פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על אורי ניסים | פסקי דין על ריטה ניסים |

166/06 א     27/02/2011




א 166/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' אורי ניסים, ריטה ניסים








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 166-06
מינהל מקרקעי ישראל
נ' אורי ניסים
ואח'






בפני
:
כב' השופטת
אורית חדד


תובע
:

מינהל מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד הילאל אגבאריה


נ ג ד

נתבעים
:
1.אורי ניסים
2.ריטה ניסים
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן גבאי




פסק דין


תמצית עניינה של התביעה
1.
תביעה זו הוגשה בראשית שנת 2006 על ידי מינהל מקרקעי ישראל
על רקע שימוש חורג אשר בוצע לטענת התובע במשק מס' 58
במושב בית עזרא (להלן: "מקרקעי המשק") אשר משבצת הקרקע שלו מנוהלת על ידי התובע. משבצת קרקע זו הושכרה לאגודת המושב על פי הסכם שתוקפו ל- 3 שנים וראשיתו ביום 1.10.02 (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "הסכם המשבצת") כשמטרת השכירות המצויינת בו הינה צורכי חקלאות בלבד. הנתבעים הינם חברי אגודת המושב אשר הורשו להחזיק כברי רשות במשק האמור ובכפוף לתנאי הסכם המשבצת.

2.
בשנת 2003 לערך הסתבר לתובע כי ובניגוד להסכם המשבצת כמו גם תוכנית בניה שהנתבעים הגישו לאישור התובע, הקימו הנתבעים מבנים נוספים במשק אשר משמשים כחדרי אירוח במסגרתו של עסק המנוהל על ידם במקום (להלן בהתאמה: "המבנים הנוספים", "השימוש החורג"). הקמת המבנים הנוספים והשימוש החורג במקרקעי המשק נעשה, על פי הנטען, ללא הסכמת התובע וללא היתר כדין מהרשויות המוסמכות ויש בו משום הפרה יסודית של הסכם המשבצת ותנאי הרשות שניתנה לנתבעים. מעש זה יש בו אף משום עשיית עושר שלא כדין משעשו הנתבעים שימוש בזכויות בניה לא להם וללא תשלום לתובע כמתחייב. במצב דברים זה, זכאי התובע לטענתו הן לקבלת צו האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לעשות שימוש חורג במקרקעי המשק, הן לצו המורה על פינויים של המבנים הנוספים והריסתם כמו גם איסור השימוש בהם, הן לביטול הרשות שניתנה לנתבעים במשק תוך חיובם בפינויו והן לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש במבנים אלו.

משלא נענו פניות התובע לתיקון ההפרה האמורה, תובע הוא קבלתם של הסעדים האמורים תוך קביעת חובת הפינוי של המשק כמותנית באי קיומם של החיובים האחרים המבוקשים כאמור. באשר לסעד הכספי, הרי שבעניין זה מבקש התובע היתר לפיצול סעדיו.
תמצית טענות ההגנה
3.
כתב ההגנה שהוגש כולל הכחשות גורפות למדי לרבות באשר למעמדו של התובע במקרקעין דנן.
עם זאת, מודה התובע כי מטרת השכירות בהתייחס למקרקעין קבועה בהסכם המצורף כנספח א' לכתב התביעה, אלא שלטענתו השתרש נוהג בין הצדדים לפיו האמור בהסכם המשבצת כפוף לשינויים והשימושים המותרים במקרקעין הינם בפועל מעבר לנקוב בהסכם זה. התובע למעשה עושה שימוש לרעה ובחוסר תום לב בזכויותיו ע"פ הסכם המשבצת.


עוד לטענתם, הרשאה אמנם ניתנה להם לשימוש במקרקעי המשק, אולם עסקינן ברשות בתמורה שבלתי הדירה הינה.
הנתבעים מכחישים הנטען בדבר הקמתם של המבנים הנוספים והשימוש החורג המבוצע, כמו גם טענת התובע להפרה יסודית של ההסכם מצידם, קיומו של נזק ממון לתובע ושימושם הם בזכויות בניה השייכים לתובע.

הנתבעים מוחים כנגד הסעדים הגורפים המבוקשים ובסעיף 8 לכתב הגנתם (ובמובחן מהנטען בסעיף 4 לכתב) טוענים הם כי התובע לא נתן להם כלל את רשות השימוש במקרקעי המשק ואף אם נתן הרי שעשה כן בתמורה כספית, ומשכך אינו יכול לבטל הרשות שניתנה.

חרף הכחשת הקמת המבנים הנוספים כאמור, מוסיפים עתה הנתבעים וטוענים כי אלו ברשות הוקמו.

הנתבעים אף חולקים על קיומה של סמכות עניינית לבית משפט זה, לאור צו ההריסה המבוקש.

מהלך בירורה של התובענה
4.
הצדדים הגישו עדויותיהם בתצהירים שהוגשו כבר בשנת
2007. מטעם התובע נמסר תצהירו של מר אפי שלמה -
מפקח במחלקת הפיקוח במחוז ירושלים, כשלזה נלווים מסמכים המתעדים הן את הסכם המשבצת והן את הקמתם של המבנים הנוספים במקרקעי המשק.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע במסגרתו התייחס לנסיון שנעשה מצידו לקבל היתרים כדין למבנים הנוספים לפנייתו לבית המשפט בעניין זה ולהסתמכותו על המלצות שקיבלו את אישור מועצת ממ"י ועל החלטתה שמספרה 1067 בהקשר זה תוך שהוא מצרף מסמכים רלוונטיים לביסוס האמור בתצהירו.
5.
לאחר שנסיון ליישב את המחלוקת
לא צלח, וקיומם של מספר קדמי משפט בפני
המותב הקודם לחתימה מטה בתיק זה, התקיימה ביום 11.11.10 ישיבה במסגרתה נחקר הנתבע בלבד אודות תצהירו וזאת לאחר שהוסכם על קבלת עדותו של מר אפי שלמה מטעם התובע ללא חקירתו. בהמשך לכך הגישו הצדדים סיכומיהם, אחרון שבהם – ביום 20.1.11.

דיון והכרעה
6.
אקדים ואציין כי לא ניתן שלא להתרשם כי בפועל לא עמדו הנתבעים על הכחשותיהם הגורפות בכתב הגנתם. תצהירו של הנתבע כפי שהוגש ונוסח מלמד בסופו של יום על הכרת הנתבעים במעמדו של התובע במקרקעי המשק ובחובתם לקבל היתר כדין להקמתם ולהמשך קיומם של המבנים הנוספים לרבות שימוש באלו.

מכל מקום, תצהירו של מר אפי שלמה מטעם התובע חוזר למעשה על הנטען בכתב התביעה. נספח א' לתצהיר
- הוא הסכם המשבצת אכן נושא סעיף מפורש (סעיף 3)
בדבר מטרת השכירות של מקרקעי משבצת המושב שעיקרה הקמת יחידות מגורים ושימוש בהן וכן הקמת מבנים משקיים ושימוש באלו כמו גם בשטח העליון של הקרקע לצורכי חקלאות בלבד. הסכם זה אף נושא איסור מפורש על חברי האגודה לבנות בתחום המשבצת מבנה ללא קבלת התובע מראש ובכתב (סעיף 19 א') . הסעיפים האמורים מוגדרים אף כתנאים יסודיים בהסכם על פי הוראת סעיף 24 לו.


נספח ב' לתצהירו של מר שלמה, שהתקבל כאמור בהסכמה, מהווה תשריט המעגן את גבולות משק 58 בו עסקינן ואת מיקומו ביחס לשטח משבצת המושב. יצויין כי בסעיף 7 לתצהירו במסגרתו מפנה מר שלמה לתשריט הנ"ל מציין הוא מפורשות כי החזקת הנתבעים במקרקעי המשק מקורה ברשות שניתנה ע"י התובע בכפוף לתנאי הסכם המשבצת.
נספח
ג' לתצהירו מהווה צילום של תוכנית בניה מאושרת ( בעניין בנייתו של מחסן, תוכנית שהוגשה לאישור התובע מצד הנתבעים ואושרה ולמעשה אף הנתבעים עצמם אינם חולקים בכתב הגנתם על מציאות זו שיש בה כדי ללמד על הכרתם ומודעותם למעמדו של התובע.

כן צירף מר שלמה לתצהירו צילומים המתעדים את המבנים הנוספים (נספח ד') כמו גם את פניית התובע לנתבעים במכתב מיום 10.2.05 במסגרתו נתבעו הם לסלק את המבנים הנוספים 10 במספר (נספח ה').

נמצא אם כן, כי בעצם קבלת תצהירו של מר שלמה בהסכמה וללא חקירה מנגד אשר תפריך הנטען בו, התובע עמד בנטל המוטל עליו להמחיש הן מעמדו במקרקעי המשק, הן תוכנו של הסכם המשבצת לרבות יעוד מקרקעי המשק והן היותה של הרשות שניתנה לנתבעים במקרקעין אלו, כפופה לתנאי הסכם המשבצת. כן לא נסתרה
הטענה בדבר הקמתם ללא היתר של המבנים הנוספים.
7.
בתצהירו של הנתבע כאמור מצויין דבר העמדתו לדין בהקשר דנן במסגרת תיק עמק 30047/04 בבית משפט זה, הרשעתו בעבירה של בניה ללא היתר של שלושה עשר קרוונים במשקו והינתנו ביום 6.11.05 של גזר דין
תוך חיובו, בין השאר, בהריסתם תוך זמן קצוב. הנתבע מצידו פעל לטענתו מאז ובעמל רב על מנת לקדם קבלתם של היתרים כדין תוך הבאתה של בקשה מתאימה בפני
הועדה המקומית לתכנון ובניה, אשר השתהתה
בהתייחסותה לבקשה. בהחלטת בית המשפט מיום 14.3.07 נדחה לבקשת הנתבע מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.12.07 זאת על רקע הגשתה של בקשה להיתר כאמור וטענתו לקיומן של תוכניות החלות כיום במושבים ומאפשרות עקרונית הקמת מבנים ועיסוק שאינו חקלאי עד שטח של 500 מ"ר בשטחים החקלאיים ובעקבות "ועדת קדמון".


הנתבע מצרף לנספח ד' דו"ח מחודש 12/05 מטעם הועדה לבחינת הזכויות בחלקת המגורים בישובים החקלאיים (להלן: "דו"ח הבר") הנושא המלצות בדבר מתן רשות לבעל זכויות בנחלה במושב למימוש הזכויות לשימושי תעסוקה לא חקלאית, לרבות בניית מבני קייט, על פי הקבוע בתכנון סטטוטורי.
עיון בסעיף 9 לדוח הבר אכן מלמד על קיומן של המלצות בתחום האמור, אולם וכמתבקש אלו נושאות תנאים מצטברים למתן רשות ובכלל אלו, בין השאר קיומה של תוכנית תקפה או היתר לשימוש חורג, היותו של השטח הבנוי מוגבל ל- 500 מ"ר, תשלום דמי היוון עו דמי חכירה שנתיים (לפי העניין) שיעשה לטובת התובע, תשלום נוסף כמפורט בסעיף 9.1.4 ועוד.

בהשלמה לאמור מצרף הנתבע כנספח ה' את החלטת מועצת ממ"י מיום 11.1.06 (מס' 1067) המאמצת את דו"ח ועדת הבר ולסיכומיו ובהקשר זה – החלטה מס' 1101 מיום 27.3.07.
הנתבע מלין על כי התובע עושה כל שבידו על מנת להסתיר החלטתו האמורה ולמנוע למעשה ובחוסר תום לב יישומה, כשבענייננו מונע הוא קידום הליכי הרישוי בהם החל הנתבע.

במצב דברים זה, אין מקום לטענת הנתבע בתצהירו לייחס לו הפרה של הסכם המשבצת אשר יש לקרוא כחלק בלתי נפרד ממנו את החלטות מועצת ממ"י, לרבות באשר להגדרת השימושים המותרים בהסכם המשבצת.

8.
סבורתני כי צירופם של הנתונים המובאים לעיל ממחיש כי הנתבעים אכן הקימו את המבנים הנוספים במקרקעי המשק ועשו שימוש בהם (כשאף הועמד הנתבע לדין בעניין זה כאמור)
בעודם כפופים על פי המציאות המשפטית הקיימת לתנאי הסכם המשבצת, לרבות באשר לשימושים המותרים במקרקעין ובאשר לרשות הנדרשת מאת התובע לשם כך.

כפועל יוצא מכך פעלו הנתבעים לקידום קבלתם של האישורים הרלוונטיים, לרבות ממוסדות התכנון, אלא שטענותיהם מסתכמות
בסופו של דבר בעצם העדרו מענה חיובי לפנייתם בעניין זה וחרף חלוף זמן ניכר מאז נעשתה פניה זו.

לא ניתן להתעלם מההפניה הנעשית מצד הנתבעים לנספח ד' ולהחלטות ממ"י הנ"ל ומההשלכות של אלו על היקף השימושים המותרים במקרקעי המשק במישור העקרוני. לא ניתן
אף שלא לומר כי זמן בלתי מבוטל אכן חלף, אולם ועדיין אין בכך כדי ליצור יש מאין ולהתיר לנתבעים הצבתם של מבנים ללא הסכמת התובע ועשייתם באלו שימוש שלא הוכשר בדרך המלך ובתנאים הרלוונטיים להינתנו. כמצויין לעיל, תנאים מספר נקבעו לשימוש לא חקלאי בנחלות ולצד זאת ועדיין קיימת ממילא הוראת סעיף 19 א' להסכם המשבצת המחייבת כאמור בקבלת הסכמת התובע ומראש לכל בניה בתחום המשבצת.


הנתבע מצידו אינו ממחיש ואינו מתיימר אף לפרט בעניין זה,
כי עמד בתנאים הרלוונטיים כאמור ובאופן אשר ישכנעני כי תביעה זו בלתי מוצדקת הינה.
אף בחקירתו הנגדית אין הנתבע יכול לאשר כי פנה אל התובע לשם קבלת אישורו כמתחייב. כך גם מתלבט הנתבע באם קיבל אם לאו אישור אגודת המושב כנדרש.

נראה כי ועדיין נותרו הנתבעים מחוייבים וכפופים להסכם המשבצת ולהחלטות מועצת ממ"י כשעל פניו התנגדות הנתבעים לסעדים המבוקשים נעוצה בטירוניה שבפיהם כנגד התנהלות מוסדות התכנון והתובע אשר משהים את הטיפול בעניינו הוא. בעניין זה אין אלא לומר כי על הנתבעים לשקול צעדיהם המשפטיים הרלוונטיים לצורך קידום הטיפול וראוי כי יצויין כי בראשיתו של הדיון האחרון הודיעו הנתבעים כי בית המשפט העליון נתן כשבוע קודם לכן הוראתו לוועדת התכנון לדון בעניינם הם
וזאת בהסכמת התובע. אין אלא לקוות כי יעלה בידי הנתבעים לקבל מענה מוקדם ככל האפשר לפנייתם בעקבות הוראה זו.

אוסיף כי בסיכומיהם התיימרו הנתבעים להרחיב את חזית המחלוקת, לרבות ע"י העלאת טענה להיותם בעלי זכות חכירה ונסיון חוזר לטעון להעדר יריבות כלפיהם על בסיס הסכם המשבצת, ולזאת לא מצאתי מקום ובפרט על רקע תוכן העדויות כאמור.

מכל מקום, בכל הנוגע לתביעה דלפני, הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להמחיש כי עילה בפיו כנטען וכי הוא זכאי לעיקר הסעדים המבוקשים, שהינם תוצר הפרתם של הסכם המשבצת ותנאי הרשות שניתנה לנתבעים, רשות שאין חולק שמקורה בתובע.

9.
אשר לטענת הנתבעים בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה, ראוי היה כי יבקשו למצותה בראשית הדרך באם הם עומדים על טענה זו, אולם אף לגופה של טענה מקום אין לה. עיקרה של תביעה זו הינו איסור שימוש חורג במקרקעי המשק ופינויים של המבנים הנוספים המשמשים לכך. טיבם של סעדים אלו הינו למעשה "חזקה או שימוש במקרקעין" ולכל הפחות "תביעות הכרוכות בהן" הבאות בגדר סמכות בית משפט השלום ע"פ סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984. לתובע אין עניין של ממש באשר יעשו הנתבעים במבנים נוספים אלה לאחר פינויים והסעדים המאושרים להלן מנוסחים בהתאמה.
הלכה היא כי סמכותה העניינית של הערכאה השיפוטית לדון בסכסוך שלפניה, הינו מבחן הסעד.

(ראה פסק דינו מיום 11.10.10 של כב' השופט א.שוהם בת.א (מחוזי ת"א) 2132/07
נציגות הבית ברח' הסתיו 7 בהוד השרון ואח נ' י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ
שם סוקר הוא בהרחבה סוגייה זו של הסמכות העניינית תוך הבאת עמדות המצדדות במדיניות הרחבת העניינים הבאים בגדר "חזקה או שימוש במקרקעין").

10.
נוכח כל האמור, ובהינתן הדעת להקשר בו מבוקשים הסעדים נשוא התביעה, מצאתי מקום לאשרם תוך צמצום ניסוחם בהתאמה והנני מורה כדלקמן:
א.
נאסר בזאת על הנתבעים ומי מטעמם לקיים במקרקעי המשק את השימוש החורג כהגדרתו לעיל וזאת כמבואר למעשה בהוראת סעיף ב'
להלן.
ב.
הנני מורה לנתבעים לפנות את המבנים הנוספים מכל אדם וחפץ ולהמנע לאלתר בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמם, מלעשות שימוש במבנים אלו.
ג.
הנני מורה לנתבעים לפנות את המבנים הנוספים ממקרקעי המשק. בנסיבות העניין ובהינתן הדעת להתפתחות הנזכרת מהדיון האחרון,יעשה כן עד ליום 1.7.11.
אין באמור כדי לגרוע מכל הוראה שיפוטית שמקורה אחר בהקשר זה.
ד.
ככל שלא יפעלו הנתבעים כאמור בסעיפים א' עד ג' לעיל, הרי שאז רשאי התובע, בין השאר, לפתוח בתובענה לפינויו של משק 58 על ידם ולהחזרת החזקה בו ואינני מוצאת הכרח להיזקק כבר עתה למחלוקת הנוגעת למתן סעד זה ולהכריע בה.
ה.
בשים לב לטיבה של תובענה זו ניתן בזאת היתר פיצול סעדים כמבוקש בסעיף 13.4 לכתב התביעה.

ו.
בנסיבות העניין, תוך מתן הדעת למשך בירורה של התובענה, למספר הדיונים שנדרשו, עניינה, תוצאתה והתנהלותם של הנתבעים אשר הכבירו בהכחשותיהם בכתב הגנתם, תוך מתן הדעת מנגד להסכמתם לקבלת עדותו של מר שלמה ללא חקירה, הנני מורה על חיובם לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 5,500 ₪.


המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים ותוודא המצאתו.

ניתן היום,
כ"ג
אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 166/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' אורי ניסים, ריטה ניסים (פורסם ב-ֽ 27/02/2011)