פסקי דין על באפי בר ישי (שרעבי) | פסקי דין על טובה סיון

2638/03 א     08/03/2011




א 2638/03 באפי בר ישי (שרעבי) נ' טובה סיון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשדוד



ת"א 2638-03 בר ישי (שרעבי) נ' סיון






בפני

כב' השופט
גיל דניאל


תובעת

באפי בר ישי (שרעבי)


נגד


נתבעת

טובה סיון




פסק דין


הנתבעת, בהיותה עורכת דין, ייצגה את התובעת בנוגע להליכי גירושין שהתנהלו בין התובעת לבעלה.

לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעת העניקה טיפול כושל ורשלני בעניינה של התובעת ובשל כך נגרמו לתובעת נזקים שונים.

בהחלטה מיום 16.4.09 (תיק בש"א 1452/08) הוריתי על דחיית התביעה ביחס לחלק מסעיפי התביעה, מחמת התיישנות.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו בבית המשפט בקשר לאמור בתצהירים שהוגשו.

טענה לאי התייצבות לדיונים

בסעיף 3 לכתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבעת לא התייצבה למספר דיונים וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת נזקים.

בהחלטה שניתנה נקבע, כי על הטענה בדבר אי התייצבות לדיון ביום 2.3.93, חלה התיישנות.

בסעיפים 3.3, 3.4 לכתב התביעה נטען, כי הנתבעת לא התייצבה לדיון בבית הדין הרבני שנערך ביום 22.12.93.

הנתבעת פרטה בתצהירה את הנסיבות שבעטיין לא התייצבה לדיון, הנובעות, בין היתר, מקבלת ההודעה 4 ימים בלבד לפני הדיון, כאשר היה קבוע לה דיון במקום אחר באותו מועד. עוד ציינה הנתבעת, כי הודיעה שאם יש צורך בהתייצבותה תגיע לדיון מיד. הנסיבות האמורות פורטו גם במכתבה של הנתבעת לבית הדין הרבני, באותו עניין (נספח ד' לתצהיר התובע). כמו כן, הנתבעת שלחה מכתב התנצלות לבית הדין הרבני (נספח ה' לתצהיר התובעת).

מבדיקת נסיבותיו של אותו מקרה עולה, כי מדובר בדיון שנקבע לאחר הגשת סיכומים, ולאחר שהוגשה עמדה בכתב ביחס להצעת בית הדין. בפועל, לא נגרם לתובעת נזק כלשהו כתוצאה מאי התייצבותה של הנתבעת לאותו דיון. לא הוצגה כל החלטה שניתנה באותו דיון, וממילא – לא ניתנה כל החלטה לחובת התובעת. בנוסף, ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על סמכותו של בית הדין הרבני לדון בעניין המזונות, התקבל, והסמכות הועברה לבית המשפט המחוזי. לפיכך, בית הדין הרבני לא פסק בעניין שהיה מונח בפני
ו, כך שלדיון האמור לא היתה משמעות מעשית.

עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת נעדרה מדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 12.9.94 בבקשת רשות ערעור שהוגשה לגבי הליך שהתנהל נגד התובעת על ידי בנק משכן.

הנתבעת היתה שותפה במשרד עם עו"ד מורן. לעדותה, כאשר התעורר הצורך בטיפול בהליכי הוצל"פ נהגו להפנות הלקוח לעו"ד כהנא, אשר ישב פיזית באותו משרד, אך היה עו"ד עצמאי, עימו יצרו הלקוחות התקשרות נפרדת ושכרו שולם לו על ידי הלקוח.

מעיון במסמכים שהוצגו, ובכלל זאת פרוטוקול הדיון (נספח ז' לתצהיר התובעת) עולה, כי הנתבעת לא ייצגה את התובעת באותו הליך הנוגע לתביעת בנק משכן. שמו של עורך הדין שטיפל בעניינה של התובעת, באותו הליך, היה עו"ד כהנא. בקשת הרשות לערער הוגשה על ידי עו"ד כהנא (מוצג נ/1). ב"כ הבנק ציין בדיון בבית המשפט, כי התקשר לעו"ד כהנא וביקש ממנו להגיש בקשה לביטול בקשת הרשות לערער. גם ההודעה שנשלחה על ידי ב"כ הבנק, בדבר מועד הדיון, היתה מופנית לעו"ד כהנא (נספח ו' לתצהיר התובעת).

לפיכך, יש לקבוע כי הנתבעת לא ייצגה את התובעת באותו הליך, ועל כן לא ניתן לזקוף לחובתה העדר התייצבותו של עורך הדין שטיפל באותו הליך וייצג בו את התובעת.

יצוין, כי גם בקשר לאותו הליך, לא הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק בגין אי התייצבותו של עו"ד כהנא (בהחלטת בית המשפט באותו הליך נקבע, כי יש להניח כי העדר ההתייצבות נובע מהתפתחויות שחלו בנושא בפסיקת בית המשפט העליון, בעטיין לא היה עוד טעם לערעור).

טענה לתשלומי מזונות שלא התקבלו אצל התובעת

בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת וולפסון ביום 29.5.05 (תיק בש"א 445/05) נקבע, כי עילת התביעה המפורטת בסעיף 5 לכתב התביעה, בדבר אי קבלת סך של 500 ₪ מיום 11.10.92, התיישנה.

טענה לרשלנות בטיפול בתיק הוצל"פ

לטענת התובעת בסעיף 6 לכתב התביעה ובסעיף 6 לתצהירה, הנתבעת התרשלה בטיפול בתיק הוצל"פ שעניינו ביצוע

פסק דין
מזונות שניתן נגד בעלה לשעבר. על פי הנטען, ביום 1.4.94 שילמה התובעת לחוקר פרטי סך של 1,126 ₪. החוקר הודיע לנתבעת על כך שאיתר חשבון של הבעל, אך הנתבעת לא עשתה שימוש בנתון זה ולא הטילה עיקול על חשבון הבנק. עוד נטען, כי אותו חוקר פרטי עבד ללא רישיון וכי הנתבעת לא העבירה את הנתונים לידי התובעת בעת שסיימה את הייצוג.

לנוכח המועד לגביו הועלתה הטענה, יום 1.4.94, נקבע בהחלטה בנושא ההתיישנות, כי עילת התביעה לא התיישנה. אולם, במהלך הדיון עלה, כי מדובר למעשה באירוע מיום 1.4.93 (ראה נספח י' לתצהיר התובעת). לפיכך, גם עילת התביעה הנסמכת על העברת התשלום כאמור וקבלת המידע, במחצית הראשונה של שנת 1993, התיישנה.

מעבר לנדרש יצוין, כי התובעת לא הביאה ראיות להוכחת טענותיה בדבר התרשלות בטיפול בתיק ההוצל"פ. כך לדוגמא, הטענה לפיה אותו חוקר גילה חשבון בנק של הבעל לשעבר, הועלתה כטענה בעלמא, ללא תימוכין כלשהם.

טענה לגבייה כפולה

לטענת התובעת, בעלה לשעבר שילם דמי מזונות בכפל, פעם אחת לתיק ההוצל"פ בתל-אביב ופעם שניה לתיק ההוצל"פ באשקלון. על כן נדרשה התובעת, בשלב מאוחר יותר, להחזיר דמי מזונות עודפים. לטענת התובעת, היא לא קיבלה לידה את אותם דמי מזונות ששולמו בכפל, ואינה יודעת מה עלה בגורל הכספים ששולמו על ידי הבעל לתיק בתל-אביב.

גם בהקשר זה, מלבד הצגת מכתבו של ב"כ הבעל הדורש החזר כספים, ופירוט תנועות בתיק ההוצל"פ באשקלון, לא הביאה התובעת ראיה כלשהי. עיון במכתבו של ב"כ הבעל לשעבר של התובעת (נספח יא' לתצהיר התובעת) מעלה, כי במכתב לא נטענה ולא פורטה הטענה לגביית כפל. המכתב מפנה להחלטות שונות בדבר החזרים. ככל הנראה, אחת ההחלטות נוגעת להחזרים בגין תשלום בכפל, אך כאמור ההחלטה עצמה לא הוגשה, ולפיכך הנסיבות הנוגעות לחיוב התובעת בהחזר כספים, לא הובהרו במלואן.

התובעת לא הציגה את מסמכי התנועות בתיק ההוצל"פ בתל-אביב, במועדים הרלבנטיים, מהם ניתן היה ללמוד האם הופקדו סכומים בכפל והאם הועברו לזוכה סכומים כאמור. בנוסף, מתוך הראיות שהובאו לא הוברר, האם התובעת משכה בעצמה את הכספים מתיק ההוצל"פ, אם לאו (בתיק ההוצל"פ באשקלון, מוצג ת/1, נרשם לפחות כי התשלומים הועברו בשיק לזוכה). כך או כך, התובעת לא פרטה את התשלומים שקיבלה לידיה, בין בעצמה ובין ממי שייצג אותה בהליך ההוצל"פ, על מנת שניתן יהיה להשוות בין התשלומים שקיבלה לידיה לבין התקבולים בתיקי ההוצל"פ. יוער, כי אין מחלוקת כי מסוף שנת 1993 טיפלה התובעת בעצמה בתיק ההוצל"פ, כך שהיתה לה נגישות ישירה למלוא הנתונים הרלבנטיים.

על רקע זה, כאשר ממילא לא הוכחה טענה בדבר אי קבלת מלוא הכספים מתיק ההוצל"פ, אין צורך לדון במחלוקת, האם הנתבעת היתה זו שטיפלה בתיק ההוצל"פ, כפי גרסת התובעת, או שמא סייעה לתובעת בנקודות ספציפיות בלבד (כגון בהגשת בקשה להעברת התיק) ולא יותר מכך, כאשר עו"ד אחר היה זה שטיפל בפועל בפתיחת התיק ואילו התובעת עצמה טיפלה בתיק ובקבלת הכספים ממנו.

הנה כי כן, מדובר בטענה כללית, בדבר אי קבלת סכומים מתיקי ההוצל"פ, אשר לא נתמכה בראיה כלשהי. ניתן היה לצפות, כי מי שמעלה טענה חמורה כאמור, יתמוך טענתו בראיה כלשהי, אולם לא כך נעשה. על רקע זה, דין טענותיה של התובעת, בהקשר זה, להידחות.

טענות לגבי שכר הטרחה

לטענת התובעת, לאחר שהיא התלוננה בפני
הנתבעת על הטיפול שהיא מקבלת, הודיעה לה הנתבעת כי עליה לשלם שכר טרחה נוסף, וזאת בניגוד להסכמה בין הצדדים, לפיה התשלום ששולם במועד קבלת הייצוג, יהווה תשלום כולל עבור כלל הליכי הגירושין.

הנתבעת טוענת, כי שכר הטרחה הבסיסי כלל ייצוגה של התובעת בבית הדין הרבני בתביעה שהוגשה נגדה על ידי בעלה וכן הגשת תביעה רכושית ותביעת מזונות לבית המשפט המחוזי. לתובעת הובהר כבר בפגישה הראשונה, כי ערעורים וישיבות בית משפט נוספות, אינם כלולים בשכר הטרחה הבסיסי, ויש לשלם עליהם בנפרד. כמו כן, הליכי הוצל"פ, יבוצעו על ידי עורכי דין אחרים העובדים בשיתוף פעולה עם המשרד בו היתה הנתבעת שותפה (כמו עו"ד כהנא).

בעניין זה נשלח ביום 28.1.94 מכתב על ידי הנתבעת לתובעת ובו העלתה הנתבעת את הסיכום לגבי שכר הטרחה ולגבי המשך הטיפול בעניינים שונים הקשורים לתובעת. לטענת התובעת, המפורט במכתב אינו משקף את ההסכמה בין הצדדים.

עיון בנוסח הסכם שכר הטרחה הסטנדרטי שהיה נהוג במשרד הנתבעת (מוצג נ/2) מעלה, כי אומנם הנוהג היה לגבות שכר טרחה עבור טיפול בנושא מסוים, כאשר שכר הטרחה אינו כולל הגשת ערעורים וטיפול בהוצל"פ. כמו כן, קיימת תוספת תשלום בגין ייצוג בדיונים נוספים בבית המשפט. במכתבה של הנתבעת לתובעת מיום 4.3.94 פורטו העניינים השונים שבהם ייצג משרדה של הנתבעת את התובעת, ובעיקר המדובר בטיפול בהליכים בבית המשפט המחוזי, הן לעניין המזונות והן בנושא הרכושי, וכן בבית הדין הרבני בתביעת הגירושין של הבעל.

באותו שלב, עמדו על הפרק הליכים נוספים אשר כללו ערעור לבית המשפט העליון והליכים למימוש פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין הרכוש. אין ספק, כי הליכים אלו לא נכללו בהסכם שכר הטרחה הבסיסי, ומשרדה של הנתבעת היה רשאי לדרוש בגינם שכר טרחה.

על כן, יש לקבל גרסת הנתבעת, לפיה נערך בין הצדדים הסכם נוסף, לפיו עבור הטיפול בהליכי מימוש פסק הדין הרכושי, ישולם שכר טרחה בשיעור 6% מהגביה, וכי עבור הטיפול בהליך הערעור, ההוצאות שנפסקו באותו הליך בסך של 4,000 ₪, יועברו למשרד (כמפורט במכתב מיום 28.1.94). על יסוד הסכם זה החל משרדה של הנתבעת לטפל בהליכי מימוש פסק הדין וזאת בהמשך לטיפול שכבר נעשה בהליך הערעור.

באותו שלב, ביקשה התובעת להפסיק את הייצוג שלה. לטענת התובעת, ביום 13.2.94 היא ביקשה את הפסקת הייצוג רק בהליכי מימוש פסק הדין העוסק בחלוקת הרכוש ולקבל בחזרה לידיה את כל החומר הנוגע אליו. לעומת זאת, במכתב שנשלח לתובעת על ידי הנתבעת ביום 16.3.94 נרשם, כי בהמשך לבקשתה של התובעת לשחרר את הטיפול בתיקים שבטיפול המשרד, עומדים התיקים לרשותה. באותו מכתב נדרשה התובעת לשלם סך של 4,000 ₪ בקשר לשכר טרחה בהליך הערעור.

לנוכח הראיות שהוצגו עולה, כי על רקע המחלוקת הרחבה בין הצדדים באותה עת, שנגעה לתלונותיה של התובעת בדבר אופן הטיפול בעניינה וכן לתשלומי שכר הטרחה שהיה עליה לשלם, בהתאם להסכם הנוסף שנערך בין הצדדים (עבור ההליכים הנוספים שלא נכללו בהסכם שכר הטרחה הבסיסי) – ביקשה התובעת לקבל לידיה את כל התיקים הנוגעים לעניינה.

כך או כך, לנוכח משבר האמון שנוצר בין הצדדים, היתה הנתבעת רשאית לבקש להשתחרר מהמשך ייצוגה של התובעת בכלל ההליכים שהיו תלויים ועומדים. בית המשפט אכן אישר שחרורה של הנתבעת מהמשך הייצוג.

בחינת התשלומים ששולמו על ידי התובעת כשכר טרחה, אל מול הפעולות השונות שנערכו על ידי משרד הנתבעת בייצוג התובעת מעלה, כי התובעת לא הוכיחה שהיתה זכאית לקבלת החזר משכר הטרחה ששולם.


טענה לגבי אי הגשת תצהיר הון

לטענת התובעת בסעיף 9 לכתב התביעה, ובסעיף 9 לתצהירה, הנתבעת לא פעלה בהתאם להחלטה שניתנה ביום 7.7.1993 להגשת תצהירי הון בתוך 60 יום מאותו מועד, ולא עמדה על כך שבעלה של התובעת יגיש תצהירי הון כפי המפורט באותה החלטה.

גם טענה זו הועלה באופן סתמי וללא הצגת תשתית ראייתית כלשהי. לא הוגשה החלטת בית המשפט, לפיה נטען שהיה מקום להגשת תצהיר הון.

בהמשך לכך, לא ברור מה ההחלטה שניתנה וממילא – לא הוכח מה היו הפעולות שננקטו בתיק והאם אכן הפעולות לא עלו בקנה אחד עם ההחלטה. יש לזכור, כי לידי התובעת הועברו המסמכים הנוגעים להליכים השונים שנוהלו בעניינה. לפיכך, גם דין טענה זו של התובעת, להידחות.

סיכום

התובעת לא הוכיחה איזו מעילות התביעה הנטענות על ידיה.

צודקת ב"כ הנתבעת בטענתה בדבר קיומו של שיהוי רב, שנוצר בשל חלוף הזמן ממועד האירועים נושא התביעה ועד מועד הגשת התביעה, לרבות השינוי לרעה שחל במצבה של הנתבעת, אשר בינתיים סיימה עבודתה במשרד עורכי הדין, וכבר לא היתה לה נגישות למשרד, וכאשר כל החומר הנוגע לתיקי התובעת נמסר לידי התובעת.
עם זאת, בשעה שהתובעת לא הוכיחה איזו מטענותיה, מתייתר הצורך בהכרעה במשמעות השיהוי האמור.

לנוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

בשים לב לתוצאה ולהיקף הדיון בתביעה, היה מקום להטיל על התובעת הוצאות משפט משמעותיות. עם זאת, לנוכח מצבה של התובעת, תישא התובעת בתשלום הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד, של הנתבעת, בסך כולל של 8,000 ₪ בלבד. הסך האמור ישולם על ידי התובעת לנתבעת תוך 45 יום.

ניתן היום,
8.3.2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2638/03 באפי בר ישי (שרעבי) נ' טובה סיון (פורסם ב-ֽ 08/03/2011)