פסקי דין על עמוס פיקסמן | פסקי דין על מורדות הארבל | פסקי דין על עו"ד אביגיל בהט | פסקי דין על המועצה המקומית מגדל | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "גליל מזרחי" |

22812-08/09 עשא     16/03/2011




עשא 22812-08/09 עמוס פיקסמן, מורדות הארבל בע"מ, עו"ד אביגיל בהט נ' המועצה המקומית מגדל, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "גליל מזרחי"








בית משפט השלום בנצרת



עש"א 22812-08-09 מועצה מקומית מגדל ואח' נ' בהט ואח'
עש"א 22816-08-09
מועצה מקומית מגדל ואח' נ' בהט ואח'




בפני

כב' השופטת
עירית הוד


מבקשים

1
.
עמוס פיקסמן

2
.
מורדות הארבל בע"מ

3
.
עו"ד אביגיל בהט
ע"י עו"ד א. בהט


נגד


משיבות

1. המועצה המקומית מגדל
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "גליל מזרחי"
ע"י ב"כ עו"ד ר. גורלי




החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים


עסקינן בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט.


ראשיתו של הליך זה בארבעה ערעורי היטל השבחה אשר הגישו המשיבות כאן - המועצה המקומית מגדל
והוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי כנגד מספר בעלי דין ובין היתר המבקשים בהליך זה. הדיון בכל הערעורים אוחד.


במסגרת הערעורים האמורים, העלו המשיבות טענות נגד השומה המכרעת אשר נקבעה על ידי השמאי יוסף זנריצקי. בפסק הדין צוין, כי הכרעתו של השמאי המכריע הינה סופית ומכרעת והיא ניתנת לערעור במקרים המפורטים בחוק בלבד. עוד נקבע במסגרת פסק הדין, כי החלטת השמאי המכריע, אשר לגביה הוגשו הערעורים, איננה מהווה טעות משפטית וכי עסקינן בהכרעות מקצועיות אשר אינן ניתנות לערעור. אי לכך, הערעור אותן הגישו המשיבות כאן נדחה.


בפסק הדין נקבע, כי בעקבות דחיית הערעורים, אזי הסכומים העודפים אשר שילמו/הפקידו המשיבים שם מעבר לשומה המכרעת יושבו לידיהם בתוך 30 ימים.


בעקבות החלטה זו להשיב את הסכומים העודפים, הגישו המשיבים בעש"א 22809-08-09 והמשיבים בעש"א 22812-08-09 ו- 22816-08-09 בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט במסגרתה עתרו, כי בית המשפט יטיל על המשיבות לבקשה זו קנס או מאסר וכן יורה להן לציית לפסק דינו אשר ניתן ביום 10.10.10, ולפיו עליהן להשיב להם את הערבויות או את הסכומים העודפים אשר שילמו.


ביום 3.1.11, התקבלה הודעת המבקשת בעש"א 22809-08-09 לפיה מבקשת לחזור בה מהבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט מן הטעם שהמשיבות השיבו לה את הערבויות. לפיכך, מתייתר הצורך בדיון בבקשה והיא נמחקה. משכך, נותרה לדיון הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ביחס לעש"א 22812-08-09 ו- 22816-08-09 בלבד.


המבקשים טוענים, כי למיטב ידיעתם פסק הדין הומצא למשיבות ביום 26.10.10 או ביום 27.10.10. לפיכך, היה על המשיבות להשיב את הסכומים אשר שולמו ביתר ולהחזיר את הערבויות הבנקאיות למי שהפקיד אותן, עד ליום 27.11.10. לטענתם, ביום 5.12.10, לאחר שלא התקבל תשלום כלשהו ואף לא מכתב המפרט את אופן חישוב הסכומים להחזר, שלחה באת כוחם של המבקשים מכתב לבא כוח המשיבות ובמסגרתו דרשה, כי המשיבות ישיבו את הכספים האמורים. ביום 12.12.10 קיבלה באת כוחם של המבקשים את מכתב בא כוח המשיבות, במסגרתו נטען, כי מכתבה הועבר לבדיקת הוועדה המקומית וכי המבקשים מתבקשים להמתין 14 יום לשם קבלת תשובה. באת כוחם של המבקשים שלחה מכתב תגובה, במסגרתו דרשה, כי התשלום יתבצע עד ליום 16.12.10. לטענתם, ביום 19.12.10 הודיע בא כוח המשיבות לבאת כוחם, כי באותו יום הוועדה מסיימת את בדיקת החשבונות וכי למחרת היו"ר יחתום על השיקים. בנוסף טען, כי דרישת החזר התשלומים לאדריכל אינה מקובלת עליו. המבקשים ציינו, כי עד למועד הגשת בקשתם, ב- 26.12.10, לא התקבל תשלום כלשהו מהמשיבות.


באשר לדרישת התשלום לאדריכל טענו המבקשים, כי הם נשאו בנטל התשלום לאדריכל לצורך הכנת התוכנית המופרטת. לטענתם, אין זה סביר, כי אזרח יממן תוכנית ואף יידרש לשלם היטל השבחה בגינה, שכן, תכליתו של היטל השבחה הינה מימון הוצאות התוכנית.


המבקשים טוענים, כי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט קובע, כי לבית המשפט מסורה הסמכות להטיל אמצעים עונשים על אדם הנמנע מלקיים צו בית משפט. לטענתם, אי השבת הסכומים העודפים מהווה בזיון בית משפט ויש להטיל על המשיבות קנס בגין כל יום של איחור בתשלום, מיום 27.11.10 ועד התשלום בפועל.


ביום 2.1.11 נערך דיון בבקשה. במסגרת הדיון האמור טענו המשיבות, כי במסגרת בקשתם ביקשו המבקשים סעד כספי. לטענתן, הליך של בזיון בית משפט אינו ההליך המתאים וכי ההליך המתאים הינו תביעה משפטית. המשיבות הוסיפו וטענו, כי ישנו עיכוב בשל הצורך לערוך בירורים וחישובים.


בהתאם להחלטה מיום 2.1.11, ניתנה למשיבות אורכה בת שבועיים לקיים את פסק הדין אשר ניתן בתובענות שבכותרת. ביום 18.1.11 הודיעו המבקשים, כי עד ליום 17.1.11 בשעות הערב טרם קיימו המשיבות את חבותן בהתאם לפסק הדין.


ביום 19.1.11 הגישו המשיבות תגובתן לבקשה. המשיבות שבו על טענתן לפיה המבקשים נקטו בהליך שגוי מאחר והסעד המבוקש הינו סעד כספי והליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו מתאים לסעד כאמור. עוד טוענות המשיבות, כי בהתאם להלכה, אין להיזקק להליך לפי פקודת ביזיון בית משפט מקום בו קיימת דרך אחרת לביצוע החלטות בית המשפט.


לטענתן, המבקשת מס' 3 המחתה זכויותיה בכספים המגיעים ו/או אשר יגיעו לה מהמשיבה מס' 2 לעו"ד אורי מס, בא כוח אחד מהרוכשים של חלק מהמקרקעין נשוא פסק הדין, אשר בבעלותה. לטענת המשיבות, מטרתו של הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט הינה להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית, במבט צופה עתיד. המשיבות גורסות, כי אין להיזקק לבקשה הנדונה, שכן בשל המחאת הזכות אין כל חיוב כלפי המבקשים.


המשיבות מוסיפות וטוענות, כי בעקבות הדיון אשר התקיים ביום 2.1.11 התקיימה פגישה במשרדי הוועדה המקומית וניכר, כי עסקינן במסכת חישובים מורכבת וסבוכה ובכמות רבה מאוד של מסמכים. עוד טוענות המשיבות, כי חלק מהמקרקעין נמכרו לצדדים שלישיים ויש לגבות היטל השבחה, משנוצר מימוש. לטענתן, חלק מהמקרקעין בהם עסקינן נמכרו לצדדים שלישיים ויש לגבות לגביהם היטל השבחה אשר יחושב מיום הסכמי המכר. המשיבות טוענות, כי נראה שלאחר קיזוז עודפי הסכום אשר שולמו הרי שהמשיבה מס' 2 אינה חייבת בהחזר כלשהו והיא אף זכאית לתשלומים נוספים.


ביום 2.2.11 הגישו המשיבות הודעה ובמסגרתה טענו, כי על פי חישובים אשר נערכו אצל הוועדה בהתייעצות עם שמאי הוועדה, ואשר טרם נבדקו סופית, נמצא כי במסגרת ההתחשבנות בין המשיבות למבקשים, אין צורך לשלם החזר כספי למבקשים ואף נותר חוב בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, אשר על המבקשים לשלם למשיבה מס' 2, בשל היטל השבחה.


בתגובה טענו המבקשים, כי המשיבות לא העבירו חישוב לגבי המס החל עליהם לעומת הסכומים אשר שולמו על ידם. עוד טוענים המבקשים, כי לא ברור כיצד המשיבות מעיזות לטעון, כי קיים חוב כאשר הן מודיעות כי החישוב לא נבדק סופית. לטענתם, כל חישוב לפיו נותר להם חוב מתעלם מהחלטת השמאי המכריע לפיה יש להביא בחשבון את הוצאותיהם בגין התשלומים לאדריכל אשר הכין את התוכנית וכן מהוראות הפסיקה והספרות המקצועית באשר לאופן החישוב. לטענתם, אף ללא תשלומי האדריכל יתרת חובם מזערית.


דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפני
י מצאתי, כי דין הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט להדחות, כפי שיפורט.

סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע, כי לבית המשפט מסורה הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצו אשר ניתן על ידו ואשר מצווה לעשות מעשה או אוסר לעשותו. במסגרת הבקשה שלפניי טוענים המבקשים, כי המשיבות לא קיימו את פסק הדין אשר ניתן בתובענה, עת לא השיבו להם כספים אשר הם שילמו ביתר. בנסיבות אלו, עותרים המבקשים לסעד על פי פקודת בזיון בית המשפט. כאמור לעיל, מצאתי, כי אין ביכולתי להיעתר לבקשה האמורה.


אפתח ואומר, כי פסק הדין אשר ניתן בתובענה ניתן במסגרת ערעורים אשר הגישו המשיבות על הכרעתו של השמאי המכריע. השאלה אשר עמדה להכרעה במסגרת הערעור האמור הייתה, האם נפלה טעות משפטית בהחלטת השמאי המכריע אם לאו. במסגרת פסק הדין האמור נדחה ערעור המשיבות ונקבע, כי לא נפלה טעות משפטית בהכרעתו של השמאי המכריע. כפועל יוצא מההחלטה האמורה נקבע, כי על המשיבות להשיב למבקשים את הכספים העודפים אשר שילמו ביתר מעבר לשומה המכרעת.


שאלת זכאותם של המבקשים, כי יושבו להם הכספים אשר שולמו ביתר לא הייתה בבסיס המחלוקת במסגרת התובענה בה ניתן פסק הדין נשוא בקשה זו. ההחלטה לפיה על המשיבות להשיב למבקשים את הכספים אשר שולמו ביתר הייתה פועל יוצא של ההחלטה באשר לשומה המכרעת ומטרתה הייתה למנוע מהצדדים התדיינות נוספת, ככל שהדבר יתאפשר. ברם, במסגרת התובענה האמורה, לא נשמעו טענות הצדדים בגין חובותיהם האחד כלפי השני ואף לא הוכח האם אכן שולמו כספים ביתר על ידי מי מהמשיבים בערעורים המאוחדים ובאיזה שיעור.


החלטתי באשר להשבת הכספים אשר שולמו ביתר אינה מפורטת דיה, שכן כאמור הסוגיה האמורה לא הייתה גרעין המחלוקת ולא הובאו בפני
כל נתונים בסוגיה. השאלה באשר לגובה הסכומים אשר שולמו ביתר אם בכלל לא נדונה ולא הוכרעה. בנסיבות אלו, הרי שעסקינן בצו אשר אינו ניתן לאכיפה על פי סעיף 6 לפקודה. בשל כלליות הצו לא ניתן לאכוף אותו תוך שימוש בפקודת בזיון בית המשפט.


במסגרת תגובתן לבקשה לא שללו המשיבות את זכותם העקרונית של המבקשים להחזר הכספים אשר שולמו ביתר אולם טענו, כי יש לקזז את הכספים האמורים מחובם של המבקשים כלפיהן, חוב הנובע מהיטל השבחה בגין מימוש הנכסים.


הנה כי כן, בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם המבקשים חייבים כספים למשיבות ומה גובה חובם. ברי, כי השאלה האמורה משליכה על זכאותם של המבקשים לקבל את הכספים אשר שולמו על ידם ביתר ולפיכך גם על הסעד המבוקש היום על פי פקודת ביזיון בית משפט. אין מחלוקת, כי בטרם תוכרע סוגיה זו לא ניתן יהיה לקבוע מהו הסכום אשר על המשיבות להשיב למבקשים, אם בכלל ולפיכך, גם לא ניתן לקבוע שהמשיבות הפרו צו בית משפט אם לאו ביחס למבקשים כאן. המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים, באשר לחובם של המבקשים, לא נדונה במסגרת התובענה אשר הוגשה על ידי המשיבות ולא ניתנה לצדדים ההזדמנות לשטוח את טענותיהם בנדון.




בנסיבות אלו, הרי שהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט אינו ההליך הראוי בענייננו. עם כל הרצון במסגרת פסק דיני לחסוך הליכים משפטיים נוספים בין הצדדים, כפי שאכן הייתה הצלחה באשר לשניים מהערעורים שנידונו לפני, הרי באשר למבקשים בבקשה כאן משקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכומים ומשלא ניתנה הכרעה בעניין במסגרת פסק דיני, אזי אם לא יעלה בידי הצדדים להסדיר את המחלוקות ביניהם, הדרך שפתוחה בפני
המבקשים היא להגיש תובענה חדשה שעילתה השבת הכספים אשר שולמו על ידם ביתר, בהתבסס על ההכרעה בנוגע לשמאות המכרעת. במסגרת התובענה האמורה, יהיה בידי הצדדים לשטוח טענותיהם באשר לחובותיהם האחד כלפי השני, כך שיהיה בידי בית המשפט ליתן החלטה בהסתמך על מלוא הנתונים הרלוונטיים ולקבוע האם אכן המשיבות חייבות כספים למבקשים.


לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. לאחר שקילת מכלול הנסיבות, איני עושה צו להוצאות.


המזכירות תמציא לצדדים.



ניתנה היום, י'
אדר ב תשע"א, 16 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.








עשא בית משפט שלום 22812-08/09 עמוס פיקסמן, מורדות הארבל בע"מ, עו"ד אביגיל בהט נ' המועצה המקומית מגדל, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "גליל מזרחי" (פורסם ב-ֽ 16/03/2011)