פסקי דין על שוטא ישראלי | פסקי דין על חונדישוילי אירנה | פסקי דין על ג'וליה ענבר | פסקי דין על מוריס דוד |

1527/03 א     16/05/2004




א 1527/03 שוטא ישראלי, חונדישוילי אירנה נ' ג'וליה ענבר, מוריס דוד




1



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
א 001527/03


בפני
:
כב' השופטת יעל וילנר

תאריך:
16/05/2004


בעניין:
1 . שוטא ישראלי

2 . חונדישוילי אירנה



ע"י ב"כ עו"ד
א. מרצקי ואח'

התובעים

- נ ג ד -


1 . ג'וליה ענבר

2 . מוריס דוד



ע"י ב"כ עו"ד
א. אבוחצירה ואח'

הנתבעים

פסק דין


התביעה דנן עניינה פיצויים בגין הפרת הסכם, ותביעת פינוי.

רקע בקצרה
1. ביום 31.7.01 נערך ונחתם הסכם מכר בין התובעים לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ולפיו מכרו התובעים את זכויותיהם בדירה המצויה ברח' שרת 435/4, טירת הכרמל, לנתבעת תמורת סך השווה בשקלים ל-72,000$ (להלן: "הדירה" להלן: "ההסכם").

על פי ההסכם היה על הנתבעת לשלם את התמורה לתובעים כדלקמן:
במעמד חתימה על ההסכם סך של 5,000 ₪. אין מחלוקת כי סכום זה שולם לתובעים במעמד חתימת זיכרון הדברים.
היתרה, בסך השווה בשקלים ל-70,000$, במעמד מסירת החזקה בדירה.
על פי ההסכם, מסירת החזקה ותשלום התמורה היו אמורים להתבצע עד 30.9.01.

2. מאחר ובמועד המסירה, התגוררה אותה עת דיירת אחרת בדירה, אשר איחרה בפינוי הדירה במספר ימים, היתה הדירה מוכנה למסירה לקונים כעשרה ימים לאחר מועד המסירה הקבוע בהסכם.

3. ביום 15.10.01 או בסמוך לכך, פנתה הנתבעת או מי מטעמה אל התובעים וביקשה לקבל את מפתח הדירה כדי לאחסן בה חפצים.
התובעים סרבו למסור את המפתח שכן טרם קיבלו את יתרת התמורה בגין הדירה ואולם אפשרו לנתבעת לאחסן את חפציה בדירה.

הנתבעת או מי מטעמה נטלו מהשכנה את מפתח הדירה, החליפו את מנעול הדלת והנתבעת נכנסה להתגורר בדירה וזאת מבלי לשלם את יתרת התמורה.

בשלב כלשהו, נכנס אף הנתבע 2, שהינו אחיה של הנתבעת, עם רעייתו להתגורר בדירה ביחד עם הנתבעת.

4. ביום 4.2.02 פנו התובעים לנתבעת והודיעו לה על ביטול ההסכם, זאת נוכח ההפרה היסודית אשר הנתבעת הפרה את ההסכם בשל אי תשלום יתרת התמורה.
ביום 3.3.02 נשלחה לנתבעים הודעת ביטול נוספת ודרישה לפינוי הדירה. על אף הודעות אלה - לא פינו הנתבעים את הדירה עד עצם היום הזה.

5. התובעים הגישו תביעתם זו לתשלום פיצויים בגין הפרת ההסכם ולמתן

פסק דין
פינוי נגד הנתבעים.

טענות הצדדים
6. לטענת התובעים, משהפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית, זכאים הם לתשלום פיצויים מוסכמים כפי שנקבע בסעיף 4א' לנספח להסכם בסך 7,200$.
עוד טוענים התובעים כי הם זכאים לקבלת דמי שכירות ראויים מ-10/01 לפי 500$ לחודש.
כן עותרים התובעים לפיצויים בגין עוגמת נפש וכן לפינוי הנתבעים מהדירה.

טענות הנתבעים
7. בסיכומיהם, העלו הנתבעים טענות רבות אשר לא בא זכרן בכתב הגנתם ובתצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעם הנתבעת ולפיכך, להלן בפסק הדין, לא אתייחס לטענות אלה והדיון יתמקד רק בטענות שנטענו על ידי הנתבעים בכתב הגנתם.

לטענת הנתבע, דין התביעה נגדו להידחות בשל העדר יריבות, שכן הוא אינו צד להסכם.
בסיכומיו טען הנתבע כי הוא אינו מתגורר בדירה דרך קבע וכי הוא מגיע לדירה אך ורק כדי לסעוד את אחותו הישישה.

עוד טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כי על אף שהדירה אמורה היתה להימסר להם ביום 30.9.01, היא עדיין היתה תפוסה לפחות עד יום 15.11.01.
לטענתם, התובעים הם אלה אשר הפרו את ההסכם בשל האיחור במסירת הדירה ובשל הפרה זו זכאים הם לקבלת הפיצוי המוסכם ופיצויים בגין עוגמת נפש.

בסעיף 16 לכתב ההגנה, טוענים הנתבעים כי התובעים גרמו לה לנזקים כתוצאה מהפרת ההסכם וכי פירוט הנזקים יועלה בכתב התביעה שכנגד - תביעה אשר כלל לא הוגשה.

דיון
העדר יריבות
8. התביעה נגד נתבעת מס' 2 מתייחסת רק לדמי שכירות ראויים ועוגמת נפש ולא לפיצויים בגין הפרת ההסכם - הסכם שהנתבע אכן אינו צד לו.
לפיכך, טענת הנתבע להעדר יריבות, ככל שהינה מתייחסת להפרת ההסכם, מיותרת.

איחור במסירת הדירה
9. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעים, הצהירו התובעים כי הדירה התפנתה כשבוע עד עשרה ימים לאחר המועד הקבוע בהסכם ולפיכך, הוסכם בין הצדדים כי התובעים יפצו את הנתבעת על ידי השארת ריהוט חדר השינה אשר היה מצוי בדירה.

טענה זו לא נסתרה ולא הוכחשה על ידי הנתבעת בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמה.

לפיכך, יש לראות את הנתבעת כמי שמודה בטענות התובעים בעניין זה, ויש לדחות את כל טענותיה בעניין איחור במסירת הדירה.

יוער כי, מכל מקום, איחור של מספר ימים במסירת הדירה אינו מהווה הפרה יסודית של ההסכם (סעיף 11 ה' להסכם) ואינו מזכה את הנתבעים בפיצויים מוסכמים, אלא בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאיחור זה וכאמור, מסירת הריהוט של חדר השינה, היווה פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירה.

10. שוכנעתי כי הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההסכם הפרה יסודית ובוטה בכך שעד מועד כתיבת פסק הדין לא שילמה את התמורה בגין הדירה (למעט 5,000 ₪) ולמעשה היא מתגוררת בדירה עד היום במשך כשלוש שנים, ללא כל זכויות בדירה ולאחר שההסכם בוטל כדין על ידי התובעת.

לפיכך, אני קובעת כי בגין הפרה יסודית זו, זכאים התובעים לפיצויים המוסכמים שנקבעו בסעיף 4א' להסכם בסך 7,200$.

11. בתצהירה, טענה הנתבעת כי מסכום התמורה בגין הדירה מן הראוי היה לנכות סכומים ששולמו על ידה בגין חובות שרבצו על הדירה ובגין סכומים שהוציאה הנתבעת לצורך שיפוץ הדירה.

טענה זו נטענה בעלמא ללא כל פירוט מינימלי ו/או ללא כל ביסוס בחומר הראיות ודינה להידחות.

יתרה מכך; בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי פירוט הנזקים והסכומים ששולמו על ידה יפורטו בכתב תביעה שכנגד, ואולם כאמור, תביעה כזו כלל לא הוגשה.

12. אשר על כן, בהעדר כל ראיות בעניין קיזוז סכומים בגן נזקים ו/או תשלומים ששולמו על ידי הנתבעת - לא היה מקום לנכות כל סכום מהתמורה וממילא לא היה מקום לעכב את תשלום התמורה.

לפיכך, כאמור, הפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית באי תשלום התמורה בגין הדירה ועליה לשלם לתובעים פיצויים מוסכמים בסך 7,200$.

תביעת הפינוי
13. משבוטל ההסכם כדין על ידי התובעים נוכח הפרתו הפרה יסודית על ידי הנתבעת, ומשקבעתי כי אין לנתבעים כל זכויות בדירה, אני מורה לנתבעים לפנות את הדירה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, תוך 60 יום ממועד פסק הדין.

תשלום דמי שכירות
14. על אף שבכתב התביעה טענו התובעים כי על הנתבע מס' 2 לשלם להם פיצוי בגין דמי שכירות ראויים בסכום חודשי של 500$ החל מיום הגשת התביעה, הרי שבתצהיר עדות ראשית מטעמם, זנחו התובעים תביעתם זו תוך שהם שמרו על זכותם להגיש תביעה נפרדת לפיצוי בגין נזקים כספיים עקיפים בעקבות הפרת ההסכם.
(יוער כי בסיכומים הרחיבו התובעים את תביעתם בעניין זה (על אף שכאמור הטענה נזנחה בתצהירים ומכל מקום לא הוכחה על ידם) וטענו כי יש לחייב את כל הנתבעים לתשלום דמי שכירות ראויים ממועד הפלישה ולא רק את הנתבע 2 כנטען בכתב התביעה).

אציין כי בהתאם לבקשה לפיצול סעדים שהגישו התובעים, ניתנה החלטה ביום 13.1.03, לפיה הותר לתובעים פיצול סעדים.

בעניין זה, מצאתי לנכון להעיר כי על אף שהנתבע טען בכתב הגנתו כי הוא לא מתגורר בדירה, הרי בתצהיר תשובות לשאלון, הצהיר בסעיף 11 כי כחודשיים לאחר שהנתבעת נכנסה להתגורר בדירה, הוא החל להתגורר עימה.
כן ראה תשובתו בסעיף 15 בה השיב כי הוא מתגורר בדירה ביחד עם אישתו והנתבעת.

במצב דברים זה - אין לדעתי ספק כי יש לחייב הנתבעים בתשלום דמי שכירות ראויים ואולם כאמור, תביעה זו נזנחה על ידי התובעים תוך שמירת זכותם לתבוע את כל הכספים בתביעה נפרדת.


עוגמת נפש
15. שוכנעתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, זאת לאחר שהנתבעים פלשו לדירה (כאמור, גם הנתבע ורעייתו) והתגוררו בה במשך מספר שנים ללא כל זכויות ו/או מבלי לשלם דמי שכירות.

על פניו, נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה בכך שנמנע מהם לעשות כל שימוש בדירה למשך תקופה כה ארוכה. אי לכך, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

16. סיכומו של דבר; אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 7,200$ כערכם בשקלים בהתאם לשער היציג במועד הגשת כתב התביעה וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
מסכום זה יש לקזז סך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.7.01.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים עוגמת נפש בסכום של 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17% + מע"מ מסכום פסק הדין והחזר אגרת בית משפט משוערכת (שכר הטרחה והחזר האגרה יחולקו בין הנתבעים באופן יחסי לתשלומים שחלים עליהם על פי פסק הדין).

17. אני מורה על פינויים של הנתבעים מהדירה כאמור בסעיף 13 לעיל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ה באייר, תשס"ד (16 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
יעל וילנר
, שופטת
001527/03א 110 אתי דהן








א בית משפט שלום 1527/03 שוטא ישראלי, חונדישוילי אירנה נ' ג'וליה ענבר, מוריס דוד (פורסם ב-ֽ 16/05/2004)