פסקי דין על שמעון טרבלסי | פסקי דין על שמעון זריהן

1280-02/11 עא     14/03/2011




עא 1280-02/11 שמעון טרבלסי נ' שמעון זריהן










בית המשפט המחוזי בנצרת

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
14 מרץ 2011

ע"א 1280-02-11 טרבלסי נ' זריהן




מערערים
שמעון טרבלסי


נגד

משיבים
שמעון זריהן

החלטה

הקדמה
:

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופט מרדכי נדל) מיום 17/10/10, במסגרתו נתקבלה באופן חלקי תביעתו של המשיב כנגד המבקש, שמעון טרבלסי
, וכנגד שרה טרבלסי (שאינה מאוזכרת כמבקשת בבקשה שלפני), ונאסר על שמעון ושרה טרבלסי להסיג את גבולו של המשיב במקרקעין, תוך חיובם בהוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

על פי הנטען בבקשה, פסק הדין מיום 17/10/10 הומצא לבא כוחו של המבקש ביום 25/10/10, ואילו המבקש קיבל את פסק הדין מבא כוחו רק ביום 3/1/11. דא עקא, שהבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור הוגשה רק ביום 1/2/11, לאחר למעלה משלושה חודשים מיום שהומצא לבא כוח המבקש פסק הדין של בית המשפט קמא.

טענות הצדדים

:

לטענת המבקש, הטוען לעצמו, יש להאריך לו את המועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט קמא ב- 45 ימים נוספים לנוכח העובדה שבשל אירוע מוחי שעבר והשלכותיו החמורות, לא היה באפשרותו להבין "את פסק הדין ואת חומר העניינים ואת מניין הימים". כן סבור המבקש כי סיכויי הערעור הינם טובים, וגם מטעם זה יש להיעתר לבקשה.

מנגד, המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיב, המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור ולא תמך את בקשתו בתצהיר ובאסמכתאות לביסוס טענותיו. כמו כן, טוען המשיב כי האירוע המוחי שעבר המבקש לטענתו אינו הסיבה לאי הגשת הערעור במועד. לבסוף, טוען המשיב כי סיכויי הערעורים קלושים, ועל כן, דין הבקשה להידחות.




דיון והכרעה

:

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי אין בדעתי להיעתר לבקשה וכי דין טענותיו של המבקש להידחות.

הואיל והמועד להגשת ערעור על

פסק דין
של בית משפט קבוע בחיקוק, חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):

"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו"

.

מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986)).

ההבחנה שיש לעשות באשר לנסיבות האיחור היא בין נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, שאינן מהוות "טעם מיוחד", לבין נסיבות שהן בגדר "כוח עליון" (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

בראש ובראשונה יצוין כי המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר, ודי בטעם זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה על הסף.

בנוסף, המבקש מבסס את עיקר טיעוניו על כך שעבר אירוע מוחי ואושפז ביום 7/11/10, וזו הסיבה לכך שלא עלה בידו להגיש את הערעור במועד. דא עקא, שהמבקש לא צירף אסמכתאות רפואיות להוכחת מועד קרות האירוע המוחי, מועד אשפוזו, מועד שחרורו מאשפוז, מצבו הבריאותי בעת השחרור, השלכות האירוע שעבר על תפקודו ועוד, ותחת זאת הסתפק בהמצאת אישור כללי מקופת חולים בדבר מצבו הבריאותי (במסגרתו מפורט מכלול בעיותיו הרפואיות והטיפול הרפואי הניתן לו). אי צירוף המסמכים פועל לחובתו של המבקש.

בנוסף, לא הובהר במסגרת הבקשה מה מנע משרה טרבלסי (הנתבעת הנוספת בכתב התביעה שהוגש בבית המשפט קמא) להגיש את הערעור במועד, ולמצער, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בטרם חלוף המועד, וזו אף אינה מאוזכרת כמבקשת במסגרת הבקשה שלפני.

באשר לאירוע המוחי שעבר המבקש, אף בו אין משום "טעם מיוחד" המצדיק הגשת הערעור באיחור בלתי סביר של למעלה משלושה חודשים, שכן המבקש ציין כי בא כוחו קיבל את פסק הדין של בית המשפט קמא עוד ביום 25/10/10 אך העביר לו את פסק הדין ביום 3/1/11, כך שממילא, בעת חלוף המועד להגשת ערעור המבקש כלל לא ידע על קיומו של פסק הדין (כפי טענתו) ופסק הדין הומצא לו רק לאחר חלוף מועד זה, כך שאי הגשת הערעור במועד לא נבעה ממצבו הבריאותי של המבקש, ולא ניתן להיאחז בנימוק זה, בדיעבד, כטעם להארכת המועד להגשת ערעור.

יש לציין עוד כי האיחור בהגשת הבקשה אינו בבחינת איחור קל, כי אם איחור ממושך יחסית של למעלה משלושה חודשים, אשר יש בו כדי לפגום בציפייתו הלגיטימית של המשיב לסופיות ההליכים, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

יתירה מכך, טענתו של המבקש לפיה סיכויי הערעור להתקבל טובים נטענה בעלמא ובלא הנמקה או ביסוס מספקים, כשהערעור עצמו לא צורף לבקשה באופן שלא ניתן לבחון כנדרש מהם סיכויי הערעור לגופו. יצוין בהקשר זה כי במקרה דנא סיכויי הערעור דווקא אינם נראים מן הגבוהים, בין היתר לנוכח העובדה שקביעותיו של בית המשפט קמא מבוססות על חוות דעת המומחה המוסכם, שמונה בהתאם להסכמתם הדיונית של הצדדים, ואשר קבע כי קיימת הסגרת גבול מצד הנתבעים לשטחו של המשיב, וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.

לא למיותר לציין כי סדרי הדין חלים גם על בעלי דין שאינם מיוצגים והם מחייבים אותם כמו כל בעל דין אחר (בש"א 57/92 דוד הונדרט נ' חברת רמת בע"מ, תק-על 92(1) 1847 (1992)).

יושם אל לב כי מעבר לכל האמור לעיל המבקש לא טרח להגיש את בקשתו להארכת המועד להגשת ערעור בתוך המועד הקבוע בדין, כי אם רק בחלוף המועד להגשתו, נתון אשר אף לו יש ליתן את המשקל המתחייב בנסיבות העניין (ראה בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006) המאוזכר לעיל, וכן בש"א 881/06 פנחס כץ ואח' נ' ציפורה גוטליב ואח', תק-על 2006(3) 82 (2006)).

לסיכום

:

מהטעמים המפורטים לעיל, אני דוחה את הבקשה, על כל נימוקיה.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.


ניתנה היום,
ח'
אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים
.












עא בית משפט מחוזי 1280-02/11 שמעון טרבלסי נ' שמעון זריהן (פורסם ב-ֽ 14/03/2011)