פסקי דין על עבאס טאהא | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2279/02 בל     05/05/2004




בל 2279/02 עבאס טאהא נ' המוסד לביטוח לאומי




8
בתי הדין לעבודה
בל 002279/02
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
05/05/2004

כב' השופטת עפרה ורבנר

בפני
:

נציגי ציבור: מר עקיבא טורס ומר ריינוש שמואל
עבאס טאהא
התובע
עו"ד עזאלדין עבאס

ע"י ב"כ
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
עו"ד אבירם
ו/או עו"ד חן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בתאריך 14/7/02, הגיש התובע תביעה לבית הדין לעבודה במסגרתה התבקש בית הדין לחייב את הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 12/99.

בכתב ההגנה המתוקן מ- 18/12/02 טען הנתבע כי תביעת התובע בהתייחס לחלק ממכתבי הדחיה התיישנה, כי התובע לא מסר לנתבע מידע על היותו נשוי לשתי נשים, כי התובע לא המציא את כל המסמכים אותם נדרש להמציא ובעיקר התייחס הנתבע לפוליסת הביטוח של רכב מספר 7413280 באשר לרכב וכן נטען על ידי הנתבע כי התובע משתמש באופן קבוע ברכב ועובד כבנאי.

בסופה של ישיבת ההוכחות בתיק, ב- 14/9/03, הבהיר ב"כ התובע, כי הוא מעמיד את תביעתו בתיק רק בהתייחס לתביעות שהגיש לנתבע בתאריכים 18/10/01, ו-30/12/01, ואשר לגביהם מכתב הדחייה נשלחו לתובע רק בחודש 12/02, וכי אינו תובע על תקופה קודמת. (יש לציין, כי במהלך הדיון העלה הנתבע טענת התיישנות בכל הקשור בתביעות שהוגשו לפני 18/10/01, שכן תביעות אלה נדחו במועדים שקדמו ב-6 חודשים למועד הגשת התביעה לבית הדין).

אשר על כן, מוטל עלינו לבדוק האם מכתבי הדחייה אשר נשלחו לתובע בחודש 12/02
(נ/12 ו-נ/13) והמתייחסים לתביעות לגמלת הבטחת הכנסה שהגיש התובע ב-18/10/01
ו-30/12/01, בדין יסודם.
2. ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

א. בתאריך 23/12/99, הגיש התובע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אשר במסגרתה צויין, כי התובע מחוסר עבודה ומתייצב בלשכה וכי מזה 7 שנים לא עבד והוא מקבל קצבת ילדים 4,000 ש"ח לחודש ואשתו אם לילדים ואינה עובדת.

באשר לרכב שהיה לו ציין התובע:

"הרכב נמכר לחאמד חאג מהכפר, פנינו אליו בקשר לפוליסה והוא אמר שהרכב אינו מבוטח ואין בכוונתו למכור את הרכב." (עיין נ/1)

באותו טופס אף צויין, כי התובע נשוי לאעידה ילידת 3/1/63 וזאת מאז 23/4/81.

תביעה זו נדחתה ב-17/2/00, בשל העדר שיתוף פעולה מאחר והתובע לא צרף מסמכים שנדרש לצרף, לרבות תדפיס פעולות בנק ופוליסת ביטוח מחברת הפניקס.

לגבי מכתב דחייה זה, לא מנוהלת התביעה בתיק שלפנינו.

ב. בהמשך נשלחו לתובע מסמכים נוספים ב-17/8/00, ובהם הובהר כי על התובע להתייצב בעצמו לצורך הגשת תביעה חדשה.

בתאריך 15/4/01, הוגשה תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה, אשר בה ציין התובע, כי הוא אינו עובד וכי אשתו הינה אם לילדים, אינה עובדת ולא עבדה מעולם וכי רכב סובארו שמספרו 7413280 שייך לבנו בן ה-19 המתגורר במרחק כמאה מטר מביתו של התובע, וכי הבן הוא היחיד שמשתמש ברכב.

נציין כי דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם גירסת התובע בהמשך שהרכב רשום על שם בנו עסמאיל שאין לו רשיון נהיגה ושאינו משתמש ברכב.

התובע נדרש במכתב מ-18/4/01, (עיין נ/4) להמציא את פוליסת הביטוח של הרכב הנ"ל בנוסף למסמכים שיתבקש להמציא בעת הגשת התביעה.

משלא המציא התובע את המסמכים, נדחתה תביעתו ביום 18/6/01.

במכתב הדחייה אף צויין:

"לפי המידע שבידינו אשתך אינה חיה איתך, ועל כך לא הודעת לנו." (עיין נ/5)

גם באשר לדחייה זו איננו נדרשים להכריע.

ג. בתאריך 18/10/01, הגיש התובע תביעה חוזרת נוספת להבטחת הכנסה. הפעם ציין התובע, כי מחודש 2/01 ועד ימים מספר לפני הגשת התביעה, אשתו חיה בנפרד ממנו מאחר ועברה לגור עם אמה, למרות שהילדים נשארו אתו אולם היא חזרה לגור אתו.

באשר לרכב מסר התובע:

"הרכב שרשום על שם הבן רביע שייך לעבאס עסמאיל -בן אח שלי - הוא במעצר ולכן העביר את הרכב על שם הבן שלי, וכשהוא ישתחרר הוא יקח בחזרה את הרכב. לבן אין רשיון נהיגה לפי ידיעתי, הוא גר אצל הורי והרכב אצלו. אין לרכב טסט ולא ביטוח, אני כבר שנה לא נוהג באף רכב." (עיין נ/6)

נציין כבר עתה כי לא ברור לבית הדין מה ההגיון להעביר רכב על שם אדם שאין לו רשיון נהיגה לתקופה בה בעל הרכב מצוי במעצר, כאשר לכאורה לאחר מכן הוא אמור להחזיר לידיו את הרכב, ודרישת המוסד לביטוח לאומי
כי יומצאו פרטים נוספים באשר לביטוח על הרכב על מנת לברר האם התובע, אשר לו כן יש רשיון נהיגה, השתמש ברכב, בהחלט סבירה ומוצדקת.
בתאריך 18/12/01, נשלחה לתובע הודעה כי עליו להתייצב במשרדי הנתבע לצורך ברור פרטים ומסירת מידע, וכן להביא אישור מבנק הפועלים במגאר על גובה חסכונות ותדפיס תנועות עו"ש בשלושת החודשים האחרונים בהתייחס לחשבון על שם אשתו של התובע.

ד. בתאריך 27/12/01, מסר התובע הצהרה לפקיד התביעות ואזי "נזכר" לראשונה (אחרי שהנתבע עלה על נתון זה בעצמו) כי יש לו אשה נוספת בשם חליאלה גזלה, עמה הוא נשוי מזה כ-10 שנים ויש לו אף ילדה משותפת מאשה זו בשם ריאם.

התובע אף מסר, כי הוא חי באותה דירה עם אשתו אעידה והילדים ממנה ועם אשתו גזלה ובתה, כאשר כל אחת מהנשים גרה בחלק אחר של הדירה.

התובע מסר כי אשתו גזלה מקבלת גמלת נכות מבטוח לאומי, וכי בחמש השנים האחרונות היא חיה אתו אולם היא לא נותנת לו כספים מקצבת הנכות אלא רק משלמת חלק מהוצאות הבית והאוכל. אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע בכל התביעות הקודמות שהגיש מאז 12/99, "שכח" התובע למסור את המידע כי הוא נשוי לשתי נשים וכי אשתו השניה עליה לא דיווח כבת זוגו, מקבלת למעשה גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי
.

ה. בתאריך 30/12/01, הגיש התובע תביעה חוזרת נוספת להבטחת הכנסה (נ/9) ובתביעה זו ציין, את הנתון בדבר היותו נשוי לשתי נשים.

באותו מועד, הודע לתובע כי עליו להמציא את צילום תעודת הנישואין לאשתו גזלה (נ/10) ובאותו מועד אף מסר התובע הצהרה, בדבר בעלות בנו ברכב שהיה שייך קודם לכן לבן אחיו, עסמאיל עבאס האסור בבית סוהר. בהתאם להצהרת התובע (נ/11) הרכב ניתן לבנו בתמורה לחוב בסך 2,000 ש"ח שבנו שילם עבור בן הדוד הכלוא בבית הסוהר, למרות שלבן אין רשיון נהיגה.

התובע אף מסר, כי הרכב נמצא ליד הבית ולטענתו בן אחיו באסם משתמש ברכב ואין הוא יודע מי משלם את הביטוח.
גירסה זו של התובע בטופס התביעה נ/9 אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בפני
בית הדין.

בבית הדין העיד התובע:

"הרכב הוא של בנו של אחי, עסמאיל שמו. הרכב היה של עסמאיל ואני לא יודע שעסמאיל העביר את הרכב לבן שלי הבן שלי רביע גר אצל סבתא שלו כבר 5 שנים ולא אצלי. הוא בן 21 שנים. אני לא משתמש במכונית הזו... אני לא יודע שלרביע אין רשיון נהיגה, הבן שלי עושה מה שהוא רוצה... הרכב חנה בחניון משותף שלי ושל האחים שלי. הסבתא שרביע גר אצלה גרה בצד המערבי ואני בצד הצפוני המרחק הוא 15-10 מטר... אחי הגדול יש לו רכב לא זכור לי אם נהגתי פעם או פעמיים... אח שלי גר למטה והמכונית חונה אצלי בחניה. השטח הזה משותף לכל האחים."

תמוה בעינינו כיצד במועד חתימתו של התובע על נ/9 ועל נ/6 (ב- 10.01 וב- 12.01) ידע התובע כי הרכב רשום על שם בנו וציין כי הרכב נמצא אצל הבן, למרות שלבן אין רשיון נהיגה בעוד שבעדותו בפני
נו העיד התובע כי הוא לא יודע אם לבנו יש רשיון אם לאו.

התובע אף מסר בנ/6 כי הרכב אמור להיות מוחזר לעסמאיל לאחר שחרורו של עסמאיל ממעצר בעוד שבנ/11 מסר כי בנו קיבל את הרכב בשל חוב ששילם עבור בן הדוד ו"עוה"ד נתן לו את הרכב תמורת כיסוי החוב" ועיין לענין הסתירות גם בסעיפים 7-5 לסיכומי הנתבע.

בנסיבות אלה אין ספק כי דרישת הנתבע מהתובע להמציא את פוליסת הביטוח של הרכב על מנת לברר האם הרכב החונה בסמוך לביתו של התובע ואשר רשום כביכול על שם בן התובע שאין לו רשיון, משמש למעשה את התובע, הינה דרישה סבירה, והתובע היה צריך להמציא נתון זה במועד ולא רק במועד הדיון ב- 14.9.03 אשר בו הומצא אישור מסוכן הביטוח, כי ביטוח החובה מ- 12.00 ועד 11.01 היה על שם עבאס זינב.

יתר על כן נציין כי גם באישור שהומצא ב- 14.9.03 (ת/2) אין התייחסות לשאלה על שם מי היה ביטוח הרכב ב- 12.01 ואילך, והנתבע אף טרם ערך חקירות בשאלה האם לגב' עבאס זינב יש רשיון נהיגה, אם לאו ומדוע נרשם הביטוח על שמה והתובע לא ידע ליתן תשובות לשאלות אלה. (עיין עמ' 6 שורות 27-25 לפרוטוקול).

ו. תביעותיו של התובע מ-18/10/01 ו-30/12/01, נדחו על ידי הנתבע רק בחודש 12/02.

באשר לתביעה מ- 18/10/01 התביעה נדחתה מאחר ולא הומצאה פוליסת הביטוח וזאת מאחר והרכב רשום על שם הבן רביע בעוד תעודת הביטוח רשומה על שם עבאס זינב. (עיין נ/13)

באשר לתביעה מ-30/12/01, תביעה זו נדחתה מאחר והתובע נתבקש להמציא מסמכים שונים, מכל חשבונות הבנקים שלו ושל שתי נשותיו, וכן את פוליסת הביטוח של הרכב שמספרו 7413280 וכמו כן, מאחר והינו משתמש שימוש של קבע ברכב ומאחר והינו עובד כבנאי. (עיין נ/12)

ז. רק בתאריך 14/9/03, המציא התובע אישור מסוכן הביטוח, כי בתקופה מ-18/12/00 ועד 30/11/01, לרכב היה ביטוח חובה בלבד אשר היה רשום על שם עבאס זינב. (עיין ת/2)

ח. עדות התובע בפני
נו, היתה מתחמקת ובלתי מהימנה.

תחילה טען התובע, כי לא קבל אף מכתב מהמוסד לביטוח לאומי
בכל התקופה מ-12/99 ועד 7/02, בעוד שמכתבים מאנשים אחרים כן קבל, לאחר מכן טען התובע כי לא חתם על אף אחד מטפסי התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אולם מאידך גיסא הודה התובע כי נדרש להמציא פוליסות ביטוח של הרכב.

בהמשך בסתירה לעדותו הראשונה, הודה התובע כי קבל מכתב מהמוסד לביטוח לאומי
שעליו להתייצב על מנת לבדוק את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, ביחד עם שתי נשותיו, משמע עדותו הקודמת כי לא קבל אף מכתב מהמל"ל מעבר להיותה בלתי סבירה בעליל, שכן המדובר במכתבים רבים, נסתרת מהודאתו הוא.

יתר על כן, מבוטח המגיש תביעה להבטחת הכנסה מחוייב לגלות את כל הפרטים הרלוונטיים והעובדה שהינו נשוי לשתי נשים, הינה בוודאי פרט רלוונטי אותו "שכח" התובע ורק כאשר הנתבע גילה נתון זה בעצמו, הודה בכך התובע.

הסברו של התובע להעלמת היותו נשוי לשתי נשים הינו:

"לא רשמתי בטופס לביטוח לאומי מ-99 שיש לי שתי נשים כי אשתי השניה כעסה והלכה להורים שלה והיתה שם 4 שנים... אני לא זוכר מתי היא היתה בסחנין אולי ב-95 היא הלכה וב-99 היא חזרה אלי. כשביקשו אמרתי להם שיש לי אשה אחרת... אני לא יכול להגיד שיש לי עוד אשה, כי הם לא ביקשו ממני. כשהחזרתי אותה אמרתי להם שיש לי עוד אשה." (ההדגשות שלנו - ע.ו.).

אין כל בסיס והצדקה לאי הגילוי מטעם התובע, מה גם שבהצהרתו מ-27/12/01, צויין מפורשות כי גזאלה בחמש השנים האחרונות חיה איתו וכי היתה אצל הוריה בארבע השנים הקודמות לכך וכי הוא נשוי עמה במשך 10 שנים.

מההצהרה עולה, כי מאז שנת 96 לערך נמצאת גזאלה עם התובע ולא כפי שניסה לטעון בחקירתו הנגדית כי היא שבה לגור עמו רק בשנת 99.

בין כך ובין אחרת, היה התובע צריך לדווח על עצם קיומה של אשה שניה, וכן להודיע על מגוריו עמה, שכן אף לגרסתו בחקירתו הנגדית היא שבה להתגורר עמו בשנת 99 כך שב-23/12/99, הוא היה צריך להודיע למל"ל במועד בו הגיש תביעה, על קיומה והוא לא עשה כן לא בתביעתו הראשונה ואף לא בתביעה החוזרת, עד שהנתבע עלה על כך בעצמו.

3. באשר לתביעותיו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה אשר נדחו לפני חודש 10/01, הרי אף התובע כמצויין מפי בא כוחו (עמ' 7 שורה 11) מודה כי דין תביעותיו להידחות.

התביעה לבית הדין הוגשה ב-14/7/02, כך שדחיות מתקופה העולה על 6 חודשים לפני מועד הגשת התביעה לבית הדין התיישנו. מעבר לכך נציין, כי יש הצדקה לדחיית תביעות אלה גם בגין אי מסירת מידע באשר לכך שהתובע היה נשוי וגר עם שתי נשים.

4. באשר לתביעה מ-18/10/01, התובע הודה כי הביא את המכתב מסוכן הביטוח רק במועד הדיון בבית הדין, 14/9/03. (עיין ת/2).

התובע הודה כי קבל מכתבים ובהם דרישות להמצאת מסמכי הביטוח, (מכתבי הדחייה
נ/12 ו-נ/13) ואף על פי כן, לא טרח מיד בסמוך לקבלת מכתבי הדחייה להמציא למל"ל את האישורים בדבר זהות האדם שעל שמו הוצאה פוליסת הביטוח.

עובדתית מסתבר, כי הרכב רשום על שם בנו של התובע בעוד שלבן אין רשיון נהיגה ובעוד תעודת הביטוח הינה על שם בת אחיו של התובע, אשר אחיה עסמאיל הוא אשר היה רשום בעבר כבעל הרכב.

בעדותו של התובע אל מול הצהרותיו בטופסי התביעה, מצויות סתירות ותמיהות באשר לגירסתו כך שהדרישה להמציא תעודת ביטוח באשר לרכב הרשום על שם בנו של התובע והחונה ליד בית התובע הינה סבירה, ובל נשכח כי המדובר בתובע ש"שכח" למסור לנתבע כי הוא נשוי לשתי נשים ולא רק לאחת.
הוראות סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א 1980 זו לשונן:

"(א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גמלה או המקבל גמלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי
-

(1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים;
(2)...
(3) להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי
קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש.

(ב) כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי
לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי מתן הגימלה".

הסעיף הנ"ל מחייב את המבוטח לשתף פעולה עם חוקרי הנתבע וכן להמציא כל ידיעה או מסמך שברשותו או שבאפשרותו לקבל ומסמיך את הנתבע להפסיק תשלום גימלה אם המבוטח אינו משתף פעולה.

הנתבע אינו יכול לגלות בעצמו כל פרט הנוגע לזכאות המבוטח ועל כן המבוטח חייב למסור פרטים רבים ולשתף פעולה עם הנתבע.

לענין זה נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק המתייחסים לסעיף הנ"ל כי מטרתו לאפשר לנתבע להשיג כל מידע רלוונטי לצורך קבלת החלטה או לצורך המשך תשלומה ועל מנת להבטיח לנתבע מערכת בקרה יעילה כדי שתשלום הגימלה יהיה לאלה הזכאים לכך בלבד.

בדב"ע נד/04/297 אמינה עסעס נ. המוסד לביטוח לאומי
(פסק הדין מתאריך 19.2.95) נדון ענין אי שיתוף הפעולה בין מבוטח לבין הנתבע. שם היה מדובר על אי מסירת אינפורמציה בנוגע לאדמות שהיו בבעלות המערערת.
באותו

פסק דין
אוזכרו תקדימים נוספים בהם נדחתה עתירת מבוטח לבטל החלטה של הנתבע להפסיק תשלום גימלת הבטחת הכנסה עקב אי שיתוף פעולה וזאת כאשר המבוטח העלים מידע מהנתבע או כאשר לא מסר את מלוא המידע שברשותו.

בנוסף להוראות סעיף 19, קיימת זכאות בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק, לעובד של המוסד לביטוח לאומי
שהוסמך לכך, להכנס למקומות שבהם מצויה אינפורמציה הרלוונטית לצורך טיפול בתביעה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה וסעיף 21 (ב) קובע כי:

"מי שנחקר או בחצריו נערכת בדיקה לפי סעיף קטן (א), ישיב תשובה מלאה ונכונה על כל השאלות שנשאל".

5. לאור כל האמור לעיל ומאחר והתובע לא המציא לנתבע את המסמכים אותם נדרש להמציא אלא רק במועד הדיון, דין התביעה להדחות.

יחד עם זאת, מצאנו לנכון להתריע בפני
הנתבע על כך שמצאנו כי בתיק זה היו פניות של עו"ד מטעם התובע במהלך החודשים 5.02 ו- 6.02 לסניף כרמיאל למחלקת הבטחת הכנסה, הנתבע לא הכחיש בפני
נו כי פניות אלה נתקבלו אצלו, ומן הראוי היה כי הנתבע כמוסד ציבורי יענה במסודר ובמנומק על פניות אלה בסמוך למועד בו נתקבלו אצלו.

הגם שהננו סבורים כי אי מתן מענה לפניות ב"כ התובע, איננו כראוי, הרי גם כאשר הובהר בכתב ההגנה המתוקן מ- 18.12.02 כי התובע לא המציא את המסמכים הנדרשים (סעיף 10 לכתב ההגנה), לא דאג התובע מידית להמציא את המסמך הנדרש וזה הומצא רק ב- 14.9.03, ואף הוא מתייחס לתקופה המסתיימת ב- 11.01 ולא לאחר מכן.

הלשכה המשפטית של הנתבע תדאג לפעול על מנת שפניות של באי כח מבוטחים או של מבוטחים עצמם באשר להבהרות על הסיבות בגינן נדחו תביעות, תענינה במועד.
לא בלי היסוס, איננו עושים צו להוצאות.

ניתנה היום י"ד באייר, תשס"ד (5 במאי 2004) בהעדר הצדדים.

עפרה ורבנר
- שופטת

נציג ציבור
מר שמואל ריינוש

נציג ציבור
מר עקיבא טורס
02279/02בל 710 אלונה זרגריאן








בל בית דין אזורי לעבודה 2279/02 עבאס טאהא נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/05/2004)