פסקי דין על רשות שמורות הטבע - תביעות | פסקי דין על יוסף כנעאן | פסקי דין על יאסר כנעאן |

1406-04/09 פ     23/02/2011




פ 1406-04/09 רשות שמורות הטבע - תביעות נ' יוסף כנעאן, יאסר כנעאן




לך






בית משפט השלום בקריות

ת"פ 1406-04-09 רשות שמורות הטבע - תביעות
נ' כנעאן ואח'



23 פברואר 2011






בפני
כב' השופטת טל תדמור-זמיר


המאשימה
רשות שמורות הטבע - תביעות


נגד

הנאשמים
1.
יוסף כנעאן

2.
יאסר כנעאן

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה- עו"ד אלפורד
הנאשמים – נוכחים
ב"כ הנאשמים – עו"ד אבו ריש

<#3#>
הכרעת דין

בפתח הכרעה זו הריני להודיע כי החלטתי לזכות את נאשם 2 מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. את הנאשם 1 הרשעתי בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט בעבירה של החזקת חיית בר מוגנת, ממנה זוכה.

רקע ועובדות
כנגד הנאשמים, אב ובנו, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ציד חיית בר, ציד ללא רישיון ציד , ציד בהרעלה, והחזקת חיית בר מוגנת.

כעולה מעובדות האישום הראשון בכתב האישום, בתאריך 16.8.07,
סמוך לשעה 10:00, בטמרה, במקרקעין הידועים כגוש 18555 חלקה 7 המעובדים על ידי הנאשם 1 (להלן: "החלקה"), נמצאו 4 חצאי מיכלים שהכילו רעל מסוג מתומיל. מיכלי הפלסטיק הונחו על ידי הנאשמים בחלקה, קודם למועד זה, במטרה להרעיל חזירי בר. בחלקה נמצאו 4 חזירי בר מתים, אשר הורעלו על ידי הנאשמים. חזיר הבר הנו חיית בר מוגנת ולנאשמים לא היו רישיונות ציד ולא היה היתר למעשיהם.
כעולה מעובדות האישום השני בכתב האישום, בתאריך 31.8.07
, סמוך לשעה 16:00, נמצאו בחלקה פיתיונות של חלקי עופות שהכילו רעל מסוג מתומיל וכן שקית של לאנט (תכשיר הדברה אשר החומר הפעיל בו הוא מתומיל). הפיתיונות הונחו ע"י הנאשמים בחלקה במטרה להרעיל חזירי בר.

במועד מתן תגובתם לכתב האישום אישרו הנאשמים כי החלקה נמצאת בבעלותם ולא חלקו על הרעלת החזירים, אולם טענו כי לא הם שהרעילו אותם. לנוכח תגובתם נשמעו ראיות בתיק.

מטעם המאשימה העידו שני עדים, פקחים של רשות הטבע והגנים והוגשו 16 מסמכים.

מטעם ההגנה העידו הנאשמים.
בסיכומיה ביקשה המאשימה
לאמץ את עדויות עדי התביעה בהיותן אמינות, הגיוניות, סדורות ומשתלבות עם הממצאים שהוצגו בפני
בית המשפט ולקבוע כי התנהגות הנאשמים שכללה אמירות שקריות וניסיונות התחמקות ברורים ממתן תשובות לשאלות עליהן נשאלו מחזקת את ראיות התביעה ומהווה ראיה נסיבתית כשלעצמה.
כן טענה המאשימה כי הראיות הנסיבתיות אשר הוגשו לבית המשפט מובילות למסקנה אחת ויחידה לפיה הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, כאשר לדידה, גם אם ייקבע שהנאשם 2 סיפק לאביו את החומר לאנט 90, ולא עשה דבר נוסף מעבר לכך, יש בכך כדי להרשיעו בעבירת הציד.
ב"כ הנאשמים טען בסיכומיו
כי עדויות הנאשמים בבית המשפט היו עקביות והגיוניות והמאשימה מנגד, לא הביאה כל ראיה הסותרת את עדותם.
כן טען ב"כ הנאשמים כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הצליחה להוכיח מעל לספק סביר כי הנאשמים ביצעו העבירות המיוחסות להן, שכן לא הוכח כי הפגרים אותרו בתוך החלקה, מתי מתו בפועל ולא הוכח כי לנאשם 2 קשר כלשהו לחלקה.
יריעת המחלוקת והראיות הרלוונטיות
יריעת המחלוקת בתיק מצומצמת ונוגעת אך לשאלה – מי הניח את הרעל בחלקת הנאשמים.

אסקור את הראיות הנוגעות לשאלה האמורה.

ראיות המאשימה
ע"ת 1, שי קורן
(להלן: "קורן") העיד כי בסיור שערך בחלקה, ביום 16.8.07 מצא 4 פגרים של חזירי בר בריקבון מתקדם, ארבעה חצאי מיכלים מפוזרים בשטח שבתוכם נראית הרעלה ישנה, ושקית אריזה של חומר הדברה שנקרא לאנט 90. קורן תיאר את החלקה כחלקה מגודרת, נמצאת בתוך ואדי קטן, מוקפת בחורש טבעי ונטוע של קק"ל. בחלקה מטע זיתים צעיר ובין עצי הזית מקשת אבטיחים ומלונים, בהם ניתן היה לראות נזקים של חזירים, בעיקר לאבטיחים (דו"ח פעולה שערך קורן ביום 16.8.07 הוגש וסומן ת/3). קורן צילם תמונות של החלקה ושל הנזקים שנגרמו לאבטיחים (ת/1).

ביום 31.8.07 הגיע קורן פעם נוספת לחלקה. במועד זה גילה כי טרקטור חרש את המקשה של האבטיחים, וכן זיהה הרעלה טרייה בת מספר שעות או יום אחד לכל היותר, שבוצעה בדרך של הנחת מיכלי מים ובשר עם חומר לבן מפוזר בשטח. קורן נטל דגימות מהמים ואסף את החומרים (דו"ח הפעולה שערך קורן באותו יום הוגש וסומן ת/4).

ביום 3.9.07 ביצע קורן חיפוש בבית הנאשם 1 ומשזה לא נמצא בבית, הכניס בנו, הנאשם 2, את הפקחים והוביל אותם למחסן הרעלים. בחיפוש שנערך במחסן נמצאה שקית פתוחה של לאנט (דו"ח הפעולה של קורן המתייחס לאותו יום הוגש וסומן ת/6).

ע"ת 2, איל דרור,
(להלן: "דרור"), העיד כי ביום 3.9.07, בעת שביצע חיפוש בביתו של הנאשם 1, פגש בנאשם 2, אשר אמר לו כי הוא הפסיק להשתמש בחומר מסוג לאנט לפני כ- 4 שנים עקב כך שקיבל הרעלה משמוש בו.
בהמשך החיפוש במחסן נמצאה על מדף שקית לאנט שמכילה 100 ג'. לדבריו השקית הייתה פתוחה,
והייתה במצב חדש ולא מאובקת (דו"ח פעולה של דרור הוגש וסומן ת/9).

ראיות ההגנה
הנאשם 1
העיד כי הוא עובד בחקלאות כמעט 45 שנה ובאזור יש לבני המשפחה
4 חלקות. במהלך שנת 2007 היו לו שתי חלקות שמפרידה ביניהן דרך, ובהן עצי זית ומקשת אבטיחים. לדבריו הוא היחיד שמעבד אותן ומשגיח עליהן, למרות שהנאשם 2 הוא בעל חלק מהחלקות.
עוד העיד הנאשם 1 כי בין ה- 10 עד 20 ליולי קטף את כל האבטיחים הראויים למכירה ומאז לא הגיע לחלקה ומעולם לא ראה נזקים מחזירים בחלקות.
לעניין הציוד שנמצא במחסן ביתו העיד הנאשם 1 כי לנאשם 2 אין קשר אליו הואיל והוא עובד רחוק מהמחסן שלו ומחזיק את החומרים שלו במקום משלו.
אף שהפגין ידע לגבי השימוש בלאנט 90, הכחיש כי עשה שימוש בחומר זה בחלקה וטען כי אינו יודע מי הניח את הפיתיונות המורעלים וכלל לא ראה אותם ו/או את פגרי החזירים בחלקתו.
הנאשם 2
העיד כי הוא עובד כחקלאי משך כ- 20 שנה, וכי אין לו קשר לעבודה של הנאשם 1 אשר עובד בנפרד בחלקות שלו.
לחלקה מושא כתב האישום הגיע הנאשם 2 פעם אחת לפני 4 שנים כשנטעו את השתילים. מאז לא הגיע לחלקה. הנאשם 2 לא ראה חזירי בר בחלקות שלו.
הנאשם 2 העיד כי הוא עושה לעתים שימוש במחסן שנמצא בבית הנאשם 1 לצורך אחסנת סחורה שמגיעה אליו באמצעות ספקים עד להעברתה למחסן שלו בשדות. הנאשם 2 השתמש בעבר
בחומר לאנט 90 אך לא בשנים האחרונות והוא לא הזמין את החומר שנמצא במחסן.
דיון
סע' 13 לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 (להלן: "החוק"), קובע:
"נמצאו בחזקתו של אדם, ברשותו, או בכלי הרכב שבבעלותו או בחזקתו ציד או חיית בר מוגנת, עליו הראיה שהוא מחזיק בה כדין"
(ההדגשות שלי – ט.ת.ז.)
.

סעיף זה נקבע במקורו בשל הקושי הראיתי להוכיח את עבירת הצידה שלא באמצעות ראיות נסיבתיות. ראה לעניין זה הסבר בהצעת חוק להגנת חיית הבר, תשי"ד 1954 (הצ"ח 200, כ"ד באדר ב' תשי"ד 29.3.54):
"מחמת אופיין של העבירות לפי החוק המוצע והקושי שבגילוין או בהשגת הוכחות על ביצוען קובע החוק הנחה משפטית, שלפיה אם נמצאו ציד או חיית בר מוגנת בחזקת אדם ולאדם זה לא ניתן רישיון או היתר לצודם רואים את המחזיק בהם כאילו צד אותם ללא רישיון או היתר אם לא הוכיח היפוכו של דבר".

ואכן לרוב בעבירות צידה, כמו גם במקרה שלפני, לא קיימות ראיות ישירות המצביעות על כך שהנאשמים עברו את העבירות ובית המשפט נדרש להכריע בתיק לצד החזקה הקבועה בסע' 13 לחוק, על סמך ראיות נסיבתיות בלבד.

הלכה היא, כי ניתן להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות כשהמבחן לכך הוא מבחן השכל הישר וכפי שנקבע:
"יש לבחון אם לאור מהותן של הראיות ומשקלן המצטבר, לאור הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלו, וכן לאור היפותזה סבירה אחרת... אם יש מקום להסקת מסקנה חד משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם" (ע"פ 3792/01
פדידה נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 25.3.02))(ההדגשות אינן במקור).

כן ראה ע"פ (חיפה)2814/07 אבו קמיר נ' מ.י. (ניתן ביום 10.4.08) בו נאמר:


"...כך גם נפסק שלא נדרש שכל אחת מן הראיות בפני
עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו, תצבענה על הנאשם ברמה הנדרשת בפלילים כמבצע העבירה".

עיון בכלל הראיות והעדויות שהונחו בפני
מעלה את העובדות הבאות:
-
הפגרים של חזירי הבר נמצאו בתוך החלקה המצויה בבעלות הנאשם 1-
לעניין זה ראה עדות קורן בעמ' 5 לפרוט' בש' 13-15, בעמ' 6 לפרוט' בש' 1-2 וכן ת/3.
עדותו של קורן לא נסתרה והוא כלל לא נחקר על ידי ב"כ הנאשמים אודות עובדה זו.
על כן- אני דוחה את טענת הנאשמים שבאה אך בסיכומיהם לפיה לא הוכח שהפגרים נמצאו בתוך שטחם של הנאשמים.
למעלה מן הצורך אציין כי מצאתי את עדותו של קורן מהימנה, כנה, אמינה ונטולת פניות (בניגוד להתרשמותי מגרסת הנאשמים אליה אתייחס בהמשך).
-
החלקה עובדה על ידי הנאשם 1 באופן בלעדי
-
כבר בהודעתו ת/8 מסר הנאשם כי הוא זה שמעבד את החלקה (ש' 3-6).
גם בעדותו חזר הנאשם 1 על עובדה זו באומרו:
"הבן שלי, הנאשם 2, הוא בעל חלק מהחלקות אבל היחיד שמעבד אותם ומשגיח עליהם זה אני" (עמ' 14 לפרוט' בש' 24-26).
-
החלקה מגודרת (למצער, ברובה המכריע) ומוקפת בחורש טבעי
-
קורן העיד כי - "החלקה גדולה, מגודרת. נטועה במטע זיתים צעיר. נמצאת בתוך ואדי קטן, מוקפת חורש טבעי ונטוע של קק"ל" (עמ' 6 לפרוט' בש' 3-4, עמ' 5 לפרוט' בש' 16 ועמ' 6 לפרוט' בש' 29). קורן לא נחקר בחקירה נגדית בעניין זה.
חיזוק לעדות קורן נמצא בתמונות של החלקה בהן ניתן להבחין בגדרות ובשער (ת/1).
גם הנאשם 1 עצמו אישור עובדה זו בהודעתו: "החלקה היתה מגודרת ורק השער נעלם בפעם האחרונה שהייתי שם" (ראה ת/8 בש' 8 וכן בש' 25-27).
-
לא נמצאו פגרים ו/או עדויות נוספות לרעל מסביב לחלקה
–
מדו"ח הפעולה של קורן (ת/3) עולה כי קורן סרק השטח גם מחוץ לחלקה מכל הכיוונים אך לא מצא פגרים נוספים או עדויות נוספות לרעל. קורן לא נחקר גם בעניין זה בחקירה נגדית, ומכאן שעובדה זו אינה שנויה במחלוקת.
-
ביום 16.8.07
נמצאו בתוך החלקה שקית ריקה של לאנט 90 חומר הדברה המכיל רעל מסוג

methomyl
, וכן חצאי מיכלים, בהם אותר רעל מסוג

methomyl
(ראה: ת/4, ת/14 ו-ת/15, מס' תעודה
a00001567
) וביום 31.8.07 נמצאו בתוך החלקה חצאי מיכלים ובתוכם חלקי עופות, החשודים כפיתיון, בהם אותר רעל מסוג

methomyl
(ראה ת/15 מס' תעודה
a00001718
).
-
ביום 3.9.07 נמצאה במחסן של הנאשם 1 שקית פתוחה המכילה את החומר לאנט 90
-
ראה: עדות דרור בעמ' 8 לפרוט' בש' 1-2 וש' 22-23
ועדות קורן בעמ' 6 לפרוט' בש' 21-23 ובעמ' 7 לפרוט' בש' 1-3, וכן דו"חות פעולה ת/6, ת/9 ו-ת/10 ותוצאות בדיקות טוקסיקולוגיות - ת/15, מס' תעודה
a00001717
בצירוף תעודת עובד ציבור ת/7.
-
הנאשמים אישרו כי החזירים שנמצאו בחלקה הורעלו-
ראה בעמ' 3 לפרוט' בש' 19-21. יצוין כי בנסיבות אלו לא ברורה טענת ב"כ הנאשמים כאילו קיים מחדל חקירה בכך שלא הוכח כי החזירים הורעלו.
-
בחלקה נמצאו נזקים שנגרמו על ידי חזירי בר
- ראה ת/3, עדות קורן בעמ' 5 לפרוט' בש' 16-17
וכן תמונות של הנזקים באבטיחים – ת/1. קורן לא נחקר בחקירה נגדית אודות הנזקים שראה והנאשם 1 לא נתן הסבר ממשי לתמונות ולטענות שהונחו בפני
ו. תחת זאת טען באופן סתמי כי לא ראה את הנזקים הנטענים ולכן אינו יכול לאשר או להזים את הטענות של קורן (ראה עמ' 17 לפרוט' בש' 1-5 ובעמ' 18 לפרוט' בש' 18-23).
-
לנאשם 1 יש ידע וניסיון בשימוש בחומר לאנט-

ראה עדותו בעמ' 14 לפרוט' בש' 19-23.
-
לנאשם 1 לא היה רישיון ציד תקף בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו- ראה תעודת עובד ציבור – ת/16.
-
חזירי הבר הנם חיות בר מוגנות – ראה הוראות סע' 1 לחוק ותקנות 1 ו-2 לתקנות להגנת חיית הבר התשל"ו – 1976.

העובדות שפורטו לעיל יוצרות מארג של ראיות נסיבתיות אשר לדידה של המאשימה מצביעות על הנאשמים כמי שהרעילו שלא כדין את חזירי הבר.

נבחן עתה את גרסת הנאשמים:

נאשם 1
בהודעתו ת/8
, טען נאשם 1 כי יתכן שבדואים שמקנאים בו על שימוש בחלקה וכועסים על גידורה הניחו את הרעל בחלקתו (ש' 25-27).
בעדותו
בבית המשפט זנח הנאשם 1 טענה זו וכשנשאל מי הניח את הפיתיונות המורעלים בחלקתו, ענה: "אם הייתי רואה הייתי נותן הסבר אבל לא ראיתי ואני לא יודע איפה צולמו התמונות ...". (עמ' 16 לפרוט', ש' 29-30).
בהקשר זה יש לציין כי ביום 7.4.10 הגישו הנאשמים בקשה לצירוף ראיות בטענה שהנאשם 2 גילה, שבוע קודם לכן, שמישהו הניח מתקני מים בכמה חלקות ליד החלקה שלו וכי יש סיכוי שאחד השכנים או המתחרים בחקלאות הניח מתקנים אלו ליד החלקות. דא עקא - שהראיות לא צורפו בפועל והנאשמים אף לא העידו אודות עניין זה בעדותם הראשית.

הנאשם 1
העיד בבית המשפט כי לא היה בחלקה מאז חודש יולי ולכן לא ראה את הנזקים שנגרמו לכאורה על ידי החזירים (ראה עמ' 18 לפרוט בש' 18). ברם, תשובה זו אינה מתיישבת עם דבריו בת/8, לפיהם היה בחלקה בפעם האחרונה שחרש את מקשת האבטיחים, כחמישה ימים לפני הביקור שערכו הפקחים במחסן שלו (ראה בש' 9-12). הביקור במחסן של הנאשם 1 נערך כאמור ביום 3.9.07, קרי, הנאשם 1, לגרסתו, חרש את המקשה בסוף חודש אוגוסט 2007.
גרסה זו מתיישבת ומחזקת את עדותו של קורן כי בין ה-16.8.07 ל- 31.8.07 הבחין כי טרקטור חרש את המקשה וכי הבחין בהרעלה טריה כבת יום אחד לכל היותר (עמ' 6 לפרוט' בש' 13-16 וכן ת/4).

זאת ועוד, בעדותו טען הנאשם 1, כי קטף את האבטיחים בתאריכים 10 עד ה-20 ליולי (עמ' 14 לפרוט' בש' 15-16). גם בכך יש לחזק את עדותו של קורן לפיה ביום 16.8.07 איתר בחלקת הנאשם 1 מיכלים המעידים על הרעלה ישנה ופגרי החזירים היו בני כ-3 שבועות (עמ' 5 לפרוט' בש' 14-15 ובעמ' 7 לפרוט' בש' 13-14). מעדות זו גם עולה כי, בניגוד לטענות הנאשמים בסיכומיהם, קיים קשר בין מועד ההרעלה הראשונה שאותרה לתקופת הקטיף הראשון.

לא זו אף זו- מעדות הנאשם 1 עולה כי: "שתילי אבטיחים אחרי שקוטפים אותם, מוציאים יבול שני קטן.." (עמ' 18 לפרוט' בש' 22-23). קרי, לנאשם 1 היה אינטרס לפזר רעל גם לאחר הקטיף הראשון, וזאת בניגוד לטענת הנאשמים בסיכומיהם.

לנוכח האמור, תמוהה טענת הנאשם 1 כי לא ראה את הפגרים בחלקתו ולא הריח את ביאושם (ת/8 בש' 10-14 ובש' 32-33) שהרי ברי כי ביקר בחלקה עובר למועדים הרלוונטיים לכתב האישום ובחלק מהמועדים עצמם.
כשעומת הנאשם 1 עם התמונות ת/1 לא יכול היה ליתן הסבר לנזקים שנגרמו לאבטיחים בחלקתו, נזקים בהם, לדבריו, לא הבחין (ראה עמ' 18 לפרוט' בש' 18-23).

מכל המקובץ עולה כי לא רק שהנאשם 1 לא הרים את נטל הראיה, המוטל עליו מכח סע' 13 לחוק להוכיח כי הוא החזיק בפגרי החזירים שנמצאו בחלקתו כדין, אלא שמכלול העדויות והראיות הנסיבתיות שנסקרו לעיל, המחזקות זו את זו ומשתלבות זו בזו, מקימות מסקנה הגיונית אחת ויחידה- כי הנאשם 1 הוא זה שפיזר את הרעל בחלקתו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום מתוך מטרה להרעיל חזירי בר שנכנסו לחלקתו ופגעו ביבולו.

כעולה מההלכה הפסוקה, די בכך שפעולות ההכנה שבוצעו הן חלק מסדרה של פעולות אשר לולא הופרעו, היו מקימות את היסוד העובדתי הנדרש בכדי להרשיע בעבירת הצידה (ראה למשל ברע"פ 1161/04 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.4.05), עפ"א (נצ') 179/09 בן זאכי עיסא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.9.09) וכן ע"פ 9511/01 קונסטנט קובקוב נ' מדינת ישראל פ"ד נו (2) 687 (2002)). משכך- גם אם לא הוכח כי מעשי הנאשם 1 גרמו למות החזירים בפועל, מעשיו עולים כדי עבירת הצידה בהרעלה.

נאשם מס' 2
הנאשם 2 טען כי הוא לא היה בחלקה מזה כ-4 שנים (ר' עמ' 17 לפרוט' בש' 12-13 ובש' 25-19 וכן בעמ' 18 בש' 12 ו-15). טענה זו לא נסתרה על ידי המאשימה.

זאת ועוד, הנאשם 1 מחזק גרסת הנאשם 2, שכן הנאשם 1 העיד כי הוא זה שמעבד באופן שוטף את החלקה ואחראי לה (ראה ת/8 בש' 3-6, וכן עמ' 14 לפרוט' בש' 24-26).

גם בכתב האישום עצמו נכתב ברחל בתך הקטנה כי החלקה מעובדת על ידי הנאשם 1 (סע' א1 לכתב האישום).

אין לדידי בעובדה כי הנאשם 2 הנו בעלים משותף של החלקה (ככל הנראה, אף עם בנים נוספים של הנאשם 2) ו/או בעובדה כי הנאשם 2 עושה שימוש במחסן הרעלים שבבית הנאשם 1, בו נמצא החומר מסוג לאנט (שמשמש גם להדברת מזיקים כדין), בכדי להרשיעו בעבירה של ציד ו/או הרעלה שלא כדין, מקום בו כלל לא הוכח כי הנאשם 2 היה בחלקה או סיפק את החומר לנאשם 1 בכלל ו/או במטרה להרעיל חיית בר מוגנת בפרט.

ויובהר- לא נעלמה מעיני העובדה כי עדות הנאשם 2 אינה חפה מסתירות, הן לעניין השימוש בחומר מסוג לאנט והן לעניין הנגישות שלו למחסן הרעלים, אולם, אני סבורה כי אין בסתירות אלו כדי להביא להרשעתו בעבירת הצידה.

נטל השכנוע במשפט הפלילי מוטל על התביעה. היא הנושאת בעול הוכחת האשמה, ואין היא יוצאת ידי חובתה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כדי להוכיח את כל יסודות העבירה מושא האישום, במידה הנדרשת וכלל הוא, ששקרי הנאשמים כשלעצמם, אינם מהווים ראיה, מקום שזו חסרה בראיות מאשימה. ראה לעניין זה, י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון, דיון בראי הפסיקה מהדורת תשס"ד בעמ' 266:
"... ולבסוף שקרים של נאשם, יהא טיבם אשר יהא – לעולם לא יגיעו לדרגה של ראיה עיקרית, וכוחם – לעולם כוחה של ראיה מתווספת לראיה עיקרית".
(כן ראה עפ"א (נצ') 179/09 בן זאכי עיסא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.9.09)).

החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסע' 8(א)(3) לחוק
המאשימה ייחסה לנאשמים עבירה של החזקת חיית בר מוגנת בנוסף לעבירות הציד וזאת בהתייחס להימצאות פגרי החזירים בחלקות הנאשמים.

עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי בתי המשפט נוטים להרשיע אדם בעבירה הקבועה בסע' 8(א) (3) לחוק בכל מקרה של צידה כאשר הפגר נמצא ברשות הנאשמים.
ספק בעיני אם לכך נתכוון המחוקק בחוקקו את הסעיף הנ"ל, ואנמק.

בית המשפט, בבואו לפרש דבר חקיקה מונחה לפנות ללשון החוק ולברור תכליתו (ראה ספרו של א. ברק פרשנות במשפט כרך שני עמ' 717). בענייננו, בנוסח המקורי של החוק לא נכלל סעיף 8(א)(3)- וסעיף 8, בנוסחו דאז קבע:

"(א) לא יסחר אדם בחיית בר, או בחלק ממנה, אלא ברישיון מסחר בחיית בר.

(ב)
מי שאינו בעל רישיון מסחר בחיית בר לא ימכור חיית בר אלא לבעל רישיון כזה".
(חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955, ס"ח 170, כ"ו בטבת תשט"ו 20.1.55).

ללמד כי מטרת הסעיף המקורית היתה מלכתחילה למנוע מסחר בחיית בר שלא כדין.

בשנת 1990 תוקן סעיף 8, לנוסחו הנוכחי, בתיקון מס' 2, והוא מנוסח כדלקמן:

"מסחר, החזקה והעברה של חיית בר
(א)
(1)
לא יסחר אדם בחיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר סחר כללי או מיוחד;
(2)
לא יעביר אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר העברה כללי או מיוחד;
(3)
לא יחזיק אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר החזקה כללי או מיוחד, או אם באה לידיו מבעל היתר סחר כללי או מיוחד או היתר העברה כללי או מיוחד, או אם הנו מחזיק כדין כאמור בסעיף קטן (ב).
(ב)
מי שהחזיק כדין בחיית בר לפני יום תחילתו של חוק זה והמשיך להחזיקה, או מי שקיבלה ממנו שלא בתמורה - יהא מחזיק כדין, ומי שקיבל חיית בר שלא בתמורה ממחזיק כדין על פי סעיף קטן זה - יהא מחזיק כדין.
(ג)
תהא זו הגנה טובה למי שהחזיק, העביר או סחר בחלק מחיית בר אם לא ידע כי בידיו חלק של חיית בר".

בהצעת החוק לתיקון מס' 2 נכתב:
"בנוסח המוצע יש שלושה היתרים שונים- היתר סחר, היתר העברה והיתר החזקה. סעיף קטן (ב) מעניק פטור מחובת היתר החזקה למחזיק בחיית בר שהוחזקה כדין לפני כניסתו של החוק המתקן לתוקף וזאת כיוון שאיסור ההחזקה וחובת היתר ההחזקה אינם מצויים בחוק הקיים.
סעיף קטן
(ג) מקנה הגנה למי שהחזיק, העביר או סחר בחלק מחיית בר בלא שידע או צריך היה לדעת כי בידיו חלק מחיית בר, וזאת בהתאם לאמנה הבינלאומית".
(הצ"ח 1943, כ"ח בתמוז התשמ"ט 31.7.1989).

מדברי הכנסת, שליוו את שלוש הקריאות של התיקון עולה כי הצעת החוק, שעיקרה הרחבת ההגדרה של חיית הבר, באה בכדי להביא להתאמה בין החוק הבינלאומי, המחייב את המדינה לבין החקיקה הפנימית וזאת נוכח כניסתה לתוקף במדינת ישראל של האמנה בדבר סחר בין לאומי במינים של חיית בר וצמחיית בר הנתונים בסכנה (להלן: "האמנה", ראה דברי הכנסת ה-12, ישיבה 94, מיום 1.8.89 וכן ישיבה 204 מיום 24.7.90).
האמנה כוננה על רקע הפיכת הסחר הבין-לאומי בחיות ובצמחי בר לגורם מרכזי בצמצום המשמעותי במספר ובמגוון מיני חיות וצמחים אשר הביאה לחשש גלובלי בנוגע לקיומם של מספר מינים. מטרת האמנה הנה איסור על סחר בזנים המצוינים ברשימת החיות והצמחים בסכנת הכחדה, וקיום פיקוח וניטור קפדניים על זנים המתקרבים לסכנת הכחדה. ישראל אשררה את האמנה במרס 1979 והיא בתוקף בארץ מ-1980. (ראה האתר של המשרד להגנת הסביבה:
http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enpage=blankpage&endisplay=view&endispwhat=object&endispwho=articals^l265&enzone=convention_nature
).
בנסיבות, ואף שלא מצאתי בפסיקה ו/או בדברי הצעת החוק ו/או בדברי הכנסת תשובה חד משמעית לשאלה- הרי שלאחר ניתוח החוק, על גלגוליו השונים, קריאתו בקריאה כוללת של מכלול סעיפיו וכן לאור תכלית החקיקה המונחת ביסודו כפי שהיא עולה מדברי הכנסת, קיים ספק גדול בעיני באם המחוקק, בחוקקו את סעיף 8(א)(3) הנ"ל נתכוון להחילו גם על אדם שבחצריו נמצא פגר של חיית בר אשר הורעל על ידו. נראה לי הגיוני וסביר יותר כי כוונת המחוקק בחוקקו את הסעיף הנ"ל
הייתה להחזקת חיית בר חיה או אף מתה, כשמטרת ההחזקה היא לצורכי מסחר או שימוש (כגון תצוגה ו/או מאכל וכד') ולא כאשר ההחזקה היא נלווית למעשה עבירה של ציד בהרעלה- והרי לשם כך נחקקו סעיפים 2 ו-5 לחוק.

סופו של דבר
אני מרשיעה את הנאשם 1 בשתי עבירות של ציד חיית בר בניגוד להוראות סע' 2 ו-14 (ב) לחוק, בשתי עבירות של ציד ללא רשיון ציד בניגוד להוראות סע' 2 ו-14 (ב) לחוק ובשתי עבירות של ציד בשיטות אסורות, בניגוד לסע' 5 (2) ו- 14 (א) לחוק.

אני מזכה אני את נאשם 1 מהעבירה של החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסע' 8(א)(3) לחוק ואת הנאשם 2 אני מזכה מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.


<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט
אדר א תשע"א, 23/02/2011 במעמד הנוכחים.



טל תדמור-זמיר
, שופטת


גזר דין לנאשם 1

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ציד חיית בר מוגנת, ציד ללא רשיון ציד וציד בהרעלה בגין שני ארועים, האחד מיום 16.8.07 והשני מיום 31.8.07 כאשר בכל אחד מהארועים הניח הנאשם מיכלים ובהם רעל מסוג מתומיל או פתיונות שהכילו רעל כאמור ובמקרה הראשון אף נמצאו בחלקתו 4 פגרי חזירי בר שהורעלו על ידו.

במסגרת הטעונים לעונש הפנתה התובעת לחומרת העבירות בן הורשע הנאשם, לתוצאה הקשה שנגרמה כתוצאה מבצוען ולסכנה הפוטנציאלית הטמונה בהרעלה המשנית.

התובעת טענה שיש למגר את התופעה של חקלאים המשתמשים ברעל לצורך הגנה על חלקותיהם מפני חיות בר וביקשה להטיל קנסות משמעותיים, לרבות התחייבויות משמעותיות על מנת לתרום למיגור התופעה.

התובעת הגישה פסיקה לתמוך טיעוניה.
ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות למצבו הכלכלי, טען כי מעולם לא היה מעורב בפלילים וביקש בהתחשב בעובדה כי ההרשעה התבססה על ראיות נסיבתיות, שלא להטיל עליו קנס כלל, או לחלופין להטיל קנס מינימלי.

נסיבות ועובדות המקרים פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין ולכן לא אחזור על הפרוט ואומר אך זאת:

עבירות הציד ובמיוחד עבירות הציד בהרעלה הינן עבירות חמורות שיש להן השלכות קשות על האזון הטבעי ועל הסביבה בכלל.
הרעלה גורמת סבל וייסורים לבעל החיים המורעל וההשלכות הקשות מגיעות גם לבעלי חיים נוספים ואף לבני האדם.

במקרה דנן לא דובר בפעולה חד פעמית אלא בפעולה שחזרה על עצמה כפי שעלה מהעדויות שהובאו בפני
.

בהתחשב בכל אלה ובטעוני הצדדים לעונש, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.
קנס בסך -.8,000 ₪ או 80 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 16 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 23.3.11.

היה והקנס או שעור משעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרתו לפרעון מיידי.

2.
התחייבות בסך -.5,000 ₪ להמנע מבצוע אחת העבירות בן הורשע משך שנתיים.

לא יחתום – ייאסר ל- 30 יום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
<#6#>

ניתן והודע היום י"ט
אדר א תשע"א, 23/02/2011 במעמד הנוכחים.



טל תדמור-זמיר
, שופטת

הוקלד על ידי: מואטי סיגל







פ בית משפט שלום 1406-04/09 רשות שמורות הטבע - תביעות נ' יוסף כנעאן, יאסר כנעאן (פורסם ב-ֽ 23/02/2011)