פסקי דין על חיה קליין | פסקי דין על אברהם מנחם קליין | פסקי דין על חנה אסתר קליין ואח' | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

2712/04 בל     10/03/2011




בל 2712/04 חיה קליין, אברהם מנחם קליין, חנה אסתר קליין ואח' נ' המוסד לבטוח לאומי




בפני
השופט חיים ארמון





בפני
השופט חיים ארמון

בענין:
1. חיה קליין

2. אברהם מנחם קליין
3. חנה אסתר קליין
4. גיטל פערל קליין
5. יואל אביגדור קליין



ע"י עו"ד יואל אייזנברג

התובעים




המוסד לבטוח לאומי



ע"י עו"ד עדי עינב-גולן
וע"י עו"ד לובנא תלחמי-סוידאן
הנתבע



ה
ח
ל
ט
ה


1.
בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (בתיק עב"ל 648/09) מיום 1/3/11, אני ממנה בזאת את פרופסור נורברטו קריבוי, לשמש מומחה-יועץ רפואי נוסף (בתחום הפרמקולוגיה הקלינית), בתובענה זו (פרופ' קריבוי ייקרא להלן בהחלטה זו: "המומחה").

2.
המזכירות מתבקשת להעביר אל המומחה את כל החומר הרפואי שפורט בסעיף 43 להחלטה מיום 18/7/08, וכן את המסמכים הבאים:

-
פרוטוקול ועדת הבדיקה הפנימית של ביה"ח מזרע, על נספחיו (המסמכים צורפו לבקשת התובעים שהוגשה ביום 21/1/09).
-
חוות דעתו של ד"ר גולדשטיין מטעם התובעים (שהוגשה, כנראה, לבית הדין הארצי לעבודה, ומצויה כעת בתיק הנייר).

3.
המומחה מתבקש לתת את דעתו על העובדות, כפי שיפורטו להלן (העובדות שיפורטו הן אלה שנקבעו בפסק הדין מיום 11/11/09).

אלה העובדות

4.
תובעת מס' 1, היא אלמנתו של מר פתחיה קליין
ז"ל (שייקרא להלן: "המנוח").

5.
המנוח, יליד שנת 1954, היה נשוי לתובעת ואבל ל-6 ילדים (4 מהם הם תובעים מס' 2 עד 5).

6.
בעבר - עבד המנוח כשוחט והתקדם לתפקיד בכיר של ראש צוות שוחטים. לאחר מכן, בשנת 1985 או בסמוך לכך, הקימו המנוח והתובעת חנות בצפת, לממכר בגדים שנועדו לאוכלוסיה הדתית והחרדית בצפון הארץ. המנוח המשיך לעבוד בשחיטה במקביל לניהול החנות.

7.
החנות של המנוח ושל התובעת, שגשגה. בני הזוג הרחיבו את היקף הפעילות, ובערך בשנת 1998 - עזב המנוח את עסקי השחיטה והתמסר לעבודה בחנות.

8.
בשנת 2002 קנה המנוח כמות גדולה של סחורה, אך לא הצליח למכור אותה, ועובדה זו בנוסף לגורמים נוספים (כקיצוץ בקצבאות הילדים), גרמה לקשיים כלכליים של העסק. הקשיים הלכו והחריפו. העסק נקלע למצוקת אשראי קשה.

9.
בפברואר 2003, פנה המנוח לקבלת סיוע מ"ארגון
סידור חובות" - ארגון שהוא אגודה הנוהגת לסייע לפונים אליה - לאחר שנקלעו לקשיים כלכליים (וייקרא להלן: "הארגון"). לארגון יש מחלקה עסקית, המסייעת לבעלי עסקים שנקלעו לקשיים, והיא מנוהלת על ידי הרב מרדכי אלבאום.

10.
הנוהג הרגיל של המחלקה העסקית של הארגון הוא להגביל את חשבון הבנק של מי שנזקק לסיוע, והכנת תוכנית לייעול העסק, תוך קניית סחורה במזומן בלבד, ובניית תוכנית לפרעון חובות מתוך רווחי העסק.


המנוח ביקש לקבל מהארגון סיוע שלא על פי התוכנית הרגילה של הארגון. המנוח
טען שהוא יחוש מושפל אם חשבון הבנק שלו יוגבל. הארגון החליט להתחשב במנוח ולתת לו סיוע, בהלוואה בסך של 30,000 דולר, בלא להגביל את חשבונו, אך יחד עם זאת - התווה הרב אלבאום למנוח תוכנית הבראה שהמנוח היה מחוייב לעמוד בה. התוכנית כללה התחייבות של המנוח לרכוש סחורה במזומן בלבד, לא להגדיל את המלאי, ודיווח שוטף לארגון על המכירות והקניות.

11.
המנוח לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הארגון. בתקופה שלפני פסח תשס"ג, קנה המנוח סחורה באשראי והשתמש גם בצ'קים. המנוח גם פרע חובות לנושים שלא באופן שעליו הסכים עם הארגון.

12.
מזכיר הארגון בחן את חשבון הבנק של המנוח באמצעות האינטרנט וגילה, בתחילת חודש מאי 2003, כי המנוח הוציא כספים שלא בהתאם למוסכם בינו לבין הארגון.


הרב אלבאום החליט למנות את מזכיר הארגון, מר רפאל מרגליות, למלווה עסקי של עסקו של המנוח, לפתוח לעסק חשבון בנק חדש (בצפת) שבו תהיה למר מרגליות זכות חתימה מחייבת.

המנוח שמע את הדברים אך לא פעל בהתאם לכך.

משחלף זמן מה והדברים לא בוצעו - החליט הרב אלבאום שלעסקו של המנוח ייפתח חשבון אחר, בירושלים, ומר מרגליות יהיה מורשה החתימה היחיד בחשבון זה.
הרב אלבאום זימן את המנוח ואשתו לפגישה בירושלים, כדי לדווח להם על החלטותיו. הפגישה נקבעה ליום 26/5/03.

13.
במקביל, במהלך חודש מאי 2003 (המועד המדוייק לא הוברר), חל שינוי בהתנהגותו של המנוח. הוא החל לסבול מחרדות וסבר כי אנשים עוקבים אחריו ורוצים להרע לו. חרדות אלה לא מנעו מהמנוח להמשיך לתפקד בעסקו.

14.
הפגישה ביום 26/5/03

ביום 26/5/03, נסעו המנוח והתובעת לפגישה עם הרב אלבאום. המנוח נהג במכוניתו בדרך מצפת לירושלים.


במהלך הפגישה, עימת הרב אלבאום את המנוח עם חריגותיו של המנוח מהמוסכם בינו לבין הארגון.


בפגישה - דיווח הרב אלבאום על החלטותיו בענין הגבלת חשבון הבנק הפעיל של העסק, ביטול את זכות החתימה של המנוח על צ'קים, פתיחת החשבון החדש בבנק בירושלים ומתן זכות חתימה ייחודית למר מרגליות.


המנוח התחלחל למשמע הדברים.



המנוח ניסה תחילה לשנות את מה שנראה בעיניו כרוע הגזירה. הוא התווכח מספר שעות עם הרב אלבאום, וניסה לשכנע אותו שהמנוח מסוגל לנהל את עסקו בעצמו.

בהמשך הפגישה, החל המנוח שלא לדבר לענין. הוא דיבר על כך שעוקבים אחריו, רוצים לחסל אותו, וטען בפני
הרב אלבאום שהרב אלבאום הוא אחד מחורשי רעתו.


המנוח גם החל לרעוד.


הרב אלבאום חשב תחילה
שהמנוח משים עצמו בכוונה כמי שמדבר דברים מוזרים, כדי להפחית מהלחץ של הרב אלבאום. הרב אלבאום שוחח במהלך הפגישה גם עם התובעת. התובעת ביקשה שהרב אלבאום יקל מעט מהלחץ על המנוח, והרב אלבאום אמר לתובעת שתשים לב למה שקורה עם המנוח.


בתום הפגישה, היה ברור לתובעת ולרב אלבאום שהמנוח אינו יכול לתפקד. הם הזעיקו את אחיו של המנוח, מר הרשל קליין, המתגורר בירושלים, והוא לקח את המנוח ואת התובעת לביתו.

15.
אחיו של המנוח רצה לקרוא לרופא שיבדוק את המנוח, אך המנוח לא הסכים לכך. בהמשך הלילה, המנוח התפרץ כלפי הסובבים אותו. בני משפחתו ניסו להביא אותו לישון - אך המנוח לא ישן. הוא לא היה רגוע. הוא רעד, סבל מהלמות דפיקות לב, וטען שהוא עומד למות.


ביום שלמחרת (כלומר - ביום 27/5/03) - הוסעו המנוח והתובעת על ידי חתנם, בחזרה מירושלים לצפת. בנסיעה, המנוח המשיך לדבר על כך שרוצים לפגוע בו. הוא חשש מהאינטרפול, מהשב"כ ומהמשטרה. הוא היה מפוחד ונאחז בחוזקה בתובעת.

16.
לאחר שבני הזוג הגיעו לצפת, הזעיקה התובעת את רופא המשפחה, ד"ר לוי. ד"ר לוי הפנה את המנוח לחדר המיון. התובעת הביאה את המנוח לחדר המיון של בית החולים "זיו" בצפת, בשעות אחר הצהריים של יום 27/5/03. המנוח נבדק שם, על ידי פסיכיאטר, והביע סרוב להתאשפז. הפסיכיאטר קבע כי אין עילה לאשפוז כפוי, ושחרר את המנוח, עם המלצה לפנות לתחנה לבריאות הנפש, לשם הערכה נוספת או אשפוז.

17.
למחרת, ביום 28/5/03, שוב הובא המנוח לחדר המיון בבית החולים "זיו". הפעם - הוא הסכים להתאשפז, לאחר הבטחתה של התובעת שהיא תישאר איתו.

המנוח אכן אושפז במחלקה הפסיכיאטרית, למשך יותר מחמישה חודשים - עד יום 30/10/03 (עם הפסקה קצרה לרגל חתונת בנו).

18.
במהלך אשפוזו של המנוח, נוהל העסק על ידי התובעת.

גם לאחר שחרורו מאשפוז, המנוח לא חזר מייד לעסק. הוא היה תשוש, והמשיך להיות מטופל בכדורים. והיה בהשגחה במרפאות החוץ.

בחודש דצמבר 2003, המנוח כבר הובא מדי פעם לחנות, אך רק עקב מהצד על פעולתם של האחרים.

19.
כחצי שנה לאחר השחרור מהאשפוז, שב המנוח לעסק, אך לא תפקד כפי שתפקד בעבר. לפעמים היו לו התפרצויות זעם. הוא נתן לעובדים הוראות מוזרות, ביצע הזמנות לא סבירות (שהתובעת היתה צריכה לבטל).


המנוח גם החל להשמין ולשכוח - לעתים - שמות של חברים ובני משפחה.

20.
בפברואר 2005 - חלה התדרדרות במצבו של המנוח. הוא התנהג באופן מוזר יותר (צחק בלי קשר לנסיבות, החל לשיר, קם וישב בלא מטרה והיה מנותק).


ביום 1/3/05 - התובעת שבה והביאה את המנוח לחדר המיון של בית החולים "זיו". המנוח שוב אושפז במחלקה הפסיכיאטרית.

במהלך אשפוזו, חלה התדרדרות נוספת במצבו. הוא החל להתנהג באלימות כלפי אנשי הצוות. לפיכך הוצא נגדו צו לאשפוז כפוי, וביום 23/3/05, הוא הועבר לבית החולים "מזרע" בעכו.

21.
על פי סיכום המחלה של ביה"ח מזרע - ביום 28/3/05, בסביבות השעה 18:00, המנוח ניסה לקום מהכסא בזמן שהיה מנומנם, ואז הוא נפל ונחבל בראשו. המנוח טופל על ידי רופא תורן ועבר בדיקה נוירולוגית שנמצאה תקינה. למרות זאת, הוחלט להכניסו לחדר המרופד.

בשעה 20:00 הוא נבדק שם על ידי רופא תורן, והוחלט "לאור מצבו" (לא הוברר מה היה אז מצבו) - להשאירו בחדש המרופד. בשעה 21:45, נמצא המנוח ללא הכרה, ללא נשימה וללא דופק פריפרי. דופק מרכזי - עדיין נמוש. צוות המחלקה החל לבצע פעולות החייאה, שנמשכו על ידי צוות של אמבולנס מד"א שהוזעק, אך ההחייאה לא הועילה ובשעה 22:45 נקבע מותו של המנוח.


ארוע חריג בעבודת המנוח

22.
בהחלטה שניתנה ביום 18/7/08 ובפסק הדין מיום 11/11/09, נקבע כי בעבודתו של המנוח היה ארוע חריג, בפגישה מיום 26/5/03.

23.
כאמור כבר לעיל, ברור שהמנוח היה בלחץ נפשי גם במשך שבועות לפני כן.

אולם, יש הבדל בין מה שהיה טרם הפגישה למה שהיה במהלכה. טרם הפגישה, המנוח היה נתון בלחץ כלכלי, נזקק לסיוע של הארגון, אך הצליח למנוע מצב שבו נשללת ממנו השליטה על עסקו. הצלחה זו התבטאה תחילה בהסכמה של הארגון לחרוג מהנהוג אצלו, ובהמשך - בהתמהמהותו של המנוח מלבצע את הנחיותיו של הרב אלבאום, בענין חשבון הבנק החדש וזכות החתימה של מר מרגליות. כפי הנראה, בטרם הפגישה, קיווה המנוח שהוא יוכל שוב לשכנע את הרב אלבאום שלא לקחת מידיו את השליטה על העסק. איבוד השליטה על העסק והגבלת חשבון הבנק, נחשבו בעיני המנוח להשפלה וברור שהוא ראה בכך פגיעה קשה בו ובמעמדו.


כאשר, למרות ויכוח ממושך, התברר למנוח שהרב אלבאום נחוש בדעתו לקיים את תוכניתו, ולהעביר את זכות החתימה היחידה בעסק לידי מר מרגליות, הבין המנוח כי כלתה אליו מה שהיה בעיניו רעה, ובכך - היה ארוע חריג מבחינת המנוח, ארוע שהוא חריג גם ביחס למה שהיה בשבועות שקדמו לכך.

24.
בנוסף לכך, יש להבדיל בין שיחות טלפון עם הרב אלבאום, כפי שהיו במהלך חודש מאי 2003, גם לאחר שהתברר לארגון שהמנוח חרג ממה שסוכם בינו לבין הארגון, לבין פגישה אישית עם הרב אלבאום, כשהמנוח עומת פנים אל פנים עם הטענות כלפיו.

גם הויכוח הממושך בין המנוח לבין הרב אלבאום במהלך הפגישה - היה דבר חריג.

25.
על כן, כאמור, נקבע כי ביום 26/5/03, היה ארוע חריג בעבודתו של המנוח.

הארוע החריג כ"פגיעה בעבודה"

26.
בפסק הדין מיום 11/11/09 נקבע כי הארוע החריג מיום 26/5/03 היה בגדר "פגיעה בעבודה" שבעקבותיה חלה התדרדרות במצבו הנפשי של המנוח.


כפי הנראה, קביעה זו כבר אינה שנויה במחלוקת (כמסתבר מניסוח השאלות שהיה מוסכם על הצדדים בעת הדיון בבית הדין הארצי לעבודה).


השאלות למומחה

27.
המומחה מתבקש לעיין בעובדות המקרה שפורטו לעיל, לעיין בחומר הרפואי המצורף ולהשיב על השאלות הבאות (המופנות אליו על פי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה):

א.
האם יש קשר סיבתי בין הארוע החריג מיום 26/5/03 שהוכר כ"פגיעה בעבודה" שכן בגינו חלה ההתדרדרות במצבו הנפשי של המנוח, או בין ההתדרדרות במצבו של המנוח, לבין פטירתו של המנוח ביום
28/3/05, לרבות קשר סיבתי שמקורו בתרופה
zyprexa
שאותה קיבל המנוח ?

ב.
ככל שהתשובה לשאלה (א) היא שלילית - מה הגורם הסביר ביותר לפטירת המנוח ?

ג.
ככל שהתשובה לשאלה א' היא חיובית - האם השפעת הפגיעה בעבודה על מות המנוח היתה משמעותית ?

תשומת לב המומחה מופנית לכך כי במונח "משמעותית" אין צורך שהמדובר יהיה בסיבה בלעדית אלא יש צורך בכך שהפגיעה בעבודה ו/או התקופות שקיבל המנוח בגינה, יהיו גורם מסייע או מחיש לפטירה.

28.
שכר טרחתו של המומחה ישולם מקופת בית הדין.

29.
המומחה מתבקש להחזיר לבית הדין, עם תשובותיו, גם את החומר הרפואי המצורף.



ניתנה היום,
ד'
באדר ב' תשע"א, 10 במרץ 2011, בהעדר הצדדים.


חיים ארמון
, שופט







בל בית דין אזורי לעבודה 2712/04 חיה קליין, אברהם מנחם קליין, חנה אסתר קליין ואח' נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/03/2011)