פסקי דין על גיא שלגי | פסקי דין על תומר צמרת

39740-11/10 תק     25/03/2011




תק 39740-11/10 גיא שלגי נ' תומר צמרת








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 39740-11-10
שלגי ואח' נ' צמרת ואח'






בפני

כב' השופטת
נסרין
עדוי


התובע/הנתבע שכנגד

גיא שלגי


נגד


הנתבע/התובע שכנגד

תומר צמרת




פסק דין


בפני
י תביעת התובע כנגד הנתבע ותביעת הנתבע כנגד התובע לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבי הצדדים עקב תאונה בה היו מעורבים.

במועדים הרלבנטיים לתאונה שתתואר להלן, רכביהם של הצדדים היו מבוטחים בפוליסות לביטוח רכב מקיף אצל איילון חברה לביטוח בע"מ.

ביום הדיון התייצבה נציגה מטעם איילון, והודיעה כי איילון מתחייבת לכבד כל

פסק דין
שיינתן על ידי בית המשפט, והיה ומי מהצדדים יחויב על ידי בית המשפט, אזי איילון תישא בתשלום הסכום שייפסק, בכפוף להשתתפות העצמית, ככל שקיימת.

כל צד מטיל את האשמה לאירוע התאונה שתתואר להלן על הצד שכנגד ומכאן התביעה והתביעה שכנגד.

התובע טוען, כי ביום התאונה, ביום 25.05.10, בסמוך לשעה 12:00, נהג ברכב מסוג דייהו לאנוס שבבעלות סבתו, ברחוב אלכסנדר ינאי בשכונת כרמליה בחיפה. לפניו נסע רכב פרטי מסוג רנו מגאן, שהיה נהוג בידי הנתבע. במהלך הנסיעה, רכבו של הנתבע פנה למסלול הנגדי, ללא איתות, ולאחר מכן סטה בחזרה למסלול נסיעתו של התובע, מאחר והנתבע ביקש להיכנס לחניה שבצד הדרך מימין. הנתבע עשה כן מבלי להסתכל ולבדוק מצב התנועה בכביש ופגע ברכב התובע עם הפינה הקדמית ימנית של רכב הנתבע בחיבור בין דלתות רכב התובע בצד ימין.

מנגד, הנתבע טען, כי אכן נסע ברחוב ינאי אלכסנדר בירידה ופנה לנתיב השמאלי, אך רכבו נותר על שני הנתיבים, כאשר חצי הרכב היה בנתיב הימני והחצי השני בנתיב השמאלי, כל זאת בכדי להרחיב את הסיבוב לצורך כניסתו לחנייה שבצד ימין. הנתבע טען, כי אותת כל הזמן ואף הראה לתובע, לאחר התאונה, כי האיתות ימינה עוד עבד. הנתבע טען, כי התאונה ארעה כשרכבו היה כמעט במצב אנכי אל מול החנייה אליה ביקש להיכנס. התובע הגיע וניסה לחמוק מפגיעה ברכב הנתבע ולצורך כך עלה על המבואה של החנייה שבצד ימין, אך בכל זאת ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת והמשיך לפגוע ברכב הנתבע עד שרכב זה התיישר אל הכביש. בעדותו בפני
י, הנתבע הוסיף וטען, כי לאחר התאונה, ובאותו יום, התובע התקשר אליו וביקש ממנו שלא לפנות לחברת הביטוח והציע לפצותו בעבור הנזק שנגרם, אך לאחר שהתברר כי הנזק גבוה ולא הסתכם בכמה מאות שקלים כפי שהתובע סבר שיהיה, התובע הודיע כי אינו מוכן לפצות את הנתבע.

התובע לא הכחיש כי אכן הציע לנתבע פיצוי, אך לאחר ששמע על גובה הסכום הנדרש, הודיע כי אינו מוכן לשלם (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-7) .


התובע הגיש לעיוני תמונות של מקום אירוע התאונה, ומדידות של המרחקים, וניסה להראות כי גרסתו של הנתבע לאירוע נסיבות התאונה אינה הגיונית. למצער, טענותיו של התובע הינן תיאורטיות לחלוטין, ולא ניתן להסתמך עליהן לצורך קביעת העובדות שהיו בשטח במועד התאונה. לקביעת עובדות אלו, הנני חיה מפיו של התובע ומפיו של הנתבע, ואין לי להיכנס לשאלות תיאורטיות, מדידות, מרחקים והשערות, במיוחד בהעדר חוות דעת מקצועית בעניין זה.

התובע טען, כי המשיך בנסיעתו לאחר שראה כי רכבו של הנתבע עוצר בצד שמאל. אלא מאי? התובע טוען, כי הנתבע החל לפתע לשבור את ההגה ימינה ובלי להסתכל, רכבו של הנתבע פגע, עם הפינה קדמית ימנית שלו, בצידו השמאלי של רכב התובע במרכז הרכב. מוקדי הנזק המתוארים על ידי התובע אינם מתיישבים עם נסיבות התאונה הנטענות על ידו. אם רכבו של התובע נפגע בצידו השמאלי במרכז, אזי רכבו של הנתבע היה אמור להיפגע בחזית ולא בצד ימין קדמי. עיון בתמונות הנזק של רכב הנתבע מעלה, כי רכב הנתבע ניזוק בצידו הימני קדמי ולא בחזית הרכב.


למעשה, נסיבות התאונה די ברורות. רכבו של הנתבע נסע לפני רכב התובע. בשלב מסוים רכבו של הנתבע עבר בחלקו לכיוון הנגדי על מנת להרחיב את הפנייה לצורך כניסתו לחנייה שמצד ימין. התובע המשיך בנסיעתו ולא שיער לעצמו כי רכבו של הנתבע עומד לפנות ימינה בחזרה וכך ארעה התאונה. הנני מאמינה לנתבע, כי אותת כל הזמן ימינה. התובע אמנם הכחיש מכל וכל עובדה זו וטען, כי הנתבע לא אותת, אך אין בידי לקבל טענתו זו של התובע מהנימוקים שלהלן: התובע לא הכחיש את טענת הנתבע לפיה הראה לתובע כי האיתות ימינה המשיך לעבוד לאחר התאונה, דבר שמעיד על כך כי הנתבע אכן הפעיל את האיתות. זאת ועוד, עצם העובדה כי לאחר התאונה התובע הציע לפצות את הנתבע על נזקיו, יש בה כדי לתמוך בטענות הנתבע ולחזקן.

אשר על כן, הנני קובעת כי התובע הינו האחראי העיקרי באירוע התאונה. התובע בחר להתעלם מרכבו של הנתבע שהחל פנייתו ימינה לצורך כניסתו לחנייה. רכבו של התובע הגיע מאחור ומוטלת עליו חובת זהירות מרבית אודות המתרחש לפניו בכביש. הנתבע אותת לצורך פנייתו ימינה, אך התובע בחר להתעלם מאיתות זה. אכן, ייתכן שהתובע לא ראה את האיתות, אך הדבר מעיד עוד יותר על העדר זהירותו. יחד עם זאת, ברי כי לנתבע אשם תורם באירוע התאונה משלא היה זהיר מספיק בפני
יתו ימינה ומאחר והחל בביצוע הפנייה מבלי לוודא שוב ושוב שמא הנתיב הנגדי פנוי אם לאו. בנסיבות אלה, דומה כי תרומתו של הנתבע לאירוע התאונה מגיעה כדי 40%.

אשר על כן, ומאחר והאשם העיקרי בתאונה הינו התובע, אזי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

מנגד, דין התביעה שכנגד להתקבל, ולאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבע שכנגד (מר גיא שלגי
) באמצעות איילון חברה לביטוח, לשלם לתובע שכנגד (מר תומר צמרת
) 60% מהנזקים שנגרמו לרכבו.

על פי חוות דעת של שמאי מטעם התובע שכנגד, חוות דעת שלא נסתרה על ידי הנתבע שכנגד, לרכבו של התובע שכנגד נגרמו נזקים בסך של 3,639 ₪. התובע שכנגד שילם עוד לשמאי שכר טרחה בסך של 858 ₪, כך שנזקי התובע שכנגד מסתכמים בסך של 4,497 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע שכנגד, באמצעות איילון חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע שכנגד סך של 2,698 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (25.05.10) ועד היום ובתוספת סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.




ניתן היום,
י"ט
אדר ב תשע"א, 25 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 39740-11/10 גיא שלגי נ' תומר צמרת (פורסם ב-ֽ 25/03/2011)