פסקי דין על יחזקאל בר עוז | פסקי דין על אגודת הספורט רמת-השרון | פסקי דין על עיריית רמת-השרון |

44141/04 א     16/03/2011




א 44141/04 יחזקאל בר עוז נ' אגודת הספורט רמת-השרון, עיריית רמת-השרון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 44141-04 בר עוז נ' אגודת הספורט רמת-השרון
ואח'




בפני

כב' השופט
חאג יחיא

תובע
יחזקאל בר עוז
ע"י ב"כ עו"ד צבי רפפורט



נגד

נתבעים
1.אגודת הספורט רמת-השרון
2.עיריית רמת-השרון
ע"י ב"כ עו"ד אילן ירון



פסק - דין


1.
מבוא ורקע עובדתי

;
התובע, יליד 8.8.79 נפצע בגופו במהלך משחק כדורגל שהתקיים ביום 18/05/96 (להלן : המשחק).

התביעה הוגשה כנגד אגודת הספורט רמת – השרון (להלן: נתבעת 1) אשר ע"פ הנטען פעלה במועדים הרלבנטיים לתביעה בחסות ו/או מטעם המרכז לחינוך וספורט שהינו עמותה השייכת לעיריית רמת – השרון.

וכנגד עיריית רמת – השרון (להלן: נתבעת 2) בטענה כי היתה הבעלים והמעבידה של נתבעת 1 אשר פעלה בחסותה ו/או מטעמה. כמו כן היתה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או האחראית על מגרשי הספורט ברמת השרון, אחראית על תפעולם, אחזקתם ותחזוקתם לרבות משחקי ספורט שנערכו בהם ובכללם משחקי כדורגל בכלל ומשחק הכדורגל נשוא התביעה.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

מטעם התובע העיד התובע עצמו בלבד, שבמועד עדותו כבר היה בגיר.

מטעם הנתבעות העידו מר קובי מרקוביץ מאמן כדורגל מוסמך אשר שימש כמאמן קבוצת הנוער בכדורגל מטעם הנתבעת 1, וכן מר ויקו חדד מנהל מחלקת הספורט באוניברסיטת בן גוריון ומנהל מקצועי של קבוצת הפועל באר – שבע ליגה לאומית אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעות.

שאלת האחריות;
2.
גרסת התובע
בקצרה

לטענת התובע עובר למשחק היה שחקן כדורגל מצטיין בקבוצת "נערים א'" אצל נתבעת 1. במועד שהיה קבוע למשחק, העביר מדריך הספורט בבית הספר אלון, בו למד התובע, וכן גם מאמן הכדורגל את התובע מקבוצת נערים א' לקבוצת נוער בוגרת יותר, עימה לא התאמן ו/או שיחק עובר למשחק.

המשחק התקיים בין 2 קבוצות נוער בוגרות, במהלך המשחק הורה המאמן לתובע להחליף שחקן אחר בקבוצה ולהשתתף במשחק; תוך כדי המשחק ובעת שהתובע קיבל כדור לבעיטה, פגע בו לפתע שחקן בוגר מהקבוצה היריבה והדפו. כתוצאה מההדיפה והפגיעה בגופו, ובעת שהתובע בעט באותה עת בכדור, המשיך גופו של התובע בתנועה סיבובית, דבר שגרם לנפילתו ולנזק בברכו הימנית.

לטענת התובע, העובדה שהוא מעולם לא התאמן או שיחק בקבוצת גיל מבוגרת משלו, עובר לתאונה וכי רק ביום התאונה הוא נקרא לראשונה ובהפתעה לשחק בה, מביאה למסקנה כי הנתבעות התרשלו בכך שהעמידו את התובע בסיכון להיפגע במשחק.

לשיטתו, למעשה הוא "נזרק למים", בהם שורצים "כרישים" גדולים ממנו, בעלי ניסיון רב ממנו, המיומנים במשחקים מול יריבים שווי כוח להם. לתובע לא היתה כל הכנה מוקדמת לפני המשחק, הוא לא זכה לאימון בקבוצה בה שיחק בפעם הראשונה באותה השבת, המאמן מרקוביץ לא אימן אותו קודם לכן ולא הכיר את חולשותיו ו/או את יתרונות שחקני הקבוצה שמנגד, על מנת להדריכו ולהזהירו, כנהוג על ידי מאמן בטרם תחילת משחק. למעשה באותו המשחק היה התובע נטע זר באותה הקבוצה, בה מעולם לא התאמן ולא הכיר, וחולשה זו וחוסר ניסיון קבוצתי זה, בתוספת העובדה כי לא הכיר את שחקני הקבוצה שכנגד, העמידו אותו במצב חלש ופגיע, אשר הוביל, לאחר דקות בודדות של משחק ובפעם הראשונה בה "נגע" בכדור לפגיעתו על ידי שחקן הגדול ממנו בגיל ובמבנה הגוף.

נטען והתובע אף העיד כי ההתראה שקיבל לפני עלייתו למשחק, היתה קצרה ביותר והותירה לו בסך הכל שתי דקות לחימום.

עוד נטען כי במועד התאונה היה התובע קטין ופעולה משמעותית, כמו העברתו באופן כה מיידי וללא כל אימונים והכנה, למשחק בקבוצה בוגרת, אותה הוא לא מכיר ולא התאמן בה מעולם ולמשחק רשמי כנגד קבוצה בוגרת אף היא, זוהי ללא ספק פעולה הדורשת את אישור הורי הקטין., ובעדות עדי הנתבעות אישרו כי הם לא ביקשו ולא קיבלו את אישור הורי התובע להעברה.

נוסף נטען כי קיימת חובה שבדין לבקש ולקבל את אישור הוריו של התובע וזאת מכוח תקנון ההתאחדות לכדורגל. וכי בהתאם לסעיף 12 (ב) (1) לתקנון היסוד של התאחדות הכדורגל בישראל, הרי שבנוסף יש לוודא אישורו של רופא מוסמך, לכך ששחקן נערים יכול לשחק בקבוצת הנוער, וכי תקנון זה נחקק מכוח סעיף 10 לחוק הספורט, תשמ"ח – 1988 ועל כן יש לראותו כתקנה המפורסמת ברשומות וככל הוראת חוק, אין צורך בצירופו לתיק המוצגים.

יתר על כן נטען כי אין מחלוקת כי לא נעשתה לתובע בדיקה רפואית כלשהיא לפני שעלה למשחק הבוגרים. וידוע כי משחק הבוגרים ארוך יותר ממשחק נערים ולפיכך בדיקת סיבולת לב ריאה מחויבת המציאות ואם לא נעשה הנטל על הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו.

לסיום התובע טוען להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" שכן לשיטתו, בנסיבות המקרה שלושת התנאים להחלתו של הכלל מתקיימים במקרה זה וכי הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי לא התרשלו ולפיכך יש לחייבן בפיצוי התובע.

3.
גרסת הנתבעת בקצרה
התובע אינו טוען למפגע כלשהו במגרש הכדורגל.

מטעם הנתבעות הובאו עדויות, ובכללם עדותו של מר ויקו חדד – מומחה בתחום הכדורגל ושל מר קובי מרקוביץ – מאמן הקבוצה בה שיחק התובע, היכולים ללמדנו כי אין כל בסיס לטענתו של התובע כי בשל גילו 16 ו- 9 חודשים, לא יכל היה להשתתף במשחק של נערים הגדולים ממנו ב- 3 חודשים !!!, בעוד בקבוצתו הקבועה משחקים נערים בגילאים אלו, וכי גם במידה והפערים בגילאים היו גדולים יותר, גם אז אין כל מניעה לשיתוף שחקנים צעירים עם בוגרים יותר וכך נהוג בארץ ובעולם.

עוד טענו הנתבעות כי אין לייחס להן כל אחריות בגין הנזק הנטען וזאת מאחר ולא הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן וכי בניגוד לטענתו של התובע בסיכומיו, אין במעשיהן משום מעשי רשלנות.

הנתבעות טענו כי בנסיבות אירוע המקרה ופציעתו של התובע אשר נפצע במהלך משחק כדורגל תוך כדי ועקב מגע עם שחקן הקבוצה היריבה, אינן מטילות עליהן, בנסיבות חובת זהירות מושגית וקונקרטית.

נטען כי התובע לא הוכיח את הנטען על ידו, שכן אין סיוע לעדותו בראיה ו/או עדות מומחה כלשהו, אין הוכחה כלל כי הנתבעות לא פעלו בהתאם לנהלים, אלא נהפוך הוא – הובאו ע"י הנתבעות ראיות כי פעלו בדיוק בהתאם לנהלים, ולמעשה כל תביעתו מבוססת על טענות סרק אשר כלל אינן מוכיחות רשלנות כלשהיא.

נוסף נטען כי הנתבעות היו רשאיות להעביר את התובע מקבוצת נערים א' לקבוצת הנוער בהסכמתו וכי פעלו בהתאם לנהלים המקובלים.

וכי באשר לטענה הלא מבוססת של התובע כי לצורך העברת שחקן מקבוצה לקבוצה יש צורך בבדיקה רפואית, הנתבעות טענו כי טענתו שגויה ועל כך אף השיב המומחה מטעמן כי כל שחקן חייב בבדיקה רפואית בתחילת העונה. ואין קשר למעבר בין קבוצות.

הנתבעות טענו כי התובע בחר שלא להביא עדים שיכלו לתמוך בגרסתו והימנעותו משחקת לרעתו.

לסיום נטען כי אין המקרה מתאים להחלת הכלל של הדבר מדבר בעדו שכן התובע ידע את נסיבות קרות התאונה.

4.
דיון ומסקנות;
לאחר בחינה ושקילה, רואה להכריע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו; ובייחוד את הטענה לרשלנות המיוחסת לנתבעות;

שיטת המשפט בישראל איננה מכירה, כידוע, בעיקרון של אחריות מוחלטת, למעט בענפים מוגדרים, שהוגדרו בחקיקה. אירוע דוגמת זה נשוא התביעה מחייב הוכחת "אשם" כתנאי לפסיקת פיצוי. לא מעט נפסק, כי "רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין. גם במסגרת עוולת הרשלנות, יש וסיכונים חזויים אינם מטילים אחריות, אם משום שאינם מבססים "חובת זהירות", אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש" (ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט (1) 102, 111 (1995)).

ודוק - אין חולק בדבר קיומה של "חובת זהירות מושגית" של הנתבעות כלפי התובע בתור האחראית על מועדון הספורט בו שיחק התובע; שאלה לעצמה היא, האם קיימת "חובת זהירות קונקרטית", והאם הופרה חובת הזהירות המתחייבת בנסיבות העניין והמקרה. כדברי הפסיקה: "אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 127 (1982)). בהקשר זה ברור, כי "חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כענין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהתחלק. "הנפילה או ההתחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן פורת בת"א 277/59פ(מ) ל"ח 101, 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/71 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה
purkis v. walthamslow

b.c. (1934) 151 l.t. 30 (k.b
.)), המשחק עם כלב עשוי להשרט (
lee v. walkers (1940
) 162 l
.t. 89
), והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו".

הדין מכיר, אם כן, בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק; זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. בעוד שבמסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית; הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי, ניצבת חובת הזהירות הקונקרטית, שבמסגרתה מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. (ראה דברי כבוד השופט אבי זמיר בת"א (שלום ת"א) 65097/03 עוזרי יצחק נ' מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר, תק-של 2008(3), 14074 (2008)

בעניינו, התובע טען לרשלנותן של הנתבעות ולהפרת חובת הזהירות כלפיו אשר גרמה לתאונה ולנזק מטעמו, לשיטתו העובדה כי מעולם לא התאמן או שיחק בקבוצת גיל משלו עבור לתאונה, וכי רק ביום התאונה הוא נקרא לראשונה ובהפתעה לשחק בה מהווה רשלנות מצד הנתבעות בכך שהעמידו את התובע בסיכון להיפגע במשחק.

לשיטת התובע, בכך למעשה הוא "נזרק למים", השורצים ב"כרישים" גדולים ממנו, בעלי ניסיון רב ממנו, המיומנים במשחק מול יריבים שווי כוח להם. וכי למעשה באותו משחק היה התובע נטע זר באותה הקבוצה, בה מעולם לא התאמן ולא הכיר.

לצורך הכרעה בטענה יש להידרש לשאלה, האם בנסיבות שתוארו על ידי התובע יצרו הנתבעות סיכון בלתי סביר הסוטה מסטנדרט זהירות נדרש ו/או סיכון שניתן היה למנוע אותו באמצעים סבירים, כאשר התשובה לשאלות אלו מונחית ע"י שיקולי מדיניות משפטית ואינטרס הציבור על אף הסכנה הטמונה בו.

בטרם תידון שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין יש לסקור תחילה את נתוניו האישיים של התובע כפי שעלו מחומר הראיות.

המדובר בתובע אשר במועד המשחק נשוא כתב התביעה מלאו לו 16 שנים ו- 9 חודשים, ולטענתו הוא לא בשל לשחק במשחק של נערים הגדולים ממנו ב- 3 חודשים. כמו כן על פי עדותו הוא החל לשחק כדורגל מגיל קטן, ובמועדים הרלוונטיים לתאונה היה שחקן מצטיין בקבוצת נערים א של אגודת הספורט ששיחק בתפקיד קשר.

התובע העיד בתצהירו כי השחקן שפגע בו היה גדול ממנו משמעותית מבחינה פיזית כך שהמכה שספג היתה קשה ומשמעותית.

באשר לשאלת הסיכון הטמון בכל משחק כדורגל עמד על כך חברי כבוד השופט קידר בת"א (שלום ת"א) 94113/97 נועם מועלם נ' עיריית ת"א, תק-של 2003(2), 17315 , 17319 (2003) (אשר צוטט בסעיף 16 לסיכומי הנתבעות): "משחק כדור-רגל הוא מאותם הסיכונים הסבירים היומיומיים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. התנגשות בין 2 שחקני כדורגל במהלך משחק היא כזו. לנוכח האמור, לא מוטלת במקרה זה חובת זהירות קונקרטית על עיריית פתח-תקווה".

כן מקובלת עלי קביעתו של המומחה מטעם הנתבעות מר ויקו חדד, לפיה פציעתו של התובע הינה חלק בלתי נפרד מהמשחק והיא נובעת מעצם טיבו וטבעו של משחק כדורגל, והיא לא מהווה אם כן סיכון בלתי סביר, נהפוך הוא התקלות של שחקן לשחקן בקבוצות יריבות המשחקות האחת כנגד השנייה הידועה בשפת הכדורגל כ"תיקול" הינה סיכון ידוע אשר השחקן בכל גיל נוטל על עצמו מעצם השתתפותו במשחק.

מסקנה זו אף אם אינה עדות מומחה, אושרה על ידי התובע עצמו שהשיב בחקירתו הנגדית :
ש. יצא לך לראות בטלויזיה שבמהלך המשחק יש פציעות.
ת. כן כמו בכל תחום ספורט יש פציעות.
ש. למרות שידעת וראית שיש פציעות המשכת לשחק כדורגל.
ת. חיובי.

כמו כן לעניין מבנה הגוף של התובע עצמו ושל השחקנים היריבים ובייחוד השחקן שפגע בו, התובע נשאל בחקירתו הנגדית :
ש. בקבוצה שהיתה איתך, נערים ג', כמה ילדים היו בסגל.
ת. 22 שחקנים בערך.
ש. הילדים היו בגבהים שונים במשקלים שונים.
ת. בטח.
ש. אני מתכוון לקבוצה שלך, שלא הייתם אחידים לא במשקל ולא בגובה.
ת. חיובי.
ש. היו ילדים שחלקם חזקים ממך וחלקם חלשים ממך.
ת. נכון.
...
ש. האם באיזשהו שלב ניסת לברר נגד איזה קבוצה שחקת.
ת. את האמת, לא.
ש. השחקן שפגע בך, לגירסתך, מהקבוצה היריבה, אתה לא יודע מי הוא ובן כמה הוא.
ת. אני לא יודע שום דבר.
...
ש. מה היה הגובה שלך במאי 96.
ת. לא זוכר כמה היה גובהי ולא זוכר את המשקל שלי.

מכאן עולה כי התובע בעצמו מודה כי גם בקבוצה בה התאמן עוד טרם מעברו לקבוצת הנוער, היו גבוהים וגדולים ממנו ולעולם אין שוויון בין גודל וחוזק השחקנים בקבוצות.


לא שוכנעתי כי עצם צירוף התובע לקבוצות נוער בוגרות עם הפרש של ממוצע גיל של 3 חודשים מהווה רשלנות מצד הנתבעות, ולעניין זה אני רואה לאמץ את קביעותיו של המומחה מטעם הנתבעות מר ויקו חדד בחוות הדעת שם נקבע : "שיתוף של שחקנים בקבוצות גילאים שונים הינו דבר ידוע ומקובל בישראל ובעולם כולו ואין בו כל דבר פסול, בכדורגל בישראל ובעולם כולו מוכרים שחקנים רבים אשר בהיותם בגילאי נוער שותפו לא רק במשחקי קבוצת נוער אלא גם במשחקי קבוצות בוגרים בהם משחקים שחקנים בגילאים שונים ואף בני 30 והיא מינה בחוות דעתו דוגמאות לשחקנים בארץ כדוגמת יוסי בניון, בן סער וכו' ובחו"ל ליונל, מסי וכו'".

התובע כשל בהוכחת טענתו כי עצם צירופו לקבוצת נוער בוגרת יצרה סיכון בלתי סביר לו. יתר על כן כשל התובע בהוכחת טענותיו כי הנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירים.

כמו כן התובע בעצמו מודע לעובדה כי מקובל להעביר שחקנים מנערים א' לנוער: "ש אתה יודעה שלפי המקובל אפשר לשלב שחקנים לפי שנתונים בשנתון אחד גבוה יותר גבוה, ילדים א' יכולים להיות נערים ? ת. כן".

על אף שמרבית טענותיו של התובע הינן בעניין שבמומחיות, התובע מסיבות השמורים עימו לא הגיש חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיו באופן מקצועי כי התנהלותן של הנתבעות במקרה דנן היוו רשלנות, ואף למצער בחר שלא לזמן עדים מטעמו ובחר להשתמש לפני כל טיעון לרשלנות במילים " "כנהוג על ידי מאמן" "וידוע כי משחק הבוגרים ארוך", כמו כן מסיבותיו לא צירף כראיה מטעמו את תקנון ההתאחדות לכדורגל.



מכאן מתבקשת המסקנה כי התובע לא הוכיח את טענתו, אין כל סיוע לעדותו בראיה ו/או עדות מומחה כלשהו, אין כל הוכחה כלל כי הנתבעות לא פעלו בהתאם לנהלים. התובע לא טרח לזמן אף לא אחד מהנוכחים באותו אירוע ולא טרח לצרף את התקנון הנטען והראיות שלשיטתו מבססות עילת הרשלנות כלפי הנתבעות. לתובע היו עדים שניתן היה לאתרם – אך נמנע מלהביאם להעיד מטעמו, והדבר פועל לרעתו.

על כן, המסקנה המתבקשת אם כן כי התובע לא הוכיח כי היה פגם או רשלנות כלשהיא בהתנהלות הנתבעות, ומנגד הוכח על ידי הנתבעות באמצעות חוות דעת מומחה כדורגל מטעמן וכן באמצעות מאמנו של התובע, כי פעלו בהתאם לנהלים המקובלים וכי לא היה בידן למנוע את התרחשות האירוע.

5.
וליתר טענותיו של התובע

;
באשר לטענה כי לצורך העברת התובע מקבוצה לקבוצה יש צורך בבדיקה רפואית, מר מרקוביץ השיב בחקירתו הנגדית :
ש.

כדי להעביר שחקן בנערים לשחק בנוער צריך שרופא מוסמך יתיר את המשחק. האם ההוראה מוכרת לך.

ת.

אני חייב לראות את זה. לעניות דעתי זו פרשנות לא נכונה שלך.

והמומחה מטעם הנתבעות השיב :
ש.

אם אומר לך שתקנון ההתאחדות מאפשר העברת שחקן מנערים לנוער, בתנאי שהותר לשחקן לשחק ברמת הגיל הגבוהה יותר על ידי רופא מוסמך, האם ידוע לך.

ת.

כל שחקן חייב בבדיקה רפואית בתחילת העונה. ואין קשר למעבר מקבוצה לקבוצה.

ש.

מה שאני מבין מהתקנון שאני מבקש להעלות שחקן רמה אחת שנתון אחד, יש צורך לקבל אישור מעבר לאישור של תחילת השנה.

ת.

לא. אין דבר כזה, וזה גם לא קורה, כל שחקן חייב לעבור בדיקה רפואית בתחילת כל עונה, ההתאגדות הכדורגל לא מנפיקה את כרטיס השחקן ללא הבדיקה הזו. ואין מצב כזה שהעברת שחקן מקבוצה לקבוצה מחייבת בדיקה רפואית. התקנון מדבר על הבדיקה הרפואית השנתית.


יתר על כן מקובלת עלי טענת הנתבעות לפיה, במשחק השתתפו שופטי כדורגל מקצועיים אשר בדקו את זהותם של השחקנים, על פי כרטיס השחקן שיש לכל שחקן ואת רמות התאמתם למשחק ונתנו את אישורם לקיום המשחק בהשתתפות שחקנים אלו.

באשר לטענה כי היה צורך באישור הורי התובע לצורך העברתו מנערים לנוער, העד מטעם הנתבעות מר מרקוביץ השיב בחקירתו הנגדית :
ש.

אתה זוכר מי פינה את התובע מהמגרש.

ת.

כן. אביו.

ש.

יחד איתך.

ת.

בלעדי. לקחנו אותו לחדר ההלבשה, אני מניח אני ומישהו מהקבוצה. מהדשא אמרתי לאבא שלו שניקח אות הילד לבית החולים.


לא עלה בידי התובע לסתור את טענת הנתבעות שביום האירוע אביו נכח במשחק, מכאן מתבקשת המסקנה כי הוריו של התובע ידעו על שיתופו של התובע במשחק, מכאן אין להידרש לטרוניה שמעלה התובע בדבר אי קבלת אישור ההורים להעברה.

זאת ועוד, אביו של התובע הינו שחקן כדורגל בעצמו (ש.ת כן, גם הוא היה שחקן), מכאן הפרוצדורה של העברת שחקן ידועה לו היטב ואם היה בדעתו להתנגד להעברה לא היתה שום מניעה כי זו תועלה בטרם תחילת המשחק – או במועד קודם לכן.

באשר לטענת התובע למילוי טפסים כלשהם, אשר לטענת התובע יש צורך במילויים בטרם ביצוע ההעברה, המומחה מטעם הנתבעות השיב כי מילוי הטפסים נדרש במידה ושחקן עובר ממועדון למועדון אחר ולא כאשר הוא משותף כשחקן באותו מועדון.

לסיום מקובלת עלי טענת הנתבעות לפיה המקרה שצוטט בסיכומי התובע שנדון בת"א (שלום יר') 1329/05 אסתר אמון נ' הגמנסיה העברית בירושלים ע"ש יצחק בן צבי, תק-של 2008(1), 16769 (2008) אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי יר') 2188/08 מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות נ' אסתר אמון, תק-מח 2008(3), 10765, 10768 (2008), אינו יכול להועיל לתובע שכן שם נדון מקרה שבו התובעת, שלא הייתה חלק מנבחרת בית הספר, הגיעה אל המקום כצופה במשחק במסגרת שיעור חינוך גופני של בית הספר ואז נתבקשה על ידי המאמן במהלך המשחק להתלבש ולעלות לשחק ולסייע בכך לקבוצה. בעוד שבענייננו,מדובר בשחקן מצטיין שהיה שחקן מן המניין אשר היה בכושר גופני והשתתף במשחק בהתאם לרצונו, ופגיעתו במהלך המשחק אירעה במהלך הרגיל של המשחק.


גם מעדותו של התובע עצמו עולה כי צירופו לקבוצה הינו בבחינת קידום וכלשונו "ת.הרגשתי מבחינתי כמלך העולם שאני משחק עם גדולים ממני). מכאן, התובע ידע על הסיכונים הכרוכים במשחק כדורגל בכלל, ולדעתי אין בעצם צירפו משום שינוי בסיכון שמלכתחילה התובע לקח על עצמו.

אין זאת אלא שאף מבחינת מדיניות משפטית, התרת משחקי כדורגל ועיסוק בענפי ספורט שונים המסיבים הנאה לציבור, גם אם ברור שהם צופנים בחובם סיכונים. לציבור תועלת בקיומם של אלה למרות הסיכונים ודי לאחראי שינקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת שלא יהא אחראי כלפי הניזוק. (ראה דברי כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי ת"א (שלום ת"א) 47541/98 וקס רביד נ' בית מרגוע שפיים (שותפות רשומה), תק-של 2002(3), 8037 (2002)

לסיום אני קובע כי נסיבותיו של המקרה הינן לא יותר מאשר סיכון טבעי למשחק כדורגל. על כן מכל האמור לעיל ראיתי לקבוע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח כי במעשי או מחדלי הנתבעות היתה משום התרשלות שתחוב בגינה.
6.
ולסיום - החלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו"

סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע 3 תנאים אשר בהתקיימם עובר הנטל אל הנתבע להוכיח שלא היה במעשהו ו/או מחדלו משום התרשלות.

די לנתבע שיוכיח כי אחד התנאים אינו מתקיים על מנת שלא ניתן יהיה להחיל את הכלל.

בענייננו סיפר התובע כי עובר למשחק היה שחקן כדורגל מצטיין בקבוצת "נערים א'", במועד שהיה קבוע למשחק, העביר מדריך הספורט וכן גם מאמן הכדורגל את התובע מקבוצת נערים א' לקבוצת נוער בוגרת יותר. במהלך המשחק הורה המאמן לתובע להחליף שחקן אחר בקבוצה ולהשתתף במשחק; תוך כדי המשחק ובעת שהתובע קיבל כדור לבעיטה, פגע בו לפתע שחקן בוגר מהקבוצה היריבה והדפו. לטענתו, העובדה שהוא מעולם לא התאמן או שיחק בקבוצת גיל גדולה משלו, עובר לתאונה וכי רק ביום התאונה הוא נקרא לראשונה ובהפתעה לשחק בה, מביאה למסקנה כי הנתבעות התרשלו בכך שהעמידו את התובע בסיכון להיפגע במשחק.

מכאן, שהתובע נותן הסבר כיצד ארעה התאונה שהביאה אותו למצב שבו נפגע, ואם כך הם פני הדברים, הרי שלא מתקיים התנאי הראשון הדרוש בסעיף 41 לפקודה שקובע בזו הלשון : "והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".

משכך אין המקרה שבפני
מתאים להחלת הכלל.

משכך אני דוחה את התביעה ואין צורך לדון בשאלת הנזק.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7500 ₪, סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן הוא ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
י'
אדר ב תשע"א, 16 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 44141/04 יחזקאל בר עוז נ' אגודת הספורט רמת-השרון, עיריית רמת-השרון (פורסם ב-ֽ 16/03/2011)