטרה שלפיה ראה במקום גם ילדים. בחקירתו הנגדית הכחיש קטעים שונים מהודעתו שהוצגו בפני
ו.
אני מקבלת גם את אימרת החוץ שמסר עד זה ומעדיפה אותה על פני עדותו בבית המשפט. זאת משום שההודעה במשטרה נמסרה בסמוך להתרחשות האירועים, כשיכולת הזיכרון של העד היתה טובה מזו האפשרית לאחר מספר שנים. הנאשם לא נתן הסבר כלשהו לכך שמסר במשטרה עובדות שאותן הכחיש בבית המשפט. כפי שציינתי לגבי העד סידלסקי, גם בעניינו של גונן בולטת העובדה שבהודעה במשטרה, וגם בחלק מעדותו בבית המשפט, התייחס העד לטרקטורון, אולם שינה את טעמו וטען כי מדובר בשלדה בלבד, ללא הסבר לשינוי ולאחר שטענה זו הועלתה על ידי הנאשם. עוד אציין כי העד נמנע מלהתייצב למסירת העדות, והגיע רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה והוא הפקיד סכום כסף להבטחת התייצבותו.
בהודעת העד במשטרה, ת/4, מסר כי ראה בסמך לביתו מספר אנשים שאותם זיהה כשוטרים, וסיפר להם כי ארבעה ימים קודם לכם ראה טרקטורון בחניה, וחבורת ילדים עומדים בסמוך. הילדים אמרו לו שהטרקטורון שייך לחבר שלהם האמור להגיע. בסמןך לחבורה היה רכב מסוג פיזו 205 בצבע אדום. אין מחלוקת על כך שבבעלות הנאשם היה באותה תקופה רכב מהסוג האמור, בצבע אדום או בורדו (ראו עדות הנאשם בעמ' 16). העד הוסיף כי למחרת היום הגיע למקום וראה את המנוע זרוק על הרצפה, וכעבור מספר שעות נעלם גם המנוע.
בהודעה נשאל העד אם הוא מכיר אדם בשם מוטי אדרי
ומשיב בחיוב, ואף מוסר פרטים לגבי אותו מוטי אדרי
. אולם הוא אינו טוען שראה את אדרי במקום. החוקר מציין בהודעה ת/4 כי ישנו אדם נוסף בשם מוטי אדרי
. כיון שהעד לא הזכיר את מוטי אדרי
כנוכח במקום, אין לייחס כל משמעות להיכרותו עם אדם בשם מוטי אדרי
.
אציין כי העד אריאל סידלסקי נשאל בסיום הודעתו ת/3 אם ידוע לו מה התכוון מוטי לעשות במנוע, והשיב שאינו יודע מה נעשה בו. ואכן, אין מחלוקת על כך שהטרקטורון פורק, ואף הנאשם הודה בכך בהודעתו ת/2. לא ברור מה היתה מטרת הפירוק ומדוע לא נמכר הטרקטורון במצבו השמיש. עם זאת, העובדה שהטרקטורון פורק והמנוע הוסר ממנו מצביעה על כך שלפני הפירוק היה הטרקטורון שלם, או לכל הפחות במצב שכלל גם את המנוע. העד דוד גנון מסר בסוף הודעתו ת/4 כי לטרקטורון היו צמיגים חדשים. כך שהטרקטורון היה בעל מנוע ובעל גלגלים וצמיגים, ולא ניתן להגדירו כשילדה בלבד.
לסיכום פרק זה, אני מקבלת את עדות המתלונן ואת גירסאות עדי התביעה האחרים כפי שנמסרו בחקירותיהם במשטרה. אני מודעת לכך שקיימת אי התאמה מסויימת בין שני העדים בנוגע לצבעו של הטרקטורון (אדום אפור לעומת כחול אפור), אולם אינני סבורה שיש בכך כדי לשלול את האפשרות להסתמך על עדויותיהם. זאת במיוחד כאשר שני העדים מציינים את הצבע האפור, שיתכן שהיה הדומיננטי.
גירסת הנאשם

כאמור, הנאשם טען בתשובתו לכתב האישום כי לא היה מדובר בטרקטורון אלא בשלד שנזנח במקום ללא השגחה, ללא מספר שילדה ואמצעי זיהוי, כשהוא נראה כנטוש. בעדותו פירט, בעמ' 12, כי מצא את הטרקטורון ברח' הנרקיס, במקום שבו ערימות זבל ופסולת ומשם לקח אותו לבית הוריו. הוא טען כי הוא נוהג לאסוף ברזלים מסוגים שונים.
הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית מדוע התייחס במשטרה לטרקטורון ולא ציין שמדובר בשילדה או בברזל בלבד, והשיב באופן בלתי משכנע כי נחקר על ידי מספר חוקרים ששאלו אותו שאלות שונות וכי הרישום אינו משקף את תשובותיו (עמ 13 ואילך).
הנאשם טען כי לטרקטורון שלקח לא היה מספר שילדה ולא היה מנוע. הוא אישר שאמר לעד ארי סידלסקי ש"הלך" ראש המנוע, דהיינו שהיה מנוע, אך טען כי ניסה "לשחק אותה" ולהפגין ידע. הנאשם לא יכול היה להסביר מדוע לא אמר לשוטרים שהיה מנוע לטרקטורון, וטען כי לא היה מנוע וכי הוא פירק מהשילדה כבלים וסגירת אלומיניום שהיתה מסביב לשילדה (עמ' 15).
הודעותיו של הנאשם במשטרה מתייחסות ברובן הגדול לאירועים אחרים של פירוק ומכירת מכשירי רדיו טייפ לרכב, שאינם רלוונטיים לתיק זה. עם זאת, בהודעתו במשטרה, ת/2, בשורה 29, כי פירק את הטרקטורון יחד עם עמרי ומכר אותו לעמרי. בכך הודה בעבירה של פירוק רכב. אציין כי בהודעה זו לא מצויינת בראש ההודעה האזהרה בה הוזהר הנאשם. נרשם כי הוא חשוד, ללא פירוט העבירות בהן נחשד הנאשם. גובה ההודעה, החוקר באסל אברהים, העיד כי הוא זוכר את האירוע ובטוח בכך שהזהיר את הנאשם בעל פה וכי מדובר בתקלה ברישום בלבד (פרוטוקול עמ' 4). כך או כך, הסניגור לא התנגד לקבילות ההודעה ולהגשתה, כך שניתן לקבל את ההודעה ולהתייחס לטענה כעניין של משקל. מבחינת משקל ההודעה, טענת הפירוק עולה גם מדבריהם של העדים האחרים בהודעותיהם במשטרה – אריאל סידלסקי שהתייחס במפורש לפירוק, ודוד גנון, שהעיד כי למחרת הים נשאר במקום רק המנוע.
דיון והכרעה
אני דוחה את טענת הנאשם לפיה נטל שילדה או "ברזלים" בלבד, וקובעת כי מדובר בטרקטורון ולא בשילדה. יש להצטער על כך שמצב הטרקטורון לא תועד במדוייק על ידי המשטרה, והוא לא צולם בעת שנתפס, שכן היה בכך כדי לייתר חלק ניכר מהמחלוקת בתיק. אולם הראיות הקיימות מספיקות כדי לדחות את הטענה שמדובר בשילדה בלבד. גם אם לא היה מושלם, עדיין היו לרכב מנוע וגלגלים ויכולת מכנית לנסיעה (על אף שבאותו זמן היה משובת מנסיעה בשל תקלה), ועל כן הוא ענה להגדרת רכב בסעיף 413א' לחוק העונשין התשל"ז-1977.
לאחר שקבעתי כי מדובר בטרקטורון ולא בשילדה או גרוטאה, לא ניתן לקבל את טענת הנאשם לפיה הבחין באותו חפץ במקום שבו נהוג להשליך אשפה או גרוטאות. עם זאת, אין בפני
ראיות המאפשרות לקבוע כיצד בדיוק הגיע הטרקטורון לידי הנאשם:
לאור עדותו של המתלונן ברור כי הטרקטורון נגנב מהמקום בו הוחזק. הראיות הנוספות בתיק מתייחסות למעורבות הנאשם בשלבים מאוחרים יותר, בהם החזיק בטרקטורון, פירק ומכר אותו, אולם לא הובאו ראיות בנוגע לחוליה המקשרת בין הימצאות הטרקטורון בידי המתלונן לבין הימצאותו בידי הנאשם. אין ראיות ישירות לגבי מועד, זהות ונסיבות גניבת הטרקטורון מבית המתלונן. כיון שלא ידוע גם תאריך מדוייק של הגניבה, אין חזקה תכופה ולאור כל האמור לא ניתן לייחס לנאשם את עבירת הגניבה של הטרקטורון. עם זאת, כיון שקבעתי כי מדובר ברכב בעל ערך ולא בגרוטאה, ברור שהנאשם לא היה רשאי ליטול את הרכב, מכל מקום שנטל אותו, ואף לא לפרק אותו.
הנאשם לא הזהר במפורש במהלך הדיון כי הוא צפוי להיות מורשע בעבירה אחת מזו שיוחסה לו. אולם עוד לפני עדות הנאשם, בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 13.9.10, אמרה ב"כ המאשימה כי הראיות הקיימות בתיק מספיקות להוכחת העבירה של החזקת נכס שהושג בפשע או עוון או החזקת נכס גנוב. מהקשר הדברים שם ברור כי המאשימה מעוניינת לדחות את הדין על מנת להביא עד נוסף, אולם בהעדר אותו עד היא מתכוונת לבקש להרשיע את הנאשם באחת העבירות החמורות פחות. כיון שהדיון לא נדחה והעד הנוסף לא הובא, הרי שבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות אלו היתה ברורה וידועה עוד קודם שהעיד הנאשם, כך שניתנה לו הזדמנות להתגונן. אוסיף כי גם אלמלא נאמרו דברים אלה במפורש, העבירות של קבלה והחזקה של נכסים שהושגו בעבירה מצויות, למעשה, רמה אחת מתחת לעבירות הגניבה וההתפרצות עצמן, כך שהאפשרות להרשיע נאשם בעבירות אלו כעבירה חלופית היא במידה רבה צפויה גם ללא הודעה מפורשת.
לאור כל האמור אני סבורה שניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן מפני אפשרות הרשעתו בעבירה של החזקת נכס. מאחר שלא הוכח כי לנאשם היתה ידיעה על מקורו של הטרקטורון ודרך השגתו, לא ניתן לייחס לו עבירה של החזקת נכס שהושג בפשע או בעוון, ואני מרשיעה את הנאשם בעבירה של החזקת נכס שיש עליו חשד סביר שהוא גנוב – עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
כמו כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של פירוק רכב, בה הואשם בכתב האישום מלכתחילה.


ניתנה היום,
כ"ד
אדר א תשע"א , 28 פברואר 2011, במעמד הצדדים








פ בית משפט שלום 1356/07 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' מוטי אדרי (פורסם ב-ֽ 28/02/2011)