פסקי דין על אהובה מחנאי | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

8600-04/09 א     22/02/2011




א 8600-04/09 אהובה מחנאי נ' בנק הפועלים בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 8600-04-09 מחנאי נ' בנק הפועלים בע"מ






בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן


תובעים

אהובה מחנאי


נגד


נתבעים

בנק הפועלים בע"מ



החלטה


בקשה (נוספת) לעיון במסמכים:

1. ראשיתו של ההליך בצו מניעה זמני שהתבקש וימנע פינויה של התובעת מדירת
מגוריה בחיפה. האחרונה חתמה יחד עם בעלה בפברואר 2000 על שטר משכנתא ביחס לאותה דירה, להבטחת חובותיו של הבעל כלפי הבנק הנתבע, בלא הגבלת סכום. לפי הנטען, בפועל חדלו התובעת ובעלה מקשר זוגי לכל המאוחר באוקטובר 99, והתובעת עזבה דירתם המשותפת בזכרון יעקב ועברה לגור בדירה בחיפה. התובעת טוענת שלא הבינה את משמעות חתימתה על המסמך , בעקבות מצב נפשי קשה בו היתה נתונה, ואף לא זכתה להסבר, כאשר מי שהחתים אותה בפועל היה בעלה.

2. ביולי 2001 נחתם בין התובעת לבעלה דאז הסכם ממון במסגרתו זכאית התובעת להירשם כבעלים יחיד על הדירה בחיפה. נטען בתביעה כי בעקבות איומים של נושה זה או אחר החלה התובעת לברר המצב המשפטי ואז גלתה שהדירה בחיפה משועבדת לבנק , וכי בעלה לא העביר הדירה על שמה כמתחייב מהסכם הממון שזכה לאשור ביהמ"ש לענייני משפחה. בבקשה לצו המניעה נטען כי נמסר מהבנק שחובותיו של הבעל עמדו בדצמבר 2008 על מעל 2 מליון ₪, וכי משכון הדירה נועדה להבטיח את כל חובותיו של הבעל כלפי הבנק – לרבות ערבות שלו להבטחת חובות של צדדי ג'. בדצמבר 2008 נפתח על ידי הבנק כנגד התובעת ובעלה תיק הוצלפ
למימוש שטר המשכנתא בגין חובות הבעל לבנק, שלפי הנטען בתגובת הבנק עמדו אז על מעל 1.7 מליון ₪.

3. התובעת טוענת כי שטר המשכנתא אינו אלא ערבות שלה המובטחת במשכנתא שאינה תקפה ולחלופין בוטלה. נטענות כאן שורת טענות: הטענה היא שעסקינן בערבות לא
מוגבלת בסכום , שככזו הנה בטלה מחמת שלא נחתמה בסניף הבנק בו ניתנה ההלוואה, תוך הפרת חוזר של המפקח על הבנקים.
וממילא משתלבת העובדה שהערבות נחתמה שלא בסניף הבנק עם טענת התובעת לאי הבנה של מהות חתימתה, מחמת אי קבלת הסבר נאות בשלוב עם מצבה הנפשי אותה עת. טענה נוספת ומצטברת הנה שממילא לא נמסר לה לעת חתימתה דבר הגנת הדיור החלוף (סע' 33 לחוק הגנת הדייר וסע' 38 לחוק ההוצאה לפועל), לא כל שכן שלא בואר לה שבחתימתה היא מוותרת על קיום ההגנות. זאת ועוד הפרת חובת הגילוי כלפי ערב מביאה אף היא לתוצאה של בטלות הערבות. כאשר חובת הגלוי מוגברת לפי שעסקינן גם בערבות לחובות עתידיים של הבעל בעסקאות שטרם נוצרו.

בנוסף, לפי שבפועל חדלה התובעת מקשר זוגי עם בעלה כבר מ 1999 בנסיבות שפורטו (למרות שעדיין אין גט – לפחות לפי מה שנמסר בישיבת 11.5.09), היינו לפני המועד בה חתמה על הערבות המובטחת במשכנתא , הרי מתקיימת בתובעת הגדרת ערב יחיד שבחוק הערבות, לפי שאינה "בת זוגו של החייב". והיות והערבות הנה ללא הגבלת סכום – תופטר מערבותה.
הטענה כאן הנה שבהגדרת "בן זוג" אין להתייחס לסטטוס הפורמאלי של נישואין לבדו אלא למצב המהותי של ניהול משק בית משותף וחיי משפחה – כשני תנאים מצטברים.

זאת ועוד, משלא נמסר לתובעת כערבה סטטוס החובות ומצבתם – ממילא תפחו החובות תוך פגיעה בזכות הערב לפעול להקטנתם או איונם , כאשר בינתיים תפחה מצבת החוב.

4. הבנק מתכחש לטענות וטוען כי שטר המשכנתא נחתם על ידי בני הזוג בפני
עוה"ד שאישר חתימתה כנחזה על השטר וכי לעת החתימה ידע הבנק שעסקינן בבני זוג.

5. בישיבת 11.5.09 (הדיון בצו המניעה במעמד הצדדים) הסכימו הצדדים כי צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד
יוותר על כנו עד להכרעה בהליך העיקרי, אך יסויג כך שלתובעת אין זכות להכניס דייר לדירה. הוריתי על הליכי ביניים, הגשת הגנה, ולאחר מכן תצהירי הצדדים: התובעת בתוך 90 יום והבנק תוך 45 יום אח"כ. נקבע קדם משפט לאוקטובר 2009. ב 17.9.09 הגישו הצדדים בקשה משותפת להארכת המועד להגשת כתב ההגנה , כתב התשובה הליכי הביניים והגשת התצהירים. בהתאם התבקשה דחיית המועד, שאכן נדחה לדצמבר 2009. כתב ההגנה הוגש ב 5.11.09 וכתב תשובה ב 6.12.09. הדיון נדחה שוב לבקשת הצדדים, הפעם למאי 2010 כדי לאפשר להם השלמת הליכי הביניים. ב 18.2.10 הגישה התובעת בקשה למתן צו גלוי ועיון במסמכים ספציפיים ובהתאמה דחיית המועד להגשת תצהיריה.

התבקש למעשה הליך גלוי רחב כלפי הבנק, שלאחר עיון בתגובת הבנק נעתרתי לחלקו הגדול בהחלטות מיום 31.3.10 ומיום 2.5.10.


חייבתי הבנק להמציא נהלים, בקשות למתן רשאי של הבעל, דפי חשבון מ 99' (שנה לפני חתימת שטר המשכנתא) הן בחשבונות הבעל והן בחשבונות החברה בשליטתו, התכתבויות בין אותה חברה והבעל לבין הבנק, נהלי בנק ביחס להחמת ערבים ושטרי משכנתא שהיו בתוקף בעת הרלבנטית, נהלי בנק ביחס להחתמת כתבי ערבות שלא בסניף הבנק , ודוחות בדבר הבטוחות של הבעל והחברה בשליטתו.

6. לא נעתרתי לבקשה לחשוף פרוטוקולים והחלטות של הבנק לגבי מתן אשראי לבעל או לחברה בשליטתו, אף לא ביחס לערבות או לשטר המשכנתא נשוא התביעה. ציינתי כי עצם חתימת המבקשת לא שנויה במחלוקת, כאשר משכון הדירה מייצג בטוחה מבחינת הבנק. השנוי במחלוקת מבחינת התובעת הנו התוקף ולא עצם החתימה, ושיקולי הבנק במתן אשראי או הלוואות לבעל או לחברה, כמו גם מידת הסתמכותו על בטוחה זו או אחרת – אינם רלבנטיים.

7. לאור הצורך להשלים הליכי הביניים האמורים ובהתאם – הגשת תצהירים - נדחה שוב הדיון לנובמבר 2010 . יומיים לפני מועד הדיון הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. נטען כי התגלה שלבנק היתה בטוחה נוספת להבטחת חובותיו של הבעל כלפי הבנק: משכנתא על דירת בת זוגו של הבעל, שהקשר הרומנטי עימה היה הגורם לפרידת התובעת ממנו. בהליך אחר נקבע כי לבעל מחצית הזכויות באותה דירה. אלא שהבנק ויתר על בטוחה נוספת זו, בחתימה על שטר ביטול משכנתא, ולפיכך נטען שהסב נזק לתובעת
כערבה, בהסתמך על סע' 6(ב) לחוק הערבות. התבקש תיקון התביעה כלפי הבנק בגין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מויתור על הבטוחה הנוספת תוך הפרה נוספת של חובת גלוי
בהקשר דנן
, ובנוסף צירוף אותה בת זוגו של הבעל. בישיבה שהתקיימה ב 4.11.10 בא ויתור
על צירוף בת הזוג כנתבעת נוספת. ב"כ הבנק הלינה על הימשכות הליכי הביניים כאשר התובעת הנהנית מטובו של צו המניעה, ומושכת ההליך באמצעות הליכי ביניים מתמשכים. ב"כ הבנק הסכימה לתיקון התביעה כלפי הבנק במה שנוגע לויתור על הבטוחה הנוספת. התרתי התיקון וחייבתי בהוצאות. הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 60 יום, וחייבתי הבנק להמציא שטר המשכנתא של אותה בת זוג ביחס לחובות החברה של הבעל (חובות להם ערב וככאלה טוען הבנק שהנם מושא לערבותה של התובעת). כתב תביעה מתוקן הוגש ב 18.11.10 וכתב הגנה מתוקן – ב 16.12.10. תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הוגש ב 2.2.11.

לכתב התביעה המתוקן
צירפה התובעת לראשונה חוו"ד מומחה פסיכיאטרי כדי לתמוך בתזה בדבר מצבה הנפשי המעורער לעת חתימתה על שטר המשכנתא לפני 11 שנה. הבנק הגיש זה מקרוב בקשה למשיכת אותה חוו"ד. המחלוקת בענין זה אינה נשוא החלטה זו.

8. בהחלטה שהתירה תיקון התביעה ציינתי שככל שיש דרישות להליכי גלוי נוספים הנוגעים לעילה החדשה שנוספה של ויתור על הבטוחה הנוספת – יש להגיש הבקשה בתוך 15 יום מיום הגשת כתב ההגנה.
בקשה אכן הוגשה ב 18.1.11 , והיא נשוא החלטה זו. מתבקש לחייב הבנק להמציא:

א.
הפרוטוקולים, הדיונים וכל מסמך אחר הנוגע ליצירת הבטוחה שניתנה לבנק על ידי בת זוגו של הבעל.
ב. הפרוטוקולים, הדיונים וכל מסמך אחר שנעשה על ידי הבנק הנוגע לגריעת אותה הבטוחה .

9. הבנק מתנגד לעיון המבוקש, כאשר מכל טעמיו רלבנטי לטעמי הטעם של
היעדר רלבנטיות. טוען הבנק שכלל לא שנוי במחלוקת בין הצדדים לא עצם מתן אותה בטוחה ולא עצם גריעתה.

הרלבנטיות של שיקולי הבנק בעמידה על הבטוחה הנוספת אכן לא הומחשו. כפי שהחלטתי שלא להיעתר לבקשה לחישוף הפרוטוקולים והדיונים הפנימיים הנוגעים
לשיקולי הבנק בהקצאת אשראי או הסתמכות על בטוחה הנוגעים לבעל או החברה בשליטתו מטעמי אי רלבנטיות – יש לומר שאכן אף המבוקש כעת אינו רלבנטי. הנחה שבהגיון צריכה להיות שהבנק מעונין בכמה שיותר בטוחות טובות וכי אם נוצרה אותה בטוחה בדמות משכון הדירה הנוספת של בת הזוג – הרי הסתמך עליה הבנק, שהרי נועדה בדיוק לתכלית זו. איני רואה אפוא רלבנטיות לדיונים או פרוטוקולים הנוגעים ליצירת אותה בטוחה, ואיני נעתר לבקשה לחשפם. באין רלבנטיות אין סיבה להורות על חישוף, מה גם שמן הראוי לשמור על חסוי מסמכים פנימיים מעין אלה כאשר לא הומחש טעם טוב לחשיפתם. הרלבנטיות של הבטוחה הנוספת בפלוגתאות שבין הצדדים
היא בעצם קיומה ולא בשיקולים שהנחו הבנק לעמוד על יצירתה.

שונה המצב ביחס לדיונים הפנימיים הנוגעים לויתור על אותה בטוחה: אמנם צודק הבנק שגם הויתור על הבטוחה הנו בבחינת נתון שאינו שנוי במחלוקת . יכול שהויתור על משכונה של דירת חגית (בת זוגו של הבעל) מבלי לעדכן את התובעת כערבה – מקים לתובעת עילת תביעה טובה. יכול גם שאין לו נפקות. אך הויתור עצמו הוא בבחינת נתון שאין עליו עוררין. אזכיר כי המחלוקת כאן היא אחת ואחת בלבד, ומוצאת ביטויה בסע' 82 עד 88 לכתב התביעה המתוקן: לא אם פעל הבנק ברשלנות אלא האם מקים ויתורו של הבנק על אותה בטוחה תחולה לסע' 6(ב) לחוק הערבות. אותו סע' קובע שאם גרם נושה לפקיעת ערובה שגרמה להבטחת החיוב הנערב, ונגרם ע"י כך נזק לערב, מופטר הערב כדי סכום הנזק.
הטענה הבסיסית של התובעת הנה שחובותיו של הבעל לבנק הובטחו בשתי ערובות: זו של התובעת שיש לה טענות לגבי תוקפה, אך אם תידחנה הטענות, הרי שהיתה ערובה נוספת בדמות משכון הבית של חגית.

בשלב זה טרם ברורות טענות הבנק ביחס לתחולת סע' 6(ב) לחוק הערבות, ויכול שיסתפק בטענות משפטיות. אך לא אוכל לשלול שיכול ועיון במסמכים המבוקשים הנוגעים לויתור על הבטוחה, רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים. הרלבנטיות נבחנת בשלב זה "במבט רחב" , והטיעון בדבר היותם של המסמכים מסמכים פנימיים אינו נעדר רלבנטיות, אך אם קיים מתח בינו לבין אינטרס גילוי האמת – האינטרס האחרון גובר. אין עסקינן בחסיון מוכר בדין, בוודאי לא מוחלט. לא מדובר על מסמכים שנערכו לצורך מו"מ למשל או לצורך תביעה.
אינטרס בירור האמת – גובר. אפנה גם לדברים שציינתי בסע' 3 להחלטה מיום 31.3.10.

אני דוחה אפוא הבקשה במה שנוגע לעיון במסמכים הנוגעים ליצירת הבטוחה (בכפוף לחריג שיוזכר להלן בפסקה הבאה) , אך מקבל אותה במה שנוגע לעיון
בפרוטוקולים ובמסמכים
שנגעו לויתור על הבטוחה . העיון
ינתן בתוך 30 יום. אין כאן עילה להגשת תצהירים משלימים (או שתומכים המסמכים בעילה הנטענת, וניתן יהא לבקש הגשתם ככאלה, או שאינם תומכים בה). בנוסף העיון כפוף לכך שהתובעת תתחייב
בכתב
שבמסמכים ייעשה שימוש רק לצורך תביעה
זו.

עם זאת: בית חגית שועבד ב 2004, ויש רלבנטיות לצורך הפלוגתא ביחס לתחולת סע' 6(ב) לחוק הערבות, אם ייקבע שיש לו תחולה,
לכימות הנזק שנגרם לתובעת, ככל שנגרם. מטעם זה אני מורה לבנק לחשוף בשלב זה כל מסמך ספציפי החל משנת 2002 (כולל כל חוות דעת שמאית או הערכה פנימית ולו בדיון או פרוטוקול הנוגעים ליצירת הבטוחה, וחרף האמור בהחלטה זו) ממנו עולה הערכה זו או אחרת שעמדה לנגד עיני הבנק בדבר
שווי אותה בטוחה נוספת. גם כאן – העיון בתוך 30 יום.


ניתנה היום, י"ח
אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 8600-04/09 אהובה מחנאי נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/02/2011)