פסקי דין על טאלב ותד |

46575-02/11 עמת     01/03/2011




עמת 46575-02/11 טאלב ותד נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה



עמ"ת 46575-02-11 ותד(עציר) נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופט
אמיר טובי

העורר
טאלב ותד
, ת"ז 028373512 (עציר)


נגד

המשיבה
מדינת ישראל


נוכחים:
ב"כ העורר – עו"ד מרדכי עמוס
ב"כ המשיבה – עו"ד אליהו יטח
העורר – הובא ע"י שב"ס

החלטה

בפני
י ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מ. גינות), אשר ניתנה ביום 20/2/11 ובגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר הוגש בבית משפט השלום בחדרה, כתב אישום המייחס לו תקיפה חבלנית של בת זוגו. בעובדות כתב האישום נאמר כי במועדים הרלוונטיים היו העורר והמתלוננת בני זוג והתגוררו בביתם בג'יסר אזרקא. ביום 6/2/11 בשעות הערב, תקף העורר את המתלוננת בכך שהכה בה באפה מכת אגרוף. בהמשך, משביקשה המתלוננת להזעיק את אביה לעזרה, ניסה העורר לקחת מידה את מכשיר הטלפון הנייד בו אחזה, תוך שהכה בה בראשה בחלקו האחורי במכת אגרוף, משך בשערותיה ואף נשך אותה בגבה.

לאחר שבחן את חומר החקירה, קבע בית משפט השלום בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה אשר יש בכוחן לסבך את העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו. בית המשפט הפנה לכך שלא מדובר בעבירה ראשונה, שכן בעבר נגזרו על העורר 10 חודשי מאסר בפועל בגין תקיפת המתלוננת ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים. בית משפט השלום ציין עוד כי בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולעובדה שהעורר ריצה בעבר עונש מאסר בגין אלימות במשפחה, הרי שאין ביכולתה של חלופת מעצר להבטיח את שלומה של המתלוננת. לפיכך, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בהודעת הערר טען ב"כ העורר להעדר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של מרשו. לדבריו, התעלם בית משפט קמא משלל גרסאותיה של המתלוננת וכן התעלם מעברה, אשר משום מה לא זכה להתייחסות. בנוסף, נטען כי בית משפט התעלם מהסתירות המהותיות בין גרסתה של המתלוננת לגרסתם של העדים מטעמה, שכולם בני משפחתה. העורר הוסיף, כי שגה בית משפט קמא, משלא בחן חלופות המעצר שהוצעו על ידו.
המשיבה ביקשה לדחות את הערר, תוך שהפנתה להודעות המתלוננת והעדים מטעמה, ובכללם שני ילדיה הקטינים, אשר תמכו בגרסתה. המשיבה הדגישה את המסוכנות הנשקפת מהעורר הן לנוכח נסיבות ביצוע העבירה והן בשים לב להרשעתו הקודמת בעבירת אלימות במשפחה.

לאחר שבחנתי את תיק החקירה שהוצג לעיוני, אין בידי לקבל את טענת העורר לגבי העדר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, במידה מספקת למעצר עד תום ההליכים.

בהודעתה הראשונה אשר נגבתה הימנה ביום 7/2/11, למחרת האירוע הנטען, בעודה בחדר המיון בבית החולים, מסרה המתלוננת גרסה תמציתית לגבי השתלשלות האירועים שהביאו לתקיפתה ואת הנסיבות בהן הותקפה. למחרת היום מסרה הודעה מפורטת יותר, שבה פרטה באופן בהיר מפורט וקורהנטי את השתלשלות העניינים. לפי הודעה זו, ביום 6/2/11 בשעות הערב לאחר שהיא ובעלה אכלו ארוחת ערב, פרץ ויכוח ביניהם, במסגרתו קילל וגידף העורר את אביה ולאחר שהשיבה לו, תקף אותה במכת אגרוף באפה. בעקבות כך התחילה המתלוננת לדמם וביקשה להתקשר לאביה על מנת להזעיקו לעזרה. העורר ביקש למנוע זאת וניסה ליטול מידה את הטלפון הנייד. כאשר התנגדה והתכופפה כשהטלפון בידה, הלם בה העורר במכת אגרוף בראשה, משך בשערותיה, תוך שהוא מנסה לקחת מידה את הטלפון. משלא הצליח, נשך אותה בגבה.

גרסתה זו של המתלוננת מקבלת חיזוק בעדות אחותה עזר גרבאן, אשר סיפרה כי ביום האירוע, הגיעה המתלוננת בשעת לילה לביתה, כשהיא מדממת. לדברי עדה זו, הגיעה המתלוננת תחילה לבית חמותה (של העדה) המתגוררת יחד עמה באותו בניין בקומת הקרקע, וזו הזעיקה אותה וסיפרה לה כי המתלוננת נמצאת בביתה. משירדה האחות לבית חמותה, ראתה את המתלוננת כשהיא מדממת, וזו סיפרה לה כי הותקפה בידי בעלה. יחד עמה היו ילדיה הקטינים שבכו ללא הפסקה. האחות סיפרה כי ראתה את הדם באפה של המתלוננת וראתה סימנים גם בגבה. גם חמותה של אחות המתלוננת, אישרה בהודעתה, את גרסתה של המתלוננת. בהודעה זו סיפרה כי בליל האירוע שמעה דפיקה בדלת וילדים בוכים. משפתחה את דלת ביתה, ראתה את המתלוננת עם ילדיה, כשאפה מדמם. אותה עדה מסרה כי המתלוננת סיפרה לה שהותקפה ע"י בעלה.

יתר על כן, הודעת בנה הקטין של המתלוננת, בן 6 ושבעה חודשים, אשר נגבתה באמצעות חוקרת ילדים, מחזקת את גרסתה. הילד סיפר כי אביו תקף את אמו וכי בעקבות כך ירד לה דם מהאף ובהמשך סיפר כי האב נשך אותה בגבה.

אף התיעוד הרפואי וצילומי המתלוננת, כפי שהם מצויים בתיק החקירה, מחזקים את גרסתה. ניתן להבחין, באותם צילומים, בסימני נשיכה וחבלה בגבה של המתלוננת. לעורר לא היה כל הסבר כיצד נחבלה המתלוננת וננשכה בגבה והוא דבק בהכחשה גורפת, לפיה לא אירע דבר וכל התלונה הינה פרי דמיונה הפורה ומזימותיה של אשתו.

די בראיות שנסקרו לעיל על מנת להקים את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים. בשלב זה, אין בית משפט נדרש לבחון ולהכריע בשאלת מהימנות העדים, למעט התייחסות לליקויים בסיסיים בהצגת הדברים והגיונם. המבחן שייעשה הינו חיצוני במהותו ועיקרו בחינת ראיות התביעה על פניהן מבלי ליתן את הדעת לשיקולי מהימנות ומשקל (ראו: בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל
, בש"פ 663/08 סרחאן נ' מדינת ישראל
, בש"פ 868/08 אשכור נ' מדינת ישראל
).

באשר לקיומה של עילת מעצר הרי שאין חולק כי המעשים המיוחסים לעורר מקימים עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21 (א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו - 1996.

בשלב זה, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, נותר לבחון באם תמצא חלופה שיהא בכוחה להבטיח את מטרת המעצר מחד, ולצמצם את הפגיעה בחירותו של העורר מאידך. מדובר במבחן דו שלבי, כאשר תחילה בוחן בית המשפט באם ניתן, על פי נסיבות המקרה העומד בפני
ו, להסתפק בחלופת מעצר ורק אם השתכנע כי כך אכן הדבר, הוא פונה לבחון התאמתה של חלופה קונקרטית שהוצעה (ראו: בש"פ 3002/06 ע.ס. נ' מדינת ישראל
).

בענייננו, צדק בית משפט קמא משקבע, כי אין ביכולתה של חלופת מעצר להבטיח את שלומה ובטחונה של המתלוננת. מדובר בעורר אשר נעצר בעבר בגין תקיפת המתלוננת והמעשים המיוחסים לו בתיק זה, נעשו כאשר תלוי ועומד מעל ראשו, מאסר מותנה בר הפעלה. על אף זאת, לא היה בכך כדי להרתיעו מביצוע מעשיו. יתר על כן, העובדה שהמתלוננת הותקפה לעיני ילדיהם הקטינים של בני הזוג, אף היא מצביעה על העדר שליטה וריסון עצמי ועל מסוכנות מוגברת מצדו של העורר. כבר נאמר לא אחת, כי "עבירות הנעברות תוך התפרצות זעם בלתי נשלטת, וכאלה הן לרוב עבירות האלימות במשפחה, מחייבות מעצר, משום שחלופת מעצר שביצועה תלוי תמיד ברצון הנאשם עצמו, אינה אפקטיבית" (בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל
). יתר על כן, בית משפט חזר יותר מפעם על הקביעה כי לנוכח התפשטותה של תופעת האלימות המופנית כנגד נשים על ידי בעליהן, על בית המשפט לנהוג ביתר קפדנות ודקדקנות שעה שהוא נדרש לבחון אפשרות שחרורו של אדם הנאשם בביצוע עבירות ממין זה. נאמר כי "אלימות נגד נשים הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה", ומספר הגברים הנוהגים באלימות כלפי נשותיהם הולך וגובר. על בית המשפט לומר את דברו במלחמה נגד תופעה מסוכנת זו, ולבחון בקפדנות יתרה כל מקרה, לפני שהוא מחליט על שחרורו של אדם המואשם בביצוע מעשים אלימים נגד אשתו, לבל ישמש השחרור הצעד הראשון בדרך לביצוע מעשה האלימות הבא." (בש"פ 1360/07 מדינת ישראל
נ' טומבק (לא פורסמה, 6.3.07). ראו עוד: בש"פ 5164/08 מדינת ישראל
נ' פלוני, תק-על 2008(3), 257 , 258 .

לאור מסקנה זו, ברי כי אין כל מקום לבחון את החלופות הקונקרטיות שהוצעו ע"י העורר ובצדק קבע בית משפט קמא, כי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

לפיכך, אני דוחה את הערר.

תיק החקירה מוחזר לידי ב"כ המשיבה.

ניתנה היום, כ"ה
אדר א תשע"א, 1 במרץ 2011, במעמד ב"כ העורר, ב"כ המשיבה והעורר.








עמת בית משפט מחוזי 46575-02/11 טאלב ותד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 01/03/2011)