פסקי דין על מיקי בארוט | פסקי דין על עומר גונן

11313-12/10 א     10/03/2011




א 11313-12/10 מיקי בארוט נ' עומר גונן




לך






בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 11313-12-10 מיקי בארוט
נ' עומר גונן



10 מרץ 2011





בפני
כב' השופט עודד מאור


התובעים
מיקי בארוט


נגד

הנתבעים
עומר גונן


נוכחים:
התובע בעצמו
ב"כ התובעת- עו"ד בלושטיין ועו"ד כוכבי
ב"כ הנתבע- עו"ד ז'אן ועו"ד גרוס
הנתבע בעצמו
פסק דין
על פי הנטען הנתבע חתם על הסכם שכירות יחד עם הגב' גזית, (להלן:גזית), שניהם ביחד מצד אחד ועם התובעת מצד שני להשכרת החנות אופטיקה ברח' ביאליק 24 ברמת-גן.
על פי הנטען הנתבע וגזית היו שותפים בניהול החנות בשותפות בלתי רשומה.
נטען שהנתבע הפר את הסכם השכירות בהפרות שונות כמפורט בכתב התביעה, ובין היתר לא הוא ולא גזית שילמו את דמי השכירות כשהם צמודים למדד.
לא הוא ולא גזית המציאו 12 שיקים מעותדים בתחילת כל שנת שכירות.
על פי הודאתו של הנתבע הוא עבר על חוקים הנוגעים למקצועו ועשה מעשים פליליים כפי שניתן בכתב התביעה, לא מסר העתק פוליסת ביטוח ולא המציא שטר חוב.
עוד נטען שהשותפות בינו לבין גזית פורקה, בנסיבות אלה עצם פירוק השותפות מהווה הפרת ההסכם, כאשר אף אחד מיחידי השוכרים לא יכולים להשתחרר מההסכם ללא הסכמת התובעת ועל אף העובדה שהתובעת פנתה לנתבע פעמים רבות, ובמיוחד לחתום על הסכם נוסף כפי שיפורט להלן בהרחבה, הסכם המוניטין, לא נעשה הדבר, ומשכך, הנתבע הפר את הסכם השכירות הפרה יסודית.
נטען שהנתבע לא חתם ולא שילם דבר בגין הסכם המוניטין, גם שלפי טענתו המדובר בדמי שכירות.
הסכם השכירות בוטל ולכן יש להורות על סילוק ידו של הנתבע מהחנות.
מנגד, טוען הנתבע שבסופו של דבר הסכם השכירות כשר וקיים, אין כל הפרה, אין בטענות התובעת דבר ואין כל עילה לפינוי והכל כמפורט בהרחבה לכתב ההגנה.

הטענה המרכזית של התובעת היא כי בין הצדדים נכרתו 2 הסכמים נפרדים המשולבים אחד בשני.
האחד, הסכם השכירות, הוא ההסכם החתום שלפנינו, והשני, הסכם הפעלת עסק ורכישת מוניטין וציוד הנמצא בחנות.
אין חולק שהסכם המוניטין הנ"ל לא נחתם מעולם בין הצדדים.
טוענת התובעת לאורך כל הדרך, שהסכם השכירות והסכם המוניטין, הסכמים שלובים הם.
וזאת, לשיטתה כנלמד מהואיל השלישי להסכם השכירות, בו כתוב שנחתם הסכם להפעלת העסק, רכישת העסק ונכסים אחרים כך שהיה על השוכרים לשלם לה 2 תמורות השלובות אחת בשניה.
האחת, תשלום דמי שכירות חודשיים בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ כדין והשניה בגין המוניטין בתשלומים חודשיים של 4000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
כבר בראשית הדברים יאמר שאין חולק על כך שהנתבע עומד בתשלום הסך של 3000 ₪ כסדרם.
אכן, על פי הוראות ההסכם התשלום אמור להיות צמוד למדד, יחד עם זאת הוראות ההסכם קובעות כי על הצדדים לערוך התחשבנות חד שנתית, אולם כפי שהתרשמתי מעדותה של התובעת עצמה, לא עמדה על כך , לא הזכירה לנתבע על כך והקפידה לספר לנו ולהדגיש על מערכת היחסים החמה והטובה שהייתה בין הצדדים בעבר.
על אף שלכאורה ניתן לראות את הסכם השכירות החתום שלפנינו כהסכם שלוב עם הסכם המוניטין, איני סבור שכך הדבר כפי שיפורט להלן, וממילא המדובר גם בהסכם היכול לעמוד בפני
עצמו.
בהואיל השני יצוין שבמושכר התנהל עסק בשם אופטיקה בארוט, בהואיל השלישי מדובר על הסכם להפעלת העסק ובהואיל הרביעי מדבר שההסכם החתום הוא לצורך הפעלת העסק למטרת הפעלת חנות האופטיקה.
מאותו רגע כל התייחסות הצדדים היא רק לאשר המושכר ולחנות עצמה ואין התייחסות של הצדדים לחוזה הראשון או לחוזה המוניטין.
איני נכנס לשאלה מדוע נערכו 2 הסכמים בנפרד, אם היה צורך לעשות כך, אולם בסופו של דבר אין מחלוקת שהצדדים הלכו והפרידו אותם ל-2.
כך הם בחרו וכך יש לנהוג במסגרת הליך זה.
יש לבחון במסגרת הליך זה אך ורק אם הופר ההסכם הספציפי, הסכם שכירות בלתי מוגנת, כפי שכתוב בכותרתו.
הסכם השכירות נחתם בין התובעת מצד אחד ובין הנתבע וגזית מצד שני.
החיובים הם ביחד ולחוד.
משעזבה גזית את הנכס וסיימה את ההתקשרות החוזית, אין בכך כדי להוות סוף פסוק מבחינת מערכת היחסים בין הצדדים, לא ניתן לראות זאת כך, החוזה מדבר בצורה מפורשת על כך שהמדובר בחיובים ביחד ולחוד.
עוד יצוין שמערכת היחסים החמה והעמוקה כפי שהצביעה עליה התובעת עצמה התייחסה גם לנתבע עצמו וגם לגב' גזית.
משמע אין המדובר רק בצד אחד
שהתובעת בחרה לחתום עימו על חוזה ושותפו שהוא זר לה יצטרף כי אז ניתן לבוא ולומר שמערכת היחסים המיוחדת לא הייתה עם אותו שותף זר, אלא במקרה דנן ההסכם נחתם במיוחד גם עם הנתבע , לאור מערכת היחסים.
מערכת היחסים המיוחדת הזאת הובילה אף את התובעת שלא להקפיד הקפדה יתרה בקיום החוזה.
איני סבור שעצם פירוק השותפות בין הנתבע לבין גזית ראוי שיהא זרז ותמריץ לתובעת להקפיד הקפדה יתרה עם הנתבע על כך תו ותג בהסכם, הדבר עלול לעורר שאלות ותמיהות.
אכן, התרשמתי שהנתבע, לאחר שהתברר לו שמערכת היחסים בינו לבין התובעת עובר למישור פורמאלי יותר, מיד תיקן את כל ההפרות הנטענות.
הפרות שלא הוא ולא התובעת ראו אותן כהפרות בזמן אמת.
יכול להיות שמבחינה משפטית טהורה מהוות אלה הפרות, יחד עם זאת, מדובר במרקם חיים שוטף ולא ניתן להתעלם ממערכת היחסים בין הצדדים ולטעון שאך ורק בשל הוראות החוזה היבשות יש לקבוע כי המדובר בהפרות.

נכון, היה על התובע להמציא 12 שיקים כדמי שכירות אולם הוא שילם את התשלומים בהוראת קבע.
התרשמתי שלא הייתה לתובעת כל בעיה עם צורת התשלום הנ"ל, יתכן שמבחינה משפטית יש חשיבות לשטרות מעותדים, אך בפועל לא הייתה לתובעת כל מניעה שהתשלומים יתקבלו באמצעות הפקדה ישירות לחשבונה, כפי שנעשה.
איני סבור שהמדובר בהפרה.
בסופו של דבר, הנתבע חתם על הוראת קבע, ולא נטען וממילא גם ברור שעמד בתשלום דמי השכירות, כפי שהם נקובים בהסכם כסדרם ולפיכך מה לה לתובעת כי תלין היום כי לא קיבלה את השיקים המעותדים.

לגבי פוליסת הביטוח, הנתבע הצהיר, עדותו זו לא נסתרה, שביטח את הנכס בהתאם להוראות ההסכם.
אכן, יש צורך להמציא אישור של חב' הביטוח על קיום הביטוח, אולם כאמור ולאור מערכת היחסים בין הצדדים, לא היה להם צורך בכך והצורך התעורר כאמור רק בשלב מאוחר יותר לאחר שפורקה השותפות בינו לבין גזית.
הנתבע אף ציין שבידיו אישור על הפוליסה ואני מורה לו למסור אישור זה לידי התובעת לאלתר.

לגבי שטר החוב , והנה תקופה ארוכה הצדדים פועלים ללא צורך בשטר חוב, ואך בשל המחלוקת שלאחר עזיבתה של גב' גזית מתעורר הצורך גם בביטחון זה.
הנתבע ציין שמסר שטר חוב, התובעת טוענת שצריכים לצרף 2 ערבים ולא ערב אחד, והוא ציין במסגרת הדיון שהוא מוכן לתקן ולצרף מיידית עוד ערב, וכך אני מורה לו לעשות, וזאת בתוך 5 ימים מהיום.
אינני נכנס למערכת היחסים המורכבת והסבוכה בין הצדדים, המדובר במערכת יחסים גם רגשית וגם עסקית.
המדובר בתיק שאינו אלא חלק ממרקם מורכב יותר וקשור גם לצד שלישי, לגב' גזית ששמה הוזכר בדיון זה.
איני סבור שיש מקום במסגרת צרה זו להתייחס למערכות היחסים שבין מי מהצדדים לגב' גזית ואני נמנע מלעשות כן.
משקבעתי שלמעשה לא הופרו תנאי הסכם השכירות, הרי אני סבור שדינה של התביעה להדחות.

באשר להוצאות, אכן צודק הנתבע שהוא זכאי להוצאותיו, אציין שהתקיים דיון סרק בישיבה קודמת, יחד עם זאת אני חייב לציין שבמהלך הקראת פסק הדין התפרץ הנתבע והפריע לביהמ"ש במהלך ההכתבה, התנהגות זו אינה ברורה, ואין מקום להשלים איתה.
בנסיבות אלה, על אף שזכה בדינו, אני סבור שיש להפחית באופן ממשי את סכום ההוצאות ושכ"ט ואני מעמידם על סך של 1500 ₪ בלבד.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ד'
אדר ב תשע"א, 10/03/2011 במעמד הנוכחים.

עודד מאור
, שופט

הוקלד על ידי: אסתי זערור







א בית משפט שלום 11313-12/10 מיקי בארוט נ' עומר גונן (פורסם ב-ֽ 10/03/2011)