פסקי דין על בנימין אבירם | פסקי דין על עבדאללה עבוד

6679-04/10 הפ     20/03/2011




הפ 6679-04/10 בנימין אבירם נ' עבדאללה עבוד








בית משפט השלום בקריות



ה"פ 6679-04-10 אבירם נ' עבוד






בפני

כב' השופטת
מירב קלמפנר נבון


המבקש

בנימין אבירם


נגד


המשיב

עבדאללה עבוד




פסק דין


בפני
תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו הטרקטור נשוא התובענה מתוצרת ג'ון דיר שנת יצור 1983 מ.ר. 7923833 שייך למבקש וכי חובו של המבקש למשיב בסך 12,000$ משנת 1988, נפרע במלואו, באמצעות השימוש אשר עשה המשיב בטרקטור דנן.

המבקש טוען כי בשנת 1988, דרש ממנו המשיב פרעון חוב בסך של 12,000 $. המבקש אף טוען כי הינו בעליו של הטרקטור נשוא התובענה (להלן:"הטרקטור") וכי מחירו של הטרקטור במועד הרלבנטי היה 25,000$ כולל כף הרמה, אשר היתה מותקנת על הטרקטור.
המבקש טוען עוד כי הטרקטור היה ועודנו משועבד לבנק החקלאות וכי הטרקטור נמסר כנגד החוב הנטען למשיב ומאז , במשך 22 שנה הוא עושה בו שימוש. לטענת המבקש, חובו כלפי המשיב , סולק באמצעות דמי השימוש בטרקטור אשר המשיב לא שילם והוא מבקש כעת להשיב לחזקתו את הטרקטור ולהצהיר כי הטרקטור הינו בבעלותו.

המשיב טוען כי אכן המבקש היה חב לו סך של 12,000$ בגין רכישת חציר לבהמותיו של המבקש וזאת בשנת 1988. המשיב טוען כי בין הצדדים הוסכם כי כנגד החוב דלעיל, יועבר לידי המשיב הטרקטור אשר אותה שעה עמד שוויו ע"ס של 8000$ וכי המבקש נותר חב סך של 4000$. לטענת המשיב, היה הטרקטור משועבד במעמד ההסכם ולפיכך לא הועברה בעלות בטרקטור וסוכם בין הצדדים כי עם פרעון השיעבוד , תבוצע העברת הבעלות. מאז, היה המשיב עושה שימוש בטרקטור ופונה אל המבקש בסמוך למועד חידוש הרשיון , מקבל לידיו את המסמכים ודואג לחידושו , כך במשך 22 שנה. המשיב טוען כי למעשה, למרות הרישום במשרד הרישוי, הטרקטור בבעלותו הוא וזאת בשל ההסכם בין הצדדים.

דיון והכרעה :

בפתח הדברים, מן הראוי
לציין כי עסקינן בתנאי הסכם אשר נכרת בין הצדדים כבר בשנת 1988.
המשיב בסיכומיו העלה טענת התיישנות, אשר לו היתה מועלית בכתב הטענות הראשון אותו הגיש ובשלב המוקדם ביותר בעת ניהולו של תיק זה, היה צורך לדון בה כטענה מקדמית ויתכן כי היתה משנה את פניו של הדיון כולו.
וראה בעניין ע"א 580/73 טוויטו נ. ביטון פ"ד כח(2) 527.
משלא עשה המשיב כן, הרי שהכשיר בכך את הדיון בבקשתו של המבקש ליתן

פסק דין
הצהרתי בעניין ההסכם בין הצדדים.

תחילה יש לקבוע מה היו תנאי ההסכם בין הצדדים.

אין חולק כי המבקש היה בעל חוב למשיב. המבקש על אף הניסוח הקלוקל בעניין זה בכתבי טענותיו הודה בכך בפה מלא לבסוף בפני
בית המשפט. לצורך פרעונו של חוב זה נכרת בין הצדדים הסכם הכולל את הטרקטור נשוא התובענה. יאמר כבר כעת, המבקש היה מעורפל עת הביא לידיעת בית המשפט את תנאיו של ההסכם. מכתבי בי-הדין אשר הגיש המבקש, לא עולה ברורות באם המדובר היה בהסכם לשכירות של הטרקטור ושמוש בו, כאשר דמי השכירות יתקזזו כנגד חובו של המשיב או שמא המדובר היה בהסכם מכר הטרקטור, אשר לא הסתיים בהעברת הבעלות, אך בשל השיעבוד אשר רבץ על הטרקטור.
המבקש טוען כי ההסכם היה לשימוש בלבד וראה בעניין זה דבריו בפני
ביהמ"ש בדיון אשר נערך לעניין צו המניעה אשר נתבקש (ראה עמ' 1 שורות 11-13 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית, מסר המבקש שתי גירסאות נוגדות באותה הנשימה לגבי תוכנו של אותו ההסכם. מחד , העיד המבקש כי כאשר ראה שאין ביכולתו לשלם את חובו למשיב, פנה אליו ואמר לו כי ברשותו טרקטור חדש יחסית המשועבד לבנק החקלאות והמשיב הסכים לקבל את הטרקטור ולבצע העברת בעלות על שמו, כאשר ישוחרר השיעבוד. המבקש העיד כי הדבר נעשה תוך לחץ מצידו של המשיב ובני משפחתו (ראה עמ' 5 שורות 1-2).מדברים אלו עולה טענה בדבר מכירת זכות הבעלות בטרקטור.
באותה נשימה, העיד המבקש כי מסר את הטרקטור לשימוש בלבד, של המשיב ובני משפחתו (ראה עמ' 5 שורה 2-3 וכן שורה 9 לפרוטוקול) ומכך משתמע כי העיסקה היתה לשכירות ושימוש ולא מכירת זכויות הבעלות.
המבקש העיד כי המועד להתחשבנות בין הצדדים, בדבר החוב לא הגיע , משום שלא ניתן היה להעביר בעלות.
מעדות זו עולה תמיהה , שהרי אם היה ההסכם לשימוש בלבד בטרקטור ולא למכירתו כנגד החוב, מדוע היה צורך להמתין עם ההתחשבנות עד שניתן יהא להעביר בעלות. די היה בכך כי יחלפו מספר שנים של שימוש המשיב בטרקטור, על מנת שיתקזז החוב, ללא כל קשר להעברת הבעלות בטרקטור, שממילא לא היה בה צורך. לשון אחר, לצורך קיזוז דמי השימוש אין צורך בהעברת בעלות, שהרי הבעלות נותרת ממילא בידי המבקש והמשיב זוכה אך ורק ברשות לעשות בטרקטור שימוש.
אין זאת אלא כי ההסכם בין הצדדים , היה הסכם מכר של הטרקטור כנגד החוב אשר היה למבקש כלפי המשיב.
חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של המשיב , אשר הדגיש כי "לקחנו את הטרקטור עבור הכסף"(ראה עמ' 5 שורה 33 לפרוטוקול). המשיב אף התייחס בעדותו להיעדר שטר מכר בין הצדדים והבהיר כי סוכם על חתימת שטר המכר לאחר הסרת השיעבוד על הטרקטור (ראה עמ' 6 שורות 12-13 לפרוטוקול).
אחיו של המשיב, אשר היה מעורב בעסקה בין הצדדים, העיד אף הוא כי סוכם בין הצדדים שהטרקטור יהא רכוש המשיב ובני משפחתו (ראה עמ' 6 שורות 26-27).

הנה כי כן, מן העדויות אשר נשמעו בפני
, עולה כי בין הצדדים נחתם הסכם אשר תנאיו הינם מכירת הטרקטור של המבקש למשיב וזאת כנגד חובו של המבקש למשיב.
מאחר ומדובר בעיסקת מכר, כלל איני נדרשת לשאלה אותה ביקש המבקש להוכיח בפני
באמצעות הגשת המחירון (ת/4)
והיא, מהם דמי השימוש הראויים בטרקטור. כאמור, אין צורך להיזקק למחירון (ת/4) ומשום כך, איני נדרשת אף להכרעה באשר למשקלו הראייתי.

לצורך השלמת התמונה יש לבחון מה היה חובו של המבקש למשיב וכפועל יוצא מתנאי ההסכם כפי שנקבעו לעיל, יש לברר מה היה ערך הטרקטור בעת עריכת ההסכם.
המבקש בכתבי הטענות שלו לא ציין, תחילה, כלל מהו החוב למשיב ומהו סכומו. דווקא המשיב הוא זה אשר שופך אור על מערכת היחסים בין הצדדים ומבהיר כי למבקש היה חוב בגין רכישת חציר לבהמות וכי החוב הגיע לסך של 12,000$ בשנת 1988. רק בחקירתו הנגדית, בפני
ביהמ"ש , הודה המבקש בפה מלא כי היה חב למשיב סך של 5700$ ראה עמ' 3 שורה 16 וכן עמ' 4 שורה 19 לפרוטוקול).
המשיב מצידו הוסיף לעמוד על טענתו כי גובה החוב עמד על 12,000$.
אף לא אחד מן הצדדים טרח להמציא אסמכתאות באשר לגובה החוב האמיתי וכל אשר בפני
הינו הודאתו של המבקש בגובה חוב ע"ס 5700$.
המשיב ממילא לא עמד על הטענה כי המבקש חב לו דבר מה וזאת משני טעמים. ראשית, המשיב לא הגיש תביעה להשבת החוב כנגד המבקש וזאת במשך כ 22 שנה אשר חלפו מאז כריתת ההסכם בין הצדדים. דבר זה יש בו על מנת ללמד כי החוב נפרע בדרך כזו או אחרת ואם נותר חוב, הרי שהמשיב מחל עליו במהלך השנים שחלפו. שנית, המשיב בעדותו בפני
ביהמ"ש, לאחר שהעיד כי סולק חוב ע"ס
8000$ באמצעות רכישת הטרקטור ונותר חוב ע"ס 4000$ , הבהיר לשאלת ביהמ"ש כי בנו לקח מעם המשיב "רמסה" וזו שוויה כ 4000$ , אשר סילקה אף חוב זה של המבקש (ראה עמ' 6 שורות 2-5 לפרוטוקול).
על פי עדותו זו של המשיב , העומדת בניגוד לאינטרס הכלכלי שלו עצמו ולפיכך חזקה כי היא אמת לאמיתה, ניתן לקבוע כי חובו של המשיב למבקש סולק במלואו.
שאלת קביעת שווי הטרקטור שעליה ניטשה המחלוקת בין הצדדים, מתייתרת איפה וזאת מן הטעם הפשוט שיהא שוויו של הטרקטור אשר יהא, הצדדים סיכמו ביניהם, כעולה מן העדויות, כי הטרקטור ימכר למשיב כנגד סילוק החוב. המבקש, בעצם מסירת הטרקטור, הודה
בקיומו של חוב כלפי המשיב. המשיב מאידך, הודה בפני
בפה מלא כי חוב זה סולק.
לפיכך, אני נעתרת לבקשת המבקש בעניין זה וקובעת כי חובו של המבקש למשיב משנת 1988 סולק במלואו, עת נמכר הטרקטור נשוא התובענה לידי המשיב.

המסכת העובדתית אשר פורטה בכתב טענותיו של המבקש, נוסחה בצורה מעורפלת ביותר ורק לאחר שהוגשו כתבי התשובה מטעמו של המשיב הובררה המסכת העובדתית לאשורה. פרטים רבים נותרו בערפל, גם לאחר עדותו של המבקש וזאת בניגוד לחובתו של העותר למתן סעד בפני
בית המשפט, לפרוש בפני
ו את המסכת העובדתית במלואה. לזאת יש להוסיף את העובדה כי משך השנים הרבות אשר חלפו מאז נכרת ההסכם בין הצדדים, שקט המבקש על שמריו וישן על זכויותיו.

סוף דבר,

אני דוחה את תביעת המבקש למתן סעד הצהרתי
כי הטרקטור מסוג ג'ון דיר שנת יצור 1983 מ.ר. 7923833,
הינו בבעלותו וקובעת כי הטרקטור דלעיל הינו בבעלות המשיב , נוכח הסכם המכר אשר נחתם בין הצדדים.
תוקף

פסק דין
זה הינו בין הצדדים לו,
ולפיכך העברת הבעלות בטרקטור מותנית כמובן, בהסרת השעבוד הרובץ על הטרקטור.

כן, אני מקבלת את תביעת המבקש למתן סעד הצהרתי כי חובו למשיב נפרע וקובעת כי המבקש לא חב עוד דבר למשיב בגין חובו האמור משנת 1988.


אני מורה כי המבקש ישא בהוצאותיו של המשיב בסך של 1000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של
4600 ₪.
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
י"ד
אדר ב תשע"א, 20 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 6679-04/10 בנימין אבירם נ' עבדאללה עבוד (פורסם ב-ֽ 20/03/2011)