פסקי דין על נמרוד עובדיה | פסקי דין על רימונד דונטי

5333/07 א     27/03/2011




א 5333/07 נמרוד עובדיה נ' רימונד דונטי








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 5333-07 עו"ד נמרוד עובדיה
נ' דונטי






בפני

כב' השופטת
סמדר קולנדר-אברמוביץ

התובעים
עו"ד נמרוד עובדיה
ע"י ב"כ עוה"ד קרן שלף ועוה"ד ניצן שי

נגד

הנתבע
רימונד דונטי
ע"י ב"כ עוה"ד אופיר יצחקי



פסק דין


1.
תביעה לשכר טרחה שהגיש התובע, עו"ד נמרוד עובדיה
, נגד הנתבע רימונד דונטי
, בגין שירותים שלא שולמה תמורתם. כמפורט בכתב התביעה מערכת היחסים בין הצדדים החלה כאשר הנתבע קיבל מכתב דרישה מגרושתו (להלן:"הגרושה") טרם הגשת תביעה. משכך פנה הוא לתובע ביום 23.12.02 לצורך ייצוגו בבית המשפט לענייני משפחה בתביעה שתוגש על ידי גרושתו. ביום 24.2.02 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה (צורף כנספח

a

לכתב התביעה, להלן: "ההסכם הראשון"). ביום 2.11.02 חתם הנתבע על הבהרה לאמור בסעיף 8 להסכם זה (ההבהרה צורפה כנספח
a
1 לכתב התביעה). התביעה נמחקה. (להלן:"התביעה הראשונה") . הנתבע לא שילם שכרו של התובע וחתם על הסכם מישכון לפיו ימשכן דירתו בסך 64,300 ₪ לטובת התובע (הסכם המישכון צורף כנספח
c

לכתב התביעה).

בהמשך הגישה הגרושה תביעה חדשה כנגד הנתבע משכך חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה נוסף ביום 13.7.05 (ההסכם צורף כנספח
d
לתביעה ולהלן:"ההסכם השני").
תביעה זו נדחתה. (להלן:"התביעה השניה").
משכך הוגשה התביעה שבפני
לתשלום הן בהתאם להסכם הראשון – סך של

63,400 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום ההסכם, ובהתאם להסכם השני – סך של 60,427 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום ההסכם.
עוד טען התובע שהינו זכאי לשכר טרחה ראוי בגין תפקידו ככונס נכסים – סך של 8% + מע"מ כמפורט בהסכם השני ושכר טרחה ראוי בגין "טענת פרעתי" בתיק ההוצאה לפועל.

2.
הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו. במסגרתו טען שהוא מטפל בבנו החולה הן נפשית (חולה במחלת הסכיזופרניה) והן גופנית (חלה בסרטן). לטענתו הוחתם על הסכמי השכ"ט עם התובע מבלי שידע על מה חותם. כן ניצל התובע העובדה שאינו יכול לקרוא ההסכם שכן ראייתו לקויה. עוד טען שלא הסכים כלל לסכומים שנדרשו על ידי התובע.

בהמשך קיבל הנתבע ייצוג משפטי והגיש ברשות בית המשפט כתב הגנה מתוקן. במסגרת כתב הגנה זה טען הנתבע שאף
בהתאם לאמור בהסכם השכ"ט הראשון אינו חייב בכל סכום. כן לאור הסכם השכ"ט השני אין כל מקום לחייבו שכן
אותה התביעה נמחקה למעשה והוגשה שנית.

עם כתב ההגנה המתוקן הגיש הנתבע תביעה שכנגד התובע, במסגרתה טען שנגרמו לו נזקים רבים עקב מחדלי התובע והתרשלותו בהגשת הערעור בכל הנוגע להחלטה בדבר דחיית טענת "פרעתי" שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל. כן התרשל התובע כאשר לא הגיש תביעה להשבת כספים בשם הנתבע. עוד התפטר התובע באמצע ההליך בבית המשפט המחוזי.

הנזקים שנגרמו לו הינם:
341,438 ₪ - כספי פרישה ששולמו לגרושה שלא כדין אשר הנתבע זכאי להשבתם.
60,489 ₪ - כספי מס שבח שקוזזו ממכר הדירה בכינוס נכסים שהתובע היה זכאי להשבתם.
360,000 ₪ דחיית טענת הפרעתי לפיה הגרושה זכאית למחצית מדמי הפנסיה שלו.
14,000 ₪ - סכום ששולם לעו"ד עמוס מרדכי שנשכר לייצג אותו בהליך בבית המשפט המחוזי.
24,000 ₪- עלות מוערכת של עו"ד חליף ששיצג אותו בתיק ההוצאה לפועל.
8721 ₪ וכן 8663 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט ששילם לתובע.
50,000 ₪ - עוגמת נפש.
הנתבע העמיד סך כל תביעתו לצרכי האגרה בסך 500,000 ₪.




3.
העובדות העולות מן המסמכים הינן כדלקמן:

4.
במסגרת הליכי פירוק שיתוף שהתנהלו בין הנתבע לגרושתו הסכימו הם בדיון שהתקיים ביום 14.11.95 בבית משפט השלום בנתניה בפני
השופט גלין לפרק השיתוף ביניהם באופן שהבית הקטן המצוי במקרקעי בני הזוג יימכר ואילו הזכויות בבית הגדול המצוי במקרקעין יועברו לידי הגרושה.(פרוטוקול הדיון צורף כנספח א' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד)
הסכם זה לא יצא לפועל שכן
בית הקטן אומנם נמכר, אולם הנתבע המשיך להתגורר בבית הגדול.

בהמשך
הגישה הגרושה תביעה נוספת לפירוק שיתוף למכירת הבית הגדול. ביום 16.6.98 במסגרת תמ"ש 20524095 ניתן

פסק דין
על ידי השופטת אבי גיא לפיו מונו כונסי נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף בבית הגדול כאשר התמורה לאחר המכירה תתחלק באופן שווה בין הצדדים. (פסק הדין צורף כנספח ב' לתיק המוצגים של התובע).
הבית לא נמכר.

גרושתו של הנתבע הגישה
בשנת 2002 שתי תביעות כנגד הנתבע באמצעות עו"ד דורון, האחת בסך 176,400 ₪ עבור דמי שימוש ראויים בבית עבור התקופה בה מתגורר בו הנתבע
והשניה למינוי כונס נכסים. שתי התביעות נדונו גם יחד בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. האחת בפני
השופטת קופלמן פרדו והשניה בפני
השופט נחמני. התובע הגיש בקשה לדחיית התביעות. התביעה שהתנהלה בפני
השופט נחמני
נמחקה ביום 21.7.03 בהעדר תגובה,
והתביעה שהתנהלה בפני
השופטת קופלמן פרדו
נמחקה
ביום 4.1.04, אף היא בהעדר תגובת הגרושה.

ביום 10.10.04 הגישה הגרושה הפעם באמצעות עו"ד קדם אותה התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים עבור התקופה בה מתגורר הנתבע בבית בסך 280,125 ₪ (לאור פרק הזמן שעבר) . כן הגישה ביום 22.8.05 בקשה למינוי כונס נכסים (אף היא זהה לבקשה שנמחקה).

ביום 13.11.06 הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים בפני
כב' השופטת קופלמן פרדו להסכם בשתי התביעות החדשות שהוגשו לפיו התובע וכן עו"ד אבנר קדם מתמנים ככונסי נכסים לצורך מכירת הזכויות בבית הגדול, כן הסכימו שהתביעה הכספית תידחה ללא צו להוצאות. (פרוטוקול הדיון צורף כנספח ח' לתיק המוצגים של התובע).

כונסי הנכסים מונו, אולם הנתבע וגרושתו הודיעו בהודעה משותפת לבית המשפט ביום 15.9.08 שהגיעו לכלל מסקנה לבטל את מינוי כונסי הנכסים ומכירת הבית.

עוד הגישה
הגרושה את פסק הדין
שניתן בשנת 1998 ללשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבע במסגרת תיק 16-17870-01-3 . הנתבע
באמצעות התובע הגיש טענת פרעתי . הרשמת מגי כהן קבעה לאחר שדנה בטענה שאין כל מקום לקבל הטענה ודחתה הטענה בהחלטה מנומקת מיום 3.8.05. (ההחלטה צורפה כמוצג ד' לתיק המוצגים של הנתבע).

הנתבע באמצעות התובע הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט לענייני משפחה. החלטת השופטת קראוס מיום 1.2.06 (צורפה כנספח ה' לכתב התביעה שכנגד) דחתה הערעור וקבעה שהערעור הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו, אף הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור, לא צורף כל תיק מוצגים וכן לא הופקדה ערובה .

הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית משפט המחוזי שם נקבע
ע"י כב' השופט שילה בהחלטה מיום 17.1.08 שהנתבע איחר בהגשת הערעור, כן נקבע שאף לגופו של עניין אם לטענת הנתבע נפלה טעות בקביעת הסעד היה עליו לעתור לתיקונו בדרכים המקובלות ולא בדרך של הליך טענת פרעתי. משכך
הערעור נדחה. (ההחלטה צורפה כנספח ו' לתביעה שכנגד).

5.
דיון משפטי:
חיוב הנתבע בהסכם שכר הטרחה הראשון-
טענות הנתבע התמקדו בכך שלא הבין כלל על מה הוא חותם וכי התובע אילצו למעשה לחתום על הסכם שכר טרחה זה מחוסר ברירה. בבית המשפט הוברר שכאשר הגיע לתובע עדיין לא הוגשה כל תביעה כנגדו על ידי גרושתו וכל שעמד על הפרק היה מכתב דרישה המציין שבעתיד תוגש תביעה . במצב זה יכול היה הנתבע לפנות לכל עורך דין. משכך לא שוכנעתי כלל ועיקר שהתובע אילץ הנתבע לחתום על הסכם שכר הטרחה הראשון. הנתבע ניסה להציג עצמו כאדם פשוט שאינו מבין על מה חותם שאינו בקי ברזי החוק והמשפט.
מנגד ממסמכים שהוגשו על ידי התובע
- ת' 1- ת' 6 עולה שהנתבע ניסח לבדו מספר רב של בקשות שהוגשו לבית המשפט. אף בבית המשפט התרשמותי מעדותו היתה של אדם המבין ענין המתמצא בהליכים משפטיים, שמבין טוב מאוד על מה הוא חותם, אשר לא ניתן להחתימו על מסמכים ללא שיבדקם. כן התרשמתי שלא היה כל אילוץ מצד התובע כאשר הגיע אליו (ראה עדותו עמ' 20 שורות 11-24 לפרוטוקול). כן עלה מעדות הנתבע שרק בפגישה השניה בין השניים דובר אודות שכר הטרחה, כאשר בפגישה הראשונה רק השאיר הנתבע המסמכים אצל התובע, (ראה עמ' 21 שורות 1-6). מעדות זו עולה שלמעשה היה זמן בידי הנתבע לפנות לאחר אם סבר ששכר הטרחה אותו מבקש התובע הינו גבוה, ולא הופעל עליו כל לחץ.

עלי לציין שבעדותו עלו סתירות רבות המטילות ספק במהימנותו. כך העיד שהבין פחות או יותר ההסכם (ראה עמ' 20 שורה 8 לפרוטוקול) ומיד לאחר מכן טען שהתובע החתים אותו על מסמכים שלא ידע תוכנם


(ראה בשורה 20 אותו עמוד).

6.
עוד טוען הנתבע שבהתאם להוראות ההסכם הראשון אינו חייב כלל לשלם כל סכום לתובע שכן הוראות ההסכם קובעות שרק אם תוגש תביעה מטעמו של הנתבע
והוא יזכה בתביעה ישולם שכר טרחה בגובה 10% מכל סכום שיזכה בו . מאחר ולא הוגשה תביעה אלא התביעה נמחקה על הסף בהעדר תגובה, אין כל מקום לתשלום שכר הטרחה הנוסף.

ההסכם הראשון מפרט הנתבע מתחייב לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
א.
עבור ייצוג בבית המשפט לעניני משפחה בענין דרישות הגרושה סך של 3,000 דולר וכן מע"מ.
ב.
אם תתנהל התביעה ישלם מהישיבה השניה סך של 250 $ וכן מע"מ.
ג.
עבור מו"מ עם הגרושה סך של 750 דולר שינוכו מהסך של 3,000 דולר.
ד.
עבור מו"מ לענין רכישת חלק הגרושה בדירה סך של 120 דולר.

ה.

אם התובע ימונה ככונס נכסים על הדירה אזי ישולם בתום מכירת הדירה סך 8% מתוך חלקו בדירה.
ו.
אם התובע ינהל את התביעה הנ"ל בבית המשפט הרי שאם יזכה בתביעה יוסיף לשלם לתובע 10% מכל סכום שיזכה בו.

אין מחלוקת שהסך של 3,000 דולר שולם על ידי הנתבע לתובע, כאשר המחלוקת הינה על סעיף ו'
לעיל המוגדר כסעיף 8 בהסכם.

טוען התובע
שאף כאשר התביעה נמחקת ו/או נדחית זוהי למעשה זכיה של הנתבע המזכה בשכר טרחה.
כן טען שעל מנת להבהיר סעיף זה, (שהינו סעיף 8 להסכם) נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם ביום 6.11.02 לפיה ישלם
הנתבע 10% מכל סכום שיזכה בו, דהיינו גם אם יזכה בטענת פרעתי בלשכת ההוצאה לפועל, שכן הגרושה אותה עת פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל נגדי לביצוע פסק הדין. (התוספת צורפה כנספח
a
1 לכתב התביעה). הנתבע חתום על תוספת זו.

בהמשך ביום 8.1.04 שלח התובע מכתב לנתבע המודיע לו ששתי התביעות הראשונות נמחקו. משכך ערך חישוב לפיו הסכום המגיע לו בהתאם להסכם השכ"ט הראשון הינו 64,850 ₪ המורכב מ – 10% מסכום דמי השכירות שנתבעו על ידי האישה
וכן

%
10 מסכום מחצית ערך הבית. (המסמך הוצג כנספח
b

לכתב התביעה). כן קיים תיקון בכתב יד שעלה מהעדויות
שהינו של התובע לאור השינוי במע"מ לפיו הסכום הינו 64,300 ₪.

הנתבע חתם על מסמך זה כאשר מצוין בו :
"אני הח"מ ריימונד דונטי מתחייב לשלם את החשבון בהקדם ולהבטיח את תשלומו באמצעות משכון הבית לטובת עו"ד עובדיה".
.
הנתבע לא התכחש לחתימה זו אולם שוב טען שלא ידע על מה חותם, וכי התובע החתימו על מסמכים.

הנתבע אף חתום על הסכם המישכון שנערך בהתאם לתוספת הנ"ל לפיו קיבל שירות משפטי מהתובע בסך של 64,300 ₪ בהתאם להסכם שכר טרחה וחשבון שכר טרחה שהממשכן (הנתבע) אישרו ומאחר ואין ביכולתו לשלם הסך מסכים לרישום משכון על זכויותיו בבית. כן חתום על תצהיר והודעת מישכון.

בבית המשפט טען הנתבע שאינו יודע מה זה הודעת מישכון (ראה עמ' 23 שורה 5 לפרוטוקול).

כאמור לעיל התרשמתי שהנתבע הינו מבין עניין אשר לא יחתם על מסמכים טרם יבדקם ואשר מבין טוב מאוד מהו מישכון, הן לאור ההליכים המשפטיים הרבים בהם היה מעורב לאורך השנים, והן לאור העובדה שהתרשמתי שהנתבע מבין ויודע על מה הוא חותם.

לא ייתכן שהנתבע במהלך תקופה כה ארוכה יחתום על מספר רב של מסמכים מבלי לדעת על מה הוא חותם בינהם מסמך כה מהותי כמישכון ביתו בסך הנתבע על ידי התובע.

7.
משכך מסקנתי הינה שהנתבע הבין וידע שחובו לתובע בגין ההסכם הראשון עומד בסך 64,300
₪ שכן צריך להיות משולם בהתאם לתוספת השניה שכן העובדה שהתביעות נמחקו מגלמת בתוכה זכיה.

אם אכן סבר שפירושו של התובע אינו הפירוש הנכון לא ברור מדוע המשיך וחתם על מסמכים לפיהם הינו מודה בחובו לתובע?

משהתחייב הנתבע לשלם לתובע המגיע לו בהתאם להסכם שכר הטרחה הראשון יש מקום לקבוע שעליו לשלם סכום זה וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום שליחת המכתב
8.1.04 ועד התשלום בפועל.

8.
שכר טרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה השני –
כאמור לעיל שתי התביעות הראשונות נמחקו על הסף בהעדר תגובה וביום 10.10.04 הגישה הגרושה תביעה חדשה לבית המשפט לתשלום דמי שימוש. ביום 13.7.05 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה השני במסגרתו ציין שטרם שילם לתובע המגיע לו בגין יצוגו בעבר וכי אין באמור בהסכם זה כדי לפגוע בשכר המגיע לו זה מכבר (ראה סעיף 1 להסכם). הווה אומר חיזוק נוסף לכך שהנתבע יודע ומכיר בחובו עד כה לתובע.

במסגרת הסכם שכר הטרחה השני התחייב לשלם לתובע
בעבור טיפול בתביעה לדמי שימוש
כדלקמן:
א.
סך של 4,000 ש"ח וכן מע"מ עבור הליכים מקדמיים שכבר נעשו וישיבה שהתקיימה.
ב.
350 דולר עבור כל ישיבת בית המשפט.
ג.
15% אם יזכה בדחיית התביעה מסכום התביעה.
ד.
אם התובע ימונה ככונס נכסים – % 8 בתוך מכירת הדירה.

9.
כמפורט לעיל אף תביעה זו נדחיתה למעשה בהסדר אליו הגיעו הצדדים בדיון מיום 13.11.06. האם יש מקום שהנתבע ישלם לתובע סך נוסף של 15% כאמור בהסכם? הפעם איני סבורה כך. אכן הנתבע חתום על ההסכם שהינו ברור, אולם למעשה התביעה נדחיתה בדיון שהתקיים בהסכמה, ללא שהתקיימו דיונים נוספים, או התנהל הליך הוכחות והוגשו סיכומים.
אם אכן היה מתנהל הליך רגיל וארוך היה אכן מקום מצד הנתבע לשלם לתובע שכרו. כאשר מצרפת אני עובדה זו לכך שאף התביעה הראשונה כפי שציינתי נמחקה על הסף, מבלי שהתקיים כל דיון ולמעשה קבעתי שעל הנתבע לשלם סכומים ניכרים לתובע, איני סבורה שיש לשלם סכום נוסף בעבור אותה התביעה שהוגשה שנית (למעט הסכום שהשתנה לאור העובדה שמשך התקופה בה נדרשו דמי השימוש היה ארוך יותר), כאשר כל שהתקיים היה דיון בו הגיעו הצדדים להסדר.

עם זאת כפי שנקבע בהסכם על הנתבע לשלם סך של 4,000 ₪ וכן מע"מ עבור פעולות שביצע התובע וכן 750 דולר עבור ישיבת בית המשפט, ועל כן עליו לשאת בסכומים אלה.

10.
התובע טוען שאף כאן הסכים הנתבע לשלם שכרו, וכראיה מציג את נספחים יג1 יד לתיק המוצגים שלו. נספח יג1 הינו הסכם שכר טרחה מאוחר שנערך בין הצדדים עבור הכנת הערעור לבית המשפט לעניני משפחה שם נקבע שאין בהסכם זה כדי לפגוע בהתחייבויות קודמות של הנתבע לתובע. כאמור לעיל מסקנתי הינה שבגין התביעה הראשונה על הנתבע לשלם לתובע ואיני למדה מכך כל התחייבות שלו לשלם גם עבור התביעה השניה.

נספח יד' הינו התחייבות של הנתבע מיום 1.3.06 לפיה הוא מצהיר שישלם לתובע בהליך הערעור את האחוזים המגיעים לו כמו בהסכמים הקודמים איתו. הסכם זה הינו טרם הדיון שהתקיים בבית המשפט שם הסכימו הצדדים על דחית התביעה. אכן אם לא היתה הסכמה והתיק היה ממשיך להתנהל כפי שציינתי לעיל היה מקום לשלם לתובע שכר טרחה נוסף בגין עבודתו. אולם משהגיעו הצדדים לפשרה והתביעה לא נוהלה, איני סבורה שבהצהרה זו יש התחייבות הנתבע לשלם לתבוע גם בהתאם להסכם שכר הטרחה השני.
11.
שכר טרחה ראוי בגין תפקידו של התובע ככונס נכסים – 8% וכן מע"מ –
בכל ההסכמים מצויין שהתשלום רק לאחר המכירה, משלא בוצעה המכירה ואף לא הוצגו כל פעולות שבוצעו על ידי התובע במסגרת הכינוס אין כל מקום לפסוק מה גם שהתובע בסיכומיו אינו מתמודד עם טענות אלה.


12.
שכר טרחה ראוי בגין טענת פרעתי וכן הגשת ערעור לבית המשפט למשפחה –
בענין זה לא הוצג בפני

כל הסכם שכ"ט, אף התובע אינו מתייחס בסיכומיו לכך . משלא הורם נטל ההוכחה לא אוכל לחייב הנתבע.

13.

התביעה שכנגד – הנתבע טוען טענות כנגד התובע בגין טיפולו הרשלני לטענתו בעניניו אשר גרם לו לנזקים. אדון בטענות אלה אחת לאחת:

14.
אי הגשת הערעור על החלטת הרשמת במועד , ללא תיק מוצגים וללא עיקרי טיעון. לטענת הנתבע ערעור על החלטת הרשמת יש להגיש תוך 15 יום כמצוות תקנה 258 (כח') לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, בעוד התובע סבר שעומדים לו 45 יום להגשת הערעור.
אכן בהתאם לתקנות ערעור על החלטת רשם יש להגיש תוך 15 יום. אין כל הבחנה בחוק בין החלטות הרשמים בענינים השונים.

כפי שפורט בהחלטת השופטת קראוס מיום 1.2.06 בהתאם לתקנה 258 (ל) לתקנות סד"א לכתב הערעור יש לצרף עיקרי טיעון ותיק מוצגים, אף זאת לא עשה התובע.

ומשכך פעל התובע אכן ברשלנות כאשר לא בדק ובחן מהי התקופה במסגרתה ניתן להגיש הערעור ומהם המסמכים שיש לצרף לערעור. מצפה הייתי מעורך דין שיבדוק נושא זה טרם יגיש הערעור.

15.
טוען הנתבע שהערעור נדחה עקב אי הפקדת ערובה על ידי הנתבע וכי היה מוכן להפקיד הסכום במידה ויוחלט לדחות בקשתו לפטור מערבון. במסגרת הערעור ביקש הנתבע בקשה שלא לחייבו בהפקדת ערובה. השופטת קראוס דנה בענין זה, וקבעה שאין מקום לקיזוז אותו מבקש, אולם עדיין לא קבעה שבשל אי הפקדת ערובה בלבד דין הערעור להדחות, אלא ענין זה התווסף למחדל החמור של אי הגשת הערעור במועד .

16.
האם נכונה טענת הנתבע שלולא מחדלים אלה של התובע היה מתקבל ערעורו והחלטת הרשמת היתה מתבטלת? איני סבורה שהנתבע הרים נטל ההוכחה להוכחת טענה זו. החלטת הרשמת היתה מנומקת ומפורטת.

הנתבע טען
מספר טענות במסגרת טענת הפרעתי שהגיש:
א.
הגרושה קיבלה מחצית מכספי הפיצויים שלו בגין עבודתו בשטחים כאשר בערעור מיום 23.05.99 הוחלט שיש להוציא מכלל השיתוף את המענק שקיבל הנתבע בשנת 1995 לרגל הפסקת עבודתו בשטחי יו"ש- על כן על הגרושה להשיב לו סכום זה.
ב.
הגרושה אינה יכולה להנות ממענק לעידוד פרישה לגמלאות בשיעור 10% שניתן לו, מתוספת % 2.33 בגין מצבו הבריאותי, מתוספת דרגה, תופסת וותק או תוספות שונות.
ג.
במסגרת הסכם בין הצדדים נמכר הבית הקטן במקרקעין כאשר הוגש טופס דיווח אחד למס שבח והעסקה חויבה במס שבח שכן הגרושה היתה נשואה בעת המכירה ובעלה ניצל פטור ממס שבח במכירת דירה אחת קודם לכן, משכך זכאי הנתבע להשבת סכום המס ששולם עבור חלקו.

הרשמת קבעה שמאחר ונקבע בפסק הדין שהגרושה זכאית למחצית מכלל הסכומים שקיבל הנתבע כפנסיה וכפיצויים
במסגרת התקופה של 20 שנה מ-23 שנים בהם עבד הנתבע, ללא כל הבחנה בתקופות שלפני פירוק השיתוף לבין תקופות שלאחר מכן אזי מאחר ותקופת השיתוף בין בני הזוג נמשכה 20 שנה, אזי אין כל מקום להבחנה.
אף לענין הפנסיה, השופטת היתה ערה לעובדה שהנתבע פרש לגמלאות בשנת 1995 כאשר פסק הדין ניתן בשנת 1998 ולמרות זאת לא מצאה לנכון לבצע הבחנה.
לענין מענק הפרישה עליו הסכימו הצדדים בערעור להוציא מהסכום המגיע לגרושה, קבעה הרשמת שהנתבע
לא התייחס ולא פירט כלל מהו גובהו ועל כן דחתה הטענה בהעדר פירוט.

בכל הנוגע לתשלום מס השבח קבעה הרשמת ששאלה זו צריכה להתברר בפני
בית המשפט שניהל את הליך הכינוס.

17.
הנתבע בסיכומיו מפרט מדוע החלטה זו הינה שגויה. איני משמשת כערכאת ערעור על החלטה זו, ומשכך איני סבורה שעלי להכנס לעובי הקורה ולבחנה במשקפי ערכאת ערעור. אציין רק שלא הוצג כל פירוט לגובה המענק לגביו הסכימו הצדדים שאינו מגיע לגרושה. אף לענין מס השבח אם סבר הנתבע שמגיע לו החזר, היה מקום לעשות כן במסגרת הליכי הכינוס שם נמכרה הדירה
בשנת 1998. אם סבר הנתבע שמגיעים לו סכומים חזרה מדוע ישב והמתין כל השנים, כאשר לא הוכח בפני
שפנה לתובע וביקש ממנו שיטפל עבורו גם בענין זה. קיימת התיישנות בכל הנוגע לטענה זו.

עלי לציין שגם השופטת קראוס בהחלטתה מיום 1.2.06 קובעת-

" לגופו של ענין ומעיון בערעור, בפסק דינה של השופטת אבי גיא ובהחלטתה של הרשמת כהן ספק אם דרך הערעור היא הדרך הראויה לפתרון המחלוקת שבין הצדדים שבפני
בהליך זה".
הווה אומר אף לגופו של ענין הועלה ספק האם הערעור היה מתקבל.
אף השופט שילה בערעור במחוזי קבע:

"יתר על כן איני גורס כטענת ב"כ המבקש שסיכויי הערעור אילו הוגש היו טובים. האופן שבו הוא מבקש לקרוא את פסק הדין אינו מתיישב עם הסעד האופרטיבי שבו, ואם לדעתו נפלה טעות בקביעת הסעד היה עליו לעתור לתיקונה בדרכים המקובלות ולא בהליך של טענת פרעתי".

דהיינו, שני השופטים שדנו בערעורו של הנתבע סברו שניהם שסיכויי הצלחת הערעור לגופו אינם גבוהים. משכך לא הרים הנתבע נטל ההוכחה להוכחת הטענה שאם היה הערעור מוגש בזמן מלווה בתיק מוצגים ועקרי טיעון היה מתקבל.

18.
האם היה
על התובע ליידע הנתבע אודות זכותו להגיש תביעה נפרדת כנגד האישה אשר לא קשורה להליך טענת ה"פרעתי" שהגיש במסגרת תיק ההוצאה לפועל ולהעלות טענותיו? לטענת הנתבע התובע התרשל כאשר לא נמנע מהגשת התביעה כנגד האישה, כאשר התרשלותו זו הביאה להתיישנות עילת התביעה.

מתצהירו של הנתבע ואף מעדותו לא התרשמתי כלל שבמהלך השנים הרבות שעברו במסגרתן ייצג אותו התובע הוא סיפר לו אודות טענותיו כנגד סכומים שקיבלה האישה במסגרת הפיצויים ו/או אודות טענותיו באשר לסכומים שנגבו ממס שבח ביתר. אם אכן היה מפרט בפני
התובע טענות אלה היה על התובע להציג בפני
ו דרכים משפטיות להוכחת טענותיו אלה. משלא עשה כן נראה שטענות אלה הועלו במסגרת טענת הפרעתי כאשר תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי האישה רק בשנת 2006. יש לציין שבשלב זה אף אם היה מספר הנתבע לתובע אודות טענות אלה לא ניתן היה להגיש תביעה נפרדת מאחר והיתה עומדת לגרושה טענת התיישנות, הן לאור העובדה שהבית נמכר בשנת 1998 והן לאור העובדה שהסכם הגירושין שקבע חלוקת הרכוש ניתן בשנת 1995 וערעור עליו ניתן בשנת 1998. משלא פעל הנתבע במשך כל השנים שעברו ולא הוכח בפני
שהודיע לתובע שקיימות לו תביעות עצמאיות כנגד אשתו, הדרך היחידה להעלאת הטענות בשלב כה מאוחר היתה במסגרת טענת הפרעתי.

19.
התפטרות התובע מייצוג הנתבע – הנתבע טוען שעקב התפטרות התובע נאלץ הוא לשכור עו"ד אחר ועל כן נגרמו לו נזקים. איני סבורה שקיימת רשלנות בהתפטרות התובע במהלך הליך הערעור, כאשר יכול ועורך דין מתפטר בשל מחלוקות עם לקוחו. עובדה היא שהנתבע מצא עו"ד אשר ייצגו בערעור ולא מצאתי שנגרם לנתבע כל נזק בגין החלפת ייצוגו זו.

לאור כל האמור לעיל דין התביעה שכנגד להדחות.

20.
סוף דבר- על הנתבע לשלם לתובע את הסך של 63,400 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.1.04. כן ישלם סך של 750 דולר בערכו השקלי נכון ליום ההסכם ומיום זה בתוספת הפרשי הצדמה וריבית וסך של 4,000 ₪ וכן מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.7.05. כן ישלם אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע, ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום כא'
אדר ב תשע"א, 27/03/2011 בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5333/07 נמרוד עובדיה נ' רימונד דונטי (פורסם ב-ֽ 27/03/2011)