פסקי דין על פלאפון תקשורת בע"מ | פסקי דין על טלי סופר | פסקי דין על גיא סופר |

31214-11/10 רעא     10/03/2011




רעא 31214-11/10 פלאפון תקשורת בע"מ נ' טלי סופר, גיא סופר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 31214-11-10 פלאפון תקשורת בע"מ
נ' סופר ואח'






בפני

כב' השופטת
יהודית שיצר


מבקשים

פלאפון תקשורת בע"מ


נגד


משיבים

1. טלי סופר
2. גיא סופר





החלטה

לא ראיתי מקום לבקש תגובת המשיבים לבקשה.

המבקשת (הנתבעת בבימ"ש קמא) הגישה בר"ע על החלטתו של בימ"ש השלום בתל אביב - יפו ב– ת.א. 54010/07 (כב' השופטת שושנה אלמגור), אשר קיבל את בקשת המשיבים (התובעים בבימ"ש קמא) להגשת חוות דעת מומחה טכני מטעמם, בשלב בו הסתיימה הבאת ראיות התביעה. המומחה אמור לבדוק את הטלפון הנייד שמכרה המבקשת למשיבים, ואשר על פי הנטען בכתב התביעה, תקלה במכשיר, גרמה לפגיעה בפרטיותם של המשיבים. בשל המחדל הדיוני של המשיבים, שגרמו בכך להארכת ההליך המשפטי, פסק בימ"ש קמא לטובת המבקשת הוצאות ושכ"ט בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

בבר"ע טוענת המבקשת כי בימ"ש קמא שגה בהחלטתו בכך שגרם למבקשת עינוי דין, וכי תרופת ההוצאות אינה יכולה לעמוד כנגד בעל דין שהגדיש הסאה במחדליו הדיוניים.

נקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף אם נסתיים שלב שמיעת הראיות, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (ראו: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח, פד"י נה(4) 577, 579). אם כך הוא הדין בתום שלב הראיות, קל וחומר במקרה דנן בו טרם החלה פרשת ההגנה.

סמכותו של בימ"ש קמא להתיר הגשת חוות דעת המומחה מטעם המשיבים באיחור, לאחר תום שמיעת עדי המשיבים, עולה גם מתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן: "תקסד"א"), שכותרתה "סמכות כללית לתקן פגם בהליך", והקובעת כך:

"בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לענין פגם או בהליך שלפניו".

מאחר שבעניינינו חווה"ד נוגעת בשאלה קרדינאלית הקשורה ללב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, למרות המחדל הדיוני, אין פסול בהגשת ראיה כה מרכזית על מנת לברר את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים, לשם עשיית צדק.

בימ"ש קמא התיר הגשת ראיה נוספת – חוות דעת מומחה, וזאת תוך פסיקת הוצאות לצד שכנגד, ולפני שהחלה פרשת ההגנה. בשלב זה, לא נפגעה יכולתה של המבקשת להתמודד כראוי עם חוות דעת זו. למבקשת האפשרות לנסות להפריך את חוות דעת המומחה, אם באמצעות שאלות הבהרה למומחה, אם באמצעות חקירתו הנגדית בביהמ"ש, ואם באמצעות בקשה להגשת חוות דעת מומחה מטעמה על מנת לסתור ממצאים. באם המבקשת תסבור כי לאור חוות דעת המומחה מטעם המשיבים יש לצורך לחקור שוב את עדי התביעה שכבר העידו, תגיש בקשה מנומקת לבימ"ש קמא, להזמין עדים שכבר העידו לחקירה נוספת. יגיע בימ"ש קמא למסקנה כי ההליכים התארכו בשל המחדל הדיוני של המשיבים מעבר למצופה ולמשוער על ידו מראש, חזקה עליו כי ייקח זאת בחשבון בעת פסיקת ההוצאות הכוללת בתיק במסגרת פסק דינו. אינני רואה גם את עינוי הדין לו טוענת המערערת בהיותה חברה ציבורית המנהלת בין היתר מגוון הליכים בבתי משפט והתיק דנן לא משליך באופן מיידי ומהותי על ניהול עסקיה השוטפים.

סעיף 52 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, קובע כי הרשות לערער תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

לאור כל האמור לעיל ברי, כי לא יגרם נזק משמעותי למבקשת מהחלטת ביהמ"ש נשוא בר"ע זו, ובוודאי לא נזק כזה המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

עיינתי גם בפסיקה אליה הפנתה המבקשת. לא מצאתי כי היא יכולה להיבנות מ-ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, שכן לאור פס"ד זה (בסעיף 9 לפסה"ד) בשיקולי ביהמ"ש לא די בבחינת הנימוקים שהעלה בעל הדין למחדלו, אלא במיוחד מחוייב ביהמ"ש לשקול את סיכויי ההגנה של אותו בעל דין ואת עיוות הדין שייגרם לו אם לא יוכשר מחדלו הדיוני. בעניינינו המדובר לכל היותר בעינוי דין ולא בעיוות דין, אפילו לפי שיטתה של המבקשת (ראו: סעיף 3 ו– 9 לבר"ע המתומצתת). יתירה מכך, אי העתרות בימ"ש קמא לבקשת המשיבה
להגיש חוות דעת מומחה מטעמה עלול היה לגרום לעיוות דין, שכן אפילו המבקשת הודתה, בסעיף 5 לבר"ע, כי בדיקת המכשיר ע"י מומחים מהווה את לב ליבה של התביעה.

הפסיקה שהזכירה המבקשת בסעיף 7 לבר"ע (רע"א 5281/07 גינדי הנדסה ופיתוח נ' גד ש. מהנדסים (לא פורסם), ו- 7541-11-08 גנטוס נ' עירית סח'נין (לא פורסם)) לא שוללת לחלוטין סמכות ביהמ"ש לאפשר הגשת חוות דעת מומחה לאחר סיום ראיות התביעה, שנתונה כאמור לעיל בחוק. עסקינן בהחלטה דיונית שבסמכותה ובשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. באשר ל– ת.א. (מחוזי חי') 7541-11-08 גנטוס נ' עירית סח'נין (לא פורסם) יש לציין כי בניגוד למקרה דנן, דובר שם במקרה שנסתיימו כבר כמעט כל עדי ההגנה, ונתבקשה שם הגשתה של חוות דעת רפואית, ולא חוות דעת מומחה כללי אחר כבעניינינו. לפי תקנות 127 ו – 129 לתקסד"א, בעוד שחוות דעת רפואית חייבים לצרף לכתב התביעה, הרי שחוות דעת מומחה אחר, כבעניינינו, היא חלק מהראיות ומקומה במסגרת תצהירי העדות הראשית.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,
אני דוחה את הבקשה.

משלא ביקשתי תגובה, המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ד'
אדר ב תשע"א, 10 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.







רעא בית משפט מחוזי 31214-11/10 פלאפון תקשורת בע"מ נ' טלי סופר, גיא סופר (פורסם ב-ֽ 10/03/2011)