פסקי דין על אלכסיי איליאגוייב

33481-05/10 פ     10/02/2011




פ 33481-05/10 מדינת ישראל נ' אלכסיי איליאגוייב








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"פ 33481-05-10 מדינת ישראל
נ' איליאגוייב(עציר
)






בפני

כב' השופט אור אדם


בעניין:
מדינת ישראל
– ע"י תביעות נגב



המאשימה



נגד


אלכסיי איליאגוייב
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד יפתח רפאלי



הנאשם


הכרעת דין

הנאשם עומד לדין בעבירות של הסגת גבול, פריצה לרכב, גניבה מרכב ופירוק מרכב, בכך שביום 22.5.10 בגרר זאב, פרץ לרכב מ"ר 51-402-23 (להלן: "הרכב"), בכך שהכניס לרכב את פלג גופו העליון, פירק רדיו דיסק ודיבורית, ונשא ונטל אותם מחוץ לרכב בכוונה לשלול אותם שלילת קבע.
בפתח הדיון ביום 24.10.10 טענה ההגנה כי הנאשם מודה בעבירות של הסגת גבול וגניבת הדיבורית. ההגנה חלקה אך ורק על העובדה שמדובר ב"רכב" ולכן כפרה בעבירות הקשורות לרכב.
יחד עם זאת, בעת שמיעת עדות הנאשם, נתבררו מחלוקות עובדתיות נוספות: ראשית בשאלה אם הנאשם פתח את דלת הרכב, או שהדלת היתה פתוחה, שנית בשאלה אם הדיבורית פורקה מן הרכב. לפיכך אבחן את כל הסוגיות שבמחלוקת.
עדותו של אבו מאדי
-

העד המרכזי מטעם המאשימה היה העד סמי אבו מאדי.

אבו מאדי שימש כשומר במקום, והוא זה שתפס את הנאשם בכף. אבו מאדי העיד כי שימש כשומר מחליף לאחיו במגרש המכוניות "גרר זאב". לפי עדותו, למגרש שני חלקים, האחד סגור והשני פתוח. בחלק הפתוח ניצבים כלי רכב לאחר תאונה, במצבים שונים. המגרש הפתוח בו חנה הרכב, מגודר משלושה כיוונים וחסום ע"י משאית מכיוון הכניסה. שלט תלוי במקום "שטח פרטי".
העד אבו מאדי העיד כי ישב בבוטקה של השומר המוגבהת על גבי מכולה, שמע רעש וראה את הנאשם, כאשר חלק גופו העליון בתוך רכב. בדיוק באותו רגע הוציא הנאשם את גופו מן הרכב, הוציא דיבורית והניח אותה על גבי הרכב. הנאשם השיב בשלום לעד, והחל להמלט, עד שנתפס ע"י אבו מאדי, אשר הזעיק את אחיו.
אבו מאדי העיד בדיוק ובפירוט על מה שראה, הוא לא ניסה להשחיר את פניו של הנאשם יתר על המידה. כך למשל, העיד כי לא ראה שהנאשם מוציא את הרדיו דיסק מהרכב, אלא רק שהרדיו דיסק היה מונח בסמוך לדיבורית. אבו מאדי תיאר בפני
בית המשפט את מה שראה וניסה לדייק בפרטים.
אני מקבל איפוא את עדותו של אבו מאדי כאמינה ומאמץ את תכנה. עדות זו תהווה את המסד לבחינת המחלוקות העובדתיות שבית הצדדים.
אבחן תחילה את שלוש הסוגיות העובדתיות שבמחלוקת: אם דלת הרכב היתה פתוחה או סגורה, אם הנאשם פירק את הדיבורית מהרכב או רק נטל אותה, ואם הנאשם גנב גם את מכשיר הרדיו-דיסק שנתפס בסמוך לדיבורית שבגניבתה הודה הנאשם. לאחר מכן אבחן את הסוגיה המשפטית, מתי מפסיק רכב להקרא "רכב" לצורך סימן ה'1 לפרק יא' שבחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין").

פתיחת דלת הרכב
העד אבו מאדי מציין כי הרכב היה סגור אבל לא נעול (ע' 24 ש' 20 לפרוטוקול).
הנאשם עצמו מוסר בדו"ח ההולכה ת/6 כי: "הדלתות של הרכב היו סגורות אך לא נעולות, אני פתחתי את הדלת שליד הנהג..." (ש' 20-21).
מכאן שמדובר בדלת סגורה אותה פתח הנאשם, וזאת בניגוד לעדותו בבית המשפט, לפיה דלת הרכב היתה פתוחה.
סעיף 413 א' לחוק העונשין מגדיר "פורץ" ו"מתפרץ" - כמשמעותם בסעיף 405, כאשר במקום "בנין" יבוא "רכב". סעיף 405 לחוק הנ"ל קובע כי גם פתיחת דלת משמעה פריצה.
לפיכך אם אקבע כי מדובר ברכב, ממילא ברור כי הנאשם עבר גם עבירה של פריצה לרכב.

פירוק הדיבורית
הנאשם עומד לדין בין היתר בעבירה של פירוק חלק מרכב. סעיף 413ד' (ב) קובע כי "המפרק חלק מרכב ללא רשות בעליו בין אם החלק מחובר לרכב דרך קבע, בין אם לאו...".
הנאשם טען כי הדיבורית היתה מונחת ברכב, וכי הוא לא פירק אותה מהרכב.
בעל הרכב סבלוף מסר בהודעתו שהדיבורית "לא היתה מחוברת" (ת/1 ש' 13).

בבית המשפט הוא העיד כי הדיבורית היתה מחוברת לרכב (ע' 14 ש' 30 לפרוטוקול).
כאשר נחקר לגבי הסתירה, הסביר העד סבלוף, שלמרות שהדיבורית לא היתה בשימוש היא נשארה מוברגת לרכב, כדי שלא יראו את החורים (ע' 15 ש' 6-7 לפרוטוקול). ההסבר של בעל הרכב נראה הגיוני וסביר. בעל הרכב קיבל בחזרה את הדיבורית, ומבחינתו אין נפקא מינה אם היא היתה מחוברת לרכב או מונחת. אין כל סיבה איפוא שלא לקבל את עדותו, לפיה הדיבורית היתה מחוברת לרכב, גם אם לא היתה בשימוש. בנסיבות אלה, נטילתה מהווה עבירה של פירוק מרכב (אם מדובר ברכב).
במאמר מוסגר יצויין, כי העד חמלניקר העיד כי ברכב היתה מותקנת דיבורית בצד הרדיו (ע' 19 ש' 9-10 לפרוטוקול). גם העד אבו מאדי העיד כי הדיבורית היתה מותקנת ברכב עם ברגים או עם דבק (ע' 30 ש' 26-31 לפרוטוקול). יחד עם זאת, בעניין זה יש לתת משקל נמוך לעדותם של חמלניקר ואבו מאדי, לנוכח כמות כלי הרכב במגרש. ואולם, לנוכח עדותו הברורה של בעל הרכב, שאין לו כל סיבה שלא לאמר אמת בעניין זה, וודאי מכיר היטב את רכבו, עדותם של חמלניקר ואבו מאדי יכולות להוות חיזוק מה (גם אם לא בעל משקל ניכר), לטענה כי הדיבורית היתה מחוברת לרכב.
הנאשם מסר בחקירה במשטרה כי רק לקח את הדיבורית שהיתה מונחת ברכב (ת/5). בבית המשפט העיד הנאשם כי הדיבורית היתה רק "זרוקה" (ע' 32 ש' 26 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית טען כי הדיבורית לא היתה מחוברת אבל אישר כי היא היתה תלויה על חוט (ע' 36 ש' 20). אין לי צורך לבחון אם נטילת דיבורית התלויה על חוט מהווה פירוק מרכב, לאחר ששוכנעתי שהדיבורית היתה מוברגת לרכב.
סיכומו של דבר, לנוכח עדותו של בעל הרכב, אני קובע כי הדיבורית היתה מחוברת לרכב, וכי הנאשם פירק אותה מהרכב, זאת כמובן בכפוף להכרעה המשפטית לגבי מהות הרכב.

הרדיו-דיסק
הנאשם עומד לדין בגין גניבה ופירוק הן של דיבורית והן של רדיו דיסק. הנאשם הודה בגניבת הדיבורית, אך כפר בגניבת הרדיו-דיסק.
העד אבו מאדי העיד כי לא ראה שהנאשם מוציא רדיו דיסק מן הרכב, אבל בסמוך לדיבורית שהונחה על גבי הרכב נמצא רדיו דיסק.
בעל הרכב לא זיהה את מכשיר הרדיו דיסק שנתפס והעיד כי איננו שייך לרכבו.
הנאשם הכחיש גם במשטרה וגם בבית המשפט כל קשר לרדיו דיסק.
גם אם הסמיכות בין הדיבורית ורדיו דיסק יכולה להעלות חשד, הרי שאין בה ראיות מספקות לשם הרשעה פלילית.
בנסיבות אלה, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה שהנאשם גנב את הרדיו דיסק, ואני מזכה אותו מעניין זה.

מהו רכב
השאלה המרכזית עליה חלוקים הצדדים היא איפוא, אם החפץ אליו התפרץ הנאשם, וממנו פירק את הדיבורית הינו "רכב" במובנו של סימן ה'1 לפרק יא' לחוק העונשין תשל"ז 1977.

מהודעת בעל הרכב ת/1 עולה, כי הרכב הושבת בעקבות תאונה ונגרר לגרר זאב.
מהמסמך ת/3 שהוא "הודעה על איסור שימוש ברכב", עולה כי ברכב נמצא נזק של ציר קדמי שמאלי שבור, ונזק בדופן שמאל דלת אחורית. בנסיבות אלה ניתנה הודעה על איסור שימוש ברכב כאשר בטופס נרשם כי רשיון הרכב בוטל, ולשם החזרתו לכביש יש להביאו לבדיקה.
לטענת המאשימה, כל עוד לא נמחק הרכב ממרשם כלי הרכב שבמשרד הרישוי, וניתן לתקנו ולהעלותו מחדש על הכביש, הרי שהוא עדיין בגדר "רכב".
לטענת הסניגור, רכב שהושבת והורד מהכביש, איננו "רכב הנע בכח מכני", ולכן הנאשם לא עבר עבירות של פריצה לרכב ופירוק חלק מרכב, אלא עבירה של גניבה בלבד.
סעיף 413 א' לחוק העונשין מגדיר:
"רכב" - רכב הנע מכוח מכני מכל צורה שהיא או הנגרר על ידי רכב, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, ולרבות אופנוע עם רכב צדי או גרור או בלעדיהם, תלת-אופנוע וכן אופניים או תלת-אופן, אם יש להם מנוע-עזר
;
ניתן לפרש הגדרה זו באופן מילולי – רק רכב המסוגל ברגע העבירה לנוע בכח מכני ייחשב רכב, כטענת הסניגור. ניתן לפנות לאימוץ פרשנות רחבה, כי עד שהרכב לא "מת" באופן סופי, היינו פורק לחלקים, הוא ממשיך להוות רכב, כטענת המאשימה.
חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 מייחד פרק שלם לסילוק פסולת וגרוטות רכב. החוק קובע כי רשות מקומית תקבע אתרים לסילוק גרוטות רכב, וכי רק לשם יש לפנות גרוטות רכב. החוק מסמיך את הרשות המקומית לפנות גרוטות רכב שלא פונו על ידי בעליהן.
סעיף 8ד' לחוק הנ"ל קובע כי רכב שהובא או נגרר לאתר לסילוק גרוטות רכב, יראו אותו כגרוטאה לעניין חוק זה ולעניין פקודת התעבורה.

חוק שמירת הנקיון הנ"ל מגדיר כך:
"גרוטות רכב" - רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו
;
מצד אחד, מדובר איפוא בהגדרה רחבה למדי, הכוללת גם רכב שנקבע כאבדן גמור (
total loss
). מצד שני ההתייחסות בחוק היא ל"רכב" גם לאחר מכן.
37.
תקנה 308 לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961, עוסקת בהודעה על איסור שימוש, כפי שניתנה בענייננו, וכך הוראתה:
308. הודעת אי-שימוש -

(א) סבור בוחן או שוטר הנושאים עמם תעודה כאמור בתקנה 307(א) כי רכב שניתן עליו רשיון רכב עלול לסכן את התנועה, או לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין, ימסור לנוהג בו או למי שמחזיק בפועל ברכב, ובלבד שיש בידיו את רישיון הרכב, הודעה (להלן - הודעת אי שימוש), בה יפורטו הפגמים ברכב או התנאים שלא נתמלאו ברכב, לפי העניין, יודיע על כך לרשות הרישוי ויטול ממי שנמסרה לו הודעת אי-השימוש את רישיון הרכב...

...

(ד) לא ישתמש אדם ברכב שעליו נמסרה הודעת איש שימוש, אלא לשם נסיעה לתיקונו או למילוי התנאים שפורטו בה וכן כדי להביאו למשרד הרישוי לשם עריכת בדיקה נוספת והכל ככל ששימוש כאמור הותר בהודעה שנמסרה.

(ה) נוכחה רשות הרישוי על פי בדיקה נוספת, כי הפגמים שפורטו בהודעת אי השימוש תוקנו, תבטל את הודעת אי השימוש ותחזיר את רשיון הרכב, למעט במקרה שבו נקבע בידי שמאי רכב כרכב באבדן גמור.
(ו) רשות הרישוי לא תחזיר ולא תחדש רשיון רכב שנקבע בידי שמאי רכב כרכב באובדן גמור.
38.
יצויין כי לא אחת מובאים נאשמים לדין בגין ביצוע עבירה של נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת איסור שימוש , בניגוד לתקנה 308 (ד) הנ"ל (ר' עפ"ת (חיפה) 11067-11-10 סאבר נ' מד"י ; עפ"ת (ת"א) 23787-06-10 אסטפייב נ' מד"י ; עפ"ת (חיפה) 748-08-10 בוארון נ' מד"י ועוד רבים). האם יוכלו כל אותם נאשמים לטעון כי אין מדובר ב"רכב"? ברור שלא.
39.
מכאן שהודעה על איסור שימוש איננה בגדר "מותו" של הרכב והוצאתו מהגדרתו כ"רכב". מדובר לא אחת במצב זמני, עד לתיקון הליקויים שנקבעו בהודעה. אם זאת, כאשר נקבע הרכב כאובדן גמור, נאסר על חידוש הרשיון.
40.
תקנה 266 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 מגדירה:
"רכב" - רכב מנועי וכן גרור ונתמך אלא אם כן יש בחלק זה הוראה מפורשת אחרת;

...

"רכב באבדן גמור" (
total loss
) - רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב
.
41.
תקנה 281 לתקנות הנ"ל קובעת:
281 (א) לא יינתן ולא יחודש רשיון רכב -

(1) לרכב באבדן גמור;

(2) ...
42.
מכאן שמתקין התקנות סבור היה כי גם רכב באבדן גמור, מהווה "רכב", גם אם לא ניתן לחדש את רשיונו.

הסניגור נסמך גם על פסיקה מצמצמת שניתנה לגבי רכב בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ט 1979. לדעתי, אין מקום להקיש מחוק הפלת"ד. פירוש של חקיקה נועד להגשים את תכליתה. תכליתו של חוק הפלת"ד שונה מהתכלית שבבסיסו של פרק ה'1 לחוק העונשין. המגמה המצמצמת בפרשנות "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפלת"ד, אין לה דבר עם התכלית החקיקתית שבקשה להחמיר בעבירות רכוש המבוצעות בכלי רכב.
44.
לפיכך נראה לי כי ראוי לפנות לכוונת המחוקק בהחלת דין ספציפי על מבצעי עבירות בכלי רכב, בחקיקת סימן ה'1 לפרק יא' לחוק העונשין.
בשנת 1990 קם דבר – המחוקק תיקן את חוק העונשין והוסיף פרק מיוחד הנוגע לעבירות בכלי רכב. כפי שעולה מהצעת החוק, מטרת סימן ה'1 היתה להאבק בעבירות הרכוש הקשורות לגניבת כלי רכב ועבירות נלוות הקשורות אליהן.
בדברי ההסבר להצעת החוק, מדובר על ההכרח להאבק בתופעה זו שהפכה למכת מדינה. מצויין כי רכבים נגנבים על פי הזמנה, מפורקים במהירות, מחליפים זהות, ועבריינים למיניהם מתמחים בשינוי זהות הרכב, אספקת חלפים, זיוף מסמכים ועוד. עוד אוזכרה בדברי ההסבר להצעת החוק, הקלות היחסית שבה ניתן לגנוב כלי רכב המוחנים בחניונים (הצ"ח 1959, 27.11.89).
תכלית חקיקתית זו חייבת לעמוד נגד עינינו בפרשנות ההגדרה "רכב" מהו, לפי סימן ה'1 הנ"ל. אם הכוונה היא להאבק בסחר הבלתי חוקי ברכב ובחלקי רכב, כי אז גם רכב שכבר איננו יכול לנוע בכביש, אולם הוא ניצב במגרש למכוניות וחלקיו קורצים לעבריינים כפרצה לגנב, ראוי שיוגדר כ"רכב" לצורך ההחמרה שבסימן ה' 1 הנ"ל.
בענייננו, מדובר במגרש מכוניות, מגודר משלושה כיוונים, שלפי כלל הנסיבות ברור שעמדו בו זה לצד זה כלי רכב לאחר תאונה במצבים שונים. התכלית החקיקתית שתוארה לעיל בדברי ההסבר להצעת החוק, חלה איפוא גם על העניין שבפני
נו.
בעניין דומה למדי, פירוק חלקים מרכב שנטען כי הוא "גרוטאה", קבע בית משפט השלום בתל-אביב כי גם רכב שהוכרז "אובדן מוחלט" יפורש עדיין כ"רכב" לצורך ההגדרה שבחוק העונשין:
"...ב"כ הנאשם טען, כי לא ניתן להרשיע בתיק זה בעבירה של פירוק חלקים מרכב מאחר שרכב הפיג'ו האדום היה מוגדר כ"טוטל לוס" ולכן אינו עונה על הגדרת רכב שבחוק העונשין... ...החוק מגדיר "רכב" מהו, אך אינו דורש שהרכב - על מנת שפירוק חלקים ממנו או גניבתו יהוו עבירה - יהיה גם תקין או כשיר לנסיעה. לא איכותו של הרכב עומדת למבחן, אלא תכונותיו והפוטנציאל שלו שמכוחם ניתן להגדירו כ"רכב".

עוד טען ב"כ הנאשם, כי לא הוכחה הכוונה הפלילית של הגונב מחמת שמדובר היה בגרוטאה שהייתה מונחת מחוץ לשטח המוסך והגנב יכול היה לסבור שהיא הפקר... ...השאלה מה הבין או התכוון הגנב היא שאלה שבעובדה ולא ניתן לבחון באופן תיאורטי את כוונתו של ה"גנב" האלמוני. הנאשם לא יכול לאחוז בחבל משתי קצותיו ולטעון מחד שלא היה במקום ומאידך לטעון שחשב שמדובר בגרוטאה או שהתכוון לשלם עבור הרכוש. (ת"פ (שלום ת"א) 8158/03 מדינת ישראל
נ' אמיגה ניסים, תק-של 2005(1), 15651 , 15657 (2005). ההדגשה איננה במקור, ור' גם ע"פ (מחוזי ב"ש) 7400/04 בוכובזה סמדר נ' מדינת ישראל
, תק-מח 2004(4), 11859 (2004) להגדרת רכב לצורך תקנה 73 לתקנות התעבורה).
מכאן שלפי ההכרעה בעניין אמיגה, גם במקרה שבפני
נו מדובר ב"רכב". אין צורך כי הרכב יוכל לנוע ברגע העבירה. די בכך שלפי מהותו הוא נועד לתנועה. פרשנות זו מגשימה את תכלית החקיקה.
למען השלמת התמונה אציין, כי בית משפט השלום בכפר סבא זיכה נאשם מעבירה של זיוף של מסמך הקשור לרכב לפי סעיף 413 ח' לחוק העונשין, בקשר לזיוף בחינות נהיגה, בקובעו כי לנוכח מטרותיו של סימן ה'1 לפרק יא' לחוק העונשין, אין זיקה בין תכלית החקיקה לבין זיוף בחינות, שאין לה קשר לתופעת גניבות הרכב וכל הקשור בהן (ת"פ (שלום כ"ס) 2052/03 מדינת ישראל
נ' שאקר אבו שמיס, תק-של 2004(2), 6574 , 6580 (2004)).
לטענת הסניגור, כל אימת שרכב מאבד את יכולת התנועה שלו או את יכולת ההנעה מכח מכני, הרי שהוא איננו רכב. לגישה זו, רכב הניצב במוסך, תוך שמוחלף בו המנוע, איננו "רכב", כך ששבירת חלונו לא תהא חבלה ברכב, ופירוק צמיגו לא יהווה פירוק מרכב. פרשנות זו איננה מתקבלת על הדעת. מקבל אני את הגישה המרחיבה שבעניין אומגה, לפיה כל עוד נשמר הפוטנציאל התעבורתי, הרכב טרם פורק ועדיין לא הפך לגל ברזל, הרי שהוא עדיין בגדר "רכב" לצורך פרק ה'1 לחוק העונשין.

בענייננו, מדובר ברכב שהורד מהכביש עקב תאונת דרכים, אולם עדיין לא פורק ולא איבד מאפיוניו ככלי תעבורתי. הרכב עמד למכירה במגרש מכוניות מגודר, עם שומר. הרכב הורד מהכביש אבל עדיין לא איבד את תכונותיו הבסיסיות כרכב. מהטופס בדבר איסור שימוש עולה, כי ניתן היה לתקנו ולהשיבו לכביש, זוהי החלטה של בעל הרכב, אלא שלגבי רכב באבדן גמור, אין הדבר כדאי לבעל הרכב. כלל נסיבות העניין מלמדות איפוא, כי בעניין זה הפרשנות שהציע הסניגור המלומד איננה סבירה.
יחד עם זאת, כמובן שאין דין גניבה מרכב במצב כזה כדין גניבה מרכב פעיל ובר תוקף לנסיעה. אבחנה זו חייבת לבוא לידי ביטוי בענישה, אולם אין לה דבר עם סוגיית ההרשעה.
אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של הסגת גבול, פריצה לרכב, גניבה מרכב ופירוק מרכב, בניגוד לסעיפים 477 (א) 413 ו' סיפא, 413 ד' (א), 413 ד' (ב) לחוק העונשין. יודגש כי מדובר אך ורק בפירוק וגניבה של הדיבורית ולא של הרדיו דיסק, אשר מפירוקו וגניבתו זיכיתי את הנאשם
.


ניתנה היום
י"ג אדר ב תשע"א

,
19 מרץ 2011

, במעמד הצדדים









פ בית משפט שלום 33481-05/10 מדינת ישראל נ' אלכסיי איליאגוייב (פורסם ב-ֽ 10/02/2011)