פסקי דין על דוד אלמוג | פסקי דין על לירון אלמוג

31404-11/10 הפב     22/03/2011




הפב 31404-11/10 דוד אלמוג נ' לירון אלמוג








בית המשפט המחוזי בירושלים



22 מרץ 2011

הפ"ב 31404-11-10




מספר בקשה:4

לפני כב' השופט
דוד מינץ

בעניין:
דוד אלמוג


ע"י ב"כ עו"ד דניאל הרשקו
המבקש


- נ ג ד -


לירון אלמוג


ע"י ב"כ עו"ד יפתח תייר
ה
משיבי


החלטה


ביום 6.1.11 אושר פסק הבוררות של מר אשר גבאי מיום 10.11.10 בין הצדדים, שהם אב ובנו שסכסוך עסקי קשה התגלע ביניהם (להלן: "הפסק") וזאת בהעדר הגשת בקשה לביטול הפסק במועד שנקבע בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") ובתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט – 1968 (להלן: "התקנות"). ביום 20.1.11 עתר המבקש לביטול אישור הפסק מהטעם כי ההחלטה ניתנה "במעמד צד אחד".

לגופו של עניין, ובקליפת האגוז, טענתו העיקרית של המבקש היא שחתימתו על ההסכם מיום 25.7.10 בו מונה הבורר זויפה ובכל מקרה, הבורר שנתן את הפסק, מר גבאי, לא מונה כבורר מוסכם, ובהסכם גופו נאמר כי הרב אברג'יל, דיין בבית הדין הרבני בירושלים הוא זה שמונה כבורר. חרף העובדה שיש רגליים לטענת המבקש כי מר גבאי לא מונה כבורר, אין לבקשה זו על מה שתסמוך.

לפי המסמכים שצורפו על ידי שני הצדדים, בפרוטוקול הדיון בבוררות שהתקיים ביום 4.10.10 אמר המבקש כי הוא אינו מסכים לבוררות וכי הרב אברג'יל מצדו אף אמר שהוא מנוע מלדון בעניין מתוקף תפקידו כדיין בבית הדין הרבני האזורי. המבקש אף נטש את הדיון לפני סיומו. ברם, לפני המבקש שורה של מחדלים דיוניים אשר אינם מאפשרים לו כיום לתקוף את הפסק.

הנה כי כן, המבקש אינו מכחיש שקיבל לידיו את פסק הבוררות, ולו בכל המאוחר ביום 24.11.10 והוא אף עתר ביום 26.12.10 להארכת מועד להגשת התנגדות לאישור הפסק כשבקשתו זו נדחתה ביום 27.12.10. משכך, ובחלוף המועדים שנקבעו בחוק ובתקנות, רשאי היה המשיב לעתור לאישור הפסק, ואין המדובר כלל במתן החלטה "במעמד צד אחד" שהמבקש זכאי לעתור לביטולו, מחובת הצדק או למצער לפי שיקול דעת בית המשפט כפי שהוא מציין בבקשתו.

אכן המבקש מעלה טענות שלאורן הוא סבור כי הוא זכאי לביטול הפסק מכוח סעיף 24(1) לחוק, היינו שלא היה הסכם בוררות בר-תוקף בין הצדדים ומשכך הוא אינו כבול לסד הזמנים הקבוע בסעיף 27(א) לחוק להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות תוך 45 יום. כמו כן, המבקש טוען כי הוא זכאי לביטול הפסק מכוח סעיף 24(10) לחוק, היינו שקיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד, ומשכך ניתן להורות על ביטול הפסק למרות שהוא כבר אושר, חרף האמור בסעיף 27(ג) לחוק. ברם, המבקש לא טען ואין צריך לומר כי לא הצליח לשכנע, וודאי לאחר דחיית בקשתו להארכת מועד להגשת בקשתו לביטול הפסק, מדוע לא עמד באמור בתקנה 10 לתקנות המעניק למבקש ביטול פסק בוררות 15 ימים ממועד שנמסרה לו הודעה על הגשת בקשה לאישור פסק הבוררות לבית המשפט. עד היום למעשה, המבקש לא הגיש בקשה לביטול הפסק כמותווה בסעיף 23(א) לחוק ולא בקשה מנומקת כדבעי להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הפסק.

יתר על כן, סעיף 27(א) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להאריך את התקופה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, והטעמים האלה מקבילים לטעמים שבדחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים האמורה בתקנה 528 לקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (רע"א 10753/05 חסאן נ' בן חמו, פורסם במאגרים [5.4.07]). הארכת מועד תינתן, אפוא, רק מקום שבו קיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל הדין, וודאי בענייני בוררות בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני, פ"ד לט(2) 632). ברם, כאמור, המבקש לא הצביע במקרה זה על טעם כלשהו המצדיק כיום היעתרות לבקשתו.

לא ניתן, אפוא, לעקוף בדרך שננקטה על ידי המבקש את הכללים הקבועים בדין לביטול פסק בוררות.

הבקשה נדחית, אפוא, והמבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"א, 22 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.











הפב בית משפט מחוזי 31404-11/10 דוד אלמוג נ' לירון אלמוג (פורסם ב-ֽ 22/03/2011)