פסקי דין על ח'אלד אבו עיד | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

2073/03 בל     11/05/2004




בל 2073/03 ח'אלד אבו עיד נ' המוסד לבטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002073/03
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
11/05/2004

כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (עובדים): מר אברהים פדל
בפני
:

ח'אלד אבו עיד

בעניין:
התובע
עו"ד
ע"י ב"כ
נ ג ד
המוסד לבטוח לאומי
הנתבע
הלשכה המשפטית
ע"י ב"כ
פסק דין
1. התביעה שבפני
נו היא בגין הבטחת הכנסה.

2. התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה. רופא המוסד אישר לתובע שימוש ברכב לצרכים רפואיים עד לחודש 6.02 ולכן, אושרה זכאותו לגמלה עד לחודש זה. החל מחודש 7.02 קבע הנתבע, לאחר שרופא מטעמו בדק את המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי התובע, כי אין עדות לצורך בשימוש ברכב לצרכים רפואיים ולכן, נשללה זכאותו.
החל מחודש 1.03 אושרה שוב זכאותו של התובע, לאחר שהגיש תביעה חוזרת בטענה כי אין רכב ברשותו.
לכן, תקופת התביעה, שבה לא שולמה לתובע קצבת הבטחת הכנסה, היא מחודש 7.02 עד 12.02.

3. התובע היה הבעלים של רכב מסוג סובארו מס' רישוי 5-1447889 (להלן: "הרכב"). בתאריך 14.9.01 העביר התובע הרכב לבתו מהא אבו עיד, המתגוררת בכפר עראבה (התובע מתגורר בכפר מג'אר) ללא תמורה. על אף העברת הבעלות, הרכב נותר ברשותו של התובע, במקום מגוריו במג'אר, והוא השתמש בו.

יש לציין כי לפי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות"):
"הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס -
(1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה;
(2) אם הנכס הועבר לילדו, וכל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש
השנים האמורות בפסקה (1)".
לאור ההוראות שבתקנות, וכן, הודאת התובע באשר לשימוש ברכב, אין חולק כי בבעלות התובע ובשימושו רכב מנועי, בתקופה הרלוונטית לתביעה. השאלה הנתונה להכרעה היא האם על הנתבע היה לאשר זכאות לתובע מאחר והרכב נחוץ לצרכים רפואיים.

4. המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 9 א' לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה" או "החוק") קובע, בחלק הרלוונטי לתביעה:
"(א) בסעיף זה, "רכב" - רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה למעט אופנוע.
(ב) לענין חוק זה רואים, בכפוף להוראות, סעיף קטן (ג), רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע, לולא הוראות, סעיף קטן זה.
(ג) לא יראו רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה אם מתקיים אחד מאלה -
(1) נפח מנועו של הרכב אינו עולה על 1,300 סמ"ק ובחודש שבעדו משתלמת הגמלה, מלאו חמש שנים או יותר מתום שנת הייצור שלו בתנאי שלתובע, לבן זוגו או לילדו אין רכב נוסף, ובתנאי שלתובע ולבן זוגו הכנסה כאמור בסעיף 12(א)(1) אשר אינה פחותה מסכום השווה ל-%20 מהשכר הממוצע;
(2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטיפול רפואי, כאמור בפסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע, ובלבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף;
(3) ....
(4) ....
(5) ...."

בתיקון התשס"א (מס' 2), נקבעה תחילתן של הוראות סעיף קטן (1) ו- (4) ביום 1.10.2002. בתיקון התשס"ב נדחה מועד התחילה ליום 1.10.2004.

סעיף 9 א' לחוק קובע חזקה שמי שהוא בעליו של רכב, יש לו הכנסה לפחות בגובה הגמלה, בהתחשב כי כוונת החוק לא היתה לשלם גמלה למי שיכול להוציא מיגיע כפיו או ממקום אחר סכומים הדרושים לאחזקת רכב או להשתמש בו לשם פרנסה (ראו
דב"ע/42-0, זבולון צאלאקשווילי נ' המוסד, פד"ע יז 323).
כך, בפס"ד קופרמן נ' המוסד (דב"ע מו/ 46-0 לא פורסם) עמד בית הדין הארצי על טעמם של החוק ושל התקנות בשלילת הגימלה מבעל רכב:
"ההוצאות הכרוכות בהחזקת רכב הן כה גבוהות שיש לראות בעל רכב כמי שיש לו הכנסה מנכס ו"נכס" פירושו גם "טובת הנאה" ראויה או מוחזקת בלשון סעיף 9(ג) לחוק".

החריגים שבסעיף 9 א' (ג) לחוק הבטחת הכנסה הם אלה שהמחוקק עצמו רואה את החזקה הנ"ל כנסתרת, כאשר אין בהם כדי לראות בעל רכב כמי שיש לו הכנסה בסכום הגמלה.
בין היתר, נקבע החריג של "רכב לצרכים רפואיים", בסעיף 9א' (ג) (2). סעיף זה דורש כי התובע (או בני משפחתו) זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי שניתן מחוץ לביתו "לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר".

תקנה 10 א' לתקנות קובעת כללי יישום לעניין שימוש ברכב לצרכים רפואיים וקובעת:
" (א) תובע העושה שימוש ברכב מנועי יצרף לתביעתו, אישור רפואי המעיד כי הוא או בן משפחתו זקוקים לרכב לצורך קבלת טיפול רפואי במיתקן רפואי לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או שש פעמים בחודש לפחות בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים.
(ב) אישור רפואי, כאמור בתקנת משנה (א), ייתן מי שהוסמך ליתן אישור רפואי בתקנה 11(ג)(1) ו-(4) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982, לפי הענין.
(ג) בהחלטתו יבדוק עובד המוסד, כמשמעותו בסעיף 13 לחוק, אם התובע או בן משפחתו זקוקים לרכב לצורך קבלת טיפול רפואי בהתאם לתכנית הטיפול או הטיפול הרפואי כאמור בתקנת משנה (א), וזאת לאחר שרופא מוסמך חיווה את דעתו בכתב בענין זה."

בהתאם להוראה האמורה, על הנתבע לבחון את הצורך בשימוש ברכב לטיפולים רפואיים של תובע הגמלה או בני משפחתו, לאחר קבלת חוות דעת של רופא המוסד. החלטת המוסד נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין.

5. צורך בשימוש ברכב לענייננו:

במקרה שבפני
נו, התובע טען לצורך בשימוש ברכב על מנת לקבל טיפולי פיזיותרפיה, לו ולאשתו גב' סוהילה, ועל כך הוגשו אישורים.
התובע צירף לתביעתו למוסד מכתב רפואי של ד"ר האשם קאסם, מומחה לכירורגיה אורטופדית, הממליץ על טיפולי פיזיותרפיה לתקופה ממושכת.

התובע והמסמכים הרפואיים נבדקו על ידי רופא המוסד, ד"ר חיים אשכנזי, שביקש חוות דעת של רופא אורטופד מומחה, ד"ר שטרן. ד"ר אשכנזי קבע כי לאור ממצאי הבדיקה של התובע, לא ניתן להעלות על הדעת צורך מתמיד בטיפול פיזיותרפי מסיבות רפואיות טהורות וכן, ציין את האפשרות לבצע טיפולים פיזיותרפים ביתיים, במידת הצורך.

במקרה של התובע, הוא קיבל טיפולי פיזיותרפיה לתקופה מאוד ממושכת (יותר מהמקובל, לפי חוות דעתו של ד"ר אשכנזי) והוא מודע לאפשרות של ביצוע טיפול ביתי. כך אמר "אם לא נותנים רכב, אני עושה טיפולים בבית" (ע' 1 לפרוטוקול הדיון).

אישור שימוש ברכב לצורכי טיפולים רפואיים הוא אמצעי חריג, שניתן כאשר מקבל קצבת הבטחת הכנסה זקוק ואין לו ברירה אחרת מאשר שימוש ברכב לצורך אותם טיפולים.

במקרה של התובע, הטיפולים שלגביהם הוגש אישור נעשו במרפאה בכפר מג'אר, מקום מגוריו של התובע, ולפי דעת רופא המוסד, אין לתובע בעיה אורטופדית קשה המגבילה את ניידותו. בנוסף, היתה קיימת אפשרות של טיפול בבית, לגביה התובע היה מודע.

על התובע להוכיח שהתקיימו הדרישות שבסעיף 9 א' (ג) לחוק הבטחת הכנסה, המהווה חריג לכלל שבסעיף 9 א' (ב) על פיו בעלות או שימוש קבוע של רכב מנועי שוללים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה.
בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל, התובע לא הוכיח כי הוא עמד בדרישות של אותו סעיף, לעניין הזדקקות ברכב לצרכים רפואיים בתקופה הרלוונטית להכרעה.

החלטת הנתבע בעניין, לאחר קבלת חוות דעת של רופא המוסד שבחן את המסמכים הרפואיים ובדק את התובע, בדין יסודה.

6. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בתקופת התביעה.
אין צו להוצאות.

7. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ' באייר, תשס"ד (11 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
עידית איצקוביץ
, שופטת

רונית בר אור









בל בית דין אזורי לעבודה 2073/03 ח'אלד אבו עיד נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/05/2004)