פסקי דין על דוד בראונר | פסקי דין על רות מוריס | פסקי דין על לוקר הלה | פסקי דין על לוקר משה | פסקי דין על קוט שלמה ואח' |

8872/03 א     14/12/2005




א 8872/03 דוד בראונר, רות מוריס נ' לוקר הלה, לוקר משה, קוט שלמה ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום בירושלים
א
008872/03


לפני כב' השופט דוד מינץ

14/12/2005


בעניין
:
1 . דוד בראונר

2 . רות מוריס


ע"י ב"כ עו"ד י' לאופר
התובעים



נ
ג
ד



1. לוקר הלה

2. לוקר משה
3. קוט שלמה
4. קוט יוסף
5. זבולון לוי
ע"י ב"כ עו"ד א' תוסיה כהן
6. עיריית ירושלים
7. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים


ע"י ב"כ עו"ד מ' כהן
הנתבעים




החלטה



התובעים הנם בעלי הזכויות בבית שברחוב זכרון טוביה 22 בירושלים. נתבעים 1-4 הנם בעלי הזכויות בבית שבמיצר לבית התובעים. בין שני הנכסים ישנו קיר משותף. הנתבעים מבצעים פעולות בנייה נרחבות בביתם על פי היתר בנייה שניתן לנתבע 5 על ידי נתבעות
6-7. כנגד נתבעים 1-5 הוגשה התביעה בה העלו התובעים טענות מלאות כרימון כלפיהם וכלפי הבנייה שהם מבצעים. טענות אלו אינן בעת הזו לעניין. לתביעה צורפו נתבעות 6-7 בטענה שהיתר הבנייה שהן הוציאו אינו חוקי. לפי הנטען, ובקליפת האגוז, היתר הבניה שניתן חורג וסותר את הוראות והנחיות התב"ע הקיים באותו אזור. לאישוש טענה זו צרפו התובעים חוות דעת אדריכלית. הואיל וכך, בקשו התובעים שבית משפט זה ייתן

פסק דין
הצהרתי לפיו היתר הבנייה שניתן על ידי נתבעים 6-7 בטל ומבוטל ואין לו תוקף.

בהגנתם העלו נתבעים 6-7 מספר טענות סף. הראשונה שאין בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה ככל שנוגעת לנתבעות 6-7 הואיל והסעד המבוקש כנגדן הינו סעד המסור לסמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000. וזאת נוכח העובדה שבתביעתם התובעים תוקפים את ההחלטה המנהלית "בתקיפה ישירה". במסגרת טענה זו, נטען כי הגשת התביעה כנגד הנתבעות לקתה בפגמים שביסוד המשפט המנהלי, בכך שהתובעים השתהו בהגשת תביעתם וכי לא מיצו את ההליכים שעמדו לרשותם בוועדת הערר המחוזית לפני הגשת התביעה.

הטענה השנייה הייתה שהתובעים מנועים מלהעלות טענות כנגד נתבעות 6-7 הואיל ומתן ההיתר על ההקלות שניתנו בו, פורסם בעיתונות ובו הוזמנו הנתבעים להגיש התנגדות להיתר. לכן, משלא העלו התובעים את השגותיהם והתנגדותם להיתר עם היוודע כוונת נתבעות 6-7 להעניקו, הם מנועים כיום לְבכות על כך.

הטענה האחרונה היא שבכל מקרה דין התביעה להידחות כנגד נתבעת 6 המשמשת כרשות מקומית ולא כוועדה מקומית לתכנון ובנייה. משכך, לא קיימת יריבות בינה לבין התובעים.

בנוסף על טענות הסף העלו נתבעות 6-7 טענות לגופו של עניין. נושאה של החלטה זו אינו טענות אלו, אלא דיון בטענות הסף, עליהן ניתנה תגובה מטעם ב"כ התובעים. בתגובה, הסכים ב"כ התובעים כי לו אכן היה בכוונת התובעים לתקוף באופן ישיר את החלטת נתבעות 6-7 "בתקיפה ישירה", אין בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה כנגדן. אלא מאי, לטענתו הסכסוך העיקרי שבעקבותיו הוגשה התביעה אינו אלא בין התובעים לבין נתבעים 1-5. לכן, התביעה ככל שנוגעת לנתבעות 6-7 אינה אלא תביעה נגררת לעניין שבמרכז המחלוקת בין הצדדים. לגבי טענת המניעות נטען כי טרוניית התובעים היא כי התנגדותם להיתר הבנייה נובעת מכך שההיתר שונה במהותו מההיתר שניתן בתחילה ועל כן לגביו טרם ניתנה להם ההזדמנות להתנגד והם לא השתתפו בצורה כלשהי בהליך קבלת ההיתר על ידי נתבעים 1-5. באשר לשאלת היריבות, לטענת ב"כ התובעים גם העירייה שותפה מלאה בתהליך מתן היתרי בנייה ומשכך קיימת יריבות בינה לבינם.

נראה לי כי הדין עם התובעים. ב"כ התובעים נסמך בטענותיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין גואטה נ' פרידמן (בר"ע [י-ם] 746/03, פורסם בנבו), שם אמר בית המשפט כי רשאי ומוסמך בית משפט לדון בסוגיה שאינה מצויה ברגיל בתחום סמכותו, בנסיבות שבהן היא מועלית לפניו כשאלה שבגררה, זאת בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). זוהי ההלכה גם כאשר המדובר בתקיפה עקיפה של מעשה המנהל. דברים אלו נאמרו בהסתמך בין היתר על ע"א 120/60 הלפרין נ' קוצ'ינסקי, פ"ד טו, 705; בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449).

תכלית סעיף 76 לחוק היא כפולה. מצד אחד, מניעת פיצול בלתי ראוי של דיונים. מצד שני, שמירה על חלוקת הסמכויות בין ערכאות שונות (ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח'
נ' נחום ליפקונסקי ואח'
, תקדין-עליון 2004(4), 1619). משמעות הדבר היא כי בית המשפט הדן בסמכות בעניין אחד, ותוך כדי הדיון מתעוררת בו, דרך אגב, שאלה שהכרעתה נדרשת לבירור אותו עניין, מוסמך הוא להכריע בה אף אם ההכרעה באותה שאלה לו נתעוררה במישרין (לבדה), נתונה לסמכותו הייחודית של בית משפט או של בית דין אחר. בנוסף, ההכרעה באותה שאלת אגב, כוחה יהא יפה רק באותם הליכים עצמם ולא תהווה מעשה בית דין בהליך אחר (וראה ע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, פ"ד מה (2) 749).

ברם, פתרון זה מיועד למצב שבו בית המשפט מתבקש לפסוק בשאלות שאינן בסמכותו שעלו דרך אגב, וזאת על מנת להכריע בעניין שבסמכותו. פתרון זה אינו רלוונטי למצב שבו ההכרעה ניתנת בעילה או בסעד שאינם בסמכות. לשון אחר, יש לבדוק בין היתר, אם הסעד המבוקש עולה "בדרך אגב" או שהוא מהווה סיבה עצמאית לקיומה של התביעה (וראה רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס והבלו, פ"ד מד (3) 812). מקום בו בית המשפט יגיע למסקנה שכתב תביעה כולל עניינים "עיקריים" שבסמכותו לצד עניינים "עיקריים" שאינם בסמכותו, לא יהיה מנוס מפיצול הדיון לשתי ערכאות (ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ, פ"ד מ(4), 781).

ההבחנה לפי סעיף 76 לחוק, בין עיקר לבין טפל-נגרר, מותנית בהקשר בה היא מתעוררת, ואין לה תשובה כוללת (בג"צ 727/85 קרחילי נוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2), 589). לדוגמא. ראובן תובע את שמעון השוכר ממנו דירה על אי תשלום שכר דירה והוא עותר לפינויו של שמעון מהדירה בגין הפרת ההסכם. במענה לכך מתגונן שמעון בטענה כי הוא למעשה בעליה של הדירה ולא ראובן. השאלה "העיקרית" של פינוי הדירה שהועלתה מסורה לסמכותו של בית המשפט השלום. שאלת הבעלות שהועלתה, היא על פניה שאלה שבית המשפט השלום יידרש לה "בדרך אגב", על אף שההכרעה בשאלה זו כשלעצמה מסורה לסמכותו של בית המשפט המחוזי (רע"א 2598/91 וולפסון נ' וולפסון, פ"ד מה(5), 816). לעומת זאת טול דוגמא אחרת. שמעון רכש את דירתו של ראובן וזה נמנע מלהעביר את זכויות הבעלות של הדירה על שמו. תביעתו של שמעון לאכיפת ההסכם מסורה לבית המשפט המחוזי. ואולם תביעתו למתן פיצויים מוסכמים על פי ההסכם (הנופלים מתחת לתקרת סמכותו של בית המשפט המחוזי) תפוצל ותישמע בבית המשפט השלום, שכן מדובר בעתירה למתן שני סעדים "עיקריים", ולא באחד הטפל או הנגרר אחר השני.

במקרה זה, מטרת התובעים היא למנוע את הבנייה של שכניהם. אחת מטענותיהם היא שהבנייה היא בלתי חוקית, בין היתר בשל העובדה שנתבעים 1-5 הצטיידו עם היתר בנייה לא חוקי. חוקיות היתר הבנייה באיצטלא מעין זו היא אכן שאלה שבגררה, לכן בית משפט זה מוסמך לדון בה אגב ההכרעה בסכסוך שבין השכנים היריבים. אכן חוקיות היתר הבניה היא שאלה כבדת משקל והיא מצטיירת כביכול, כשאלה שלא יכולה להיות טפלה לשאלות האחרות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ברם, המבחן אינו חשיבותה של השאלה המשנית והיקפה, אלא הכפפתה של השאלה לשאלה העיקרית השנויה במחלוקת מבחינה עניינית (בג"צ 144/85 קליל נ' רשם הפטנטים והמדגמים, פ"ד מב(1), 309). זאת ועוד, טענת התובעים היא כי היתר הבניה שניתן הוא בטל מדעקירא (
void
) משום שהוא נוגד את הוראות התב"ע. לאמור הוא ניתן על ידי הנתבעות 6-7 תוך חריגה מסמכות. במקרה שכזה מתאפשרת "תקיפה עקיפה" של ההחלטה. שונה היה המצב אילו התובעים היו טוענים כי החלטת הנתבעות ניתנת לביטול (
voidable
), שאז ניתן היה לתקוף אותה רק "בתקיפה ישירה" (ע"א (נצרת) 3195/03 אלבו שלמה נ' סויסה שרה, תקדין–מחוזי, 2004(4), 4993). אני גם סבור, בניגוד לטענת ב"כ נתבעות 6-7 בתגובתו, שצירוף נתבעות 6-7 כנתבעות, אינו צריך לשנות את התוצאה. ייתכן שהיה מקום לצרף את נתבעות 6-7 כנתבעות "פורמאליות" בלבד, דבר שהיה מאפשר להן להביא לפני בית המשפט את עמדתן. ואולם, צירופן כנתבעות "ממש" לא צריך להשפיע, בו בזמן שתוצאת ההתדיינות תכבול, כמעשה בית דין, אך את התובעים והנתבעים האחרים להתדיינות.

משכך אפוא, אין עוד צורך לדון בשאלות הקשורות בטבורן למשפט המנהלי (הדיוני) בעניין השיהוי בהגשת התביעה או בעניין מיצוי ההליכים המקדמיים שעמדו לרשות התובעים לתקוף את החלטת המנהל "בתקיפה ישירה" עובר להגשת התביעה. כן נופלת הטענה בעניין ההתנגדות שיכלו התובעים להגיש לאחר פרסום הכוונה להעניק את ההיתר. "השלמתם" של התובעים עם ההיתר, כטענת נתבעות 6-7, טעונה הוכחה. היא לא יכולה להוות טענת סף לדחיית התביעה. ובאשר לטענת היריבות עם נתבעת 6, עיריית ירושלים. יש ממש בטענת ב"כ התובעים, שחרף העובדה שהגוף המוסמך להעניק היתרי בנייה הוא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כעולה מהיתר הבנייה
עצמו (נספח ג' לכתב התביעה) הרשות המקומית, כרשות מקומית, על ענפיה, שותפה מלאה לכאורה בתהליך בדיקת תוכניות הבנייה והנפקת ההיתר. גם עניין זה טעון אפוא, הוכחה, מה גם שלא נראה לי שקיימת נפקות ממשית-פרקטית בדחיית התביעה כנגד נתבעת 6 בגפה.

התוצאה היא שהבקשה לדחות על הסף את התביעה כנגד נתבעות 6-7 נדחית.

ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ו (13 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



דוד מינץ
, שופט







א בית משפט שלום 8872/03 דוד בראונר, רות מוריס נ' לוקר הלה, לוקר משה, קוט שלמה ואח' (פורסם ב-ֽ 14/12/2005)