פסקי דין על יצחק אבן דנאן | פסקי דין על רנה אבן דנאן | פסקי דין על אליהו פרץ

164421/09 א     07/03/2011




א 164421/09 יצחק אבן דנאן, רנה אבן דנאן נ' אליהו פרץ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



7.3.11

ת"א 164421-09 אבן דנאן ואח' נ' פרץ






בפני
השופטת חנה ינון
, שופטת בכירה

התובעים
1
.
יצחק אבן דנאן

2
.
רנה אבן דנאן
ע"י ב"כ עו"ד חימי יהודה


נגד

הנתבע
אליהו פרץ
- בעצמו




פסק דין



1.
זוהי תובענה על סך של 1,000,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת הסכם בין הצדדים להוצאה לאור של ספרים עתיקים.

רקע עובדתי

2.
התובעים הינם בני זוג קשישים, אשר הינם נצר לשושלת הרמב"ם ובעלת כתבי יודאיקה עתיקים ונדירים, אשר הועברו בירושה במשפחתם. לימים, פנו הם אל התובע על מנת שידאג לשימורם ולכריכתם.


(להלן: "הספרים").

3.
לטענת התובעים, כאשר ביקשו את הספרים בחזרה, סירב הנתבע להשיבם והתברר להם כי הוא מכרם, והכל ללא ידיעתם וללא הסכמתם, ועל כן, דורשים הם פיצוי בגין אובדן כתבי היד והספרים העתיקים.

4.
מנגד, טוען הנתבע כי פעל על פי הסכם בינו לבין התובעים והוציא חלק מן הספרים אל האור, וכי השיב לתובעים את יתרת הספרים שהיו ברשותו.

ראיות הצדדים
ראיות התובע

5.
התובע מס' 1 בתצהירו ת/4 העיד כי משפחתו הינה נצר לשושלת הרמב"ם, אשר הינה שושלת רבנים אשר כתבו ואספו במרוצת השנים כתבי יד וספרים עתיקים. המדובר בכתבי יודאיקה עתיקי יומין, נדירים ביותר, וחלקם מהמאה ה-14 לספירה, ועל כן, הינם בעלי ערך כלכלי רב, ובעלי ערך תרבותי, דתי ולאומי.

6.
לדבריו, מאחר שהוא ורעייתו הינם בעלי משפחה המונה שתיים עשרה נפשות, מצבם הכלכלי לא איפשר להם לממן הוצאה לאור או כריכה ושימור של הספרים הללו.

7.
עוד, העיד, כי בנו הכיר להם את הנתבע, אשר הציג עצמו כעורך ומעתיק ספרים עתיקים ומוציאם לאור, וכעובד של ישיבת "אהבת שלום"- ישיבה אשר ידועה היתה בשימור כתבי יד וספרים עתיקים והוצאתם לאור.

8.
לדבריו, הנתבע הציע להם למסור את כתבי היד לידי הישיבה, אך הללו סירבו שכן חששו כי אלה לא יושבו לידם. הנתבע המשיך לחזר אחריהם, ובסופו של דבר, ניאותו להיענות להבטחתו כי הוא ידאג לכריכת הספרים, והוא הבטיח להם כי ישיב להם את כתבי היד לאחר זמן מה.

9.
לעדותו, הדגישו בפני
הנתבע כי כתבי היד חשובים להם מאוד ויקרים להם מאוד ולפיכך מבקשים הם כי ישיב לידם את כתבי היד המקוריים.

10.
בתמימות רבה, לדבריו, מסרו לנתבע את כתבי היד בהשאלה בלבד, על מנת שזה יעיין בהם, ימיין אותם וימסור להם דיווח מפורט אילו מהם ניתן להוציא לאור והאם יש ביכולתו להשיג את המימון לכך.

11.
כמו כן, העיד כי היה ברור לכל כי הספרים יישארו בבעלותם המלאה והבלעדית.

12.

בערב ראש השנה התשנ"ח, הגיע הנתבע לביתם והם השאילו לו הספרים, באופן זמני, על מנת שינהג כפי שקבעו, וזאת בתוך שלושה מארזי קרטון גדולים, ובתוספת תיק יד גדול, וזאת בנוסף למחזור עתיק ליום הכיפורים העתיק אותו מסרו לעיונו מספר שבועות קודם לכן.

13.
הנתבע גבה מהם סך של 5,000 ₪ למימון כריכת הספרים. מאז ובמשך תקופה ארוכה, סיפר להם הנתבע כי הוא מנסה להשיג מימון לכריכת הספרים מהקהילה במרוקו לשם הוצאת כתבי היד, ואף התברר להם כי טס למרוקו אולם שם הסתבך בפלילים.

14.
משראו כי אינם מצליחים להשיג תרומות על מנת לממן את ההוצאה לאור של כתבי היד דרשו הם ממנו כי ישיבם לידיהם לאלתר. הנתבע סירב להשיב להם את כתבי היד וטען כי מסר אותם זה מכבר להוצאה לאור, ואינו מוכן להחזיר אותם, זאת בניגוד להסכם ביניהם.

15.
כן, העיד, כי התברר להם בשיחה עם ראש ישיבת "אהבת שלום" כי הנתבע מכר לאלה שלושה ספרים: "תפילת חוכמה", "עט סופר" ו"לשון לימודים", אשר שוויים נאמד בסכום של 40,000$.

16.
עוד התברר להם כי הנתבע הבריח כתבי יד לחוץ לארץ, ומכר כמה מהם למר פול דהאן, סוכן עתיקות בבלגיה. בשיחה אותה קיימו עם מר דהאן הודה בפני
הם האחרון כי ראה במו עיניו את הנתבע מחזיק בידיו את הספרים הבאים: "אגרת המגלף", "שער פסוקים", "ספר כוונות", "קיצור סמ"ק", ספרי קינות וספרי פיוטים.

17.
זאת ועוד, התברר להם משיחה שערכו עם כורך הספרים מר ווגמן ביום 24.11.98 כי הנתבע מסר לו לכריכה כתבי יד שלקח מהם, ואף זייף את הכתוב בהם וכתב כי ספרים אלו שייכים למשפחתו- משפחת פרץ.

18.
עוד, העיד, כי לאחרונה נודע לו כי הנתבע הוציא לאור ארבעה ספרים: "סימני השנים"; "לשד השמן"; " דשנת בשמן" ו- "תדשן אדמה." ספרים אלה הוצאו לאור על ידי הנתבע על סמך החומר אותו מסרו לאחרון, וזאת ללא הסכמתם וללא ידיעתם.

19.
לדבריו, פנו הם מספר רב של פעמים לנתבע בדרישה כי ישיב להם את כתבי היד, אולם לא נענו. לפיכך, נסעו לביתו, ומצאו ברשותו תשעה עשר ספרים ושלושים וארבעה כתבי יד. באותו מעמד התחייב הנתבע להשיב להם את יתרת הספרים.

20.
לאחר שהנתבע לא נענה לדרישתם, הגיעו שוב לביתו ומצאו אצלו עוד שבעה ספרים. כאשר סירב הנתבע להשיב להם את יתרת הספרים, הזעיקו הם את המשטרה, אך זו יעצה להם לפנות לבוררות.

21.
הצדדים פנו לבורר, הרב שארקי ממכון "מאיר", אשר פסק כי על הנתבע להשיב להם את כל הספרים והכתבים שנטל מהם ללא כל דיחוי, וזאת לא יאוחר מיום 20.11.98.

22.
הנתבע לא עשה כן, ועל כן, הגישו נגדו שתי תלונות במשטרת רמת גן ובמשטרת אשדוד ביחידת חקירות מע"נ. בנם אף הגיש נגדו תלונה שלישית במפלג ההונאה של משטרת ירושלים.

23.
בד בבד לחצו הם על המשטרה כי תתלווה אליהם לביקור אצל הנתבע, וביום 2.2.99 בוצעה אצל הנתבע תפיסה של שלושה ספרים וקלסר מסמכים.

24.
עוד, הוסיף, כי לא אמרו נואש ופנו לרב חיים פינטו מאשדוד על מנת שישמש כבורר ביניהם, ובפגישה הופיע הנתבע עם טיוטת הסכם שניסח בעצמו, עליה לא חתמו הצדדים, לפיה השיב להם את כל הספרים וכי הוא מוחל להם על כל העלבונות שספג מהם.

25.
עוד, העיד, כי הנתבע הודה כי נותרו בידו כתבי עת בודדים, אולם בכתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" מיום 25.4.00 סיפר הוא כי ברשותו כתבים עתיקים רבים השייכים למשפחתו, ברם, מדובר, לטענתו, בכתבי יד השייכים למשפחתם ולא למשפחת הנתבע.

26.
בשנת 2001 הגישו הם כנגד הנתבע קובלנה פלילית לבית משפט השלום בתל אביב, אולם בהמלצת בית המשפט היא נמחקה, תוך שמירת זכותם להגיש תביעה אזרחית.

27.
במקביל לדיון בבית משפט השלום, פנו הצדדים לבירור המחלוקת בבית דין צדק של העדה החרדית בעיר בני ברק, אולם גם שם הנתבע התחמק וסירב לשתף פעולה בבירור המחלוקת, וסירב להישבע, למרות שמדובר במעשה נהוג בבית הדין, ובשל סירובו החליט בית הדין שלא לדון בעניין והסתלק מהיותו בורר בתובענה.

28.
לדבריו, הגיש תביעה כנגד הנתבע לבית משפט השלום בפני
כבוד השופטת מארק הורנצי'ק (בדימוס) אשר הורתה ביום 19.6.06 להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי בשל סעדים שנתבקשו בכתב התביעה. אולם בדיון מיום 19.4.09, אליו לא התייצב הנתבע, החליט כבוד הרשם, דאז, מר איתן אורנשטיין, להשיב את התביעה לבית משפט השלום בתל אביב נוכח סכום התביעה שנותר על כנו לצרכי אגרה, והוא 1,000,000 ₪.

29.
עוד, העיד, כי ביום 23.7.07 קיבל הודעה מסניף הדואר הדר יוסף בתל אביב כי קיבל חבילה במשקל 8.2 ק"ג, מהנתבע. כאשר פתח את החבילה גילה כי מלאה היא בספרי טלפונים, ופתק מאת הנתבע בו נכתב כי
" ברגע של חרטה אני מבקש את סליחתכם, הא לכם את שלכם, אליהו".

30.
עדות זהה העידה התובעת מס' 2, הגב' רנה אבן דנאן
.

31.
עדות דומה העיד אף בנם של התובעים, מר סעדיה אבן דנאן.

32.
עוד, העיד מטעם התובעים, מר טובי לוי, חותנם, בתצהירו ת/1 כי הוא זה שמצולם עם כתבי היד בתמונות שצורפו לכתב התביעה, והוא יכול להעיד ממקור ראשון כי התובעים מסרו לנתבע כמות עצומה של כתבי יד וספרים עתיקים.

33.
כן הגישו התובעים חוות דעת מטעם הרב מאיר אבוטבול, המוצג ת/2, המנהל מזה 20 שנה את מכון "בני יששכר" לחקר יהדות ספרד והמזרח, והספרייה הספרדית בירושלים, בה העריך מהו שוויים של כתבי יד, וקבע כי שוויים הכולל אינו נופל מ-733,420 דולר.



ראיות הנתבע

34.
הנתבע העיד בתצהירו נ/1 כי הוא אכן הוציא לאור את ספרי המשפחה, כפי שניתן ללמוד אף מעדות התובע בתצהירו.

35.
כן העיד, כי המומחה מטעם התובעים, מר מאיר אבוטבול, היה חבר עמותת שושלת בית פרץ, אשר הנתבע עומד בראשה, ולאחר החלטתו של האחרון לפטרו מן העמותה, החליט להתנקם בו ולתת חוות דעת זו.

36.
כן, הוסיף, כי הספרים אותם העריך לא היו לעיני המומחה בעת עריכת חוות הדעת.

37.
עוד צירף הוא לתצהירו אישורים על הוצאת מספר ספרים לאור של משפחת אבו דנאן.


(ראה:נספח ו' לנ/1).

הכרעה
קיום הסכמה בין הצדדים

38.
לאחר עייני בראיות הצדדים, בעדויותיהם ובחקירותיהם הנגדיות, מגיעה אנוכי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, באופן חלקי, והכל מן הטעמים שיפורטו כדלקמן.

39.
לטענת התובעים, הנתבע לא השיב להם את כתבי היד אותם מסרו לידיו, ולא הוציאם לאור, ומנגד, גורס הנתבע כי הוציא חלק מן הספרים לאור וכי התובעים הבטיחו לשלם לו סך של 15,000$ עבור עבודתו, אותו לא שילמו לו בעבור הוצאת הספרים לאור, וכי הוסכם ביניהם כי מכירת חלק מן הכתבים אשר אין להם שייכות רוחנית לרבני אבן דנאן, ישמשו כמימון להוצאת הספרים לאור.

40.
התובעים הציגו בפני
חוות דעת מטעמו של הרב מאיר אבוטבול אשר העריך את שווי כתבי היד והספרים שנמסרו בסך של 733,420 $, ברם, התביעה הועמדה על סך של 1,000,000 ₪ בלבד וזאת לצרכי אגרה.

41.
הנתבע לא הציג חוות דעת מטעמו אשר תסתור את ממצאי חוות דעת התובעים, ואיני מקבלת את טענתו כי הרב מאיר אבוטבול, נותן חוות הדעת, מבקש להתנקם בו, שכן באם חפץ הוא לחלוק על האמור בחוות הדעת היה עליו להגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

42.
בעניין זה נקבע בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, תק-על 2008(3), 1377, 1382 (2008),
[פורסם בנבו],
מיום 27.7.2008, כדלקמן:

" לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתי, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה.”

עוד ראה ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט
בעמ' 1391, שם נכתב כדלקמן:


"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."

43.
התובעים לא צירפו כל מסמך חתום על ידם המעיד כי היה הסכם כלשהו עם הנתבע, דבר המהווה חסר ראייתי. עם זאת, הנתבע הודה כי קיבל לידיו את כל הספרים אותם טוענים התובעים כי מסרו לו, ובכך יש לראות הסכמה או הסכם שבעל פה, המחייב את הצדדים.


(ראה: נספחים א ו-ב' לכתב התביעה).

הפיצוי

44.
לטענת התובעים, הנתבע לא השיב להם את כל הספרים וכתבי היד השייכים להם, אלא את חלקם בלבד, בין אם ישירות ובין באמצעות משטרת ישראל, אולם אינם מציינים אלה ספרים הושבו אליהם, אשר על כן, איני פוסקת להם פיצוי כספי על מלוא תביעתם כפי ערכה על פי חוות הדעת מטעמם.

45.
כמו כן, איני סבורה כי לו היו התובעים מעבירים כתבי היד היקרים דנן בסכום מוערך של כמיליון ₪, היו עושים כן בלא לתעד תנאי ההעברה לנתבע על גבי חוזה מפורט בכתב.

46.
בחקירתו הנגדית השיב הנתבע על החסר בספרים כדלקמן:

" ש.
לגבי דו"ח חיפוש של המשטרה המסומן י"ב, איפה בוצע החיפוש?
ת.
ברח' מאיר בעל הנס 11 אשדוד.
ש.
זו כתובת המגורים שלך ?
ת.
כבר לא, אז כן. זה היה המשרד שלי וגם מקום המגורים שלי.
ש.
מהדו"ח אני מבין שנתפסו ספרים בחדר העבודה?
ת.
כן. נתפסו ספרים השייכים לתובעים בחדר העבודה.
ש.
האם נכון שהספרים שנתפסו כתובים בדו"ח חיפוש י"ב, בסעיף ה', נתפסו בחדר העבודה אצלך בבית ?
ת.
אני מסרתי את הספרים המפורטים בסעיף ה' בתחנת המשטרה. הבאתי גם דברים שלא שייכים להם כי כשהתובעים היו בבית הם ביקשו את זה אז הבאתי את זה למשטרה ושם השוטר אמר שהתובעים טוענים שהדברים שלהם לא חוזרים אליהם.
...
ש. כמה ספרים סה"כ הבאת בעקבות האירוע הזה, למשטרה ?
ת. שלושה ספרים וקלסר.
ש. אולי 12 ספרים?
ת. בהתחלה הבאתי 4 פריטים ואח"כ באתי עם תיק גדול עם הרבה ספרים. הכל מופיע בדו"ח.
ש. אחרי האירוע הזה הבאת עוד ספרים ?
ת. לא זוכר אם לפני או אחרי האירוע.
ש. אבל נכון לומר שבכמה אירועים הבאת ספרים ?
ת. בוודאי.
ש. בכמה פעמים?
ת. כשהם באו אלי הביתה, למשטרה כ– 3 פעמים ושם הכל נגמר. אלה ספרים שלהם, של התובעים. יש 4 פריטים שהם שלי.
ש. למה היה צריך לערב את המשטרה כדי שתחזירו את הספרים ?
ת. כי הם הפרו את ההסכמים שלנו, הסכמים שלא נחתמו אבל אני חתמתי על מסמך המאשר שקיבלתי לידי ככתוב שם, שהם מסרו לי את כל הספרים, חתמתי שקיבלתי לידי את כל הספרים כמפורט בהסכמים.
...
ש.
יש לך מסמך חתום לפיו החזרת לתובעים את כל הספרים?
ת. הליך הבוררות לא תקין, הפסק לא תקף."


(ראה: פרטיכל עמ' 12-18).

47.
עולה, איפוא, כי הנתבע מודה כי השיב לתובעים חלקם של הספרים אולם לא השיב כל אחד ואחד מהם כפי שקיבלם.

48.
על כן, סבורתני כי יש לאמוד הספרים אשר נלקחו ולא הוחזרו ע"י הנתבע לתובעים על פי אומדנא בסך של 200,000 ₪.
49.
אשר על כן,
התביעה מתקבלת, בחלקה, באופן זה שהנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, הסך של 200,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

50.
כמו כן, יישא הנתבע בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד, בסך של 10,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.


ניתן היום 7.3.2011 - בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 164421/09 יצחק אבן דנאן, רנה אבן דנאן נ' אליהו פרץ (פורסם ב-ֽ 07/03/2011)