פסקי דין על סלם דוד | פסקי דין על עו"ד צמח שושנה | פסקי דין על בנק לפיתוח התעשייה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א |

1909/08 פשר     03/04/2011




פשר 1909/08 סלם דוד נ' עו"ד צמח שושנה, בנק לפיתוח התעשייה, כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 1909-08
דוד סלם ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
ואח'





מספר בקשה:3(בש"א 12903/09)

בפני

כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


בענין:

המבקש

סלם דוד

- החייב

דוד גולדבלט-לוי, עו"ד - נאמן


נגד


משיבים

1. עו"ד צמח שושנה

2. בנק לפיתוח התעשייה

3.
כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א


החלטה

סוגית מעמדה של המחאת הזכות בכספים שהתקבלו ממכירת נכס מקרקעין, היא הסוגיה שלהכרעתי, כשלכספים טוענים מחד גיסא הנמחה – המשיב 2, ומאידך גיסא הנאמן לנכסי החייב.

לאור המחלוקת לזכות על הכספים פנה הנאמן לנכסי החייב למתן הוראות לענין כספים שהוחזקו בנאמנות אצל המשיבה 1 בקשר עם הסכם למכירת זכויות החייב בנכס הידוע כחלקה 344 בגוש 4346 ברח' כצנלסון 5 ברמלה (להלן: "הנכס" ו"הכספים שבמחלוקת" בהתאמה).
בהחלטה מיום 17.10.10 הוריתי להעביר את הכספים שבמחלוקת לקופת הכינוס עד להכרעה בבקשה זו ולאור הודעת המשיבה 1 כי אין לה טענות לזכויות בכספים שבמחלוקת; הכספים אכן הועברו לקופת הכינוס, כך לפי הודעת המשיבה 1.

הרקע הצריך לענין
ביום 22.6.09 הוכרז החייב פושט רגל לבקשתו שהוגשה ביום 10.6.08 (להלן: "הבקשה"); צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 9.7.08.

מהמסמכים שצורפו לתגובות הצדדים עולה כי ביום 19.5.08 ניתן תוקף של

פסק דין
בתיק ה.פ. 200203/08 (להלן: "פסק הדין") בו אישר בית משפט השלום בתל אביב הסדר בין החייב לבין נתבעים נוספים נגדם הוגשה תביעה כספית על ידי הבנק לפיתוח התעשייה
בע"מ (להלן: "המשיב").
בהתאם להסדר המחה החייב את יתרת הכספים שהגיעו לו ממכירת הנכס למשיב וניתנה הוראה לרוכשי הנכס ולבאת כוחם, המשיבה 1, להעברת הכספים למשיב בהתאם להמחאת הזכות.

'הבעלות' ביתרת הכספים היא השנויה במחלוקת.
המשיבה 1, שכאמור אינה טוענת לזכויות בכספים שבמחלוקת הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
הנאמן והמשיב טוענים לזכויות בכספים, ומכאן נדרשת הכרעה בסוגיה זו.

טענות הנאמן
הנאמן טוען לזכויות בכספים שבמחלוקת משני טעמים המבוססים על שתי הוראות חוק:
בהתאם לסעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), מאחר שהמחאת הזכות נשוא המחלוקת לא נרשמה במועד ובדרך כקבוע בחוק;
לחלופין טוען הנאמן לזכויות בכספים שבמחלוקת על פי הוראות סעיף 98 לפקודה, מאחר שהמחאת הזכות שנעשתה על ידי החייב נועדה ליתן עדיפות לנושה פלוני (בענייננו המשיב) על פני נושים אחרים בניגוד לדין, כשבמועד בו המחה את הזכות היה החייב חסר יכולת פרעון וחובותיו הסתכמו בלמעלה מ- 7,000,000 ₪; להוסיף על האמור ציין הנאמן את המועד בו עשה החייב את המחאת הזכות - 3 שבועות עובר להגשת הבקשה לצו לכינוס נכסיו.
לטענת הנאמן אין כל נפקות לעובדה שהמחאת הזכות אושרה בפסק הדין של בית משפט השלום; לטענתו, המחאת הזכות יצרה העדפה פסולה של המשיב על פני נושים אחרים של החייב והתיימרה לתת למשיב מעמד עדיף וקודם לנושים אחרים באופן בלתי ראוי ומשכך יש להחיל את הוראות סעיף 98 לפקודה לנסיבות הרלוונטיות להמחאת הזכות בענייננו, ולקבוע כי הכספים שבמחלוקת שייכים לקופת פשיטת הרגל.

טענות המשיב
המשיב טוען כי אין כל רלוונטיות לסוגיית רישום המחאת הזכות בענייננו, שכן סעיף 97 לפקודה הדן ברישום המחאת זכות מתייחס אך ורק לזכויות שטרם נפרעו, ואילו כאן, הכספים המובטחים בהמחאת הזכות כבר נפרעו על ידי החייב והוחזקו בנאמנות אצל המשיבה 1 לטובת המשיב.
המשיב מדגיש כי צו הכינוס לנכסי החייב מתייחס אך ורק לנכסים שיש לחייב זיקה אליהם ואילו במקרה דנן הוחזקו הכספים שבמחלוקת לטובת המשיב ולא לטובת החייב, ומכאן שהזיקה בין החייב לכספים - נותקה.

לטענת המשיב גם אין להחיל על המקרה דנן את הוראות סעיף 98 לפקודה שעניינו עסקאות שהושגו במרמה, זאת מאחר שזכויות המשיב בכספים שבמחלוקת נובעות גם מכוח החלטה שיפוטית ולא רק מהסכמה חוזית בין הצדדים.
כן מוסיף המשיב וטוען כי הנאמן לא הוכיח העדפת נושים כנדרש בסעיף 98 ולא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח העדפת נושים.
טוען המשיב כי העברת הכספים שבמחלוקת לנאמן משמעה למעשה ביטול פסק הדין שאישר את המחאת הזכות לטובתו; מאחר שפסק הדין ניתן בהסכמה הרי שהדרך לביטולו היא בדרך של הגשת תובענה עצמאית שהסעד המבוקש בה הוא ביטול ההסכמות או בדרך של ערעור על פסק הדין.
משלא ננקטה אף אחת מהדרכים – יש להורות על העברת הכספים שבמחלוקת לידי המשיב כאמור בפסק הדין.

להכרעתי
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ראיתי לקבל את הבקשה, ולהורות על העברת הכספים שבמחלוקת לנאמן על נכסי החייב – עבור קופת הכינוס.

הצדדים שניהם טוענים לבעלות בכספים שבמחלוקת.
המשיב טוען לבעלות בכספים מכוח המחאת הזכות לטובתו שאושרה ב

פסק דין
.
הנאמן טוען לבטלות המחאת הזכות בהתאם להוראות סעיף 97 לפקודה הדן בהמחאת זכויות שלא נרשמו, ולחלופין מכוח הוראת סעיף 98 לפקודה, שעניינה ביטול עסקה שעשה פושט הרגל בסמוך להגשת הבקשה לכינוס נכסיו בגלל העדפה פסולה של הנושה – המשיב, על פני נושים אחרים.

ותחילה לטענת הנאמן לביטול המחאת הזכות בהתאם לסעיף 97 לפקודה.
טוען הנאמן לזכויות בכספים שבמחלוקת בהתאם לסעיף 97 (א) לפקודה מאחר שהמחאת הזכות לא נרשמה בזמן ובדרך הקבועים בתקנות פשיטת הרגל (סדרי רישום של המחאת זכות), תש"ל-1970. לעומתו טוען המשיב כי אין כל רלוונטיות לסוגית רישום המחאת הזכות מאחר שסעיף 97 (א) לפקודה עוסק בזכויות שטרם נפרעו ואינו חל בענייננו כשהזכויות שההמחאה מדברת בם נפרעו על ידי החייב ולא היה צורך לבצע רישום המחאת הזכות, והכספים פשוט המתינו להעברתם למשיב.
האם היתה חובה לרשום את המחאת הזכות - זו השאלה הנדרשת לאור העדר מחלוקת כי ההמחאה לא נרשמה.
וזו לשון סעיף 97 לפקודה:
(א) המחה אדם לאחר זכויות קיימות או עתידות לבוא והוכרז לאחר מכן פושט רגל, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא נפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל, אלא אם נרשמה ההמחאה בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על המחאת זכויות כלפי חייבים שפורטו בהמחאה ושזמן פרעונן חל בשעת ההמחאה או לפניה, או זכויות קיימות או עתידות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה, או המחאת זכויות הכלולה בהעברת עסק בתום-לב ובתמורה.

מכאן שבהתאם לסעיף 97 לפקודה, מקום שהמחאת הזכות לא נרשמה כדין אצל רשם המשכונות, והחייב לא פרע את חובו לנמחה קודם לחדלות הפרעון הרי שלפי סעיף 97(א) המחאת הזכות אינה תקפה כלפי הנאמן.
טוען המשיב, כאמור, כי הזכויות האמורות בהמחאת הזכות נפרעו על ידי החייב קודם לחדלות הפרעון ומשכך פטורה ההמחאה מרישום.
לשון המחאת הזכות כפי שנקבע בפסק הדין - "ניתנת בזאת הסכמת החייבים להעברת מלוא סכום היתרה שתיוותר ממכירת דירתם של המבקשים 4- 5, לטובת הבנק".
אמנם המחאת הזכות נעשתה טרם מועד חדלות פרעון החייב, אלא שהמועד לפרעון הזכויות הוא עתידי וחל רק לאחר שהחייב הפך חדל פרעון. החייב המחה למשיב זכות עתידית ומותנית לקבלת כספי היתרה ממכירת הנכס, ככל שתיוותר.
משכך, אין בידי לקבל את טענת המשיב כי הזכויות שבהמחאת הזכות כבר נפרעו על ידי החייב קודם להגשת הבקשה לכינוס הנכסים ובה הצהיר למעשה על מצבו כחדל פרעון, ולכאורה יש לדחות את טענת המשיב בהתאם לחלופה הראשונה של סעיף 97 לפקודה.
אלא, שסעיף 97 (ב) לפקודה מחריג חלק מהמחאות הזכות הפטורות מרישום ולהן יהיה תוקף בפשיטת רגל גם אם לא נרשמו, ולאלה טוען המשיב; סוגי ההמחאות בהן מדובר:
1.
המחאה של זכויות כלפי חייבים מוגדרים שפורטו בהמחאה, ומועד פרעון המחאת הזכות חל בשעת ההמחאה או לפניה.
2.
מחאה של זכויות לפי חוזים שפורטו בהמחאת הזכות, אף אם מועד פרעונן של הזכויות חל לאחר ההמחאה.
3.
מקרה בו המחאת הזכות הינה חלק מעסקה רחבה של מכירת עסק בתמורה ובתום לב.
(ראו: ש. לרנר, המחאות חיובים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב-2002).

מבין סוגי ההמחאות הנזכרות נכנסת המחאת הזכות נשוא המחלוקת בגדר האפשרות השניה לעיל, בהיותה המחאת זכות לפי חוזה המכר של הנכס שמועד פרעונה חל לאחר ההמחאה.
נראה אם כך שבטענת המשיב יש ממש, ולא היתה חובה לרשום את המחאת הזכות כתנאי לתוקפה, וסעיף 97 (א) לפקודה אינו חל בענייננו, ועל כן אני דוחה את טענת הנאמן לזכויות בכספים שבמחלוקת מכוח הוראות סעיף 97 לפקודה, שכן סעיף 97 (ב) הוא הרלוונטי לענייננו והוא החריג את המחאת הזכות דנן מגדר הכלל שבסעיף 97 (א) לפקודה.

אלא שלנאמן טענות לזכות בכספים שבמחלוקת מכוח סעיף 98 לפקודה.

לשון סעיף 98 לפקודה:
(א) מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן.
(ב) סעיף זה לא יגרע מזכויותיו של אדם שרכש קנין בתום לב ובתמורה בת ערך מידי נושה של פושט הרגל או מכוח נושה כאמור.

(ג) ניתן צו כינוס לפי סעיף 180 נגד מי ש

פסק דין
ניתן לחובתו, יחול סעיף זה כאילו הוכרז החייב פושט רגל על סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה ביום מתן הצו.
להדגיש כי הגם שסעיף 97 לפקודה הוא הוראת חוק ספציפית העוסקת בתוקף/ ביטול המחאות זכות, הרי שאין בהוראת דין זו כדי לשלול אפשרות לבטל המחאת זכות מכח הוראות אחרות בפקודת פשיטת הרגל וביניהן גם הוראת סעיף 98 לפקודה, "לשון אחר, גם המחאות זכות שנרשמו או שהן פטורות מעולו של המרשם לפי סעיף 97(ב), חשופות לתקיפה לפי דיני ההעדפה במרמה" (ראו ספרו הנזכר לעיל של פרופ' ש. לרנר, בעמוד 355).
לטענת הנאמן יש להורות על ביטול המחאת הזכות מאחר שנעשתה במטרה להעניק מעמד עדיף לנושה - המשיב, על פני נושים אחרים, במועד בו היה כבר חדל פרעון וחובותיו הסתכמו בלמעלה מ- 7,000,000 ₪, וזאת שלושה שבועות בלבד בטרם הגשת הבקשה למתן צו לכינוס נכסיו.
לטענת הנאמן אין כל נפקות לעובדה שהמחאת הזכות אושרה בפסק הדין.
מנגד טען המשיב כי אין להחיל את הוראות סעיף 98 לפקודה שעניינו עסקאות שהושגו במרמה, מאחר שזכויות החייב בכספים שבמחלוקת נובעות מכוח החלטה שיפוטית ולא רק מהסכמה חוזית בין הצדדים. כן טוען המשיב כי הנאמן לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח העדפת נושים כנדרש בסעיף 98 לפקודה; לשיטתו, העברת הכספים שבמחלוקת לידי הנאמן משמעה למעשה ביטול פסק הדין.
"הלכה היא כי על מנת שפעולה משפטית תיפסל כהעדפת מִרְמה, על המבקש לפוסלה (במקרה שלפנינו – הנאמן) להוכיח כי מטרתו הדומיננטית של החייב בביצוע ההעברה הייתה להעדיף נושה מסוים. על-פי ההלכה, רובץ על המעוניין בביטול העיסקה הנטל להוכיח כוונת מִרְמה סובייקטיבית מצד החייב, ואין די בהעדפה אובייקטיבית. ראה, למשל, דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 5709/99 לוין נ' שילר, עו"ד [10], בעמ' 940, כי "לעניין זה אין די בעצם קיומה של העדפה במישור האובייקטיבי אלא צריך שההעברה תלווה בכוונה להעדיף נושה מסוים" (ע"א 3911/01 זהר כספי נ. שלמה נס, רו"ח, פ"ד נו(6), 752, 763).

"השאלה אינה אם מדובר במעשה מִרְמה או מעשה בלתי מוסרי. השאלה היא, אם העסקה נעשתה בכוונה להעדיף נושה אחד על פני נושים אחרים. לא די בעצם קיומה של העדפה של נושה אחד על פני הנושים האחרים. צריך שתתקיים כוונה להעדפה כזו. הסעיף מדבר על כך שהמעשה צריך להיות 'כדי' לתת עדיפות כזו. מי שטוען לקיומה של כוונה כזו עליו נטל ההוכחה; ועל מנת שיוכיח זאת, צריך שיוכיח שהמטרה המכרעת, הדומיננטית, שעמדה לנגד עיני פושט הרגל או החברה חדלת הפירעון, היתה מטרת ההעדפה..." (דברי כבוד השופט אור בע"א 6/89 בנק דיסקונט לישראל נ. גרוס, [פורסם בנבו] 1.12.94).
בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה – רואים בסמיכות הזמנים בין מעשה המחאת הזכות למועד הגשת הבקשה למתן צו לכינוס נכסי החייב ראיה נסיבתית לקיום העדפת המִרְמָה.
בענייננו חלפו שלושה שבועות בלבד מיום המחאת הזכות (19.5.08) עד למועד בו הגיש החייב את הבקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל - (10.6.08), ולטעמי מועד סמוך זה מהווה ראיה ממשית לקיום העדפה פסולה, ואפילו עד כדי העברת הנטל למשיב לסתור את הראיה הנסיבתית הממשית הזאת.
לא רק זאת אלא שעיון בבקשת החייב למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו פושט רגל מעלה כי זמן רב טרם הגשת הבקשה היה החייב נתון בקשיים כלכליים;
וכך נאמר בסעיף 23 לבקשה: "בחודשים האחרונים החלו נושים נוספים לפנות אל המבקש בבקשה להסדיר את חובותיו. המבקש ניסה למצוא פתרון הולם לבעיה אך גילה אינו יכול לעמוד עוד בנטל חובותיו";
ובסעיף 24 לבקשה מציין החייב: "במצב דברים זה, כאשר נושיו של המבקש מתדפקים על דלתותיו מבלי שלמבקש אפשרות ריאלית ומעשית לפרוע את חובותיו...".
להדגיש כי החייב הצהיר בבקשת למתן צו כינוס על חובות בסך כולל של למעלה מ- 7,000,000 ₪, חובות שהדעת נותנת שלא נוצרו בין לילה מסקנה המתיישבת עם האמור לעיל בסעיף 23 לבקשה, קרי כי במועד המחאת הזכות היו מרבית הנושים אם לא כולם כבר קיימים – ולהזכיר כי ממועד חתימת המחאת הזכות חלפו 3 שבועות בלבד!
לא אוכל להסיק כל מסקנה אחרת מלבד זו שהחייב היה חסר יכולת פירעון של חובותיו בעת שהמחה את הזכות.
מאלה, המסקנה המתחייבת (לטעמי היחידה) היא כי כוונת החייב בעת שהמחה למשיב את הזכות ליתרת הכספים, המחאה שנעשתה כאמור שלושה שבועות בלבד בטרם הגיש את הבקשה למתן צו לכינוס נכסיו, היתה מתן עדיפות למשיב על פני נושים אחרים.
למעלה מן הצורך אוסיף גם כי במסגרת החומר שהוצג מצאתי חיזוק למסקנתי שלעיל בכך שהמחאת הזכות נעשתה לאחר שהחייב לא עמד בתנאי הסכם פשרה אליו הגיע קודם לכן עם המשיב; כפי שעולה מהמסמכים המצויים בתיק דנן, החייב וגיסו, שותפו לשעבר, אשר רז (להלן: "רז") הגיעו להסכם פשרה קודם ביום 21.6.07 בת.א. 27989/06 לפיו התחייבו לשלם למשיב סך של 1,200,000 ₪, ורק מאחר שלא עמדו בהסכם הפשרה ננקטו נגדם הליכים בגדרם ניתנה המחאת הזכות למשיב.
כלומר, נקודת המוצא היא כי לחייב היו קשיים כלכליים במועד שבו המחה זכויותיו שכן ההמחאה ניתנה במסגרת ההליך המשפטי שננקט נגדו (ונגד רז) מאחר שלא עמד בהסכם הפשרה הראשון.
חיזוק נוסף למסקנה אליה הגעתי היא בעובדה כי קודם למועד המחאת הזכות ניתן צו לכינוס נכסי רז שנתבע כאמור יחד עם החייב, (הצו ניתן ביום 7.7.08 לבקשת רז בתיק פש"ר 1762/08).
במצב דברים זה מתבקשת מאליה המסקנה כי אף המשיב היה מודע לחובות של המבקש ושל רז, שהיו שותפים בעסקים.
לציין כי לא מצאתי חשיבות לעצם קיומו של פסק הדין שנתן תוקף להסכמות בין הצדדים, מבלי שהונחו לפניו כלל הראיות והסיבה להמחאת הזכות ומבלי שבית המשפט דן בגוף הטענות בתיק, שכן הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
; אך אין בעצם קיומו של

פסק דין
כדי לתת עדיפות לנושים אלה על פני אחרים, ואין דין בטלות המחאת הזכות כלפי הנאמן כדין ביטול פסק הדין.
מכלל הדברים שהובאו לעיל מצאתי כי הראיות הנסיבתיות שתוארו מבססות את המסקנה שמדובר בכוונה ברורה של החייב להעדיף את המשיב על פני נושים אחרים (ומכו ההסכמה עוכבו הליכי ההוצל"פ נגד החייב כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שבסופו הגיעו הצדדים להסכמות כאמור), זאת בנוסף לסמיכות הזמנים שבין מועד המחאת הזכות למועד הגשת הבקשה לכינוס הנכסים.
מכלול הנסיבות מצדיק לטעמי את המסקנה אליה הגעתי כי דין המחאת הזכות להתבטל כלפי הנאמן לאור הוראות סעיף 98 לפקודה.
משראיתי לקבל את הבקשה אני מורה כי הכספים שבמחלוקת יוותרו בקופת פשיטת הרגל, אליה עברו עד הכרעה בבקשה.
ניתנה היום, כ"ח
אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.








פשר בית משפט מחוזי 1909/08 סלם דוד נ' עו"ד צמח שושנה, בנק לפיתוח התעשייה, כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א (פורסם ב-ֽ 03/04/2011)