פסקי דין על מתן בן כנען | פסקי דין על איאד בדארנה

16082-04/10 תאמ     31/03/2011




תאמ 16082-04/10 מתן בן כנען נ' איאד בדארנה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



תא"מ 16082-04-10 בן כנען ואח' נ' בדארנה ואח'




בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס


תובע

מתן בן כנען
ת.ז. 040498586


נגד


נתבע

איאד בדארנה
ת.ז. 026338129




נגד

ותביעה שכנגד:


תובע שכנגד

איאד בדארנה
ת.ז. 026338129





נגד


נתבעים שכנגד

1. בן כנען מתן ת.ז. 040498586
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקים שנגרמו לתובע ולתובע שכנגד (להלן- "הנתבע"), בהתאמה, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.1.2010 שעה 17:00 או בסמוך, בה היו מעורבים רכב התובע הנהוג על ידו ורכב הנתבע הנהוג על ידו. תביעת התובע היא תביעת הפסדים. תביעת הנתבע היא בגין עלויות התיקון של רכבו והשמאות וכן פיצוי בגין הוצאות נוספות ונזק לא ממוני. תביעת התובע הוגשה ביום 14.4.2010. התביעה הנגדית הוגשה ביום
18.7.2010.

התובע טען כי בעת שנסע ברחוב האורן בחיפה שהינו רחוב חד סטרי, הנתבע שיצא מחניה בצד ימין של הכביש, ללא איתות, חסם את נתיב נסיעתו ולכן פגע רכבו של התובע ברכב הנתבע. לעומתו, טען הנתבע כי הוא זה שעמד באמצע נתיב הנסיעה ואותת שמאלה כדי להכנס לחניה אנכית מצד שמאל של הכביש ובעת שכבר בצע "חצי פנייה" רכב התובע שנסע במהירות של 60-70 קמ"ש פגע ברכבו.

הנתבע תמך את גרסתו בעדות חברו לעבודה, איימן עודה אשר היה עימו ברכב בעת התאונה.

אף שעדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, והגם שהתובע נמנע מלזמן לעדות את מי שהיתה עימו ברכב, אני מעדיפה את גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסתו של הנתבע וחברו. אלו טעמיי:

גרסתו של התובע היתה עקבית, היא עולה בקנה אחד עם הגרסה הראשונית שנמסרה על ידו לחברת הביטוח שלו (נ/1) ועשתה רושם אמין. התובע גם לא נשאל ע"י ב"כ הנתבע מדוע לא זימן לעדות את האשה שהיתה יחד עמו ברכב.

לעומת גרסתו העקבית של התובע, גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם הגרסה המופיעה בכתב התביעה שכנגד שם נטען כי הנתבע נהג בתוך חניה. גם גרסתו הראשונית של איימן בעדותו אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע. איימן טען
בתחילה בעדותו באשר לנסיבות ארוע התאונה כי: "השלמנו את החניה" ורק לאחר מכן תיקן את עצמו וציין בדיוק ההפך: "לא השלמנו את חניה. התובע פגע בנו בזמן שרצינו להכנס לחניה". איימן גם כלל לא הזכיר בעדותו
לא את טענת הנתבע כי אותת לפני שפנה שמאלה ולא את טענת הנתבע כי התובע נסע במהירות מופרזת.

לכך יש להוסיף את אי האמינות של גרסת התובע בכל הקשור להוצאות התיקון, גרסה המשליכה
על מהימנות גרסתו בכללותה. הנתבע טען כי שלם לבעל המוסך סך של 4,700 ₪ במזומן ואולם יש להניח כי אלו היה משלם את כל הסכום הנקוב בחוות הדעת של השמאי מטעמו לרבות המע"מ היה מצליח להציג בפני
בית המשפט קבלה ולא רק חשבונית מס שהמילה קבלה נמחקה ממנה במפורש ואין צורך להכביר מילים על ההבדל בין חשבונית מס לקבלה.

הנתבע נמנע מלזמן לעדות את אביו אשר לפי הנטען מימן עבורו את עלות התיקון של רכבו, דבר הפועל לחובתו
מה גם שאין
זה סביר שלשמאי ששכרו סך של 600 ₪ בלבד בחר הנתבע לשלם בשיק דחוי לחודש יוני 2010 למרות שהקבלה הוצאה ביום 31.3.2010 בעוד שלמוסך ששכרו אלפי שקלים הוא מבקש לשכנעני כי שילם במזומן את מלוא הסכום הנקוב בחוות הדעת של השמאי מטעמו לרבות המע"מ(!).

גם שורת השכל וההגיון מתיישבת יותר עם גרסת התובע. יש להניח כי התובע היה מבחין ברכב הנתבע עומד באמצע הכביש ומאותת בכדי לפנות שמאלה ולחנות בחניה אנכית הניצבת מצדו השמאלי של הכביש. העובדה שהתובע לא הבחין ברכב הנתבע מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבע יצא בפתאומיות מן החניה, בצד ימין של הכביש, ולכן התובע לא הבחין בו.

ואם צריך חיזוק נוסף למסקנתי תמצי אותו בעובדה שרכבו של הנתבע אינו מבוטח בביטוח צד ג' ולכן האינטרס שלו הוא לגלגל את האחריות לפתחו של התובע. הנתבע גם נמנע מלהביא את רכבו לבדיקת משמאי מיד בסמוך לאחר התאונה ועשה כן רק בשלהי חודש מרץ 2010. יש להניח כי אלו סבר שהאחריות לתאונה היא של התובע היה מזדרז להביא הרכב לבדיקת שמאי בכדי להגיש תביעה כנגד התובע, בפרט כאשר רכבו אינו מבוטח ואין לו מימון של חברת ביטוח.

עוד נזכור כי
הנתבע הגיש את תביעתו הנגדית רק בעקבות הגשת תביעת התובע. כשנשאל ע"י בית המשפט מדוע לא הקדים את התובע בהגשת התביעה לא ידע להשיב על כך.

מכל הטעמים לעיל אני קובעת כי התאונה התרחשה באופן המתואר ע"י התובע. יחד עם זאת מצאתי לנכון ליחס לתובע אשם תורם בשיעור נמוך של 10%. אמנם התובע העיד כי לא נסע במהירות גבוהה ואף טען כי "הוא נכנס לי בשלב שלא יכולתי לעצור את התאונה" ואולם מעיון בתמונה ממקום התאונה ניתן לראות כי עסקינן בכביש רחב (גם אם אינו מספיק לנסיעת שני רכבים במקביל כטענת התובע) ולכן סבורני כי היה על התובע לנסות לסטות שמאלה ובכך לצמצם את מימדי הפגיעה.

הנזק:

לתובע נגרם נזק בשיעור של 1,999 ₪ בגין השתתפות עצמית. התביעה בגין הפסד פרמיות לא הוכחה משום שלא צורפו הפוליסה/הפוליסות המלמדות כי אכן התובע נדרש לשלם פרמיה נוספת. ככל שהדברים אמורים בהפסדים עתידיים, הרי שמדובר בתביעה תאורטית שטרם התגבשה.

סוף דבר:

אשר על כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 90% מדמי ההשתתפות העצמית היינו את הסך
של 1,779 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום זה תתווספנה האגרות נשוא הליך זה כשהן משוערכות ממועד תשלומן וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

התשלום נשוא פסק הדין ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות נוספות.

המזכירות תודיע לב"כ התובע כי פסק הדין נחתם וישוחרר לידיו רק לאחר תשלום המחצית השנייה של האגרה.

המזכירות תסרוק את המוצגים שהוגשו במהלך הדיון לתיק ותחזיר את התמונות המקוריות הצבעוניות לב"כ התובע.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.


ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 16082-04/10 מתן בן כנען נ' איאד בדארנה (פורסם ב-ֽ 31/03/2011)