פסקי דין על שושנה בנרף | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על שחר צוקרמן |

25705-10/10 תק     23/03/2011




תק 25705-10/10 שושנה בנרף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, שחר צוקרמן




4



st1\:*{behavior: }
4

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



23 מרץ 2011

ת"ק 25705-10-10 בנרף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק

התובעת
שושנה בנרף


נגד

הנתבעים
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. שחר צוקרמן




פסק דין



1.
א.
התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים בה ניזוק רכבה על ידי רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

מהמסמכים שצרפה התובעת לתיק בית המשפט עולה, שהנזק שנגרם לתובעת בגין אירוע זה הגיע לסך של 3,257 ₪, הכולל בחובו
:
נזק לרכב בסך של 2,267 ₪ (כולל מע"מ) ,שכ"ט שמאי בסך של 697 ₪ וירידת ערך בסך של 293 ₪.

מאחר והנתבעים הודו באחריותם, הסכימו לשלם לתובעת הסכום, שאינו שנוי במחלוקת בסך של 1,458 ₪ ולכן תובעת התובעת בתיק זה לחייב את הנתבעים לשלם לה את יתרת הסכום שקוזזה על ידם ללא הצדקה בסך של 1,799 ₪.

התובעת צרפה לסכום זה גם הוצאות משפט בסך של 400 ₪ וכך הגיע סכום התביעה לסך של 2,199 ₪.


ב.
הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") טוענת
בכתב ההגנה, שלא כל הנזק הנטען בכתב התביעה נגרם כתוצאה מהתאונה, נשוא תיק זה, שכן, הפרש הגבהים בין שני הרכבים לא מאפשר פגיעה וגרימת נזק במקומות הנטענים על ידי התובעת.

לעניין ירידת הערך, טוענת הנתבעת, שרכב התובעת הינו משנת ייצור 1999 ולכן אין התובעת זכאית לפיצוי בגין ירידת הערך.

2.
התובעת, למעשה, חזרה על טענותיה בכתב התביעה והיא כלל לא הבינה מדוע היה על הנתבעת לקזז לה הסכומים שקוזזו, משום שהיא עצמה לא קבעה את הסכומים, אלא איש מקצוע, שהינו שמאי.

נציג הנתבעת, ניסה לשכנע את בית המשפט, שכל הקיזוזים בדין קוזזו ולתמיכת טענותיו, חזר נציג הנתבעת על הטענות שהועלו בכתב ההגנה.

נציג הנתבעת גם הגיש דו"ח שמאי מטעמו על מנת להציג בפני
בית המשפט את הערכתו, השונה מזו של השמאי מטעם התובעת.

3.
לאחר ששקלתי את עובדות המקרה ואת טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את תביעת התובעת, באופן חלקי – זאת מן הנימוקים הבאים
:


א.
בסעיף 6 לכתב ההגנה טוענת הנתבעת, שרכב התובעת נבדק ביום 15.6.10 כאשר האירוע עצמו אירע ביום 31.5.10 – דבר המנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים בכתב התביעה.

אם הדגש הושם על יום הבדיקה, השולל את הקשר הסיבתי בין האירוע ובין הנזקים, מדוע בכל זאת, החליטה הנתבעת לפצות את התובעת בסכום שאינו שנוי במחלוקת? הרי הנתבעת טוענת להיעדר קשר סיבתי בין כל הנזקים ובין יום האירוע – לאור העובדה שהרכב נבדק למעלה משבועיים מיום האירוע.

מכל מקום, התובעת הסבירה בעדותה בבית המשפט מה גרם לעיכוב הבדיקה והתיקון (עמ' 1 לפ', ש' 17-19).


ב.
השמאי מטעם התובעת קבע שכר טרחתו לסך של 697 ₪ (כולל מע"מ) ומסכום זה החליטה הנתבעת לקזז את הסך של 247 ₪.

לא מצאתי שהייתה סיבה כלשהי לקיזוז סכום זה דווקא וגם לא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע הסכום של 697 ₪ שקבע השמאי הוא סכום כה מוגזם עד כי היה צורך לקזז הסכום שקוזז.

השמאי מטעם הנתבעת, גם הוא כלל לא מתייחס לחוות דעתו בדבר גובה הסכום שקיבל השמאי מטעם התובעת (ראה חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת – נ/1).

בטופס "כתב קבלה ושחרור" צוין שתשלום שכ"ט שמאי המבוקש על התובעת נבחן על ידי הנתבעת והוא נמצא גבוה מהמקובל וזאת בהתחשב, בין היתר, במורכבות הבדיקה".

הקביעה הנ"ל היא קביעת סתמית ומכל מקום, נציג הנתבעת לא שכנע את בית המשפט ולא הוכיח, מדוע שכ"ט של 697 ₪ הוא כה חריג עד כי יש לקזז ממנו סך של 247 ₪.

לכן, אני מקבל את תביעת התובעת בגין פריט נזק זה.



ג.
כמו כן, לא מצאתי סיבה או הסבר כלשהו מטעם נציג הנתבעת מדוע קוזזו הסכומים של 35 ₪ עבור עבודות חשמל וסך של 64 ₪ עבור תפסים וחומרי עזר.

לא רק הסבר משכנע לא הביא נציג הנתבעת, אלא שגם חוות הדעת של השמאי מטעמה כלל לא מתייחסת לפריטים אלו ואין בה כל הסבר מדוע שלא לשלם סכומים אלה לתובעת.

כמו כן, לא מצאתי הצדקה לקיזוז הסכום של 580 ₪ עבור עבודות צבע. נציג הנתבעת לא נתן הסבר משכנע מדוע היה צורך לקזז סכום זה ובעניין זה עלי גם להוסיף, שהשמאי מטעם הנתבעת כלל לא מתייחס לפריט זה.

על כן, אני מחליט שיש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת גם סכומים אלה.


ד.
שונה המצב לגבי הסכום הנתבע על ידי התובעת בגין ירידת ערך, שנקבעה על ידי השמאי מטעמה לסך של 293 ₪ ובעניין זה, מקבל אנוכי את עמדת נציג הנתבעת, שאין מקום לשלם לתובעת הסכום בגין פריט נזק זה – זאת מהטעמים הבאים:


א)
רכב התובעת הוא משנת ייצור 1999 ואני מקבל טענת נציג הנתבעת, שגילו של הרכב משנת הייצור (1999) ועד קרות התאונה (2010) אינו מצדיק הענקת ירידת ערך.


ב)
לעניין ירידת הערך מעניין להתייחס למספר נקודות שציין השמאי מטעם התובעת בדו"ח שהכין:

ראשית, השמאי ציין, שהתחשיב מבוסס על ההנחה כי תיקון הרכב בוצע באופן מלא עפ"י דו"ח השמאי ורמה מקצועית טובה המצויה בלעדית באחריות המוסך". ומומלץ לבדוק את הרכב במכון לבדיקת רכב לקניה. לא מצאתי שהרכב נבדק, כאמור ולכן לא נתקיימה אותה הנחה שהניח השמאי.

שנית, בקביעת אחוז ירידת הערך, לא לקח השמאי בחשבון את ההתייחסות להיבטים פסיכולוגיים של קונה פוטנציאלי, ערכו הריאלי של הרכב, סחירותו ועוד אלמנטים אותם מציין השמאי ואם כן, קביעת אחוז ירידת הערך תלויה עדיין בגורמים שהשמאי לא לקח אותם בחשבון (ראה בחוו"ד של השמאי מטעם התובעת שצורף לכתב התביעה).


ה.
הנתבעת שילמה לתובעת עבור עבודות פחחות סך של 300 ₪ - בהתאם להערכת השמאי מטעמה, בעוד שהשמאי מטעם התובעת העריך עבודות הפחחות לסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ.

כמו כן החליטה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 569 ₪ עבור תיקון הפגוש – סכום אותו העריכו שני השמאים.

המחלוקת בעניין זה היא, האם הייתה לנתבעת הצדקה לקזז מסכום עבודות הפחחות את הסך של 580 ₪ (כולל מע"מ).

לאחר שעיינתי עיין היטב במסמכים שצרפה התובעת לכתב התביעה ובחווות הדעת של השמאי מטעם התובעת ובחוות דעת של שמאי הנתבעת, מקבל אנוכי את עמדת נציג הנתבעת ואת הקביעה אותה קבע השמאי מטעם הנתבעת בכל הקשור לסכום הנוגע לעבודות פחחות ואני מחליט שלא לקבל את תביעת התובעת בפריט השלמת הנזק בסך של 580 ₪ המתייחס לעבודות הפחחות – זאת מן הנימוקים הבאים:


א)
חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת אינה עקבית בנדון דנן ומעוררת שאלות תמוהות, שלא ניתן עליהם הסבר מניח את הדעת – לא בגוף חוות הדעת ולא על ידי הבאת השמאי לעדות בבית המשפט.


ב)
באומרי, אינה עקבית, ראוי לציין את העובדה, שהשמאי מטעם התובעת תאר את הנזק כך:

"בדיקתנו את הרכב הראתה את הנזקים הבאים הטעונים תיקון: כנף אח' שמ'" והחלקים ניזוקו עד כדי צורך בהחלפתם.

למרות שכך נאמר, אין כלל אזכור בפירוט העבודות פגיעה בכנף – תיקון הכנף או החלפתו.

לעומת זאת, לא רשם השמאי
תחת ראש פרק : "פירוט הנזק", שהפגוש נפגע.

לכן, בעוד שהשמאי כתב שנפגעה כנף אחורית שמאלית ולא כתב שהפגוש נפגע, מופיע בפירוט העבודה שהמוסך ביצע תיקון פגוש ואין כל התייחסות לגבי תיקון כנף או החלפתה.

אמנם המוסך ציין באופן כללי "עבודות פחחות", אך אין פירוט ספציפי שעבודות אלו בוצעו גם בכנף.


ג)
לכן, לאור הספק לאיזה עבודות התייחסה עבודת הפחחות ולאור הנימוקים דלעיל – אני מחליט שלא לקבל התביעה בגין פריט זה.






4.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת את הסך 926 ₪, (עבור קיזוז עבודות צבע בסך של 580 ₪, עבור עבודות חשמל בסך של 35 ₪, עבור תפסים וחומרי עזר בסך של 64 ₪, והחזר קיזוז הסכום עבור שכ"ט שמאי בסך של 247 ₪).

הסך של 926 ₪ ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 13.10.10 – ועד התשלום בפועל.


כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 23.3.11 (יז' באדר ב' התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 25705-10/10 שושנה בנרף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, שחר צוקרמן (פורסם ב-ֽ 23/03/2011)