פסקי דין על ב"כ עו"ד גילעד רוגל | פסקי דין על מועצה מקומית אלפי מנשה

94/05 א     13/03/2011




א 94/05 ב"כ עו"ד גילעד רוגל נ' מועצה מקומית אלפי מנשה








בית משפט לעניינים מקומיים באריאל



ת"א 94-05 גבעות ארגמן נ' מועצה מקומית אלפי - מנשה






בפני

כב' השופט
דוד שוהם


התובעים
1. כלנית (יזמים) 1995 בע"מ (ת"א 74/05)
2. א.א כלנית ארגמן (1999 ) בע"מ (ת"א 75/05)
3.
גבעות ארגמן
בניה ופיתוח בע"מ (ת"א 94/05)
4.
א.ש.א.ג חברה לבנין נכסים והשקעות בע"מ (ת"א 95/05
ב"כ עו"ד גילעד רוגל
.


נגד


הנתבעת

מועצה מקומית אלפי – מנשה
ב"כ עו"ד ברוך חייקין ועו"ד ליאת שני –דיחובסקי
.




פסק דין


בפני
תביעה של רוכשי מגרשים בישוב אלפי מנשה
להשבת אגרות והיטלים שהוטלו ונגבו שלא כדין. לטענת התובעות, לא ביצעה הנתבעת חלק מהעבודות בגינן נגבו התשלומים, ולכן עליה להחזיר את הסכומים. לטענת הנתבעת הוטלו התשלומים ונגבו כדין, ובכל מקרה קיים הסכם לגבי תשלום הסכומים באופן שאין מקום להורות על השבתם.

גרסת התובעים
:

1.
התובעים רכשו מגרשים לבניה בישוב אלפי מנשה
.
חלק מהמגרשים היו ברחוב ארגמן. מאחר והשם של הרחוב שונה לרחוב אדיר, יקרא להלן הרחוב בשם אדיר

התובעת
1 רכשה מחברת צוותא 4 מגרשים ברחוב גלבוע בשכונה הוותיקה של הישוב הידועה כשכונת צוותא. התביעה להחזר הסכומים ששולמו הוגשה בת"א 74/05
התובעת 2 רכשה מחברת צוותא 8 מגרשים ברחוב אדיר. התביעה להחזר הסכומים ששולמו הוגשה בת"א 75/05.
התובעת 3 רכשה מחברת צוותא 8 מגרשים ברחוב אדיר. התביעה להחזר הסכומים ששולמו הוגשה בת"א 94/05
התובעת 4 רכשה מחברת צוותא 5 מגרשים ברחוב גלבוע. התביעה להחזר הסכומים ששולמו הוגשה בת"א 95/05


המדובר במגרשים המיועדים לבניית בתים צמודי קרקע.

2.
בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999, שילמו התובעים לנתבעת סכומים שונים עבור אגרות.
המדובר באגרות שהוגדרו על פי טופס התשלום באופן הבא.
אגרת מים לפי בסיס של 54 ₪ למ"ר.
אגרת ביוב ציבורי או מאסף לפי בסיס של 30 ₪ למ"ר.
מתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום על בסיס 30 ₪ למ"ר.
ביצוע התשלומים היווה תנאי לקבלת היתר בניה.

3.
מר אריה אמיר, המנהל
והמצהיר מטעם א.א. כלנית ארגמן, לא הבין מה מהות התשלומים ולכן, שלח ביום 30.8.99 במקביל לתשלומים, מכתב לגזבר המועצה שבו נאמר:
"בהמשך לפגישה אצל ראש המועצה, רצ"ב מועברות אליך שלוש המחאות בסך כולל של 227,985 ₪, כתשלום מלא וסופי עבור אגרות בניה ל- 8 יחידות במגרשים הנ"ל.
למען הסדר הטוב הנני להעלות על הכתב את ההסכמה, לפיה אם ייקבע בהליך שיפוטי כלשהו, כי התוספת לאגרות כפי שבאה לידי ביטוי בהפרש ביחס לאגרות ששולמו קודם לכן (לרבות מתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום) תהיה זכאית חברתנו להחזר בהתאם".

4.
התובעים לא הגיעו להסכמה כלשהי עם הנתבעת לגבי
תשלום האגרות.
התובעים הבינו מכתב ההגנה כי אגרת המים בה חוייבו, מתייחסת לאגרת חיבור רשת פרטית, על בסיס חוק העזר לאלפי מנשה
(אספקת מים) התשמ"ו-1986. (להלן- "חוק
המים")

בטופס התשלום לא נאמר, כי המדובר באגרת חיבור רשת פרטית.
לטענת התובעים, לא ביצעה הנתבעת את חיבור המגרשים לקו המים הראשי, ולכן אינה זכאית לגבות אגרה זאת.

5.
לגבי התשלומים המתייחסים לאגרות הביוב, טוענים התובעים, כי על סמך כתב ההגנה, המדובר בשני מרכיבים של היטל ביוב. האחד מתייחס לתשתיות הביוב בתחום הישוב, והשני מתייחס לקו הביוב המחבר את היישוב למכון טיהור השפכים ליד ניר אליהו.

החיוב מבוסס על חוק העזר לאלפי מנשה
(אגרת ביוב) התשמ"ו – 1986. (להלן: "חוק הביוב").

על פי חוק העזר, תנאי לחיוב בהיטל ביוב הוא משלוח הודעה. הודעה כזאת לא נשלחה.

עוד נטען, כי תשתיות הביוב בתחום הישוב, הוקמו על ידי משרד השיכון או חברת צוותא שהקימה את הישוב.

6.
התוכנית הכספית למשק הביוב שהכינה הנתבעת מלמדת, כי היטל הביוב נועד אך ורק למימון הקמת קו הביוב, המחבר בין היישוב למכון טיהור השפכים ניר אליהו.
תוכנית זאת אינה עוסקת בעבודות ביוב בתחום הישוב, והטלת אגרה על תשתיות בתחום היישוב אינה חוקית.

על בסיס אלה מבוקש במסגרת התביעה להורות על החזר התשלומים ששולמו ללא בסיס בדין.

גרסת הנתבעת
7.
מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר משה יחיאל גזבר המועצה בתקופה הרלבנטית .
בפתח
תצהירו מועלית טענת שיהוי, על רקע הזמן שחלף ממועד התשלום ועד הגשת התביעה.
לטענתו,
לפני ביצוע התשלום נערכו פגישות בין נציגי התובעות לבין נציגי המועצה.
במהלך הפגישות הוסברו לתובעים מרכיבי התשלום השונים. ההסבר ניתן בין היתר, על רקע העובדה שהמועצה
חויבה להחליף את צינור הביוב המאסף, ולהשתתף בבניית מכון טיהור השפכים.
התשלום של האגרות בוצע מכוח ההסכם בין התובעים למועצה.

ההסכם הושג עוד בטרם הוגשו בקשות להיתר בניה,
כאשר לא היה ידוע לצדדים שטח הבניה בפועל. לפיכך שולמו האגרות על שטח משוער של 199.66 מ"ר, ולאחר הוצאת ההיתרים שולמו הפרשי האגרות.
הסיבה העיקרית לביצוע התשלום בטרם קבלת ההיתר היא, שהיה ידוע לתובעים כי בזמן הקרוב אמור להיכנס לתוקף, חוק עזר שיחייב את מי שבונה לשלם עבור אגרת מבני ציבור, סכום משמעותי. הרצון להימנע מתשלום זה, הוביל לעריכת חישוב האגרות על בסיס שטח בניה משוער, והוביל להסכמות בדבר תשלום האגרות השונות.
בפועל, נכנס לתוקפו חוק עזר לאלפי מנשה
(אגרת מבני ציבור) התשנ"ט-1999 ביום 21.5.00. במכתב של התובעים מיום 30.8.99 הוזכרה במפורש אגרה בדבר "מתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום" מה שמלמד שמהות האגרות הוסברה לתובעים.
גם תחילת המכתב, לפיה הוא נכתב בהמשך לפגישה אצל ראש המועצה מלמדת, על קיום פגישה בה לובן תשלום האגרות.
לתובעים עמד פרק זמן של מספר חודשים לבחינת חוקיות האגרות וההיטלים.

8.
על בסיס תשלום האגרות שבוצע בהסכמה, נחתם ביום 21.3.04 הסכם בין המועצה לבין חברת מ.א. תבל השקעות בע"מ (להלן: "תבל") המתיחס לחמשה מגרשים
המצויים ברחוב אדיר
המועצה התחייבה להשלים את עבודות הפיתוח תוך 36 חודשים, ולחדש את היתרי הבניה הקיימים ללא כל תשלום נוסף.
ביום 4.4.04 נחתם הסכם בין התובעת לבין תבל לפיו מועברות הזכויות בחמישה מגרשים מהתובעת 2 לחברת תבל.
סעיף 2.9 להסכם המכירה קובע:
"המוכר מוותר על כל זכות להחזר תשלומים ששולמו על ידו לצורך הוצאת היתרי בניה. הקונה בלבד יהיה זכאי לכל החזר ו/או שימוש בתשלומים אשר שולמו למועצה המקומית בקשר עם היתרי הבניה".

לאחר שהושלמו הליכי המכירה של המגרשים, ולאחר שהתובעת 2 גרמה למועצה לפעול על פי המצגים שהוצגו על ידה, ולחתום על הסכם עם תבל, התבצעה הפניה להחזר האגרות.

ב"כ תבל פנה לב"כ התובעת 2 במכתב מיום 5.7.04, במסגרתו ביקשה מהתובעת לחזור בה מהדרישה להחזר אגרות.
על פי האמור במכתב, שווים של ההיתרים והתשלומים ששולמו בגינם, נלקחו בחשבון בעת

קביעת העסקה במסגרתה רכשה תבל את המגרשים.
תבל זכאית לכל החזר אשר שולם למועצה בקשר עם היתרי הבניה.

המועצה מייחסת לתובעים חוסר תום לב, כאשר גרמה לה להסתמך על מצגים והסכמים עם התובעת.
9.
המועצה מתייחסת לחיוב באגרת מים כאל חיוב באגרת חיבור רשת פרטית.
הרשת ברחוב אדיר חוברה בתחילה על ידי הקבלן המבצע
א.ל הלמן בעזרת צינור פי.וי.סי בקוטר 1.5 צול. בשנת 2005 הוחלף קו המים ברחוב אדיר. בשנת 2006 בוצעו עבודות ביוב.

10.
סכום אגרת הביוב נקבע, בעקבות תוכנית כספית למשק ביוב באלפי מנשה
, שהוכנה על ידי ד"ר מאיר אמיר, לשם הרחבת תשתיות הביוב, עקב גידול האוכלוסיה הצפוי והתרחבות היישוב. (להלן:"התוכנית הכספית").
לתובעים נשלחו הודעות בדבר כוונה להתקין ביוב. עקב חלוף הזמן עד הגשת התביעה, לא נותר בידי המועצה עותק מהדרישה.

11.
תצהיר נוסף שהוגש מטעם הנתבעת הוא תצהירו של מר אופיר הלמן, הקבלן שביצע מטעם התובעים, את בנית יחידות הדיור על המגרשים.
על פי תצהירו, כאשר ביצע את העבודות ברחוב אדיר, היה צידו האחד של הרחוב בנוי, וצידו האחר היה מצוי על צלע הר טרשית במדרון תלול.
חברת א.ל הלמן בניה והשקעות בע"מ (להלן: הלמן) התקינה צינור פלסטיק בקוטר 1.5 צול. קו הצינור הגיע לבתים הראשונים שנבנו, ולא עד סוף הרחוב שנותר לא בנוי.
חברת הלמן לא ביצעה את חיבור המגרשים למים, לא הניחה את הצינורות המחברים את הבניינים ואת אתר הבנייה לרשת המים הראשית, ולא התקינה את מוני המים.
החברה פנתה לשם כך למועצה.
מסיבות שונות לא נבנו כל יחידות הדיור שהיו אמורות להיבנות.
ברחוב גלבוע לא בוצעו עבודות התשתית על ידי הלמן.


הראיות
.
12.
מר יחיאל הסביר בחקירתו, שקוטרו של הצינור שהונח על ידי הלמן ברחוב אדיר לא סיפק את לחץ המים הנדרש, ולכן במהלך שנת 2005 הוחלף הצינור הראשי בצינור חדש, ונמתחו צינורות מתוך הצינור הראשי לעבר הבתים.
לדבריו, האגרה היא בגין החיבור מהצינור הראשי
לרשת הפרטית.
אם לא היה נבנה מבנה על המגרש, לא היה צורך בצינור שיחבר בין הצינור הראשי לבין המגרש.
החלפת הצינור הראשי בוצעה, כחלק מעבודות סלילה ופיתוח של כביש משולב ברחוב אדיר.
המימון של החלפת הצנרת מורכב מהשתתפות של מינהל המים בשיעור של 73% ושל המועצה בשיעור של 27%.(עמוד 37 שורות 15-1)
התובעים לא חויבו באגרת הנחת צנרת, למרות שחוק העזר מאפשר גבית אגרה למטרה זאת על פי חשבון הוצאות.

13.
מר יחיאל מתאר את ההסכמה שהושגה בין הצדדים.
התובעים ידעו מהם הסכומים בהם מדובר.
למועצה היה אינטרס כלכלי להקדים את קבלת התשלומים.
לתובעים היה אינטרס להקדים ולשלם עבור היתר הבניה, שכן ידעו שאמור להיכנס לתוקפו חוק עזר שקובע אגרה על מבני ציבור, בשיעור של 90 ₪ למ"ר.
החיסכון מהקדמת
התשלומים של התובעים היה משמעותי.
אם היו התובעים ממתינים עד לקבלת ההיתרים הסופיים, היה צריך לשלם גם את אגרת החיבור לרשת המים, וגם את אגרת מבני הציבור.
לדברי מר יחיאל, עולה החיוב באגרת מים בקנה אחד עם חוק העזר.
ההסכם היה , שהאגרות ישולמו לפי היקף בניה משוער, שטרם ניתן לגביו היתר (עמוד 48 לפרוטוקול)
בשלב מאוחר יותר שולמו הפרשים על פי הבניה בפועל.

14.
אגרת המים חושבה עובר להתקנת חוק העזר בשנת 1986. אין באפשרות המועצה למצוא את התחשיב (תשובה 27 לתצהיר תשובות לשאלות ת/4).
התעריף הבסיסי עמד על 7.5 ₪ למ"ר בניה.
סכומי האגרות צמודים על פי חוק עזר נפרד שקובע הצמדות.
לא נעשה תחשיב מה הסכום הצמוד.

15.
מר הלמן הצהיר, שהוא הניח צינור בקוטר 1.5 צול מפלסטיק.
קו הצינור הגיע לבתים הראשונים בלבד, ולא עד סוף הרחוב, שנותר באותו זמן לא בנוי (סעיף 13 לתצהירו)
מצינור ראשי זה נמתחו צינורות הזנה לבתים שנבנו על ידו, עבור התובעות.
מר הלמן מדגיש בעדותו, שמדובר היה בצינור זמני.
הנחת הצינור הזמני מתייחסת לרחוב אדיר, רחוב בו חלקו האחד היה בנוי, ומהעבר השני של הכביש טרם התבצעה
בניה. בחלק זה נבנו הבתים על ידי התובעות.
ברחוב גלבוע לעומת זאת, היו כל התשתיות מוכנות והוא חיבר את הבתים לצינורות (עמוד 53 שורות 7-3)
16.
לדברי מר יחיאל ברחוב גלבוע היה קו מים לאורך כל הרחוב, אולם תגברו אותו.
המדובר היה בצנרת ישנה שהוחלפה, ובאותו שלב בוצעו חיבורי הבתים.
הצנרת מוחלפת כאשר היא מתבלה. הדבר התבצע סמוך לפני שנת 2005 (עמוד 31 שורות 23-17).
.
17.
הוגשו לתיק עשרות מוצגים.
.
מתוך המסמכים עולה שהאחריות לחיבור, כולל תוכנית החיבור, הוטלה על התובעים. ב- ת/10 שבו פורטה החלטת הועדה לתכנון ובניה נאמר,
שעל התובעים
לסמן ולתכנן את מערכת המים והביוב כולל חיבורים לבתים.
ההחלטה מתייחסת לכל הבקשות שהובאו לדיון בפני
הועדה (ת/10 בקשה 990226). בנספח להיתר נאמר, שבעל ההיתר מתחייב לבצע חיבור לרשתות הביוב והמים, וביצוע כל מתקני התברואה הדרושים, וזאת בתיאום עם מהנדס המועצה (ת/8). הוכנה תוכנית חיבורים ת/7.
מר יחיאל אישר, כי חובת המועצה היא עד למד המים, שנמצא בקצה כל מגרש. (עמוד 37 שורה 2).
כללי
.
18.
יש לבחון את העבודות שביצעה המועצה לעומת חוקי העזר.
על בסיס אלה יש לבחון את הבסיס החוקי לגבית ההיטלים.
יש לבחון בנפרד את הבסיס החוקי להטלת אגרת המים, ואת הבסיס החוקי לגבית היטל הביוב.
אגרת המים נקבעה בשנת 1986 והתחשיב לגביה לא נמצא. שיעור היטל הביוב עודכן בשנת 1999 ל- 60 ₪ בגין כל מ"ר, על בסיס התוכנית הכספית.
אתייחס לחוקי העזר השונים בפרקים המתייחסים לכל אחד מהחיובים.
הבתים נבנו בתחומי יהודה ושומרון. החקיקה המסדירה את ענייני התושבים המתגוררים שם, מתייחסת לאיזורים אלה, ולא תמיד מקבילה לחקיקה בתחומי מדינת ישראל.
מיותר לציין, שחובת ההגינות של רשות הציבורית חלה גם באיזורים אלה.



הבסיס לחקיקה בתחומי יהודה ושומרון
.
19.
ברע"א 7665/06 מרדכי לנציאנו ואח' נ. עירית אריאל ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמרו הדברים הבאים על מעמדה המשפטי של ההתישבות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.

מעמדה המשפטי של ההתיישבות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון בא לה מכוחו של המפקד הצבאי, שסמכויותיו מקורן בדיני התפיסה הלוחמתית (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 526 (2005)). מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון (להלן: מפקד האיזור) הוא בעל סמכויות השלטון באיזור. מכוח סמכויותיו אלה חוקק את הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן: הצו). בהתאם לסעיף 2(א) לצו חוקק תקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון). התקנון קובע את הכללים לניהולן של המועצות המקומיות באיזור. בהתאם לצו ולתקנון הוקם בית המשפט לעניינים מקומיים, שתחומי סמכותו נקבעו בסעיף 126 לתקנון..." (
סעיף 7 לפסק

הדין
).

20.
על המסגרת החוקית המשמשת תשתית להטלת אגרות והיטלי פיתוח ביהודה שומרון וחבל עזה ראו עפר שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (1998) 413 (פורסם בנבו).
באופן כללי ניתן לומר שהסמכויות שהוקנו למועצות המקומיות בשומרון דומות לסמכויות הרשויות המקומיות בתחומי מדינת ישראל.

הסכם בדבר תשלום אגרות
21.
הטענה המרכזית של המועצה, טענה שמתייחסת לכל התביעות, הינה, שהושג הסכם בין התובעות לבין המועצה בדבר תשלום האגרות, במטרה להימנע מתשלום אגרה על מבני ציבור, על בסיס חוק עזר שעמד להיכנס לתוקפו תוך זמן קצר.
מה שמלמד על קיום ההסכם היא העובדה, שהצדדים הסכימו על שטח בנוי משוער, למרות שטרם היו תוכניות בניה סופיות. הדבר נעשה במטרה להקדים את תשלום האגרות וההיטלים, אשר הצורך החוקי בתשלומם היה ברור לכל.
קיום פגישות נלמד גם ממכתבו של מר אמיר מיום 30.8.99, ת/2 לתצהירו, המלמד על קיום פגישות בין הצדדים בהם הובהרה לתובעות מהות התשלומים. הנתבעת בסיכומיה מדגישה, כי האגרות וההיטלים נגבו כדין.
הרכיב ההסכמי נוגע, לטענתה, למועד תשלום האגרות וההיטלים, וחישוב רכיבי השטח הבנוי. הצדדים הסכימו לחישוב על בסיס שטח משוער כחלק מההסכמה ביניהם.

22.
אם ההיטלים הוטלו כחוק אין משמעות לטענת ההסכם, שכן גביית היטל אינה מבוססת על הסכמה.
השאלה היא, האם במקרה בו הוטלו ההיטלים שלא על פי דין, יש בהסכמה בין הצדדים בכדי לרפא פגם זה.
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיום אפשרות, לפיה ישלם אדם למועצה תשלום, שלא קיימת לרשות סמכות חוקית לדרוש אותו, על בסיס הסכמה חוזית. ראו בר"ע 435/68 מדינת ישראל נ. לי עור בע"מ פ"ד כ"ג (1) 435,445.

23.
בע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ ואח' נ. עירית חולון ואח' פ"ד נ"ו(1) 117 נדון מקרה שבו נחתם הסכם עם העירייה לתשלום אגרת מבני ציבור, כאשר לא היה קיים חוק עזר המסמיך את העירייה להטיל תשלום כזה.
בהסכם נכלל סעיף שבו נאמר, שידוע לחברת רובינשטיין שהיא אינה חייבת לשאת בתשלום על פי החוק.
בית המשפט קובע בסעיף 9 לפסק דינו של כב' הש' טירקל:
9
. עינינו הרואות כי יכול שהסכם בין האזרח לבין הרשות שלפיו האזרח מקבל על עצמו לשלם לרשות תשלום שנדרש ממנו ללא הסמכה חוקית, ירפא את אי-החוקיות. כמו כן יכול שהסכם כזה ישלול את זכות ההשבה של האזרח בין שהושתתה הזכות להשבה על אי-החוקיות ובין שהושתתה על אילוץ. דברים אמורים בהסכם שנעשה מרצון, המבטא מפגש אמיתי של רצונות או אינטרסים ונעשה במטרה "לסגור את העסקה".

בע"א 8688/06 חיימה (חיים) ברודנו ואח' נ. עיריית תל אביב (פורסם במאגרים המשפטיים) קובע בית המשפט:
משהגעתי למסקנה כי ההסכמים שנכרתו בין המערערים לבין המשיבה תקפים, אין המערערים זכאים להשבת הכספים ששילמו במסגרת אותם הסכמים (ראו:
רע"א 2911/95 אברהם נ' עיריית רמת-גן, פ"ד נג
(1) 218, 240 (1999);
ע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נו
(4) 117 (2002)). (
סעיף 10 לפסק הדין
)

24.
במקרה שבפני
נו לא קיים כל הסכם בכתב. בודאי שאין ידיעה של התובעות, לפיה אין בסיס חוקי לגבית ההיטל.
אם גם לאחר שמיעת הראיות וכתיבת הסיכומים, סבורה הנתבעת שמדובר בהיטל חוקי

בודאי שכך הייתה סבורה במועד גביית ההיטל.
במועד בו נגבה ההיטל, סברה הנתבעת על פי המצב המשפטי שעמד בפני
ה באותו מועד, כי ניתן לגבות אגרת חיבור רשת, גם על בסיס ההוצאות המינהליות הקיימות לרשות, ולא רק על בסיס ההוצאות הכרוכות בהתקנה פיזית של הצנרת.
בית המשפט העליון במסגרת ע"א 3888/99 התאחדות הקבלנים הארצית ואח' נ. מועצה מקומית מודיעין פ"ד נ"ו (1) 835, קבע, כי לפרשנות זאת אין בסיס.

חוק העזר בע"א 3888/99 הנ"ל שנוסחו דומה ביותר לחוק העזר שחוקקה המועצה, מאפשר גבית אגרה רק כאשר מתבצע חיבור בפועל.

25.
בית המשפט מנתח בהרחבה את מעמדה של הרשות השלטונית בעת כריתת חוזים וקיומם של חובות מוגברות של הגינות, העדר אפליה ויושר, בתוקף היותה נאמנת הציבור (סעיף 6(ב) לפסק הדין).

26.
מכתבו של מר אמיר שצוטט קודם לכן, נושא את התאריך 30.8.99. התשלום בוצע בפועל ביום 7.10.99. אילו הייתה קיימת הסכמה סופית בדבר תשלום ההיטל, גם אם לא קיים להטלתו בסיס חוקי, היה על המועצה להשיב מיד, שבחינתה המדובר בהסכמה כוללת, ולפיכך אין בסיס להערה המופיעה בסוף המכתב, לפיו תהיה התובעת 2 זכאית להחזר.
יוער, כי המכתב מנוסח באופן שנעדרת ממנו אמירה מפורשת לגבי העדר חוקיות של ההיטל.
ניסוח המכתב לוקה בחסר.
יחד עם זאת נכללת בו שמירה על זכות ההשבה, זכות שלא יכולה להיות קיימת אם המדובר בהסכם כולל.
בהעדר ידיעה של התובעות לפיה מדובר בהיטל שאין למועצה סמכות לגבות אותו, לא קיימת הסכמה המבטאת מפגש אמיתי של רצונות.

27.
לפיכך אני דוחה את הטענה בדבר הסכמה על תשלום האגרות וההיטלים, גם אם אין בסיס חוקי לגבייתם.

טענת השיהוי.

28.
המועצה מעלה כנגד התביעה טענה של שיהוי.

מאחר והבסיס לתביעת ההשבה הינו חוק עשית עושר ולא במשפט תשל"ט – 1979, רשאי בית המשפט על פי סעיף 2 לחוק זה, לפטור מחובת השבה, על בסיס נסיבות הגורמות לכך שההשבה אינה צודקת.

29.
לטענת המועצה, מלמד השיהוי במקרה זה, על ויתור של התובעות על השבה. הכספים שנגבו הוטמעו במחזור הכספי של המועצה. במקרה זה חוסר תום הלב של התובעים גדול יותר, שכן התובעת 2 ערבה את המועצה במכירת 5 המגרשים ברחוב אדיר. על בסיס המצג שיצרה לפיו אין בכוונתה לבקש החזר האגרות, גרמה למועצה להתקשר בהסכם עם חברת תבל. במסגרת ההסכם התחייבה המועצה, לחדש את היתרי הבניה ללא תשלום נוסף, ולהשלים את עבודות הפיתוח ברחוב אדיר תוך 36 חודשים.


30.
אינני מקבל טענה זאת.
בע"א 546/04 עירית ירושלים נ. שירותי בריאות כללית (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמרו הדברים הבאים:

ענייננו בתביעה אזרחית: "במקרה רגיל ובהעדר הסדר מיוחד, רשאי [התובע] להגיש תביעה להשבה תוך תקופת ההתיישנות" ותביעת ההשבה אינה כפופה לדיני השיהוי
המינהלי (רע"א 6590/05
עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ
, פסקה 4 להחלטתו של השופט גרוניס (לא פורסם,
[פורסם בנבו]
, 19.9.2005) (להלן –
עניין צרפתי
)). על ההבחנה בין השיהוי המינהלי לשיהוי האזרחי, והגישה לפיה טענת שיהוי אזרחי תתקבל רק לעיתים נדירות עמדה השופטת פרוקצ'יה....": (
סעיף 62 לפסק הדין
)

התביעה הראשונה בין התביעות הוגשה ביום 16.12.04 כאשר מכתב ההתראה הינו מיום 29.6.04 אין מדובר בפרק זמן בלתי סביר.

31.
לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת השיהוי.

אגרת ביוב
העדר הודעה בדבר כוונה להטיל היטל ביוב
32.
סעיף 4 לחוק העזר אלפי מנשה
(אגרות ביוב) התשמ"ו – 1986 קובע:
"מחזיק שנמסרה לו הודעה על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו חייב בהיטל ביוב בשיעור שנקבע בתוספת השניה".

לטענת התובעים, ההודעה על התקנת ביוב היא מהותית, ואי קיום חובת ההודעה גורר בעקבותיו בטלותו של הביוב.

התובעים מתבססים על ע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ. מנחמי מגדלי דוד רמת גן פ"ד נ"ד (5) 15.

33.
אני דוחה טענה זאת, גם מהבחינה העובדתית וגם מהבחינה המשפטית. התובעים ביצעו את תשלום אגרות הבניה, על גבי שובר תשלום, שבו צוינו במפורש סוגי החיוב, "אגרת ביוב ציבורי או מאסף, ומתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום".
מסירת שובר התשלום לתובעים על מנת שישלמו אותו, מהווה הלכה למעשה הודעה על כך, שעל התובעים לשלם היטל למטרות אלה.
למסירת שוברי התשלום קדמו פגישות בין נציגי התובעים לבין נציגי המועצה. בפגישות אלה נמסרו להם פרטי החיובים, התובעים ידעו בדיוק מה הם נדרשים לשלם.
במכתבו של מר אריה אמיר מנהלה של התובעת 1 ו- 2 מיום 30.8.99, שקדם לביצוע התשלום,
מוזכרת הפגישה שנערכה עם ראש המועצה, וההיטל המוגדר כמתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום. ניתן ללמוד ממנו על ידיעה מלאה ומושלמת של פרטי ההיטלים כולל השינוי שנערך בגובה ההיטל.

34.
על פי מה שנקבע בדעת הרוב בע"א 1842/97 הנ"ל, הפרת החובה לשלוח דרישת תשלום, אינה הפרה
מהותית, שכן החלטת המועצה לא היתה משתנה, אילו שלחה דרישת תשלום כנדרש.
(עמוד 24 לפסק הדין) (סעיף 5 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).

ראו ע"א 380/86 אילנה ושלמה נעים נ. עיריית תל-אביב -יפו פ"ד מ"ג (4) 156, 159. שם נקבע שמסירת ההודעה הינה פרוצדוראלית.

בעמ"נ 240/04 מועצה איזורית מטה יהודה נ. משה בניטה (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמר:
"התוצאה לפיה פגם פרוצדוראלי יביא לכך שהנישום יצא נשכר ולא יידרש לשלם בגין תשתיות מוניציפאליות מהן הוא נהנה – בעוד תושבים אחרים יחויבו לשאת בחלקו במימון התשתית, אינה מתיישבת עם מבחני הצדק והאינטרס הציבורי בחלוקה שיוויונית של נטל התשלום (
סעיף 24 לפסק הדין).

35.
לפיכך אני דוחה טענה זאת.

חוקיות היטל הביוב
36.
למעט הטענה בדבר העדר דרישה, לא מועלית טענה כלפי רכיב ההיטל, המתייחס למתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום.
הטענה בדבר גביית היטל באופן בלתי חוקי, מתייחסת לגביית היטל בגין "אגרת ביוב ציבורי או מאסף".
על פי האמור בסעיף 22.4 לכתב ההגנה של המועצה, נחקקה התוספת השניה לחוק הביוב בעקבות התוכנית הכספית.
לטענת התובעות, על פי התוכנית, נועד ההיטל אך ורק למימון החלפת הקו האוסף את השפכים בקצה היישוב, ומוליך אותם למכון טיהור השפכים בניר אליהו. לא קיימות ראיות לביצוע עבודות ביוב בתחומי הרחובות אדיר וגלבוע. גבית היטל ביוב מיועדת למימון פרויקט ספציפי וצמודה לפרוגראמה מקצועית
של אותו פרויקט. אין המדובר בבנק שהרשות המקומית יוצרת לעצמה לצורך שימושים עתידיים (עמוד 26 סעיף 15 לסיכומי התובעים).

לפיכך לא קיים לטענת התובעות בסיס חוקי לגביית היטל בגין תשתית ביוב בתחום השכונה.

37.
אינני מקבל טענה זאת.

כפי שניתן לראות מתוך עמוד 9 לתוכנית הכספית, מבוססת התוכנית שהיקפה הכספי עומד על 6.1 מליון ₪ על השקעה של 3,000,000 ₪ בשיקום בורות הרקב בתוך הישוב, והשתתפות בקו הביוב אשר יוליך את שפכי הביוב למכון הטיהור.
שיקום בורות הרקב מתייחס לעבודות תשתית בתחום הישוב.
על בסיס העלות המשוערת, הוצעו למועצה שלוש חלופות לתיקון חוק העזר. לכל חלופה נבנה תזרים מזומנים.
התזרים שנבחר מבוסס על העלאת ההיטל בשיעור גבוה יותר, ושמירה על אגרת ביוב בסכום נמוך יותר.
ביום 23.11.98 נערך במועצה דיון ארוך ביותר ב- 3 החלופות, שבו נשקלו כל ההיבטים, והוחלט לבחור בחלופה השלישית.
החלופה השלישית מבוססת על היטל
בסכום של 60 ₪ למ"ר. סכום זה פוצל ל- 2 סכומים. אגרת ביוב ציבורי או מאסף 30 ₪ ומתקנים ותשתיות על מחוץ לתחום 30 ₪.
אני סבור שגם אם יחס החלוקה בין שני רכיבי החיוב שונה במציאות ואין מדובר בחלוקה שיוויונית, או אפילו אם מרבית הסכום מיועדת לתשתיות מחוץ לתחום, אין מקום לקבוע כי הטלת ההיטל אינה חוקית.

38.
בע"א 1270/02 ו- 1397/02 עיריית רמת גן נ. מנחמי בוני מגדל דוד רמת גן בע"מ פ"ד נ"ח (2) 13,7 נאמרו הדברים הבאים לגבי שיטת החיוב על פי היטל:
קודם שנחקק חוק הביוב נדרשו בעלי נכסים, על-פי חוקי העזר העירוניים, לממן את עלות התקנת מערכת הביוב שנועדה לשימושם בשיטת חיוב המבוססת על "דמי השתתפות". בשיטה זו חושב החיוב בהתאם להוצאות שהוציאה הרשות בפועל עבור עבודת ההתקנה של אותו ביוב. בעקבות חקיקתו של חוק הביוב שונתה השיטה, ועל-פי חוקי העזר העירוניים שנחקקו מאז ואילך, חויבו בעלי הנכסים שהביוב נועד לשימושם, בהיטל בשיעורים קבועים למטר רבוע קרקע ולמטר רבוע בנייה, כמפורט באותם חוקי עזר. שיעור ההיטל, להבדיל מדמי ההשתתפות, מחושב על-פי הערכות ותחשיבים באשר למכלול ההוצאות הכרוכות בהתקנת תשתיות הביוב העירוניות של הרשות המקומית הרלוונטית, ומטבע הדברים מגולמות באותו חישוב תשתיות ביוב עירוניות שכבר הותקנו וכן תשתיות שתותקנה בעתיד (ראו:
ע"א 308/72
עירית קרית-אתא נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, קרית-אתא (להלן – עניין קרית-אתא [6]), בעמ' 620;
ע"א 263/78
חברת חשמל לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית נשר [7], בעמ' 763;
ע"א 2939/93
המועצה המקומית ראש העין נ' בן יקר גת, חברה להנדסה ובניין בע"מ (להלן – עניין בן יקר גת [8]);
עניין מגדלי דוד [5], בעמ' 24; ע'
שפיר אגרות והיטלי פיתוח
ברשויות מקומיות (כרך א) (להלן – שפיר אגרות [12]), בעמ' 329-328). ודוק, שיעורו של היטל הביוב מגלם את כלל תשתיות הביוב העירוניות, לרבות התשתיות שתותקנה בעתיד, אך האירוע המקים את החבות בהיטל הוא החלטת הרשות המקומית להתקין ביוב או לקנותו, וחבות זו קמה באשר לבעליו של כל נכס שהביוב ישמש אותו, כמפורט בהוראת סעיף 16 לחוק הביוב (ראו: עניין בן יקר גת [8]; עניין מגדלי דוד [5], בעמ' 23). (
סעיף 4 לפסק הדין
.)


39.
במקרה זה פעלה הרשות על פי כל הכללים, גם מבחינת הדיון הענייני שנערך במועצה, גם מבחינת הדיווח לממונה על ישובי יהודה ושומרון במשרד הפנים, וקבלת אישורו, ואף הוכיחה ביצוע תשלומים בהיקפים משמעותיים על פי התוכנית הכספית.
גם אם נופל פגם בסיווג ההיטל, לא גורם הפגם לבטלות ההיטל. המבחן הוא מבחן הבטלות היחסית.
יש לבדוק את נסיבות המקרה, בראש ובראשונה את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד לכלל הנסיבות.
(ראו רע"פ 2413/99 טוראי רחמים גיספן נ. התובע הצבאי הראשי פ"ד נ"ה (4) 673 (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיפים 18-16 לפסק הדין).
במקרה שבפני
ככל שקיים פגם, הרי שהוא מתייחס לפעולה בתחום סמכות המועצה.
המדובר בפגם קל, שאין לו השלכה ממשית על החיוב הסופי בהיטל.
כאמור, בוצע החישוב על פי הערכה מבוססת של ההוצאות, אל מול תזרים המזומנים הצפוי.

40.
לפיכך אני קובע כי אין מקום להשבת היטל הביוב שנגבה.

אגרת מים
.
41.
על מנת לבחון את חוקיות גביית אגרת המים אצטט את הסעיפים הרלבנטיים בתקנון ובחוקי העזר. סעיפים אלה הם המחייבים את המועצה.

הבתים אליהם מתייחס התביעה נבנו בישוב אלפי מנשה
המצוי בשומרון. עניני ישובים אלה הוסדרו בתקנון הקובע:

68
(12)

ביחס למפעלי המים שהוקמו על ידי המועצה או גוף ציבורי אחר או על ידי יחיד לשם אספקת מים בתחומה של המועצה המקומית –

...
(ב) להורות על שימוש בצינורות, שסתומים, ברזים, בורות, סירי שופכין, אסלות מים ושאר כלים וכלי קיבול, כולם או מקצתם,
שישמשו להובלת מים, חלוקתם, הפיקוח עליהם ואצירתם, וכן לקבוע את גודלם, מהותם, עוצמתם, אופן סידורם, מצבם, שינויים, הסרתם, חידושם ותיקונם.
...
(ד) להסדיר אספקת
מים על ידי מדידה ולקבוע את החומרים, מדי המים, האביזרים והמתאמות המשמשים למטרה זו או בקשר איתה וכן את המחיר בעד התקנתם על ידי המועצה...


סעיף 88 לתקנון מסמיך את המועצה להתקין חוקי עזר לצורך הגשמת סמכויותיה על פי התקנון.
המדובר בסעיפים דומים לסעיפים 238 ו- 250 לפקודת העיריות.

סעיף 2 לחוק העזר מים מכוחו הוטלה האגרה קובע:


"2. (א)
חיבור רשת פרטית למפעל מים, הרחבת החיבור, פירוקו או התקנתו מחדש לא ייעשו אלא על-ידי המנהל.
(ב)
בעל נכס הרוצה בחיבור רשת פרטית למפעל מים, הרחבת החיבור, פירוקו או התקנתו מחדש יגיש למנהל בקשה בכתב בצירוף תכנית של אותה רשת.
(ג)
בעד חיבור, הרחבת חיבור, פירוקו או התקנתו מחדש לפי סעיף זה, ישלם המבקש למועצה מראש:
(1)
אגרה בשיעור שנקבע בתוספת הראשונה, וכן –
(2)
הוצאות לפי חשבון שהגיש המנהל.
(ד).
בעד הנחת קו מים זמני ישלם המבקש למועצה מראש הוצאות לפי
חשבון שהגיש המנהל."

42.
השאלה המרכזית שעלי להכריע בה היא, מי ביצע את חיבור הבתים לצנרת הראשית.
ב"כ התובעים מסתמך על דבריו של מר הלמן, ששירותיו נשכרו על ידי התובעים. על פי עדותו הוא מתח את הצינור הראשי, ומתח ממנו צינורות משנה לעבר הבתים שנבנו. גם על פי היתר הבניה חובת החיבור מוטלת על התובעים.

על פי התקנון, לא קיימת חובה של המועצה לבצע את החיבור בין קצה המגרש, לבין הבית שנבנה במרכזו .

הדבר נלמד מלשון חוק העזר שנוקט במילים "חיבור רשת פרטית למפעל המים".
מפעל המים מוגדר בסעיף 1 לחוק העזר סעיף ההגדרות באופן הבא:
"מפעל מים – באר בריכה מעין, מנהרה תעלה, סכר קידוח, מוביל צינור, מנוע, משאבה, וכן כל מבנה, מתקן או ציוד אחר, המשמשים או המיועדים לשמש לשאיבת מים, לאגירתם, להעברתם, לאספקתם או להסדרתם למעט רשת
פרטית".

הרשת הפרטית מסתיימת בקצה המגרש. החיבור של הרשת הפרטית למפעל המים, הוא המחייב באגרה.
אינני מקבל את טענת התובעות, לפיה על מנת לגבות את האגרה, היה על המועצה לבצע את החיבור מקצה המגרש לבית שנבנה. טענה זאת מבוססת בין היתר, על האמור בסעיף 20 לפקודת העיריות (אספקת מים). פקודה זאת אינה חלה בשומרון. יש לבחון את הפרשנות לפי התקנון ולפי חוק העזר בלבד.


43.
המועצה הוכיחה כי ביצעה את החיבור בפועל.

אמנם בשלב הראשון בוצע החיבור על ידי חברת הלמן. אולם המדובר היה בחיבור זמני.
בשלב מאוחר יותר בוצעו החיבורים הקבועים.


קיים חוזה מיום 15.11.04 (ת/25) בין המועצה לבין בן טוב שלמה לפיו מזמינה המועצה עבודה של החלפת קו מים, וביצוע מערכות מים ברחוב אדיר, בעלות כספית של 262,343 ₪. קיימות אסמכתאות על ביצוע התשלומים.
בת/23 מופיע במפורש רכיב תשלום "עשית חיבור בית בודד (קומפ') לפי פרט כולל 1,300 ₪ ליחידה.

העבודות בוצעו כחלק מפיתוח כולל של רחוב אדיר, כולל עבודות סלילה.

חלק נכבד מהמימון ניתן על ידי רשויות המדינה.
יחד עם זאת המדובר היה בעבודה חיונית, שניתן היה לצפות אותה כאשר נחקק חוק העזר, ובוודאי שניתן היה לצפות אותה כאשר שולמו האגרות.
החיבור שבוצע היה חיבור זמני, אשר בפועל סיפק אומנם מים לתושבי הבתים, גם בטרם בוצעו עבודות הפיתוח, אולם גרם לפגיעה בלחץ המים, כפי שהעיד מר יחיאל.

תשלום האגרה מתייחס לעבודה זאת.

44.
בפסקי הדין עליהם מתבססת התובעת לא בוצע חיבור רשת המים הפרטית לרשת העירונית הכללית על ידי הרשות המקומית.
בע"א 5526/04 עירית מעלה אדומים נ סאסי קבלני בניין בע"מ
(פורסם במאגרים המשפטיים) נאמר בסעיף 3 לפסק הדין כי העיריה לא ביצעה את חיבור הביניינים לצנרת העירונית.
בת"א (בי"ש) 1019/00 ד. רוטשטיין חברה
חברה לבנין ונכסים נ עירית בית שמש (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע בסעיף 10 (ב) כי לא בוצע על ידי העיריה חיבור של רשתות המים של הביניינים, לרשת המים העירונית הכללית.לא ניתן ללמוד איפוא מפסקי דין אלה למקרה שבפני
.





45.
לא מתקבל על הדעת, שכלל תושבי היישוב ישלמו את מחיר פיתוח רשת המים, לבתים אותם בנו התובעים.

יש לראות את הגדרת חוק העזר הנוקטת במילים "חיבור רשת פרטית", במובן הרחב שלה ולא רק כמתייחסת לנקודת החיבור.
על מנת שניתן יהיה לבצע את החיבור, יש לבצע חפירות להניח צינורות ראשיים, ולמתוח מהם צינורות משנה לעבר המגרשים. כל זה נעשה על פי המסמכים שהוגשו.

46.
כידוע הגדרת התשלום כאגרה משמעותה, שלא בהכרח קיים יחס ישיר בין שווי התמורה המסופקת לבין סכום האגרה.
בעת"מ (ב"ש) 338/06 תכלת מפעלי צביעה ואשפרה בע"מ נ עיריית אשדוד (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמרו הדברים הבאים:
ברי, כי עירייה אינה רשאית להטיל כל חיוב בו היא חפצה על תושביה. זאת על אף כוונתה לעשות שימוש ראוי בכספים לצרכי ציבור. סעיף 1(א) לחוק יסוד; משק המדינה קובע, "עקרון החוקתיות" בכל דרישה לתשלום. וכלשון הסעיף: "מיסים, מלוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". המלומד עו"ד
שפיר בספרו "אגרות והיטלי פיתוח
ברשויות מקומיות", מסכם את השוני בין חיוב מס לבין חיובים אחרים: "מס, על פי מהותו הוא תשלום חובה המוטל ע"י הרשות המקומית לצורך מימון כלל השירותים והמטלות של אותה רשות. בהיותו כזה אין חיוב כאמור מותנה במתן תמורה ישירה או בתמורה כלשהי מצד הרשות, כפי שאין הוא מותנה במידת השימוש וההנאה של משלם המס מאותם שירותים ומאותן עבודות המבוצעים על ידי הרשות באמצעות כספי המס" לעומת זאת "אגרה היא בגדר חיוב המוטל עבור מימון שירות, מצרך או מטרה מסוימת, עם זאת אין התשלום צריך שיהא בהכרח אקוויוולנטי לעלות אותו השירות, המצרך או המטרה שלטובתם הוא נגבה, וכן לטובת ההנאה
הישירה
שהחייב זוכה לה (ראה עמ' 120 והפסיקה סוף עמוד
2 ---
שהובאה שם). סעיף 251 לפקודת העיריות (נוסח חדש)
, מסמיך מועצה של עירייה לקבוע הוראות בדבר תשלום אגרות והיטלים. (
סעיף 2 לפסק הדין
)

בע"א 5242/04
עיריית בית שמש ואח' נ רוטשטיין חברה לבנין ונכסים בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמר:
זאת נזכור: משנדרש האזרח לשלם תשלום חובה, החיוב צריך להיות ברור ונטול ספקות. אמנם, "אגרה" או "היטל" הם אינם "מחיר" ולכן שיעורם אינו חייב להיות מותאם לשיעור התמורה שהאזרח מקבל מן הרשות, ומותר שתהיינה מגולמות בהם עלויות נוספות, אולם אין לגבות אגרה או היטל אלא בזיקה לשירות מסוים. ככל שאלה מוטלים על שירותים נוספים, מעבר להסמכה החוקית, הריהם בלתי חוקיים ואינם תקפים. (
סעיף 24 לפסק הדין
)

47.
בכל הנוגע לרחוב אדיר ניתנה תמורה כנגד האגרה. אין המדובר בתמורה סמלית.

אין המדובר במקרה זה באגרת הנחת צינורות, אותה ניתן להטיל מכוח סעיף 4 א לחוק העזר הקובע.

"בעל נכס – פרט לנכס שבו קיימת כבר רשת פרטית מחוברת למפעל המים הגובל קטע רחוב שבו הניחה המועצה צינור מים, ישלם למועצה אגרת הנחת צינורות שנקבע בתוספת הראשונה
".

האגרה שניגבתה היא אגרת חיבור המתיחסת לחיבור באופן כללי.

48.
ההשלכות של מסקנה זאת היא, שאין מקום להידרש לפסיקה המרובה שציטטו התובעים בסיכומיהם. פסיקה זאת שאזכיר אותה בהמשך, מתיחסת למקרים בהם הוכח שהרשות השלטונית לא עשתה דבר
לביצוע החיבור הפיזי של הצנרת לבתים. לא זה המצב בכל הנוגע לחיבור הבתים ברחוב אדיר.

שונים הם פני הדברים ברחוב גלבוע, רחוב ותיק ומאוכלס.

המועצה לא הוכיח כי ביצעה עבודות חיבור לבתים שנבנו.
אין די בעדות סתמית של מר יחיאל לגבי העבודות שבוצעו ברחוב גלבוע.

ש. תסכים אתי שגם לשיטתך ברחוב גלבוע היה קו מים לאורך כל הרחוב?

ת. היה אבל תגברנו אותו הכוונה החלפנו צנרת ברחוב גלבוע וברחוב ארבל כי הצנרת הייתה ישנה. החלפנו את הצינור הראשי ואת חיבורי הבתים. אנו
כל הזמן מחליפים כי מדובר בצנרת ישנה שמתבלה.
ש. מתי החלפתם את קו המים הראשי ברחוב גלבוע?
ת. לא זוכר"
(עמוד 31 שורות 21-16
)

49.
בע"א 5242/04 הנ"ל
נדון מקרה בו חויבה חברת רוטשטיין באגרת חיבור לרשת המים למרות שפעולת החיבור לא בוצעה על ידי הרשות המקומית, אלא על ידי משרד הבינוי והשיכון.

בית המשפט דן בבסיס הנורמטיבי לגבית המס ובסוגית השבתו. מאחר וחוק העזר באותו מקרה זהה לחוק העזר מכח גבתה המועצה את אגרת החיבור במקרה הנדון בפני
, יפים הדברים שנאמרו שם לתיק שבפני
.

בית המשפט קובע כי ניתן לגבות אגרה אך ורק בזיקה לשרות מסוים, שנותנת
הרשות המקומית.

חובת השבה צריכה לחול על כל תשלום אשר הוטל שלא כדין, ונגבה בפועל בידי הרשות, למעט מקרים בהם מצביעה הרשות על קיומם של הגנות מיוחדות.

חובת ההשבה נובעת גם מכח המשפט המינהלי, וגם מכוח חוק עשית עושר ולא במשפט.

בסופו של פסק הדין מאשר בית המשפט את פסק דינו של בית משפט השלום שהורה על השבת אגרת חיבור הרשת הפרטית.
דברים שנאמרו שם כוחם יפה למקרה שבפני
.

50.
ההשוואה בין כמות המסמכים והראיות שהוצגו לגבי העבודות ברחוב אדיר, לבין העדר מסמכים וראיות לגבי רחוב גלבוע, מלמדת, כי ברחוב גלבוע היו תשתיות מושלמות, כדבריו של מר הלמן שהוזמן לעדות
מטעם המועצה. (עמוד 53 שורה 3).

כאשר לא מתבצעת עבודה על ידי המועצה, ומי שמבצע את החיבור בין הבתים לצינור הן
התובעות, גם על פי היתר הבניה, גם על פי החוזה עם הקבלן, וגם במציאות, אין מקום לגבית אגרה.

אגרת מים אינה מתיחסת להחלפת צנרת ישנה שמתבלה עם השנים.

גם אם לא צריך להיות יחס ישיר בין גובה האגרה לבין עלות ביצוע העבודה חייבת להינתן תמורה כלשהי. תשלום אגרה אינו מהווה מס טהור.

51.
אינני מקבל את ההבחנה שמנסה לעשות המועצה, בין הטלת אגרה על פי סעיף 20 לפקודת העיריות (אספקת מים), לבין הטלת אגרה מכוח התקנון ומכוח חוק המים.
גם לפי התקנון וגם לפי חוק המים אין מקום לגבות אגרה כאשר לא מתבצע חיבור לרשת הכללית על ידי המועצה.


52.
ע"א 3888/99 הנ"ל ניתן ביום 26.11.01, לאחר שבוצעו התשלומים של התובעים.

פסק דין
זה קבע, שאין לגבות אגרת חיבור רשת פרטית, כאשר הרשות המקומית לא בצעה בעצמה את חיבור הבנין לרשת המים הראשית.
בשלב זה היה על המועצה להחזיר ביוזמתה את כספי האגרות המתייחסים לרחוב גלבוע, שבו לא בוצע חיבור הרשת הפרטית לרשת הציבורית, על ידי המועצה.

מדובר ב

פסק דין
המצהיר על הדין הקיים ומבוסס על עקרונות יסוד, לפיהן רשות אינה מוסמכת לגבות כספים ללא הסמכה מפורשת בדין.
עקרונות אלה נגזרים מעיקרון שלטון החוק וחוקיות המינהל.
ראו באנלוגיה ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ. מפעלי תחנות בע"מ
פ"ד ס(4) 545, 565 .

53.
הכלל הוא שרשות שגובה סכום כסף שלא כדין, תחויב בהשבה מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט -1979.

ראו ע"א 546/04 עירית ירושלים נ. שירותי בריאות כללית (פורסם במאגרים המשפטיים) סעיף 31 לפסק הדין.

54.
לפיכך על המועצה להחזיר את סכומי אגרת המים שגבתה לגבי רחוב גלבוע, שכן לא ביצעה חיבור של המגרשים ברחוב זה לרשת המים.
סוף דבר
55.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סכום של 70,330 ₪ בתוספת ריבית לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם 1980.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 4 סכום של 87,765 ₪ בתוספת ריבית כנ"ל.


אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את אגרת המשפט בתיקים 74/05 ו- 95/05 במלואן.

התביעות שהוגשו בתיקים 75/05 ו-94/05 נדחות.

אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות המשפט, ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בשיעור של 11% מהסכום הפסוק כולל מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
ז'
אדר ב תשע"א, 13 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט לעניינים מקומיים 94/05 ב"כ עו"ד גילעד רוגל נ' מועצה מקומית אלפי מנשה (פורסם ב-ֽ 13/03/2011)