פסקי דין על baloyo teresita | פסקי דין על לוגסי יוסף | פסקי דין על לוגסי רות אלה | פסקי דין על תגבור - שירות כח אדם |

2290/02 עב     11/05/2004




עב 2290/02 baloyo teresita נ' לוגסי יוסף,לוגסי רות אלה,תגבור - שירות כח אדם בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 002290/02
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
11/05/2004

כב' השופטת שפר ורד

נציג ציבור (עובדים): מר רוניס אליעזר
נציג ציבור (מעבידים): מר אורי אמיתי
בפני
:

baloyo teresita

בעניין:
התובעת
דן רונן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. לוגסי יוסף

2. לוגסי רות אלה

3. תגבור - שירות כח אדם בע"מ
הנתבעים
מ. שילה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעת הנה עובדת זרה, תושבת הפיליפינים.
בתביעה העיקרית שבפני
נו , תובעת היא תשלום סך של 281,523.18 ₪, בגין תקופת עבודתה כעובדת סיעודית בבית הנתבעים 1 ו - 2, במהלכה טיפלה בנתבע מס' 1 שהינו קשיש סיעודי, וברעייתו המנוחה אשר בינתיים הלכה לעולמה .
הנתבעת מס' 2 הנה ביתו של הנתבע מס' 1, אשר התגוררה עימו במהלך עיקרה של התקופה נשוא התביעה, והיא גם זו שניהלה בפועל את כל הנוגע להתקשרות עם התובעת והעסקתה בפועל.
הנתבעת מס' 3 הינה חברת כוח אדם, אשר באמצעותה שולם חלק משכרה של התובעת (אותו חלק אשר לו היה זכאי הנתבע מס' 1 מהמל"ל בגין שרותי סיעוד), אולם

פסק דין
זה לא יתייחס אליה, מאחר ובינה לבין התובעת הושג הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, שסיים את ההתדיינות ביניהן.

הסעדים להם עותרת התובעת בכתב התביעה הם הבאים -

א) הפרשי שכר בסך של 115,620 ₪ .
הפרשי השכר נתבעים על בסיס הטענה שהתובעת עבדה מדי יום, 7 ימים בשבוע, במתכונת קבועה של 12 שעות עבודה מדי יום, מהשעה 08:00 בבוקר ועד לשעה 15:00, ולאחר מכן בין השעות 17:00 עד 21:00, ולאחר מכן גם נדרשה לקום בשעה 02:00 לפנות בוקר, על מנת להחליף לנתבע מס' 1 חיתול.
לטענת התובעת, אם כן, חישוב שכרה על בסיס שכר המינימום, בצירוף תוספת תגמול בגין עבודתה בשעות נוספות, מביא לתוצאה לפיה השכר ששולם לה, שעמד, נכון לתקופת עבודתה האחרונה על סך של 850$ בשוויים בשקלים, בצירוף סך של 125 ₪ כדמי כיס שבועיים, היה נמוך מהמגיע לה.

ב) שכר מולן בסך של 11,903.92 ₪.
רכיב תביעה זה כולל את שכר העבודה שהגיע לתובעת בגין עבודתה בחודש העבודה האחרון, אוקטובר 2002, אשר, על פי הנטען עמד על סך של 7,658 ₪ ולא שולם לה.
כמו כן כולל הוא סך של 286.92 ₪ שנותרו הנתבעים , על פי הנטען , חייבים לתובעת בגין שכר חודש ספטמבר 2002.
עוד טוענת התובעת, שבחודש אוגוסט 1999 נסעה היא לבקר את משפחתה בפיליפינים למשך 30 יום, ולא קיבלה כל תמורה בגין אותם ימי חופשה, למעט מתנה בסך של 2,000 ₪, ועל כן נותרו הנתבעים חייבים לה בגין אותו פרק זמן סך של 3,959 ₪.

ג) פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת -
התובעת טוענת כי פוטרה על אתר ע"י הנתבעת מס' 2 ביום 29/10/02, וגורשה מבית הנתבעים באישון לילה, בנסיבות משפילות, לאחר שהואשמה בגניבה, על לא עוול בכפה.
על בסיס שכר קובע בסך של 7,658 ₪, ותקופת עבודה בת 5.33 שנים, נתבעים פיצויי פיטורים בסך של 40,917.14 ₪, ותמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר עבודה חודשי.

ד) דמי הבראה -
התובעת טוענת שמשך כל תקופת עבודתה לא שולמו לה כלל דמי הבראה, והיא תובעת תשלומם, בגין כל התקופה, בסך של 7,515.3₪.

ה) פדיון חופשה -
על פי הנטען, במהלך כל תקופת עבודתה של התובעת בבית הנתבעים, קיבלה היא חופשה אחת בת 30 יום לבקר את משפחתה בפיליפינים, אלא שבגינה לא שולם לה כל תשלום.
בגין רכיב תביעה זה נתבע תשלום בשיעור שכר עבודה בגין 75 ימים, ובסך של 26,106.82 ₪.

ו) התובעת טוענת שלתשלומים להם היא זכאית יש להוסיף פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהתאמה.
2. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים מס' 1 ו - 2, נטענו הטענות העיקריות שדלקמן -

א) התובעת עבדה 6 ימים בשבוע בלבד, פחות מ - 8 שעות ביום, וכן נדרשה להחליף חיתול בלילה לנתבע מס' 1, פעולה שהסתכמה ב - 10 דק' לכל היותר.
לעיתים, ביכרה התובעת לעבוד ביום המנוחה השבועי שלה, או בחגים, ומשכך עשתה - קיבלה תמורה נפרדת בגין עבודתה באותם הימים.
לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות, וקיבלה את מלוא השכר לו הייתה זכאית.
כך או אחרת, חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עבודת התובעת.

ב) התובעת לא פוטרה אלא התפטרה, כאשר נשאלה ע"י הנתבעת מס' 1 להיכן נעלמו מסמכים מסוימים שנערכו לאחרונה בניהן.
לפיכך, לא רק שאינה זכאית לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, אלא שמאחר והיא זו שעזבה עבודתה ללא כל התראה מראש - יש לקזז מהמגיע לה שכר עבודה בגין חודש אחד, כתמורת הודעה מוקדמת מצידה לנתבעים.

ג) אשר לדמי הבראה -
התובעת זכאית לכל היותר לדמי הבראה בגין שתי שנות עבודתה האחרונות, ובסך של 2,820 ₪.

ד) התובעת קיבלה את מלוא החופשה בתשלום לה הייתה זכאית.

ה) הנתבעים טענו את טענות הקיזוז הבאות -
- בגין שכר דירה - סך של 260.1 ₪ לחודש .
- בגין מים חשמל וארנונה - סך של 64.65 ₪ לחודש.
- בגין ביטוח רפואי - סך של 64 ₪ לחודש.
- בגין שימוש בטלפון - סך של 200 ₪ לחודש.
- בגין טלכרד שנרכש עבור התובעת מדי חודש - סך של 60 ₪ לחודש.
- בגין מזון שנרכש במיוחד עבור התובעת - סך של 30 ₪ ליום.

3. יש לומר כי טענות הקיזוז שפורטו לעיל, נטענו גם בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י הנתבעים מס' 1 ו - 2, ולצידן נכללה תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה, שהועמדה על סך של 30,000 ₪.

בכתב תשובה שהוגש מטעם התובעת, נטענו הטענות העיקריות שדלקמן -

א) התובעים שכנגד לא שילמו כל שכר דירה, וגם תנאי הדיור שסופקו לתובעת היו בלתי נאותים, ועל כן אין מקום לחייבה בתשלום שכר דירה כלשהו.

ב) לאור תנאי מגוריה, הייתה התובעת גם פטורה מתשלום ההוצאות הנלוות למגורים, בגין מים חשמל וארנונה.

ג) אשר לביטוח רפואי - התשלומים בגינו נוכו משכרה של התובעת, וגם אם לא נוכו - יש לראות בכך ויתור על גבייתם מהתובעת, ומעבר לכך - הנתבעת מס' 1 לא אפשרה, בפועל, לתובעת, לעשות בו שימוש, ולפנות לטיפול רפואי.

ד) אשר להוצאות שימוש בטלפון - מדי חודש נוכו סכומים שונים משכרה של התובעת בגין שיחות טלפון, וזאת אף מבלי שהוצגה לה כל אסמכתא בעניין זה.

הנתבעת מס' 2 (התובעת שכנגד), גם אסרה על התובעת לדבר בטלפון משך שעות היממה, והתירה לה לשוחח בטלפון עובר לשעה 21:00 רק במקרי חרום.
כמו כן נוכו, מדי חודש, משכרה של התובעת סכומים שונים עבור טלכארד ו - big talk.

ה) אשר להוצאות רכישת מזון מיוחד עבור התובעת -
ככל שאלה נעשו, הרי שנוכו משכרה.

ו) אשר לפיצוי בגין הפרת החוזה -
התובעים שכנגד, הם אלה שהפרו את חוזה ההעסקה בינם לבין התובעת , וממילא לא היא זו שצריכה לשלם פיצוי בגין הפרתו.
4. היקפה ואופייה של עבודתה בפועל של התובעת -

גרסת התובעת -
נקדים ונציין כי גרסתה של התובעת בפני
בית הדין הובאה במספר שלבים.
ראשית, על דרך עדות ראשית בעל פה, בפני
בית הדין .
לאחר מכן, הוגש תצהיר עדות ראשית, שלא עלה בידי ב"כ התובעת להגישו עובר לישיבת ההוכחות, מאחר והדיונים בתביעה נקבעו בסמיכות זמנים ובדחיפות רבה כיון שהתובעת עמדה על סף גירוש מהארץ.
ולבסוף, נחקרה התובעת בפני
נו בחקירה נגדית ביחס לעדותה הראשית , שהובאה , כאמור , הן בעל פה והן באמצעות התצהיר.

בשלב הראשון, כאמור העידה התובעת בפני
נו בעדות ראשית בעל פה, נאמרו על ידיה, בנוגע לאופי עבודתה, הדברים העיקריים שדלקמן -
- הנתבע מס' 1 לא יכול היה לבצע כל פעולה שהיא בגפו, והיא צריכה הייתה לסייע לו בביצוע כל הפעולות.
למשל - "הוא לא יכול היה לאכול בכוחות עצמו, אני הייתי מאכילה אותו כל יום, כל היום".

- היה עליה לשהות במחיצתו של הנתבע מס' 2 החל מהשעה 08:00 ולהיות איתו "כל הזמן".
כבר בשעה 08:00 הייתה מפעילה את הנתבע מס' 1 בתרגילים במיטה, ולאחר מכן שמה אותו בכסא הגלגלים והובילה אותו לשירותים.
בין 10:30 ל - 11:00 האכילה את הנתבע בארוחת בוקר, וב - 11:30, כאשר שכב לישון, הייתה הולכת לבשל ולכבס את בגדיו.
בשעה 12:30 היה עליה להעיר את הנתבע, לבצע עימו תרגילים, להחליף לו חיתול, ואז הייתה נותנת לו ארוחה קלה, ולאחר מכן היה צופה בטלביזיה, כשהיא חייבת להישאר לצידו, שאם לא כן יחליק מכסא הגלגלים.
לאחר מכן, הייתה שמה אותו בשעה 13:00 במקלחת עד לשעה 13:30 או 14:00, ואז הייתה מלבישה אותו, ומכינה את ארוחת הצהריים שלו ומגישה לו אותה עד לשעה 15:00 או 15:30, ומשכיבה אותו למנוחת הצהריים.
בזמן מנוחת הצהריים של הנתבע, הייתה התובעת מנקה את המטבח ואת השירותים, מתקלחת בעצמה "מהר מהר", ואוכלת בעצמה צהרים.
בשעה 17:00 הייתה התובעת מעירה את הנתבע, עושה לו תרגילים, מחליפה לו חיתול ושמה אותו בכסא הגלגלים, ובשעה 18:00 הייתה מגישה לו כוס תה, וממשיכה לעשות עימו תרגילים עד לשעה 19:00, שאז הייתה יושבת לצידו בעודו צופה בטלביזיה או מקריאה לו מהעיתון, וזאת עד לשעה 20:00, שאז הייתה מגישה לו את ארוחת הערב ומשכיבה אותו לישון בשעה 21:00.
החל מהשעה 21:00 הייתה אמורה לעשות לעצמה, אבל גם אם הייתה הולכת להתקשר למשפחתה, הייתה הנתבעת צועקת עליה שעליה להיות עם הנתבע בחדר, כי לפעמים היה משתעל ומקיא.
בשעה 02:00 לפנות בוקר היה עליה להחליף לנתבע חיתול, ולאחר מכן לצאת עם הכלבים.
בנוסף, בכל שעתיים שלוש היה עליה להפוך את הנתבע מצד לצד, ולטפוח על גבו, ובמהלך הלילה היה הוא מחליק במיטתו והיה עליה למשוך אותו כלפי מעלה "כל הזמן בלילה".

- בנוסף לטיפול בנתבע מס' 1, שירתה את הנתבעת מס' 2, עבורה היה עליה לבשל , להוציא לטיול את כלביה, וכאשר הנתבעת כיבסה - לקפל את בגדיה.
לדבריה, הנתבעת לא נטלה חלק פעיל בעבודות הבית.

בתצהיר העדות הראשית של התובעת , תואר אופי עבודתה כדלקמן -
- "במשך כל תקופת העסקתי עבדתי בהיקף של 7 ימים בשבוע, החל משעות הבוקר ועד שעות הערב, ואף נדרשתי לטפל בנתבע 1 מדי לילה, וקיבלתי בפועל יום חופשי בן 24 שעות רק אחת לכ-3 חודשים, וכן נדרשתי לעבוד בכל החגים הפיליפיניים והיהודיים כאשר בתמורה לכך שילמו לי הנתבעים שכר נוסף".

- "בשנה הראשונה להעסקתי אצל הנתבעים עדיין היתה רעייתו המנוחה של הנתבע 1 בין החיים, ומשהובאתי לישראל באמצעות אשרת עבודה כפולה, הן עבור הנתבע 1 והן עבור רעייתו המנוחה, למעשה נאלצתי לעבוד בהיקף משרה כפול ולטפל בשניהם, וזאת למרות ששולמה לי מדי חודש משכורת אחת בלבד בסך של 600$".

- "במסגרת עבודתי נדרשתי לעסוק בעבודות סיעודיות עבור הנתבע 1 שהינו חולה פרקינסון במצב סיעודי נזקק, לרבות האכלתו, החלפת חיתולים, רחיצתו, צחצוח שיניים, הלבשתו, עשיית תרגולים גופניים מדי יום, והוצאתו לטיול מספר פעמים בשבוע בחוץ בכסא הגלגלים שלו. כמו כן, לעיתים קרובות נהג הנתבע 1 להשתעל עד כדי הקאה, ואז נאלצתי לנקות אחריו".

- "בשל מחלתו וגילו המתקדם, לא יכול היה הנתבע 1 להתנייד בעצמו, ואני הייתי זו שצריכה היתה לסחוב אותו ולהעבירו עפ"י הנדרש ממיטתו לכיסא הגלגלים, מכיסא הגלגלים לשירותים, וכיו"ב".

- "יש לציין ולהדגיש כי הנתבעת 2 לא טיפלה באביה, וכל עול הטיפול בו והאחריות עליו הוטל עליי, כפי שאף הסבירה לי הנתבעת 2, ולמעשה הנתבעת 2 השגיחה עליו בפרקי הזמן הקצרים בהם נעדרתי מהבית לשם טיפול בקבלת משכורתי אצל הנתבעת 3 ובהפקדתה והעברתה למשפחתי בפיליפינים, וכן כאשר נתבקשתי לצאת לערוך קניות בסופרמרקט,כך, למשל, באחת השבתות הספורות בהן הייתי בחופשת מנוחתי השבועית, הפילה הנתבעת 2 את הנתבע 1 בשירותים".

- "בנוסף לכך, נדרשתי לבצע את כל עבודות הבית, לרבות ניקיון, בישול, כביסה, גיהוץ וכיו"ב, הן עבור הנתבע 1 והן עבור בתו, הנתבעת 2, שהתגוררה עימו, ואשר רק לעיתים רחוקות נהגה לבשל, וגם כאשר נהגה הנתבעת 2 לעשות כביסה היה זה רק כיבוס בגדיה שלה. כך, למשל, נדרשתי לעשות גם בישולים מורכבים לשבת, שכללו, למשל, דגים, חמין וכיו"ב, וכן נדרשתי תמיד לקפל את כביסתה של הנתבעת 2 ולעיתים גם לתלות אותה ליבוש".

- "מלבד הנתבעת 2, התגוררו עם הנתבע 1 גם 4 כלבים וחתול, אשר גם בהם נדרשתי לטפל, לרבות האכלתם והורדתם לטיול כמעט מדי יום, בהיקף של 3 פעמים ביום, וזאת ללא כל תמורה נוספת לשכרי החודשי. לעיתים קרובות נהגו הכלבים להיכנס למיטתי, ואני נאלצתי להידחק ולישון עימם במיטה אחת".

- "בין היתר של השערות הרבות שהשילו בעלי החיים ברחבי הבית, וכן משום שנעשה כמובן שימוש יומיומי של שלושת דיירי הבית בחדרי האמבטיה, השירותים והמטבח, נדרשתי לעשות עבודות ניקיון בבית מדי יום ביומו".

- "אם בזאת לא די, הרי שעל אף עבודתי המסורה והנאמנה שבוצעה תמיד על הצד הטוב ביותר ומבלי להתלונן, כפי שיכולים להעיד עובדי הנתבעת 3 אשר העריכו מאוד את עבודתי וציינו לא פעם כי אני עובדת מצטיינת - נאלצתי לספוג במשך כל תקופת עבודתי אינספור צעקות וקללות מצד הנתבעת 2, אשר נימקה אותן בתירוץ המפוקפק "אני משלמת לך כסף, ולכן אני יכולה לצעוק עלייך כמה שאני רוצה. את הרכוש שלי".

- "יתרה מכך, במהלך כל שעות היממה אסרה עלי הנתבעת 2 לצאת מהבית, מלבד בכדי לטפל בקבלת שכרי החודשי ושליחתו למשפחתי בפיליפינים באמצעות סניף הדואר הסמוך, וכן נאסר עלי לחלוטין לפני השעה 21:00 בערב לדבר בטלפון, לרבות במכשיר הנייד האישי שלי".

- "להלן פירוט סדר יומי הקבוע, במגבלות השינויים שחלו מדי פעם בסדר יום זה על פי צרכי השעה של הנתבעים:
- נהגתי להתעורר בשעה 8:00 בבוקר, ולאחר שהכנתי את עצמי, הייתי מעירה את הנתבע 1 ועושה לו תרגילים פיזיותרפיים במיטתו. לאחר מכן, נהגתי להביאו לשירותים על מנת לעשות את צרכיו, צחצחתי לו שיניים ורחצתי את פניו. לאחר מכן נהגתי להכין לו ארוחת בוקר, שכללה תה, לחם, סלט, גבינה וכיו"ב, וסייעתי לו לאכול, דבר שלקח זמן רב כיוון שהוא נהג לאכול מאוד לאט בכדי לא להיחנק. לפני תחילת הארוחה נהגתי לעשות לו בפיו תרגילים פיזיותרפיים באמצעות מקל.
- בסביבות השעה 10:00 סיים הנתבע 1 את ארוחת הבוקר, נתתי לו את תרופותיו, ולאחר מכן נהגתי לעשות לו תרגילים של עמידה והתיישבות לסירוגין באמצעות ההליכון שלו.
- בשעה 10:30 הלך הנתבע 1 לישון, אז התפנתי לעשיית עבודות בית, לרבות רחיצת כלים, עשיית כביסה, ובישול ארוחת הצהריים, וכן עבודות ניקיון לפי הצורך.
- בשעה 12:00 הערתי את הנתבע 1, שוב עשיתי לו תרגילים פיזיותרפיים במיטתו, ולאחר מכן הושבתי אותו בכיסא גלגלים מול הטלביזיה, הגשתי לו פירות, סייעתי לו לאכול אותם והשגחתי על מהלך האכילה עד לסיומה. לאחר מכן, ובמשך כל הזמן שצפה בטלביזיה, נדרשתי מפורשות ע"י הנתבעת 2 לשבת ליד הנתבע 1 ולהשגיח עליו, שכן לעיתים קרובות הוא משתעל עד הקאה או נחנק ונדרשתי לסייע לו. כן נדרשתי ע"י הנתבעת 2 לעבור עם הנתבע 1 ולהסביר לו על תמונות במגזינים, וזאת כיוון שאינני יודעת עברית.
- 3 פעמים בשבוע, לפני ארוחת הצהריים, נהגתי לעשות לנתבע 1 אמבטיה.
- בשעה 13:30 נהג הנתבע 1 לאכול ארוחת צהריים, אז התפניתי להמשך עבודות הבית, לרבות שטיפת כלים, המשך עבודות הניקיון וסיום עבודות הכביסה. לאחר סיום מטלות אלה הלכתי לנוח לזמן קצר.
- בסביבות השעה 17:00 התעורר הנתבע 1 משנתו, שוב עשיתי לו תרגילים פיזיותרפיים במיטתו, ולאחריהם הושבתו אותו בכיסא גלגלים שלו, נתתי לו תה ועוגיות וכן פירות ועשיתי לו שוב תרגילים פיזיותרפיים. לאחר מכן המשכתי לשבת לידו ולהשגיח עליו עד לארוחת הערב.
- כשלוש פעמים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, בימים בהם לא התקלח הנתבע 1, נדרשתי להתלוות לנתבע 1 לטיולים בני כשעתיים כל פעם, אליהם הצטרפה לעיתים רחוקות גם הנתבעת 2 כאשר טיילנו ליעדים רחוקים יותר. במהלך אותם טיולים הייתי צריכה לסחוב ולדחוף את כיסא הגלגלים של הנתבע 1, דבר שהיה כרוך במאמץ פיזי רב.
- בסביבות השעה 19:00 נהג הנתבע 1 לאכול את ארוחת הערב, לפי הפרוצדורה הרגילה כפי שהיה בארוחות האחרות במהלך היום, ובשעה 21:00 בערב לערך נהג הנתבע 1 ללכת לישון.
- לאחר שהנתבע 1 הלך לישון, נדרשתי ע"י הנתבעת 1 להישאר בחדרו עד ללכתי לישון, וזאת על מנת להשגיח עליו, כיוון שלעיתים היה הנתבע 1 נחנק או משתעל עד כדי הקאה ונדרשתי לסייע לו או לנקות אחריו, ולעיתים הזיע ולכן הייתי צריכה להחליף לו את בגדיו.
- לאחר שהלכתי לישון, בשעה 02:00 בלילה נדרשתי להתעורר מדי לילה בכדי להחליף לנתבע 1 חיתול, ובנוסף נדרשתי באותה עת לטפול על גבו על מנת להקל על נשימתו, וכן להחליף לו במהלך הלילה לפחות פעם אחת את בגדיו שכן הם היו רטובים מזיעה, כך שבסה"כ נדרשתי לעבוד מדי לילה במהלך הלילה במשך כשעה".

בחקירתה הנגדית של התובעת בפני
נו, אישרה היא, בין היתר, את הדברים שדלקמן -
- היא הייתה מעירה את הנתבע בשעה 08:00, והוא היה אוכל את ארוחת הצהריים שלו בערך בשעה 14:00.
- היא הייתה רוחצת את הנתבע רק בימי שני רביעי ושישי.
- הנתבעת אוהבת לבשל, ונכון שהיא בישלה גם עבורה, "אבל לא כל הזמן".
- בבית הנתבעים עשו כביסה רק פעמיים בשבוע, ולפעמים הנתבעת היא זו שהייתה עושה את הכביסה.
- בימי שלישי וחמישי הייתה יוצאת עם הנתבע לטיול מחוץ לבית, בכיסא הגלגלים, והייתה שבה בשעה 20:00.

עיננו הרואות כי לא ניתן לראות גרסה עקבית של התובעת, כמעט ביחס לכל פרט שהוא הנוגע לסדר יומה.
אשר לשעת תחילת עבודתה - האם החלה עבודתה בשעה 08:00 או שמא באותה שעה רק קמה והתארגנה בעצמה ורק אז החלה לטפל בנתבע?
אשר לשעה בה אכל הנתבע את ארוחת הבוקר שלו - האם סיים אותה בשעה 10:00 או שרק התחיל בכך בשעה 10:30?
אשר לפרק הזמן שבו ישן את שנת הבוקר - האם היה זה בין השעות 10:30 ל - 12:00, או בין השעות 11:30 ל - 12:30?
אשר לארוחת הצהרים של הנתבע - האם היה זה בשעה 13:30 עד 15:00, שאז הושכב לישון את מנוחת הצהרים, או שמא היה זה בשעה מאוחרת יותר?
אשר לרחצה - האם הייתה התובעת רוחצת את הנתבע מדי יום, משך חצי שעה או שעה, כפי שטענה בעדותה הראשית בעל פה, או שמא עשתה כך רק שלוש פעמים בשבוע כפי שהודתה בחקירתה הנגדית?
האם יכלה להרשות לעצמה מנוחת צהרים מדי יום, או שמא בשעת מנוחת הצהרים של הנתבע עלה בידיה רק לאכול ולהתקלח "מהר מהר"?

נאמר כי לא רק בהקשר לשעות בהן ביצעה עבודה בפועל ו/או נדרשה לשהות במחיצת הנתבע - ניתן למצוא חוסר עקביות בגרסת התובעת.
גם בנושאים נוספים, הנוגעים לזכויותיה וחובותיה בבית הנתבעים, וליחס שלו זכתה - ניתן לראות שבעוד שבעדותה הראשית (בעיקר זו שהובאה בעל פה), הוצגה תמונה קיצונית של עבודה רצופה במהלך כמעט 24 שעות ביממה ויחס מחפיר, בלתי מתחשב ובלתי אנושי מצד הנתבעת מס' 2, כמו גם תנאי מחייה בלתי אנושיים, הרי שמחקירתה הנגדית הסתבר שפרטים רבים באותו תיאור - לא היו מדויקים, וזאת בלשון המעטה.
כך, למשל, בעוד שבעדותה הראשית של התובעת נטען שלא הורשתה לעשות שיחות טלפון לפיליפינים אלא אחרי השעה 21:00, למעט מקרי חרום, וגם אז ננזפה על כך שהיא מפקירה את הנתבע, הסתבר מתדפיס שיחות הטלפון שבוצעו מבית הנתבעים שמרביתן המכרעת של השיחות בוצעו עובר לשעה האמורה והתובעת הואילה להסביר שכאשר השעה 21:00 בארץ - השעה בפיליפינים היא שעת לפנות בוקר, ולכן נוח להתקשר כאשר בארץ שעות הצהריים.
וכך, בעוד שבעדותה הראשית טענה התובעת שמשך כל תקופת עבודתה לספוג "אינספור צעקות וקללות מצד הנתבעת מס' 2", הרי שבחקירתה הנגדית הודתה כי למעט טענות כספיות אין לה כל טענות, ואישרה כי הצטרפה לארוחות במסעדות וטיולים של המשפחה (הגם שבחקירתה החוזרת, בתשובה לשאלה למי בדיוק במשפחת לוגסי אין לך טענות השיבה שאין לה טענות לאחיה ואחיותיה של הנתבעת מס' 2).
התובעת עומתה עם מסמך שהוגש לחב' תשבץ, החתום על ידיה, שבו תיארה מערכת יחסים טובה עם הנתבעת מס' 2, ובתחילה טענה שכל האמור שם נכון, ואח"כ חזרה בה, ואמרה שהתיאור שם אינו נכון.
בתצהירה טענה התובעת כי קיבלה יום חופשי רק אחת לשלושה חודשים, ומעבר לכך, רק שלוש פעמים בכל תקופת עבודתה, ומכיוון שסבלה מגעגועים עזים הורשתה לארח בבית הנתבעים חברות שלה, שהביאו עימן אוכל, ולעיתים נשארו ללון שם בהעדר תחבורה ציבורית.
בחקירתה הנגדית לעומת זאת, אמרה "חברותי אף פעם לא ביקרו אותי, רותי אמרה שהם יכולים לבקר אותי ולישון אצלי. אני אף פעם לא הלכתי אליהן, כי הן תמיד עובדות, אני התראיתי עם חברותי אולי פעם בחודש"...
יצוין כי התובעת אישרה כי היא מחזיקה חדר בדירה בתל אביב, ומשלמת שכר דירה של 50$ בחודש, אולם טענה כי ישנה שם רק פעם בשלושה חודשים (חשבון פשוט מראה ששילמה, לטענתה, תמורת לילה אחד של לינה באותו חדר, סך של 150$..).
בחקירתה החוזרת, טענה כי התראתה עם חברותיה (אותן אלה שסיפרה שפגשה בתכיפות של פעם בחודש) רק ביום החופשי שלה, כשהייתה בתל אביב .

נוסיף ונציין כי גם בהקשרים נוספים מצאנו חוסר עקביות או נטייה למסור עובדות בלתי מדויקות בגרסת התובעת.
כך, למשל, אין חולק שהתובעת דיווחה, במסמכים שונים, שהיא גרושה, בעוד שבפועל היא נשואה.
כך, גם בנוגע להסמכתה לטיפול סיעוד, נטען בתצהיר התובעת "עברתי בפיליפינים הכשרה והסמכה לעבוד כאחות וכן הנני בעלת ניסיון קודם בעבודה כאחות", בעוד שבעדותה בפני
בית הדין אמרה - "למדתי שנתיים במגמה קדם סיעודית , אולם לא סיימתי את לימודי".
ועוד - התובעת ציינה מספר פעמים בעדותה הראשית, כי את השכר ששולם לה תמורת עמלה שלחה לפיליפינים, ומחציתו יועדה למימון הוצאות האשפוז ורכישת התרופות עבור אביה המאושפז במצב קשה בבית חולים, בעוד שבחקירתה הנגדית אישרה שבפיליפינים מוענק אשפוז חינם לעובדי מדינה - ואביה היה עובד מדינה...

לאמור לעיל נוסיף, כי התרשמותנו הכללית מעדותה של התובעת בפני
נו הייתה כי התיאורים והמצגים שנמסרו בפני
נו, נעשו בהתאם למה שהתובעת סברה שיתמוך בקבלת תביעתה, ולאו דווקא בכנות ותוך תיאור של הנסיבות הרלבנטיות - נכוחה.

נסכם ונאמר, בהתחשב באמור לעיל, במצטבר, כי עדותה של התובעת לא הייתה מהימנה בעיננו, ולא מצאנו לנכון לבסס עליה ממצאים עובדתיים.

למען הסדר , נתייחס לעובדה שלתמיכה בטענות התובעת , הביאה היא , כעד מטעמה , את מר אבי מרום , שהתגורר בשכנות לנתבעים .
בתצהירו של מר מרום נכללו הצהרות לפיהן מעבר לנתונים בדבר תנאי עבודתה של התובעת שנמסרו לו על ידיה , הרי שהוא עצמו ראה אותה , במרפסות ביתם של הנתבעים , עובדת ברציפות עד שעות הלילה המאוחרות הן בטיפול בנתבע והן בנקיון ובישול , וכן יוצאת לעיתים מזומנות עם הכלבים של המשפחה.
מר מרום נחקר בפני
נו , ונאמר כי לא מצאנו לנכון לייחס ממצאים עובדתיים כלשהם על עדותו , וזאת מהנימוקים הבאים -
ראשית - חלק בלתי מבוטל מהדברים שמסר היו בגדר עדות שמיעה , והתבססו על פרטים שמסרה לו , על פי הנטען , התובעת , לרבות , אגב , פרטים הנוגעים למצבו המדוייק של הנתבע ואשר היה עליה לשמור בדיסקרטיות.
שנית - בעוד שהצהיר כי התגורר מאז שנת 1979 בדירה הסמוכה לדירת הנתבעים , הרי שהסתבר כי מעבר לכך ששהה שנים רבות בארה"ב , ובשובו טרם חזר להתגורר שם , הרי שגם כאשר עבר להתגורר באותה דירה - לא שהה בה מרבית שעות היממה לרגל עבודתו בניהול 3 תחנות דלק.
שלישית - התרשמותנו מעדותו של מר מרום הייתה כי דבריו היו מתחכמים ומתחמקים , זכרונו סלקטיבי , וכי במידה רבה היה מונע , גם לצורך מתן עדותו , מסכסוך שניטש בינו לבין הנתבעת , שעימה אינו מדבר , ואשר הגישה נגדו מספר תלונות למשטרה.
5. אופיה של עבודת התובעת והיקפה - הגירסה שמטעם הנתבעים -

א) הנתבעת מס' 2 מסרה בעדותה את הפרטים העיקריים שדלקמן -
- התובעת הייתה קמה בבוקר בין השעות 09:00 ל - 09:30, עוסקת בענייניה האישיים, ואז מעירה את הנתבע, ומטפלת בו עד אשר הושכב לישון את שינת הבוקר , בשעה 11:30.
בין השעות 13:30 עד 14:30 שוב היה על התובעת לטפל בנתבע, ובין 14:40 ל - 17:00 היה נח במיטתו.
לאחר מכן היה הנתבע ער בין השעות 17:00 ל - 21:00, והתובעת נדרשה לטפל בו באופן חלקי בלבד, כאשר בין השעות 18:30 ו - 20:00 התובעת לא עשתה דבר ולא נדרשה לדבר, שכן במהלכן הנתבע צפה בטלביזיה או דפדף בעיתונים, פעולות שלא דרשו מעורבותה של התובעת, ורק בשעה 20:00 היה עליה להגיש לו את ארוחת הערב.
בנוסף, היה על התובעת לקום בלילה פעם אחת, בשעה 02:00, ולהחליף לנתבע חיתול, פעולה שארכה דקות ספורות.

- הנתבע ישן משך שעתיים בבוקר, ומשך כ שעתיים וחצי בצהרים, אז התובעת הייתה חופשיה לעסוק בענייניה ואף לצאת מהבית, וכך גם עשתה מעת לעת.

- מידת תלותו של הנתבע בעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום לא הייתה כנטען ע"י התובעת, והוא לא נזקק להאכלתו וגם לא לנוכחות לצידו בעת שצפה בטלביזיה, היה ביכולתו לדפדף לבדו בעיתון ולאכול אוכל נוזלי או אוכל מוצק שחתכו עבורו.
כמו כן, לא היה צורך בהחלפה תכופה של בגדיו בשל הזעה, או טפיחות על גבו לעיתים מזומנות.

- התובעת לא הפעילה את הנתבע בהתעמלות יומיומית, לא יצאה עימו לטיולים יומיים, ולא הייתה רחצה יומית.
התובעת נדרשה לנקות את הבית רק בימי ה' בשבוע.
כביסה נעשתה בבית רק פעם בשבוע, ופעמים רבות נעשתה ע"י הנתבעת, לרבות עבור התובעת.
בישול היה נעשה פעם ביומיים שלושה, ולעיתים קרובות ע"י הנתבעת, שאוהבת לבשל ובוגרת קורסים מתקדמים בבישול.

- התובעת הייתה חופשיה לצאת ולבוא מתי שרצתה, כאשר הנתבע היה ישן, וגם לישון אצל חברות, הגם שלא ללא הגבלה.
התובעת יצאה להפגש עם חברות וגם נסעה לתל אביב, בתכיפות לא קבועה, לעיתים פעם בחודש או חודשיים ולעיתים פעמיים ואף שלוש בחודש.

ב) נאמר כי עדותה של הנתבעת בתצהיר ובחקירה הנגדית הייתה עקבית .
מעבר לכך, התרשמנו, מעדותה בפני
נו, כי דבריה נאמרו בכנות הגם שלעיתים תוך התרגשות גדולה ובנטייה מסוימת לדרמטיזציה (שלא עלתה כדי עיוות כבד משקל של העובדות).
ב"כ התובעת, שעשה כמיטב יכולתו עבור שולחתו, ביקש להפנות למספר סתירות לכאוריות בגרסה שהובאה ע"י הנתבעת מס' 2, אלא שעיון בהפניות האמורות מראה שאין ממש בטענה לפיה מדובר בסתירות היורדות לשורש הגרסה -
ראשית, ניסה ב"כ התובעת להיתפס לאמירותיה של הנתבעת, לפיהן "אני הבנתי שאני מביאה פיליפינית ל - 24 שעות, הגם שלא הייתה כל מניעה שפה ושם תצא לחברה והיא עשתה זאת, אבל לא ללא הגבלה", וכן - "אתה מפנה אותי לסעיף 41 לתצהירי, ושואל מה כוונתי באמירה שהתובעת לא השתכרה לפי שעות, ואני אומרת שהתובעת באה ל - 24 שעות, וכביכול ה - 8 שעות שההיתה אמורה לעבוד התפרסו לכל ה - 24 שעות ופשוט כל שעות העבודה בפועל התרכזו כמו שפירטתי, בנוסף להחלפת טיטול בשעה 02:00, שאר השעות לא נחשבו לפי שעה, היא הייתה חופשיה".
ב"כ התובעת ביקש ללמוד מאמירות אלה, שגם אליבא ד'הנתבעת - נדרשה התובעת לעמוד לרשות העבודה 24 שעות - ולא היא.
האמירה הראשונה שצוטטה לעיל, נאמרה כתגובה לשאלות שנגעו להיקף האישורים שקיבלה התובעת לצאת מהבית לעסוק בענייניה או להתראות עם חברותיה, וראייתה בהקשר זה כחלק ממכלול הדברים שנאמרו לעניין זה, מראה כי כוונתה הברורה של הנתבעת בדברים אלה הייתה להבדל בין עבודה יומית או שעתית רגילה, לבין העסקת עובד בתנאי "live in".
הוא הדין לגבי האמירה השנייה שצוטטה לעיל, כאשר הנתבעת הדגישה, חזור והדגש, שמעולם לא קיזזה משכרה של התובעת כאשר ישנה מחוץ לבית או נעדרה, ביום החופשי שלה, לפרק זמן בן יותר מ - 24 שעות.

ב"כ התובעת הוסיף והפנה לסתירה לכאורה בין גרסת הנתבעת בפני
בית הדין, לפיה מצבה של אימה המנוחה לא הצדיק טיפול מיוחד, לבין גרסת התובעת וכן גרסת עדה נוספת, הגב' עמליה לילו, שטיפלה באם המנוחה לפני התובעת והמשיכה לבקר בבית הנתבעים לאחר מכן, לפיהן גם האם הייתה סיעודית.
דע עקא שגם לגירסת הנתבעת, אימה נדרשה לעזרה מסוימת בתחומים סיעודיים, ומצבה הרפואי החמיר מאד בחודשי חייה האחרונים, מה גם שבאותה הנתבעת לא התגוררה בבית, והנתבע, הגם שהיה בריא יותר וטרם עבר את האירוע המוחי בעקבותיו נותר משותק באופן חלקי, הרי שמדובר בקשיש בשנות ה - 80 לחייו.
ב"כ התובעת מפנה לדברים שנאמרו בכתב ההגנה, באשר לנתבע, לפיהם "יש להצטער על הנסיון לצייר אדם פעיל וערני, חרף גילו המתקדם, כשבר כלי, במגמה לתמוך בגרסתה המתיימרת של התובעת, כאילו הנתבע מס' 1 אינו מסוגל לנשום בלעדיה", כסותרים את העובדות, לרבות אלו שנטענו ע"י הנתבעת, באשר למצבו של הנתבע.
שוב - הוצאת דברים מהקשרם, וללא בסיס אמיתי.
אין חולק שהנתבע, בחלקה המכריע של התקופה נשוא התביעה, היה קשיש, בשנות ה - 80 המתקדמות לחייו, לאחר ארוע מוחי שהותיר אותו משותק בפלג גופו השמאלי, וללא שליטה בסוגרים.
דע עקא שגם קשיש במצב כזה אינו הופך למי שאיבד צלם אנוש, אינו בהכרח מאבד צלילותו, ואינו בהכרח מבלה 24 שעות ביממה בשינה או בבהייה.
מתאורי הנתבעת, כמו גם עדויות נוספות שהובאו בפני
נו, עולה שבשעות ערותו הנתבע צפה בטלביזיה, עיין בעיתונים, והגדרתו כפעיל אינה מחייבת פעילות כזו של אדם צעיר ממנו או בריא ממנו.
איננו יכולים, יחד עם זאת, שלא להביע הסתייגותנו מטענת התובעת, לפיה יש לייחס משקל ראייתי לעובדה שהנתבע לא הובא להעיד בבית הדין, ובהתחשב בעובדה שאין חולק בדבר מגבלותיו הגופניות, מדובר בטענה צינית, שטוב היה אלמלא נטענה.

נוסיף, כי עדותה של הנתבעת נתמכה בעדותם של ארבעה עדים נוספים.
שלושה מבין העדים הנוספים הם אחיה ואחיותיה של הנתבעת, אשר גרסותיהם העקביות, בנושא אופי עבודתה של התובעת ובנושאים נוספים, עלו בקנה אחד עם עדותה של הנתבעת, וציירו תמונה אחידה בעניין זה.
נדגיש כי הגם שלקחנו בחשבון את העובדה שמדובר בקרובי משפחה בדרגה ראשונה, שהנם בניו של הנתבע מס' 1 ואחיה של הנתבעת מס' 2, ועל כן אינם בגדר עדים אובייקטיביים, ומן הסתם גם מעורבים רגשית בסכסוך נשוא התביעה, הרי שהתרשמנו באופן ברור כי דבריהם נאמרו בכנות, ועדותם הייתה בהחלט מהימנה בעיננו.
העדה הרביעית היא הגב' עמליה לילו, אשר טיפלה בנתבע ובאשתו המנוחה עובר לתחילת העסקתה של התובעת, ונותרה בקשר עם בני המשפחה לאחר תום העסקתה.
עדה זו סיפרה כי התידדה עם התובעת, והייתה עמה בקשר במהלך תקופת העסקתה בשירות הנתבעים.
לגרסתה - הייתה נפגשת עם התובעת במועדים שונים, ולעיתים בימי ראשון, כאשר התובעת הייתה ביום חופשי מעבודתה ומבלה עם חברותיה.
עוד סיפרה, כי הייתה רואה אותה הרבה פעמים בעיר בשעות היום, ובעיקר בשעות הצהרים כאשר התובעת הייתה פנויה מעבודה, וכן הייתה נפגשת עם התובעת בבית הנתבעים, כאשר הנתבעת לא הייתה, ומתאמת עימה מראש את הפגישה לשעות בהן היה ידוע מראש שהיא פנויה, וזאת בצהרים ואחרי הצהרים, והן היו מבלות יחד, ושותות קפה, מבלי שהתובעת נדרשה לבצע עבודה כלשהי.
גם עדותה של עדה זו לא נסתרה , והייתה מהימנה בעיננו.

ג) תנאי המחייה של התובעת, כמעידים על אופי העסקתה -

ב"כ התובעת הפנה לטענה לפיה תנאי המחייה, ובעיקר המגורים, של התובעת בבית הנתבעים, מחזקים את טענותיה לפיהן נדרשה לעמוד לרשות הנתבע משך 24 שעות ביממה.
ואכן - אין חולק כי לתובעת לא היה חדר פרטי משלה, וכי היא ישנה בחדר שבו ישן הנתבע.
מעבר לכך שעוד נביע את דעתנו באשר לעובדה שהתובעת נאלצה לישון בחדר אחד עם הנתבע בהקשר אחר (בנוגע לטענות הקיזוז של הנתבעים וכן התביעה שכנגד), נאמר כי אין ספק שהעדר חדר משלה, שבו יכולה התובעת לשהות בפרטיות, והכורח להתגורר בחדר אחד עם הקשיש הסיעודי שבו היא מטפלת - הינו נתון שרחוק מלהיות משביע רצון, וזאת בלשון המעטה.
העדר פרטיות מינימלית שכזה - ספק עם עובדים רבים היו מוכנים להסכים לו ולחיות עימו בשלום.
נוסיף ונאמר, כי אילו היה מדובר בדירת מגורים שבה היה חדר שאפשר להקצות לתובעת (בנוסף לחדרים בהם משתכנים בני הבית), וזה היה מנוצל למטרה אחרת, סביר להניח שהיה מקום לתת משקל נכבד לעובדה שהתובעת נדרשה להתגורר באותו חדר בו מתגורר הנתבע.
יחד עם זאת - מהנתונים שהובאו בפני
נו, עולה שהנתבעים התגוררו בדירה קטנה, שבה שני חדרים ו"הול", כאשר בחדר אחד התגורר הנתבע ובחדר השני ביתו הנתבעת.
נתון זה הינו בעל נפקות כבדת משקל לענייננו, שכן לאורו, אין מקום עוד ללמוד, לדעתנו, מהעובדה שהתובעת התגוררה בחדרו של הנתבע, שכך נדרשה לעשות כדי לעמוד לרשותו 24 שעות.

ד) חוזה העבודה שנחתם - כמשקף זכויותיה וחובותיה של התובעת.

בגדר הטענות שנטענו בסיכומי ב"כ התובעת, ביקש הוא גם להפנות לחוזה ההעסקה שנחתם ע"י התובעת והנתבעת (נספח ב' לכתב התביעה), כמעיד על היקף עבודתה של התובעת.
עיון בחוזה האמור (הערוך על גבי טופס סטנדרטי בשפה האנגלית), מראה שמעבר לסעיפים בהם מובהר כי מדובר בסוג עבודה של -
"live in home help", לפיו העובד מחוייב להתגורר בבית המעביד, הרי שנקבע כי העובד זכאי למנוחה בת שעתיים בשעות היום ו - 8 שעות בלילה, בכל ימי העבודה (ס' 4.3.7 לחוזה).
מהוראות אלה בחוזה, מבקשת התובעת להסיק כי נדרשה לעמוד לרשות עבודתה לא רק 12 שעות ביממה, כטענתה, אלא אף 14 שעות.

איננו מקבלים את גישתו הפרשנית של ב"כ התובעת, וזאת מהנימוקים העיקריים שדלקמן -
ראשית, יש לזכור כי אין מדובר בחוזה אשר נוסח על ידי הצדדים לאחר משא ומתן, באופן שניתן ללמוד באופן ברור על כוונתם וההסכמות המפורטות שהושגו והוגדרו בניהם ועל ידיהם בנוגע לפרטי חובותיה של התובעת.
מדובר בטופס סטנדרטי, מודפס, שנמסר לצדדים ע"י הסוכנות באמצעותה התובעת הובאה לארץ, ומעורבותם של הצדדים בתוכנו באה לידי ביטוי במילוי פרטיהם האישיים ופרטי שכרה החודשי של התובעת, ועוד שתי תוספות של מילים ספורות בכתב יד, שאינן מביאות לשינויים משמעותיים בתוכן החוזה.
שנית, איננו סבורים שמהעובדה שבחוזה מהסוג בו עסקינן נקבעת מסגרת של מנוחת מינימום לעובד - עולה, באופן אוטומטי, חזקה לפיה בשעות שאינן נכללות באותה מסגרת - העובד "עומד לרשות עבודתו" במובן זה שמדובר בשעות בהן הוא מבצע עבודה בפועל וזכאי לשכר ותוספת תגמול בגין שעות נוספות, וגם לו היינו מוצאים שעולה חזקה כזו, הרי שמדובר בחזקה הניתנת להפרכה על נקלה, בשים לב לדרישות שנדרשות ע"י המעביד מהעובד בפועל.
דברים אלה יפים ביתר תוקף, בהתחשב בעובדה שמדובר בעובדת סיעודית, המטפלת בקשיש סיעודי, אשר מטבע הדברים מצבו התפקודי, בדר"כ, אינו משתפר מעת לעת, ומידת תלותו בעזרת הזולת, למרבית הצער , עולה בחלוף הזמן, נתונים להם יש השלכה כבדת משקל על אופיה של העבודה הנדרשת מהמטפלים באותו קשיש.

סיכומו של דבר, איננו סבורים שיש מקום לייחס משקל, בהקשר בו עסקינן, ללשונו של ההסכם, ונוסיף רק עוד זאת שמידת המשקל שמבקשת התובעת לייחס לחוזה הינה סלקטיבית ביותר, וכך, למשל, מתעלמת היא מהעובדה שעל פיו, באופן חד משמעי ונחרץ, מובהר כי התמורה הקבועה בו (הכוללת שכר, דמי כיס, ורכיבים נוספים לרבות חופשה בתשלום), הנה תמורה כוללת, ובניגוד לאותה הוראה, טוענת לזכאות לדמי הבראה, בנוסף על כל התשלומים ששולמו לה בהתאם לחוזה.
6. בהתחשב באמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי עבדה ב"שעות נוספות", אשר בגינן זכאית הייתה לתוספת תגמול בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
משכך - אין אנו מוצאים לנחוץ להידרש למחלוקת הנטושה בין הצדדים, באשר לשאלת חלותו של החוק על מערכת היחסים שבין הצדדים.

יחד עם זאת , מוצאים אנו לנכון להפנות להלכה שנפסקה, לא מכבר, בבית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן נ. מעיין משה ואח' (ניתן ביום 25/01/04, טרם פורסם), שם קבעה דעת הרוב כי על עובדת זרה שהתגוררה בבית המשפחה אשר בילדתה החולה טיפלה - אין חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

דעת מיעוט , דעת אב בית הדין -
לגישתי , ובהתחשב במכלול הדברים שנאמרו לעיל , דין תביעת התובעת לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות - להידחות.

דעת רוב , נציג ציבור עובדים ונציג ציבור מעבידים -
לגישתנו , בהתחשב באופי עבודתה של התובעת , ובעיקר בעובדה שנאלצה להתגורר בחדר אחד עם הנתבע , עובדה אשר מנעה ממנה כל שמץ של פרטיות , וגם פגעה ביכולתה לנוח מנוחה אמיתית ושלמה , ואשר אף לא עלתה בקנה אחד עם דרישה מפורשת בחוזה העבודה לפיה היה מקום להעמיד לרשותה חדר משלה , וכן ברוח הדברים שנקבעו בפסק הדין בע"ע 1118/02 , לפיהם ניתן בנסיבות של עבודה מסוג זה שביצעה התובעת - לקבוע תוספת כלשהי לשכר העבודה בתנאים מסויימים - דעתנו היא שיש מקום לקבוע תוספת כוללת לשכרה , בגין מלוא תקופת עבודתה , וזאת בסך של 5,000 ₪.
7. נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - האם התובעת פוטרה או התפטרה?

א) נזכיר כי בהקשר זה אין חולק שביום 29/10/02, בשעות הערב, פנתה הנתבעת לתובעת וטענה בפני
ה כי אינה מוצאת מסמך עליו חתמה התובעת, ואשר מעיד על כך שהתובעת קיבלה, נכון למועד בו נחתם, את מלוא השכר וימי החג המגיעים לה, וכי לדעתה התובעת לקחה אותו, וכי התובעת השיבה לה שאין בידיה עותק מאותו מסמך. החל מאותו השלב חלוקות הדעות, כאשר לטענת התובעת, הנתבעת צעקה עליה כי היא מפוטרת, ודרשה ממנה לארוז את חפציה ולעזוב את הבית לאלתר, באישון ליל.
הנתבעת, מצידה, טוענת כי התובעת היא זו שנעלבה מהאשמתה בהעלמת המסמך האמור, ארזה את חפציה, והחליטה לעזוב את הבית.
אין חולק כי בשעת לילה מאוחרת, הזמינה הנתבעת מונית, ובה נסעה התובעת לביתה של אחותה של התובעת, הגב' יעל גליק, שם ישנה בלילה.

ב) התובעת חזרה וטענה, גם בפני
נו, כי נדרשה ע"י הנתבעת להסתלק מהבית לאלתר, ובייאושה כי רב התקשרה אף למשטרה ולשגרירות הפיליפינית, אלא שאיש לא סייע לה.
לתמיכה בעדותה של התובעת, הובאה עדותו של העד אבי מרום, אשרכבר הוזכר לעיל, אשר טען כי באותו לילה התובעת התקשרה גם אליו, וסיפרה לו שהיא מפוטרת ומגורשת מבית הנתבעים, ולמעשה הוא זה אשר ייעץ לה לפנות למשטרה.

ג) בהקשר בו עסקינן, שמענו את עדות הנתבעת עצמה, את עדותה של אחותה של הנתבעת, הגב' יעל גליק, שלביתה נסעה התובעת באותו לילה, וכן את עדותה של הגב' חולדה לוי, אחות נוספת של הנתבעת, אשר שוחחה באותו לילה טלפונית הן עם התובעת והן עם הנתבעת.

הנתבעת , מצידה , חזרה וטענה כי התובעת הייתה נסערת בעקבות האשמתה בגניבה , נכנסה לחדרה , וארזה את מסמכיה , וכן ניהלה שיחות רבות במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.
גם הנתבעת עצמה שוחחה טלפונית עם אחיותיה , ומשהוברר לה כי בכוונת התובעת לעזוב את הבית לאלתר , ביקשה מאחותה , הגב' יעל גליק , שהתובעת תבוא לישון בביתה , ושלחה את התובעת במונית לשם.

הגב' לוי סיפרה בתצהירה כדלקמן -
"טרסיטה התקשרה אלי ביום 29/10/02 בשעת ערב מאוחרת, טענה, כי רותי צועקת עליה. תחילה לא ייחסתי לכך חשיבות מרובה, שכן היו כבר מקרים בעבר, בהם שמעתי גם ממנה וגם מרותי על מתיחויות כלשהן, שנראו לי טבעיות לגמרי ביחסים שבין בני אדם הגרים תחת קורת גג אחת. אך, לפתע, היא הופיעה לי שהיא עוזבת. נוכחתי לדעת באותו הרגע שהיא רצינית, אף שלא כל כך הבינותי מה הנחרצות הפתאומיות בהחלטתה".
"שאלתי את טרסיטה מדוע התקשרה אלי, והיא ענתה לי שהיא רוצה ליידע אותי שהיא הולכת. היא לא ביקשה ממני לדבר עם רותי".
"מייד טלפנתי לרותי, ושאלתי אותה במה העניין. ברגע הראשון רותי אמרה לי: "אל תתערבי, אספר לך אחר כך", אך לאחר מכן שוחחנו שוב. היא הסבירה לי שטרסיטה העלימה מסמך שהן חתמו עליו, ובו פירוט כל הדברים שטרסיטה קבלה מרותי, ובמיוחדים כספים. טרסיטה אמרה לי שרותי מאשימה אותה שהיא לקחה את המסמך, ושהיא לא מוכנה להישאר יותר שם כשמאשימים אותה בדבר כזה. שאלתי את רותי מה קורה, והיא השיבה לי שזו הצגה בלבד של טרסיטה".
"ניסיתי לשכנע את טרסיטה להישאר. היא אמרה לי, שרותי אמרה לה "לעוף לה מהעיניים". אמרתי לה שלא צריך להתרגש מזה ושעליה להישאר. עוד אמרתי לה, שאני מוכנה שהיא תעבוד עם אבא בקיסריה או בתמרת, אצל אחותו יעל, ותמשיך לטפל באבא, אפילו לא בביתו, היא אמרה לי שהיא מוכנה, אציין, כי עוד קודם לכן עלו לדיון בפורום המשפחתי הצעות כאלו, וההחלטה המשפחתית נטתה לכיוון של השארת אבא בסביבתו הטבעית".
הגב' גליק סיפרה בתצהירה כדלקמן -
"נודע לי על אירועי סיום עבודתה של טרסיטה לאחר שרותי טלפנה אלי ואמרה לי שטרסיטה רוצה לבוא לישון אצלי.
"דיברתי עם טרסיטה בטלפון (רותי נתנה לה את השפורפרת) שאלתי את טרסיטה מה קורה, והיא אמרה לי, שרותי צועקת עליה ואומרת שהיא גנבה לה את המסמך ושהיא שקרנית".
"טרסיטה הודיעה לי, כי היא מתכוונת לעזוב את הבית, אני לא הבנתי למה היא התכוונה, אבל היא אמרה, שהיא לא מוכנה להישאר שם. אמרתי לה: "טרסיטה, אל תעזבי עכשיו. את מאוד כועסת וזה לילה, בבוקר תקומי רגועה יותר ותחשבי על הדברים".
"טרסיטה אמרה לי: "יעל, אני החלטתי לעזוב, אני לא יכולה יותר". "אמרתי לה "מאוד חבל תחשבי פעמיים לפני שאת עושה את מה שאת מתכננת לעשות".
"סגרתי את הטלפון, אחרי זמן מה רותי צלצלה ואמרה לי, שהיא הזמינה לה מונית ושאני אכין כסף, כי אין לה כסף בשביל המונית, וכי "היא בדרך אלייך".
"רותי ביקשה שאחכה לטרסיטה, וכעבור כשעה וחצי היא הגיעה אלי אני לא זוכרת בדיוק באזו שעה.
"ניגשתי לנהג המונית ושילמתי לו, וביקשתי ממנו קבלה. אבל אז טרסיטה נכנסה ואמרה שהיא רוצה את הקבלה. הוא נתן לה את הקבלה. נכנסנו הביתה והלכנו לישון. לפני כן עוד אמרתי לה: "חבל שעזבת, חבל שאת לא מקשיבה לי".
"היא אמרה לי שרותי פיטרה אותה, ואני אמרתי לה "זה לא נכון, היא לא פיטרה אותך. חבל שכל כך מהר את מסיקה מסקנות נמהרות". את זאת ידעתי, כיוון שאם רותי היתה מפטרת אותה, זה היה נעשה בעצה אחת עם כל המשפחה".
"בבוקר אמרתי לה: "איך תסעי עם כל התיקים האלה?" הוצאתי מהמחסן שלי תיק מאוד גדול ונתתי לה (במתנה כמובן), כדי שלא תיסחב עם ארבעה תיקים, כי זה בלתי אפשרי. היא החזירה לי את הכסף עבור המונית באותו המעמד.
"אני הסעתי אותה, לבקשתה, לתחנה והיא נסעה לתל אביב.
ביקשתי ממנה כמה וכמה פעמים, גם בשיחת הטלפון לטבריה וגם בבוקר לפני שנסעה, בשמי ובשם רותי וכל המשפחה לחזור לטבריה, אבל היא סרבה. היא אמרה לבעלי באותו הבוקר כי היא לא מתכוונת לחזור, וכי היא תילחם ברותי: "i will fight her".
"זאת, שעה שבאחת הפעמים שבאתי לבקר את אבי, שאלתי אותה מה נשמע והיא ענתה לי שטוב, שנהדר ושהיא ורותי נשמות תאומות, או, בלשונה: "soul mates".
"היא סרבה לעלות לאוטובוס, בטענה שבודקים את כל התיקים,
ואמרה שהיא מעדיפה להמתין למונית ושאני יכולה לנסוע. נסעתי
משם, ואחרי כן לא דיברתי איתה יותר".

עדות שתי העדות האמורות לא נסתרה, ולמעשה חוזקה, בחקירתן הנגדית בפני
נו, וכפי שכבר צוין לעיל - עדותן הייתה מהימנה בעיננו.
עדותן תמכה בגרסת הנתבעת.

ד) על בסיס העדויות מטעם הנתבעים, אותן העדפנו על פני עדות התובעת ועדותו של העד מרום, אשר כבר פירטנו את התרשמותנו מהן, ותוך שאנו מזכירים כי נטל להוכיח כי פוטרה - מוטל על התובעת, אנו קובעים שהתובעת לא הוכיחה שפוטרה.
נאמר כי אנו מניחים שבעוד שיתכן שפנייתה הראשונית של הנתבעת לתובעת, בה ביקשה שתמציא לה את המסמך המדובר, והאשימה אותו בהעלמתו - הייתה בטונים רגועים (כפי שטוענת הנתבעת), הרי שלאחר שהתובעת הכחישה שוב שנטלה אותו, בהבעת עלבון רב, כפי שהיא עצמה טענה, יתכן מאד שהחל מאותו שלב הנתבעת הרימה קולה על התובעת, ואולי אף אמרה לה, בלשון זו או אחרת, ש"תעוף לה מהעיניים", כפי שטוענת התובעת.
אין ספק שבאותו השלב גם התובעת הייתה שרויה בסערת רוחות, והתרשמותנו, גם מעדותה בפני
נו, הייתה שגם התובעת הייתה שרויה בעלבונה, בהלך רוח כזה מכוחו גם היא העדיפה שהנתבעת "תעוף לה מהעיניים".
נראית לנו גם סבירה מאד האפשרות שהתובעת התקשרה למשטרה, אליה גם פנתה מאוחר יותר והגישה תלונה כנגד הנתבעת בין היתר על התעללות ועושק, מתוך בהלה על האשמתה בגניבה, ובבחינת הקדמת תרופה למכה או תגובה לאותה האשמה.
מכל מקום, דעתנו היא שממכלול העדויות שבפני
נו עולה כי התובעת היא זו שהחליטה שאינה מעוניינת להמשיך ולעבוד (ולמעשה, גם לחיות) במחיצתה של הנתבעת.
כאמור, האמנו לאחיותיה של הנתבעת שניסו להפציר בתובעת שלא תעזוב את אביהן, ואף הציעו לה שתעבור עימו יחד לביתה של אחת מהן, אולם היא סירבה.
נראה לנו כי מסקנה זו גם מתיישבת יותר עם ההיגיון, שכן לא נראית לנו סבירה האפשרות שהנתבעת תפטר את התובעת על אתר, מבלי שתמצא מטפלת חלופית לאביה.

נציין כי אין חולק שמספר ימים לאחר עזיבתה של התובעת - הייתה פניה טלפונית לנתבעת, בה נתבקשה היא לשקול את האפשרות לפיה התובעת תשוב לעבודה בבית הנתבעים.
לגרסת התובעת, פנייה זו נערכה ע"י עובדת של חברת תשב"ץ, שבתיווכה הובאה התובעת לארץ, ולגרסת הנתבעת היה זה עובד מטעם חברת "קו לעובד", אליה פנתה התובעת לבירור זכויותיה.
מעניין לציין שפניה זו לוותה במכתב דרישה מיום 03/11/02 (ימים ספורים לאחר עזיבת התובעת), לתשלום סך של כ - 34,000 ₪, הכולל גם פיצויי פיטורים.
הנתבעת, מצידה, העדיפה כבר, באותו השלב, שלא לקבל את התובעת בחזרה, ובנסיבות אלה , בין אם בכלל, ובין אם בהתחשב בעובדה שאין מדובר בעובדת סתם אלא בעובדת שמתגוררת בביתה וחיה לצידה, איננו סבורים שיש מקום לראות בסירובה זה , לאחר שראתה את התובעת כמי שהעלימה את המסמך, ולאחר שהתובעת התלוננה נגדה במשטרה - משום פיטורים.

ה) בהתחשב באמור לעיל, ומשקבענו שהתובעת לא פוטרה - דין תביעתה
לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - להידחות.

כמו כן סבורים אנו כי מאחר שהתובעת היא שעזבה , על אתר , את עבודתה בשירות הנתבעים - היא זו שחייבת לשלם להם תמורת הודעה מוקדמת , ולעניין זה עוד נדרש בהמשך.
8. התביעה לפדיון חופשה -

א) התובעת טענה כי לאורך כל תקופת עבודתה לא קיבלה כלל חופשה בתשלום , ולמעשה לא שהתה כלל בחופשה , למעט חודש ימים במהלכו שהתה בחופשת מולדת , אלא שבגינו לא קיבלה כל דמי חופשה , למעט מתנה בסך של 2,000 ₪.
לפיכך , תבעה היא תשלום פדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בגין 45 ימי עבודה , כאשר לגישתה ערכו של יום חופשה יש לחשב בחלוקת שכר העבודה המלא (כולל תוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות) , בחלוקה ל - 22.
הנתבעים , מצידם , טענו שהתובעת קיבלה את מלוא החופשה בתשלום לה הייתה זכאית , ולחילופין טענו כי החישוב לפי חלוקת השכר החודשי ב- 22 - אינו הגיוני ואינו מעוגן בכל הנמקה.

ב) נטל ההוכחה להראות כי עובד קיבל את מלוא החופשה בתשלום לה הוא זכאי - מוטל על המעביד.
בענייננו , לא הוצגו כל נתונים אשר לתאריכים בהם התובעת שהתה בחופשה , וודאי שלא רישומים בעניין זה.
נוסיף , כי על פי חוזה העבודה , התובעת זכאית ל - 14 ימי חופשה בתשלום בשנת עבודה , כאשר אלה כוללים 11 ימי חג בהתאם לדתו או לאומיותו של העובד.
דע עקא שעל פי הוראת סעיף 5(א)(2) לחוק חופשה שנתית , התשי"א - 1951 , ימי חג לא יבואו במניין הימים של ימי חופשה שנתית , ועל כן אין תוקף להוראה האמורה בחוזה , שיש בה משום ויתור על זכות מכוח חוק מגן.

יש לומר כי התובעת , בחקירתה הנגדית , נשאלה , אמנם , מה נותרו הנתבעים חייבים לה , ותוך שהופנתה לסעיף האמור בחוזה (שדן בזכאות ל - 14 ימי חופשה כולל 11 ימי החג) , אמרה שנותרו חייבים לה 3 ימי חופשה , אולם הרושם העולה מקריאת הדברים בהקשרם מביא למסקנה שהוטעתה , וודאי שלא ניתן לראות בדבריה אלה משום הודאה שקיבלה את מלוא החופשה השנתית בתשלום לה הייתה זכאית , למעט 3 ימים.

ג) לאור האמור לעיל , מסקנתנו הינה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח שהתובעת קיבלה את החופשה בתשלום לה הייתה זכאית מכוח החוק , למעט סך של 2,000 ₪ שהתובעת הודתה בקבלתו , וטענה כי המדובר היה במתנה , טענה שהוכחשה ולא הוכחה , ועל כן יש להפחית סך זה מפדיון החופשה המגיע לה.

אשר לחישוב פדיון החופשה - סבורים אנו שאת ערכו של יום חופשה יש לחשב בחלוקת השכר החודשי ב - 25 , ולא כטענת התובעת , וסבורים אנו שכ"שכר קובע" יש לקחת בחשבון רק את שכר היסוד , שעמד , נכון לתום תקופת העסקתה של התובעת על סך בשקלים השווה ל - 850$ בשער יציג , ואין לקחת בחשבון את הסך ששולם לה בגין דמי כיס וודאי שלא את תוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

נכון ליום 29/10/02 , עמד שערו היציג של דולר ארה"ב על סך של 4.779 ₪.
השכר הקובע לענייננו עמד , אם כן , על סך של - 4,062.15 ₪.
חלוקתו של השכר החודשי שלעיל ל - 25 מביא לסך של 162.48₪ , בגין כל יום חופשה , ומכפלתו של הסך האמור ב - 45 מביא לתוצאה לפיה על הנתבעים לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך של 7,311.87 ₪. אין חולק שקיבלה 2,000 ₪ כשנסעה לחודש לפיליפינים .
התובעת טענה , אמנם , שהייתה זו מתנה, אולם טענתה זו הוכחשה ולא הוכחה.

סיכומו של דבר , על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,312 ₪ בגין פדיון חופשה.
סך זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין , ולא פיצויי הלנת שכר כדרישת התובעת.
9. זכאות התובעת לדמי הבראה -

אין חולק שלתובעת לא שולמו דמי הבראה.
הנתבעים הפנו , בעניין זה , לטענה לפיה על פי חוזה העבודה התשלומים שיפורטו בה הינם בגדר שכר כולל.
ואמנם , על פי ההלכה הפסוקה הרי שמשאין איסור על כלילת דמי הבראה בשכר השוטף המשולם לעובד (להבדיל , למשל , מהאיסור הקיים לעניין חופשה בתשלום) , הרי שניתן לתת תוקף להסכמה שמושגת בין הצדדים לפיה שכרו של העובד כולל דמי הבראה.
יחד עם זאת , הסעיף האמור בחוזה העבודה הינו גורף , ואינו מתייחס במפורש ובמישרין לדמי הבראה , כך שלא הוכחה בפני
נו הסכמה מפורשת לפיה השכר יכלול דמי הבראה.

לפיכך יש לחייב הנתבעים לשלם לתובעת דמי הבראה בגין 14 ימי הבראה , 7 ימי הבראה בגין כל אחת משתי שנות עבודתה האחרונות של התובעת , ובהתאם לויתקה בעבודה בשירות הנתבעים.
התובעת תבעה , אמנם , דמי הבראה בגין מלוא תקופת עבודתה , אלא שעם
תום יחסי העבודה בין הצדדים - אינה יכולה לתבוע דמי הבראה אלא בגין תקופה זו.
התובעת טענה , אמנם , בסיכומיה , כי התביעה הוגשה ב"תקופת ההודעה המוקדמת" , אולם משבאותה תקופה כבר לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים (ועל כך אין חולק) - הרי שאין זה רלבנטי לענייננו.

לטענת ב"כ התובעת יש לחשב את ערכו של יום הבראה כעומד על סך של
282 ₪ , ומכאן שעל הנתבעים לשלם לתובעת דמי הבראה בסך של 3,948 ₪.
10. התביעה לשכר מולן -

אין חולק שלתובעת לא שולם שכר העבודה בגין חודש העבודה האחרון , חודש 10/02 , בו עבדה עד ליום 29/10/02.
לטענת התובעת , נותרו הנתבעים חייבים לה גם סך של 286.92 ₪ , יתרת שכרה בגין חודש 09/02 , שהובטח שתשולם לה בחודש 10/02 , הבטחה שלא קוימה.
התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים לשלם לה את השכר בגין חודש 10/02 כאילו עבדה חודש מלא , ואת הפרשי השכר בגין חודש 09/02 , וזאת בצירוף פיצויי הלנת שכר.

הנתבעים, מצידם, הכחישו כי נותרו חייבים לתובעת כספים בגין שכר עבודה לחודש 09/02, וטענו כי כפי שסברה הנתבעת גם בזמן אמת, הרי שכנגד השכר בגין חודש 10/02 יש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת שהיה על התובעת (שהתפטרה - לטענתם, שהתקבלה על ידינו) - לתת להם.

אשר לשכר חודש 09/02, מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח ששילמו לתובעת את מלוא השכר בגין אותו חודש.
נטל זה לא הורם.
לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת את הפרשי השכר שנתבעו בגין אותו החודש.
הפרשי שכר אלה לא ישאו פיצויי הלנת שכר, שכן התקיימו חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכאות להם.

אשר לשכר חודש 10/02 - אין חולק שהתובעת עבדה באותו חודש רק עד
ל - 29 בו, כך שזכאית היתה לשכר העבודה בגין חודש חסר יומיים.
חישוב החלק היחסי של השכר החודשי, בצירוף הסך של 150 ₪ לו הייתה התובעת זכאית כדמי כיס מביא לתוצאה לפיה בגין חודש אוקטובר הייתה התובעת זכאית לשכר עבודה בסך של 3,940.39 ₪.
מעבר לכך - משקבענו כי התובעת היא זו שהתפטרה על אתר, הרי שבדין סברה הנתבעת כי ביכולתה לקזז משכרה האחרון של התובעת תמורת הודעה מוקדמת, אשר עמדה, בהתחשב במשכם של יחסי העבודה בין הצדדים, על שיעור שכר עבודה בגין חודש עבודה מלא, ומקבלים אנו, משכך, את טענת הקיזוז שטוענים הנתבעים ככל שהיא נוגעת לרכיב זה.

תמורת ההודעה המוקדמת שהיה על התובעת לתת לנתבעים עומדת על סך של 4,062.15 ₪.
לסיכום - הנתבעים נותרו חייבים לתובעת שכר עבודה בסך של 4,226.92 ₪, ממנו יש לקזז את הסך של 4,062.15 ₪, והתוצאה היא שעל הנתבעים לשלם לתובעת הפרשי שכר בסך של 164.77 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

נאמר כי התובעת תבעה גם שכר בגין חודש 08/99, חודש בו אין חולק שלא עבדה אלא שהתה בחופשה בת 30 יום בפיליפינים.
לא ברור על מה מבוססת הטענה לפיה התובעת הייתה זכאית לשכר עבודה בגין פרק זמן בו לא עבדה, ותביעתה לתשלום בגין תקופה זו, בה שהתה בחופשה - באה בכפל לתביעתה לפדיון חופשה, ודינה להידחות.
11. טענות הקיזוז והתביעה שכנגד -

נזכיר כי מעבר לטענת הקיזוז הנוגעת לתמורת ההודעה המוקדמת , נטענו טענות הקיזוז הבאות -
- בגין שכר דירה - סך של 260.1 ₪ לחודש .
- בגין מים חשמל וארנונה - סך של 64.65 ₪ לחודש.
- בגין ביטוח רפואי - סך של 64 ₪ לחודש.
- בגין שימוש בטלפון - סך של 200 ₪ לחודש.
- בגין טלכרד שנרכש עבור התובעת מדי חודש - סך של 60 ₪ לחודש.
- בגין מזון שנרכש במיוחד עבור התובעת - סך של 30 ₪ ליום.

אשר לטענות הנוגעות לשכר הדירה, מים חשמל וארנונה -
בהתחשב בעובדה שהסתבר שהנתבעים נדרשו לשלם סכומים סימליים בלבד בגין שכר דירה, סכומים שבפועל גם לא שולמו על ידיהם בשל חילוקי דעות עם בעל הדירה, ובעיקר בהתחשב בעובדה שלרשות התובעת לא הועמד חדר פרטי משלה, והיא התגוררה וישנה בלילה בחדרו של הנתבע (ואת דעתנו על תנאי מחייה בלתי ראויים אלה כבר הבענו), מוצאים אנו טעם לפגם בעצם הדרישה של תשלומים אלה, דרישה שבנסיבות העניין טוב היה אלמלא הייתה מועלית.

אשר על כן נדחות טענות הקיזוז הנוגעות לתשלומים בגין מגורי התובעת בדירת הנתבעים.

אשר לטענת הקיזוז הנוגעת לתשלום בגין ביטוח רפואי -
על פי הסכם העבודה שנחתם ע"י הצדדים, שומא על המעביד לבטח את עובדו בביטוח רפואי ולשם את הוצאות הביטוח מכיסו (כמו גם את התשלומים הנדרשים למל"ל ולשלטונות המס), וזאת בנוסף לתשלום שכר העבודה לידי העובד (ראה סעיף 4.3.4 להסכם).
בהתאם לכך פעלו הנתבעים משך כל תקופת העסקתה של התובעת.
בנסיבות שכאלה אין מקום לטענתם לפיה יש לקזז מהתשלומים המגיעים לתובעת - את הסכומים ששילמו לצורך ביטוחה הרפואי, מה גם ששיעוריהם לא הוכחו כלל ועיקר.

אשר על כן גם טענת הקיזוז בעניין זה נדחית.

אשר לטענת הקיזוז הנוגעת לרכישת כרטיס "טלכרד" מדי חודש עבור התובעת -
גם לעניין זה יפים הדברים שנאמרו אשר לתשלום הביטוח הרפואי, שכן על פי ההסכם על המעביד לספק לעובד שני כרטיסי טלכרד שמאפשרות 20 שיחות מדי חודש, בנוסף לתשלום שכר העבודה, והנתבעים פעלו בהתאם להוראה זו (ראה סעיף 4.3.3 להסכם).

משכך גם טענת קיזוז זו - דינה להידחות.

אשר לדרישה לתשלום 200 ₪ בגין כל חודש - הוצאות שימוש בטלפון -
רכיב זה נזנח בסיכומי הנתבעים, וטוב שכך, שכן מעבר לעובדה שלא הוכח - הרי שניתן לראות כי בחלק מסויים מתקופת עבודתה של התובעת - נוכו משכרה הוצאות השימוש בטלפון.

אשר לרכיב הנוגע להוצאות בגין רכישת מזון מיוחד לתובעת -
גם רכיב זה נזנח בסיכומי הנתבעים, ונאמר כי מעבר לכך שלא הוכח, הרי שניתן למצוא בהסכם העבודה סעיף המחייב את המעביד לדאוג לספק לעובד מצרכי מזון בסיסיים בהתאם למוצאו האתני (סעיף 4.1 סיפא להסכם).

אשר לתביעה לתשלום סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין הפרת ההסכם -
לא מצאנו, וגם לא הופנינו, לבסיס משפטי כלשהו לדרישת תשלומו של הסך האמור, בנוסף לתמורת ההודעה המוקדמת.
אכן, מדובר בסוג של יחסי עבודה במסגרתם גם המעסיק מפתח תלות בלתי מבוטלת בעובד, ומקום בו העובד נוטש אותו על אתר - נגרם לו נזק שהינו מעבר לנזק כלכלי גרידא.
יחד עם זאת, סבורים אנו שבנסיבות מקרה זה אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו מעבר לתשלום תמורת ההודעה המוקדמת, מה גם שאין חולק שלנתבעים הופנתה הצעה לפיה התובעת תשוב לעבודה, ימים ספורים לאחר עזיבתה, ולו הייתה הצעתה מתקבלת - הייתה מתוקנת בכך הפרת החוזה שנעשתה בדרך בה נטשה את עבודתה.
משכך, איננו מוצאים לנכון לחייב את התובעת - הנתבעת שכנגד לשלם לנתבעים - התובעים שכנגד פיצוי כלשהו בגין האופן בו עזבה עבודתה בשירותם.

סיכומו של דבר - דין טענות הקיזוז של הנתבעים, ודין תביעתם שכנגד, להידחות על כל רכיביהן , למעט עניין תמורת ההודעה המוקדמת.
12. מצאנו, אם כן, שהנתבעים נותרו חייבים לתובעת, לאחר ניכוי תמורת ההודעה המוקדמת, סך של 14,425 ₪.

הצדדים הסכימו כי מכל סך שיחויבו הנתבעים לשלם לתובעת, יש לנכות הסך ששולם לה ע"י חברת תגבור במסגרת הסכם הפשרה.

חברת תגבור שילמה לתובעת סך של 6,100 ₪, וניכויו מהסך שקבענו מביא לתוצאה לפיה על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 8,325 ₪, אשר ישולם בלווית הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/02 ועד לתשלום המלא בפועל.

משדחינו את חלק הארי של תביעת התובעת, ומצד שני דחינו כליל את התביעה שכנגד - החלטנו שלא לתת צו להוצאות.

כמו כן החלטנו לפטור את התובעת מתשלום האגרה הדחויה.
13. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.
ניתן היום כ' באייר, תשס"ד (11 במאי 2004) בהעדר הצדדים.

______________ ______________ _______________
ורד שפר - ש ו פ ט ת נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)
ענבל








עב בית דין אזורי לעבודה 2290/02 baloyo teresita נ' לוגסי יוסף,לוגסי רות אלה,תגבור - שירות כח אדם בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/05/2004)