פסקי דין על אכרם אבו אלהוא

2174/10 תד     27/02/2011




תד 2174/10 מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' אכרם אבו אלהוא








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים

ת"ד 2174-10 מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה
נ' אבו אלהוא



27 פברואר 2011


בקשה מס' מספר בקשה
לפני כב' השופט אברהם טננבוים


בעניין:

1. מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה




המאשימה


נגד



1. אכרם אבו אלהוא



הנאשמים

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה; ועל תקנות 21(ב)(2) ו – 36(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

הטענה העובדתית קשורה לתאונת דרכים שאירעה בתאריך 17.9.2008 בשעה 12:00 או בסמוך לה. הנאשם נהג ברכב מסוג דייהו מ.ר 9906723 (להלן: "רכב הדייהו") ברחוב סלאח אל דין, מכיוון בית המשפט המחוזי לכיוון שיח ג'ראח באיזור שיפוט ירושלים. בנתיב הנסיעה הנגדי נסעה אותה עת מונית שמספרה 6599025 (להלן: "המונית"), נהוגה בידי חתאם שאוויש (להלן: "המעורב"), שעמדה לפנות לכיוון שמאל לרחוב עלי אבי טאלב. רכב הדייהו התנגש חזיתית במונית. רשלנותו שלהנאשם באה לידי ביטוי בכך שחצה קו הפרדה רצוף וגרם לתאונת דרכים בה נחבל המעורב בגופו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם, הודה כאמור בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הורשע ובדיון שהתקיים בתאריך 25.1.2011, הוסכם כי חומר החקירה יימסר לבית המשפט, אשר יגזור את העונש הראוי.

מעיון בחומר החקירה עולה כי המדובר בתאונה שיתכן והנאשם אינו האשם היחיד בה. בתביעת שיבוב שהוגשה נגד הנאשם על ידי חברת הביטוח, קבע בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ליפשיץ – פריבס) כי אחריות הנאשם לקרות התאונה מוערכת בשיעור של 20% בלבד.

הכביש בו אירעה התאונה הוא כביש דו סיטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון. במקום הפגיעה קו ההפרדה אינו ברור ומהעדויות עולה כי ההתנגשות בין כלי הרכב אירעה בין שני הנתיבים. הנאשם הודה כאמור בעובדות כתב האישום ובתוך כך כי חצה קו הפרדה רצוף. העד הנייטרלי, מר מוחמד אבו ננה, מסר בעדותו כי הבחין בנאשם עוד לפני שהגיע לצומת הרחובות סלאח אל דין ועלי אבי טאלב (להלן: "הצומת"), כשהוא עוקף אוטובוס במקום בו מסומן קו הפרדה רצוף
"מחוק קצת"
כהגדרתו. יצויין כי בתמונות המצולמות בתיק, לא ניתן להבחין בקו ההפרדה לפני הצומת מכיוון נסיעת הנאשם וגם הבוחן לא ציין את עובדת קיומו בסקיצה שערך.

אין ספק כי ענישה מרתיעה הינה חלק ממדיניות ראויה ונכונה במאבק בתאונות הדרכים, וכך נפסק לא אחת. כידוע, עברייני התעבורה ברובם הגדול הם אזרחים הגונים, שומרי חוק ומתייראים מעונש. אשר לכן, דווקא בעבירות התעבורה יש סיכוי והיגיון במטרה ההרתעתית של הענישה.

עם זאת, בנסיבות מקרה זה, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, במסמכים ובהודעות הצדדים והעדים והתרשמתי מהתמונות, הגעתי לכדי מסקנה כי אין מקום להחמיר עם הנאשם במקרה זה, זאת כאמור בשל הבעייתיות בתיק. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו עבירת קנס אחת בלבד משנת 2007.

לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי בהרתעת עברייני תנועה, שיעור אחריותו של הנאשם להתרחשות התאונה, הודעתו באשמה והזמן שחסך לבית המשפט ועברו התעבורתי המקל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.
פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של שלושה חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים

. הנאשם מוזהר כי העונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.
ב.
קנס בסכום של 500 ₪.

הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים בני 250 ₪ כל אחד, הראשון ביום 1.5.2011. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,
כ"ג
אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011 בהעדר הצדדים ובהסכמתם








תד בית משפט לתעבורה 2174/10 מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' אכרם אבו אלהוא (פורסם ב-ֽ 27/02/2011)