פסקי דין על יעל ענת גיל |

8806-02/11 בפמ     02/03/2011




בפמ 8806-02/11 יעל ענת גיל נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בפ"מ 8806-02-11 יעל ענת גיל
נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופט
אלי אנושי


מבקשים

יעל ענת גיל


נגד


משיבים

מדינת ישראל



החלטה

בפני
בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 23.02.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה בדרגת רב פקד על השבתה מנהלית של רכב המבקשת למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצעה בתה של המבקשת, ההשבתה החלה ביום 27.02.11.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהגת, כאמור בתה של המבקשת, נעצרה על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול וזאת לאחר שחשדו באופן נהיגתה, היא כשלה בבדיקת נשיפון, הובלה לבדיקת ינשוף לה הסכימה, זאת תוך הקפדה על הדרישות המקדימות לבדיקה ואכן בגופה נמדדה כמות אלכוהול גבוהה, ברמה של 680 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.
אשר על כן, לא אדרש עוד לנושא הראיות לכאורה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
"
(ב)
1.
הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.
2.
מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
"
עפ"י ס' 57ב(ג):
"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."
טענתה של המבקשת כי היא הורתה לבתה באופן ברור וחד משמעי כי אסור עליה לשתות ולנהוג, אין בה לטעמי כדי לטעון כי המבקשת עשתה "כל שביכולתה למנוע את העבירה".

סבורני, כי למען מתן משקל משמעותי לטענה היה מקום, לכל הפחות, לנקוט בפעולות מינימאליות מוכחות, כגון החתמה על מסמך המורה לנהגת כי עליה למנע מנהיגה לאחר שתית אלכוהול, או להימנע כל עבירה חמורה אחרת, ציון סנקציה על חריגה מההוראות, הבטחת נהג תורן ועוד. מעבר לכך, האזהרה מצד המבקשת הנה חד צדדית והיה צורך שגם הנהגת עצמה הייתה מאשרת את דברי אימה כי הוזהרה בדבר.

לטעמו של בית המשפט ללא נקיטת פעולה מינימאלית מוכחת, טרם ביצוע העבירה המיוחסת לנהגת, הרי שלא הצליחה המבקשת להרים נטל ההוכחה הגבוה המוטל עליה ולהוכיח, כי עשתה כל שביכולתה למנוע מהנהג לעבור העבירה.

לטעמי, המבקשת שטענה כי מערכת היחסים שלה עם בתה מעולה, הייתה אמורה לדעת מה רמת הציות להוראותיה. האפשרות כי תשתה אלכוהול ותנהג, היא אפשרות מצערת שיש להביאה בחשבון. אם לא צייתה הבת לאימה, הרי אין למבקשת אלא להלין על עצמה, על כך שאפשרה לבתה לנהוג באופן שכזה ולסכן את עוברי הדרך.

שקלתי היטב את טעוני המבקשת שיגרמו לה ולפרנסתה כעורכת דין, קשיים רבים בניהול אורח חייה בעקבות השבתת הרכב, שקלתי גם טענותיה לעניין מצבה הרפואי. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקשת בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

עוד אציין, כי כיוון שהנהגת בפועל הנה בתה של המבקשת ומתמחה במשרדה, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקשת משמעותה – השבת הרכב לקרבת עוברת העבירה עצמה ובכך בבחינת שימת מכשול בפני
מי שעלולה להיכשל בו.
לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.
מתוך תקווה שבתה של המבקשת למדה או תילמד את שיעורה, הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק
.
המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים
.
המזכירות תשיב חומר החקירה לידי המשיבה, תוך ציון בכתב למי נמסר התיק.


ניתנה היום, כ"ו
אדר א תשע"א, 02 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.








בפמ בית משפט לתעבורה 8806-02/11 יעל ענת גיל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 02/03/2011)