פסקי דין על רחמים פנחסוב | פסקי דין על אליהו פנחסוב |

8225-01/10 פ     23/02/2011




פ 8225-01/10 מדינת ישראל נ' רחמים פנחסוב, אליהו פנחסוב




לך






בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 8225-01-10 מדינת ישראל
נ' פנחסוב(אסיר) ואח'



23 פברואר 2011



8238-01-10


בפני
כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1.
רחמים פנחסוב

2.
אליהו פנחסוב


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד מורן בן דוד
הנאשמים וב"כ עו"ד גבאי


<#6#>
גזר דין

ההסדר
1.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו כתב האישום יתוקן בשלישית, הנאשמים יודו, יורשעו ויופנו לקבלת תסקיר שירות המבחן.
לגבי נאשם 1 תיבחן אפשרות ביטול ההרשעה.
לגבי נאשם 2 תיבחן אפשרות להארכת מאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו.
עמדת המאשימה הינה להשתת עונש מאסר בפועל על הנאשמים.

כתב האישום
2.
על פי כתב האישום המתוקן ביום 4.1.10 נסע המתלונן, אשר בינו ובין הנאשמים קיים סכסוך עסקי, ברכבו וכאשר הבחין בנאשמים, המשיך בנסיעתו. בתגובה, דלקו הנאשמים אחריו ברכבם, כאשר הם מנסים להתנגש בו מאחור.
באותן נסיבות שבר נאשם 2 את שמשת רכבו של המתלונן, נכנס לתוך רכבו וניסה להסיט את ההגה, עד שהמתלונן הצליח לבלום את הרכב ויצא ממנו. הנאשם 2 אמר לו "חכה עד שאחי רחמים יגיע" והפילו ארצה.

בהמשך, יצא הנאשם 1 מהרכב התקרב לעבר המתלונן כשבידו אבן, הטיח אותה בראשו של המתלונן וגרם לפצע מדמם בראשו.
כתוצאה מכך המתלונן נפל והנאשמים המשיכו להכותו בגופו.
כתוצאה מהאמור נגרם למתלונן פצע במרפקו ובראשו וכן לנאשם 1 נגרמו חבלות והוא נזקק לטיפול רפואי.
לפיכך הורשעו הנאשמים בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות.
תסקירי שירות המבחן
3.
נאשם 1 יליד 1987, רווק, ללא עבר פלילי, עובד כשנה וחצי עם אחיו (נאשם 2) בעבודות גבס ושיפוצים.

נאשם 2 יליד 1982, נשוי ואב לשניים, עובד כעצמאי בתחום עבודות הגבס. לחובתו שתי הרשעות בעבירות של גניבה ואיומים, שנעברו בשנת 2006 ובעבירות איומים והעלבת עובד ציבור שנעברו בשנת 2008. בגין הרשעתו האחרונה הוטל עליו מאסר מותנה בן 6 חודשים, בר הפעלה בתיק זה.
4.

מתסקירים שנערכו בעניינו של נאשם 1 עולה כי הוא הבן הצעיר במשפחתו. אמו מטופלת במרכז לבריאות הנפש ולדבריו, מצבה מתדרדר מאז היותו בן 13 ותפקודה חלקי. הנאשם סיים 10 שנות לימוד ונשר מלימודיו על רקע קשיים ורצונו בעצמאות כלכלית. הנאשם לא שרת בצבא, ככל הנראה בשל מצבה של אמו.

לגבי ביצוע העבירה הנאשם מודה, לוקח אחריות ומביע חרטה על המעשים. הרקע לביצועה הינו חוב כספי שהמתלונן היה חב לנאשם ולאחיו, כאשר לתפיסתם המתלונן "עקץ" אותם כספית. הנאשם תיאר תחושות של כעס וחוסר אונים כלפי המתלונן, כשהבינו שנפלו קורבן ורצו להשיב את כספם. שירות המבחן התרשם מנאשם מתפקד ופרודוקטיבי, אשר מבין את האסור והפסול שבהתנהגותו וכן אינו בעל דפוסים אלימים.
הנאשם נרתם להליך טיפולי והשתלבותו מאופיינת ברצינות והשתתפות פעילה.
שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעתו וזאת בשל העדר עבר פלילי, גילו הצעיר, העובדה שנרתם להליך טיפולי ונטל אחריות.
עוד הומלץ להעמידו בצו מבחן למשך שנה ואם בית המשפט יראה לנכון, ניתן יהיה לגבש עבורו תכנית של"צ.
על מנת לבחון העמקת השתלבות הנאשם 1 בטיפול, נדחה הדיון ונתבקש תסקיר משלים, ממנו עולה כי הנאשם מתמיד בטיפול ותופס את הקבוצה בה הוא משולב כמסייעת לו ומלמדת אותו להימנע ממצבי סיכון.
שירות המבחן חזר על ההמלצות שבתסקיר הראשון.

5.
מתסקירים שנערכו בעניינו של הנאשם 2 עולה כי הינו הבכור במשפחתו.
הנאשם סיים 10 שנות לימוד, לדבריו התקשה להתמודד עם דרישות מערכת החינוך, ולמרות שלדבריו ביקש לשרת בצבא, שוחרר בשל אי התאמה. הנאשם עובד מזה שנים בעבודות גבס וכנהג מונית.
הנאשם הופנה לשירות המבחן במסגרת תיק קודם נשוא הרשעתו הראשונה וההתרשמות היתה כי קיימת נזקקות טיפולית, אך הנאשם סירב להשתלב בטיפול.
במסגרת האבחון הנוכחי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית במסגרת מעצר הבית וההתרשמות הינה כי הוא מסוגל לבחון את התנהגותו והשלכותיה ומשתף פעולה באופן מלא.
ביחס לרקע לביצוע העבירה הנאשם מסר כי בינו ובין המתלונן היה חוב כספי שכל נסיונותיו לגרום למתלונן להשיב את חובו, נכשלו. במפגש עם המתלונן חש תסכול וכעס והגיב בתוקפנות ובאלימות כתוצאה מקשיים בשליטה על דחפים תוקפניים כשהוא חש פגוע, מתוסכל וחסר אונים.
הנאשם הודה במעשים והביע חרטה על ביצועם.
שירות מבחן התרשם מאדם צעיר, מתפקד, בעל משפחה, עסוק בפרנסה ובסיוע להוריו, מגלה מוטיבציה פנימית לקבל עזרה ומשתף פעולה עם הטיפול באופן משמעותי. עוד ציין כי בהליך הטיפול יהיה משום הפחתת הסיכון למעורבות פלילית בתחום האלימות.
שירות המבחן המליץ להאריך את המאסר המותנה ולמתן צו מבחן. בנוסף הומלץ להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף רחב כענישה מוחשית.

בשל הצורך לבחון העמקת הטיפול לאורך זמן, נדחה הדיון ונתבקש תסקיר משלים.
בתסקיר המשלים צויין כי הנאשם מתמיד בטיפול, משתף פעולה, הינו בעל קול משמעותי בקבוצה, בוחן את דפוסיו הבעייתיים ומפיק תועלת מההליך הטיפולי. הנאשם הביע חשש מביצוע עבודות שירות לאור העובדה שהוא עצמאי ומשפחתו תלויה בו. לאור שיתוף הפעולה בטיפול והמוטיבציה שמבטא לשינוי ושיקום, שב שירות המבחן על המלצותיו מהתסקיר הראשון.

טיעוני המאשימה

6.
ב"כ המאשימה טענה כי אין לקבל את המלצות שירות המבחן. לטענתה, עוד לפני שהשתלבו הנאשמים בהליך הטיפולי, בא שירות המבחן בהמלצה מקלה בעניינם ואין לצפות ששירות המבחן ישנה מהמלצתו.

לגבי נאשם 1 נטען כי לא עולה מהתסקירים עיבוד אמיתי של העבירה אלא הסבר לביצועה ולכן לא ברור על מה נסמכת התרשמות שירות המבחן כי הצפי להשנות התנהגות דומה הינו נמוך.

ב"כ המאשימה הוסיפה כי אין כל בסיס להתרשמות שירות המבחן שהנאשם 1 נגרר אחר הנאשם 2 המהווה עבורו דמות סמכותית בשים לב לכך שנאשם 1 היה הראשון שנקט באלימות כלפי המתלונן.

ביחס לנאשם 2 נטען כי כבר במפגשו הקודם עם שירות המבחן ההתרשמות היתה מתגובות בעייתיות מכשילות במצבי לחץ ומנזקקות טיפולית. בהרשעתו השניה ביצע עבירת אלימות נוספת המצביעה על עליית מדרגה. כמו כן נטען כי העולה מהתסקירים אינו מצביע על עיבוד העבירה שנעברה כשמאסר על תנאי מרחף מעל ראשו.

לאור חומרת העבירות והתסקירים שאינם חיוביים ואינם מבוססים, עתרה המאשימה
להשית על הנאשמים מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ממושך, תוך הפעלת המאסר על תנאי ביחס לנאשם 2, השתת קנס משמעותי ופיצוי משמעותי למתלונן.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה בעבירות אלימות.




טיעוני הסנגורית

7.
הסנגורית טענה כי הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה וחסכו זמן שיפוטי יקר. הארוע ארע לאחר שהנאשמים ניסו לגבות חוב של המתלונן במשך חודשים, ללא הצלחה. במהלך הארוע המתלונן תקף את נאשם 1 וגרם לו חבלות שהובילו לאשפוזו של נאשם 1 בבית חולים. לעומת זאת החבלות שנגרמו למתלונן אינן מתועדות במסמך רפואי כלשהו, בתיק החקירה צילום של פצע במרפק שנגרם למתלונן.

הסנגורית הוסיפה כי מאז הוצג ההסדר עמדתה העונשית של המאשימה הוקשחה. בעוד שבעת הצגת ההסדר עמדה המאשימה
על עמדתה העונשית למאסר בפועל, אך הסכימה לבקשת הסנגורית שהתסקיר יבחן אי הרשעה ביחס לנאשם 1 והארכת מאסר על תנאי ביחס לנאשם 2. עוד הוסכם כי הצדדים ישובו וישוחחו לאחר קבלת התסקיר.

בדיון שהתקיים ביום 12.9.10 לאחר קבלת התסקירים הראשונים, עתרה ב"כ המאשימה לדחיה על מנת להעמיק את הטיפול בהם החלו הנאשמים ולבחון התמדתם בו.

לאחר שהתקבלו תסקירים חיוביים, ניסתה ב"כ המאשימה להציגם כשליליים.

ב"כ הנאשמים טענה כי התסקירים המשלימים הינם חיוביים, ההליך הטיפולי אותו עוברים הנאשמים הינו משמעותי ואמיתי.

עוד ביקשה להתחשב בכך שהנאשמים נעצרו ביום 4.1.10.
הנאשם 1 היה נתון במעצר מלא עד ליום 10.3.10 ובמעצר בית חלקי עד ליום 10.8.10.

בעקבות כך נגרמה להם פגיעה כלכלית משמעותית.

הסנגורית עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן ואת הפן השיקומי וכן להתחשב בכך שעונש מאסר לרבות בעבודות שירות יפגע פגיעה כלכלית קשה במשפחה המורחבת.




דיון והכרעה

8.
אכן יש ממש בטענות הסנגורית ביחס להחמרה בעמדה העונשית של המאשימה. אמנם בעת הצגת ההסדר ציינה המאשימה כי עמדתה למאסר בפועל, אך הביעה נכונות לשוב ולשוחח עם הסנגורית, לאחר קבלת התסקירים. באותו דיון הוסכם על הקלה משמעותית בתנאי שחרורם של הנאשמים למעצר בית לילי.
בדיון שהתקיים ביום 12.9.10 נטען ע"י ב"כ
המאשימה כי נאשם 1 השתתף בחמישה מפגשים ונמצא בראשיתו של ההליך הטיפולי ואילו נאשם 2 החל בטיפול רק עתה.
בקשתה היתה להפנות הנאשמים לתסקיר משלים כדי לבחון העמקת הטיפול.

ניתן היה לצפות כי בעקבות קבלת התסקירים החיוביים, יינתן להם משקל בקביעת עמדת המאשימה לעונש.

תחת זאת, טענה ב"כ המאשימה שהתסקירים אינם חיוביים.

9.
התרשמותי שונה.

התסקירים שהוגשו ביחס לשני הנאשמים הינם חיוביים ומצביעים על נטילת אחריות, הבעת חרטה, הפנמת הפסול שבמעשה והרתמות להליך טיפולי משמעותי ואמיתי המונע ממוטיבציה פנימית להתמודד עם ההתנהגות הפסולה ולתקן את דרך ההתמודדות במצבים דומים.

10.
כידוע, שיקוליו של שירות המבחן, אינם תואמים את שיקולי בית המשפט שתפקידו לאזן בין ההמלצות המשקפות את נסיבותיו האישיות של הנאשם לבין השיקולים האחרים לקביעת העונש, המשקפים את האינטרס הציבורי בכללותו.

11.
לא יכולה להיות מחלוקת על כי מדובר בארוע אלימות חמור במהלכו ניסו הנאשמים להתנגש ברכבו של המתלונן, פגעו ברכב, הוציאו אותו מהרכב והיכו בו, גם באמצעות אבן, בראשו ובגופו. המדובר בהתנהגות בריונית, הראויה לכל גינוי והוקעה.

עם זאת ל צורך קביעת עונשם של הנאשמים יש להתייחס לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של כל אחד מהם.

12.
אין להתעלם מכך שהמתלונן לא היה קורבן אקראי אלא היה מוכר לנאשמים, פגע בהם בכך שהתחמק מתשלום חובותיו כלפיהם. כמו כן המתלונן היכה את הנאשם 1 וגרם לו חבלות שהצריכו טיפול רפואי. חבלותיו של המתלונן לא תועדו במסמכים רפואיים כלשהם. התמונות שהוגשו מצביעות על פצע במרפק.

13.
א.
בהתייחס לנאשם 1 מדובר בנאשם צעיר כבן 23 ללא עבר פלילי, היה
עצור בתיק זה לראשונה בחייו כ-24 יום, שהה
במעצר בית מוחלט (באיזוק אלקטרוני) כחודש וחצי ובהמשך במעצר בית חלקי. הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה והביע חרטה, השתלב בהליך טיפולי
באופן משמעותי.

ב.
בבואי לבחון את עתירת המאשימה למאסר בפועל, מחד אל מול עתירת הסנגורית לביטול ההרשעה, מאידך, אין אני סבורה כי מתקיימים התנאים לביטול ההרשעה לאור חומרת העבירה והאינטרס הציבורי שבהרשעה.

ג.
בהתחשב בכל הנסיבות כפי שפורטו סבורה אני כי ענישה הצופה פני עתיד לצד צו של"צ וקנס משמעותי מהווים ענישה הולמת.

14.
באשר לנאשם 2 - לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות איומים
ובעבירה של העלבת עובד ציבור. אין לחובתו הרשעות בעבירות אלימות כנגד הגוף. המאסר על תנאי הוטל עליו בשל העלבת שוטר בגידופים ובמילים בוטות ובאיום במילים "אני אראה לך מה זה". בגין כך נגזרו עליו ששה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות איומים או אלימות. (ת.פ. 2056/08).
הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הביע צער וחרטה, נרתם להליך טיפולי משמעותי וכן היה נתון במעצר כחודש ושבוע ובמעצר בית מלא (באיזוק אלקטרוני)
כחודש ימים.
נתתי משקל גם לעובדה שהנאשם הכיל להעזר בשירות המבחן, מתמיד בטיפול, משתף פעולה ונרתם ויש לזקוף זאת לזכותו.
עוד התחשבתי בכך ששליחתו למאסר, אפילו לריצוי בעבודות שירות, תפגע פגיעה כלכלית במשפחתו המורחבת.
בנסיבות כפי שפורטו ובשים לב למשכו של המאסר על תנאי שאינו מידתי לעבירת האיומים שבגינה הוטל, שוכנעתי כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי וכי מתקיימים התנאים להארכתו.

15.
בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל
אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:-


על הנאשם 1 :-

א.
מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף, תוך שלש שנים מהיום.

ב.
פיצוי למתלונן בסך 500 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט עד ליום 1.4.11.

ג.
קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.11 ובכל הראשון לחודש שלאחריו.

ד.
צו של"צ בהיקף 140 שעות אותן יבצע הנאשם על פי תוכנית שתוכן ע"י שירות המבחן ותוגש לאישור בית המשפט, ללא צורך בדיון נוסף.

ה.
צו פיקוח שירות מבחן למשך שנה.

על הנאשם 2:-

א.
אני מאריכה את המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ. 2056/08 (שלום רחובות) למשך שנתיים מהיום.

ב.
פיצוי למתלונן בסך 750 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט עד ליום 1.4.11.

ג.
קנס בסך 3,500 ₪
או 35 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בשבעה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.11 ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

ד.
צו של"צ בהיקף 200 שעות אותן יבצע הנאשם על פי תוכנית שתוכן ע"י שירות המבחן ותוגש לאישור בית המשפט, ללא צורך בדיון נוסף.

ה.
צו פיקוח שירות מבחן למשך שנה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לשירות המבחן.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ט
אדר א תשע"א, 23/02/2011 במעמד הנוכחים.



עירית וינברג-נוטוביץ
, שופטת


החלטה

ניתן בזה צו עיכוב ביצוע גזר הדין ככל שהוא נוגע לתחילת ביצוע עבודות השל"צ וזאת עד להחלטה בערעור, באם יוגש.
במידה ולא יוגש ערעור תוך 45 יום מהיום, צו עיכוב הביצוע יתבטל.
אין בהחלטה זו כדי לעכב את גיבוש תוכנית השל"צ על ידי שירות המבחן.
המזכירות תשלח עותק החלטה זו לשירות המבחן.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ט
אדר א תשע"א, 23/02/2011 במעמד הנוכחים.



עירית וינברג-נוטוביץ
, שופטת

הוקלד על ידי: חדווה ינר







פ בית משפט שלום 8225-01/10 מדינת ישראל נ' רחמים פנחסוב, אליהו פנחסוב (פורסם ב-ֽ 23/02/2011)