פסקי דין על ג'רמי בנימין לוי | פסקי דין על יצחק משה | פסקי דין על כלל חב' לביטוח |

36103-12/10 א     14/02/2011




א 36103-12/10 ג'רמי בנימין לוי נ' יצחק משה, כלל חב' לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



ת"א 36103-12-10
לוי ואח' נ' משה ואח'






בפני

כב' השופט
משה ברעם


המבקש



ג'רמי בנימין לוי



נגד


המשיבים

1. יצחק משה
2. כלל חב' לביטוח בע"מ



החלטה

1.
כללי

בפני
י בקשה לתשלום תכוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:"החוק").

2.
העובדות הצריכות לעניין

המבקש, הנו אביו ואפוטרופסו הטבעי של בנו הקטין, לוי יוסף (התובע 1), יליד 24.02.1997 (להלן:"הנפגע"). ביום 15.10.2010 ארעה תאונת דרכים, במהלכה נחבל הנפגע ברגלו הימנית (להלן:" התאונה"). הנפגע הופנה לבית החולים הדסה עין כרם, שם נותח ברגלו ובוצע קיבוע של השבר שאובחן (ראה גיליון סיכום מבית החולים הדסה עין כרם, בירושלים, מיום
20.10.2010).

על פי הנטען, פנה המבקש למשיבה 2 (להלן:" המשיבה"), ביום 27.12.2010, בדרישה לתשלום תכוף, ,על פי הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק ואולם, דרישתו נדחתה, ביום 06.01.2011 ולפיכך, פנה לבית המשפט בבקשה דנא.

בבקשה, נטען, כי הנפגע אושפז בבית החולים שישה ימים (מיום 15.10.2010 עד ליום 20.10.2010) ולאחריה היה מרותק למיטתו, בביתו, למשך חודש וחצי ובהמשך שב ללימודיו כשהוא נעזר מכסא גלגלים. לעניין עיסוקו של המבקש והכנסותיו הרלבנטיות לענייננו, נטען כי הינו "אברך", אשר קיבל עד מועד התאונה מלגת תמיכה לצורך לימודים, בסך של 3,000 ₪ לחודש (ראה אישור ישיבת "שערי שמחה" מיום כ"ט טבת תשע"א) וכי עקב התאונה נאלץ לעזוב את לימודיו, על מנת ללוות את בנו הנפגע לטיפולי פיזיותרפיה, יום יומיים, זאת במשך 7/8 שעות כל יום. עוד נטען, כי הנפגע נזקק לליווי צמוד בכל שעות היממה. לעניין ההוצאות שנדרש המבקש להוציא בקשר לתאונה, טען כי שילם עבור ביצוע הניתוח סך של 21,767 ₪, מהטעם שהרופא התורן בבית החולים לא היה מומחה בתחום. עוד נטען כי, המבקש נדרש להוצאות נסיעה, שתיה, ואוכל בתקופת האשפוז והשהיה בביתו בסך של 25,000 ₪ ובהמשך להוצאות נסיעה, לצורך ליווי הנפגע לטיפולי פיזיותרפיה וסיוע בפעילויות יום יומיות בסך של 2,500 ₪ לחודש. כמו כן, טען להוצאות בגין שכירת רכב, קבלת שירותי מוניות, דמי מחייה, הוצאות רפואיות, פינוק לילד לאחר תקופת טיפולים ארוכה וכן שיעורים פרטיים , נסיעה לבית הספר, והוצאות שונות כגון קניית ציוד מחשבי (3
mp
וכדו') וכן, הוצאות לצורך מחייה ומורים פרטיים בסך של 5,000 ₪ לחודש.

בתגובתה, טענה המשיבה כי, דין הבקשה להידחות על הסף, משלא נגרם לנפגע כל נזק בתאונה ובהעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנטענים. לטענת המשיבה, המבקש איננו בגדר "נפגע" על פי סעיף 1 לחוק
לפיכך אינו זכאי לתשלום תכוף. לחילופין, נטען, כי המבקש איננו זכאי להחזר הוצאות בגין ניתוחים, טיפולים, ותרופות הכלולות בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994, אותן זכאי לקבל מקופת החולים בה
חבר, ולעניין הניתוח, אין לשפותו, שכן זה נעשה על פי בחרירתו שלו, מבלי שהיה דרוש וחרף קיומה של אפשרות לביצועו, במסגרת קופת החולים. כמן כן נטען, כי לא פורטו
הוצאות המחייה עובר לתאונה, כך שאין הבקשה ממלאת אחר דרישות התקנות וכי אין בני המשפחה, כמיטיבים, זכאים לתשלום תכוף בגין הוצאותיהם .

בדיון מיום 01.02.2011, טען המבקש כי, הוא שוהה לצד בנו מדי יום לצורך טיפולי פיזיותרפיה "...במשך 4-5 שעות כל יום וזאת, מאמצע חודש דצמבר

" ועוד " ... על פי הוראת הרופא, הבן יידרש לטיפולי פיזיוטרפיה לפרק זמן של מספר חודשים”

(ראה פרוטוקול עמוד 1, שורה 9-10).

במהלך הדיון קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לתשלום סך של 20,000 ₪ לסילוק הבקשה (בכפוף מתן אפשרות למשיבה להודיע על חזרתה מההסדר) ואולם, בהמשך הודיע המבקש על חזרתו מהסכמתו להצעה. בנסיבות אלו, התבקשה המשיבה למסור את עמדתה לעניין חקירת המבקש על תצהירו, ומשלא עשתה כן עד למועד שנקבע, ניתנת החלטתי על יסוד הבקשה והתגובה בלבד.

3.
המסגרת הנורמטיבית

סעיף 5(ב) לחוק קובע:

"מי שחייב בפיצויים לפי חוק זה ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו, תוך 60 ימים מקבלת דרישתו בכתב -
(1) הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות אישפוז בבית חולים;
(2) תשלומים חדשיים שיהיה בהם כדי לספק, עד להחלטה הסופית בענין הפיצויים, את צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו או את צרכי מחייתם של התלויים בו, לפי הענין; התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים...
".

בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), התשמ"ט-1989
(להלן: "התקנות") פורטו הצרכים השונים המזכים בתשלום תכוף, כדלקמן:

"3. צרכי מחיה
(א) צרכי מחיה, לענין סעיף 5(ב)(2) לחוק, הם צרכי מזון, לבוש, מגורים ולימודים.
(ב) בקביעת שיעור התשלום החדשי שיהא בו כדי לספק את צרכי מחייתו של הנפגע ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו, או את צרכי מחייתם של התלויים בנפגע, לפי הענין, יש להתחשב בהכנסתו של הנפגע ... בתקופה שקדמה לתאונה, וכן בהוצאותיו מתוך הכנסה זו לצרכי מחיה בתקופה האמורה; כמו כן יש להתחשב בהכנסתו לאחר התאונה...

4. צרכי סיעוד
צרכי סיעוד לענין סעיף 5(ב)(2) לחוק הם הזדקקות לשירותים המיועדים לסייע לנפגע בפעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק הבית: לענין זה -
"פעולות יום-יום" - לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית;
"השגחה" - פיקוח על הנפגע למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים
".

6. בקשה ותצהיר
(ב) היה המבקש חסוי – יתן את התצהיר אפוטרופסו או ידידו הקרוב, לפי העניין.

הלכה פסוקה היא כי, התשלום התכוף נועד "להקלה מיידית של תוצאות התאונה, שנועד להקדים את החיוב העיקרי; כל שעולה ממנו הוא כי חלק מן התשלום המשולם בהתדיינות רגילה בסופם של ההליכים, ... יוחש ויוקדם וישולם בטרם נדונה התובענה, כדי למנוע סבל מן הזכאי לתשלום". (ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין, פ"ד מה(3) 57, 59). המטרה היא אפוא להעמיד באופן דחוף לרשותו של הנפגע את הסכום הדרוש להוצאותיו, ובכלל זה הוצאות אשפוז, ודמי מחיה חודשיים לו ולבני משפחתו, עד להחלטה סופית בעניין הפיצויים המגיעים לו, וזאת מבלי שייאלץ להמתין לבירור התביעה, שיכולה להימשך זמן רב ולעיתים אף שנים (ע"א 387/82 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213 (1985); רע"א 5012/03 קריצר נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תק-על 2003(3) 294). אמת, במהלך הדיון בבקשה אין חובה להכריע, בשלב זה, בשאלה אם התאונה היא אכן תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, ובלבד שבית המשפט סבור כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי החוק. מכאן, על בית המשפט להסתפק ב"ראיות לכאורה", "הואיל ומדובר בצרכיו המידיים של נפגע בתאונת דרכים ויש לספקם אף קודם בירור וליבון משפטי של העובדות הרלבנטיות... מה גם, שבמקרים רבים מצבו של הנפגע עדיין אינו סופי וטרם ניתן להביא ראיות מלאות על מצבו הרפואי" (ע"א 6560/96 בר זאב נ' ג'ומעה, פ"ד נב(3) 557, 565; רע"א 8608/02 קופ נ' קצין, תקדין-עליון 2003(1) 506). יחד עם זאת, והגם שההחלטה בבקשה "אין היא זקוקה לתשתית עובדתית מוצקת" (בר"ע 169/92 (מחוזי באר שבע) הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' טייב, דינים מחוזי לב(1) 837), פשיטא שלא ניתן לפסוק לנפגע תשלום תכוף בהעדר ראיות כלשהן או כאלה שאינן עומדות במבחן "ראיות לכאורה".




4.
מן הכלל אל הפרט

בטרם נידרש לבקשה לגופה, יש לדחות את טענתה המקדמית של המשיבה, לעניין מעמד המבקש, אשר הינו בעל דין נכון ודרוש לבקשה, בשל היותו אביו ואפוטרופסו של הנפגע וככזה, רשאי להגיש את התצהיר מטעמו של הנפגע (ראה תקנה 6 לתקנות).

ומכאן הבקשה לגופה.

הוצאות אשפוז

עקב התאונה אושפז הנפגע בבית החולים הדסה עין כרם, מיום 15.10.2010 עד ליום 20.10.2010. לטענת המבקש,נדרש לשאת בהוצאות ניתוח קיבוע בסך של 21,767 ₪ במסגרת שר"פ, שכן הרופא התורן שהיה באותה עת בבית החולים לא היה מומחה בתחום הנדרש.

טענה זו אין לקבל.

סעיף 21 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי
מקנה לנפגע את הזכות לקבל שירותי בריאות גם בגין פגיעתו בתאונת דרכים
)
ע"א 5557/95

סהר חברה בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724), והגם שאין בסל הבריאות כדי לכלול את כל צרכי הריפוי שנפגע עשוי להיזקק להם, "הוא בודאי כולל צרכי ריפוי מיידיים. התוצאה היא שחישובתו של ראש נזק זה מועטה בשלב התשלום התכוף", "... שירותי הבריאות שהנפגע זכאי להם מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי עשויים לשמוט מתחת רגלי תביעתו לתשלום תכוף את פרטי התשלום הנוגעים להוצאות ריפוי ואשפוז . כיוון ששירותי הבריאות עומדים לרשות הנפגע בלא צורך בהליך מוקדם להכרה בזכאות, אין הנפגע יכול לפטור עצמו מן האפשרות לפנות למרפאה שהוא קשור אליה, ולקבל באמצעותה את שירותי הרפואה שהוא זכאי להם" ראה בנדון א. ריבלין, תאונת דרכים – סדר דין וחישוב הפיצויים (תש"ס) בעמ' 630-629).

זאת ועוד, על פי פרק ט' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009-

2010), תשס"ט – 2009 שנכנס לתוקפו ב- 01.01.2010, הועברה האחריות למתן שירותים רפואיים הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 וכן למתן השירותים הכלולים בצו שניתן לפי סעיף 87 (ז) לחוק האמור, מחברות הביטוח לקופת החולים.

בענייננו, אין חולק כי המבקש בחר לבצע את הניתוח באמצעות שר"פ. בנסיבות אלו, הנפגע
איננו זכאי, לכאורה, להחזר עלויות הניתוח מקופת החולים (ראה מכתב קופת החולים מיום 06.02.2011). יחד עם זאת, אינני סבור, בכל הכבוד הראוי, כי יש להורות למשיבה, בשלב זה של הדיון, לשאת בהוצאות הניתוח, שכן, לא הונחה כל תשתית ראייתית לביסוס הטענה כי, במועד אשפוז הנפגע, לא היה נוכח בבית החולים רופא מתאים לביצוע הניתוח וכי לא ניתן היה לקבל את כל הטיפול הדרוש באמצעות הרפואה הציבורית. אולם, עניין זה יוכרע במסגרת התיק העיקרי וככל שיהיה בכך צורך (ראה והשווה ת"א (חי') 53903-08-10 פלוני נ' אלמוני, פורסם בנבו ביום 09.01.2011).

אשר על כן, משבחר הנפגע לקבל טיפול רפואי במסגרת הרפואה הפרטית, אינני רואה בשלב זה, כל הצדקה לפסוק למבקש את הוצאות הניתוח במסגרת התשלום התכוף.

מאידך,
יש מקום לשיפוי המבקש, בגין הוצאות סבירות ונחוצות שהוציא, הן בשל שהותו בבית החולים, הן לצורך ביקור הנפגע והן לצורך סיעודו במידת הצורך (ע"א 235/78 חנה הורנשטיין נ' אוהבי ואח' פ"ד לג(1) 346

).

משאושפז הנפגע למשך שישה ימים, בלבד, ובשים לב לקבלות שצורפו, בדבר היקף ההוצאות שנדרש המבקש במהלך האשפוז, הנני מעריך את סכום השיפוי בגין ההוצאות שהוצאו, בדרך האומדן בסכום גלובאלי של 1,000 ₪.


הוצאות נסיעה לצרכי ריפוי

לטענת המבקש זכאי לשיפוי בגין הוצאות נסיעה שהוציא לשם קבלת טיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיותרפיה המגיעות כדי 500 ₪ לחודש.

אכן נכון, מקובל כי, הוצאות נסיעה לצורכי ריפוי, על פי סעיף 5(ב)(1) לחוק, ישולמו במסגרת תשלום תכוף – ראה, ת.א. (מחוזי – חיפה) 1173/01 אלכסנדר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2002(2) 15859 (2002); בש"א (שלום – י-ם) 7472/03 בן
טורים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2004(1) 6639 (2004)).

הנפגע הנו קטין, אשר היה מרותק לכסא גלגלים לתקופת מה ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה לאחר הניתוח. אין חולק כי, המבקש, אביו של הנפגע, נאלץ ללוותו לטיפולים האמורים ונדרש לתשלום עבור שירותי מוניות. יחד עם זאת,לביסוס טענתו, צורפו לתצהירו קבלות תואמות למועדים הקבועים לשם טיפולי פיזיותרפיה לתקופה מיום 12.12.2010 עד ליום 09.01.2011,בלבד.

משלא צורפו אישורים, לעניין קבלת טיפולי פיזיותרפיה, לאחר המועד של 09.01.2011, ולמצער, עד למועד הדיון ולא הובאה תעודה רפואית, לביסוס הטענה בדבר המשך הצורך בקבלת טיפולי פיזיותרפיה (והידרותרפיה) לתקופה עתידית, חרף דבריו של המבקש בדיון, אין מקום להכיר בסכום הנטען.
בנסיבות אלו, אין מנוס אלא מלקבוע את שיעור השיפוי בגין הוצאות נסיעה לצרכי ריפוי על דרך האומדן ובסכום גלובאלי (ראה והשווה רע"א 9612/09 עידו יוסף נ' המאגר הישראלי לביטוח, (הפול), פורסם בנבו ביום 30.01.2010)


לפיכך, הנני פוסק למבקש בגין הוצאות נסיעה לצרכי ריפוי, ממועד שחרורו של הנפגע מבית החולים עד למועד הדיון, ולתקופה סבירה נוספת, לאחריה, סך כולל של 6,000 ₪ (כאלף ₪ לחודש למשך 6 חודשים) ובהתחשב בהוצאה חופפת שהוצאה לעניין שכירת הרכב במהלך אותה תקופה

טיפולים פסיכולוגיים

לטענת המבקש נזקק הנפגע, לטיפולים פסיכולוגיים המגיעים כדי ל- 2,500 ₪.

ואולם, גם בעניין זה , לא הובאה כל תשתית ראייתית המבססת את הצורך הרפואי בקבלתם כמו גם שיעור עלותם. כל שצורפה היא קבלה אחת בסך של 250 ₪ עבור ביקור אצל הפסיכולוגית קלינית, ד"ר אסתר גושן- גוטשטיין, מיום 21.12.2010, ומכאן שאין לשפות את המבקש מעבר לקבלה שהוצגה.




הוצאות סיעוד וצורכי מחייה

לטענת המבקש, נזקק הנפגע לסיוע בפעולות יום יומיות לרבות רחצה, הלבשה וכו', וכן ליווי צמוד בטיפולי פיזיותרפיה כל יום במשך 7-8 שעות, סה"כ 2,500 ₪ כל חודש.

"צורכי סיעוד" – כך נקבע- הם " הזדקקות לשירותים המיועדים לסייע לנפגע בפעולות יום יום או בהשגחה או בניהול משק הבית" ;
"...צורכי סיעוד, כך ניתן ללמוד, לכאורה, משלון החוק, הם שירותים המיועדים לסייע לנפגע להבדיל משירותים המיועדים לסייע לבני משפחתו" (ראה ריבלין כאמור לעיל – עמ' 630).

כמו כן, טען המבקש להוצאות לצרכי מחייה וכן להוצאות עבור שיעורים פרטיים. בגין הוצאות לצורכי מחייה, טען המבקש כי, הפסיק לקבל מלגה הניתנת במסגרת לימודיו בישיבה, בסך של 3,000 ₪, וזאת מאחר שנאלץ לטפל בבנו הנפגע באופן יום יומי, הן בליווי לטיפולי פיזיותרפיה, והן בסיוע לפעולות יום יומיות. בנסיבות אלו טען להוצאות לצרכי מחייה בסך של 5,000 ₪ לחודש.

ראשית, נדמה כי הדרישה לקבלת שיפוי חלף המלגה, חופפת את הדרישה לסיעוד, שהרי המבקש הוא שזה שסועד את בנו הנפגע. למותר לציין כי הנפגע הנו קטין, ללא הכנסה וממילא, לא נגרמו לו הפסדי שכר בשל התאונה (ריבלין, עמ' 631).

שנית, חרף טענות המבקש לליווי צמוד למשך כל שעות היום, הרי כפי שעולה מהראיות ונוכח טענתו בדיון, נדמה כי הליווי הנדרש הנו למספר שעות קטן משזה שנטען בבקשה. אישורים על טיפולים שקיבל הנפגע מראים כי ההיקף היומי של הטיפולים הפיזיותרפיים מגיע כדי ל-5 שעות בלבד (ראה פרוטוקול מיום 01.02.2011 עמוד 1 שורה 9 ולפיו המבקש נמצא עם הנפגע 4-5 שעות כל יום לשם טיפולי פיזיותרפיה ולא כפי שנטען בבקשה על 7-8 שעות) ולאחר הטיפולים "לוקחים אותו במונית לבית הספר" (ראה פרוטוקול שם, עמוד 1 שורה 14-15) ומכאן, לא הוברר, מדוע לא נכח המבקש,בישיבה, במקצת משעות היום,השתתפות אשר, לכאורה, היתה מקנה לו, למצער,זכאות למלגה חלקית.

יחד עם זאת, אין חולק כי הנפגע זכאי, בשל מצבו וגילו, לסיעוד ומשזה ניתן לו על ידי אביו – המבקש, זה זכאי לשיפוי, בהתחשב בגמלה המהווה את שיעור הכנסתו קודם לתאונה, שהרי, "... צורכי המחייה נקבעים, אפוא, תוך התחשבות ברמת חייו של הנפגע עובר לתאונה" (ריבלין,עמ' 632).

בענייננו, לא הובאו ראיות לעניין שיעור הסיעוד וצרכי המחייה להם נדרש הנפגע. אולם,
אחר שקילת כל הנסיבות המתאימות (ראה 2523/91 עלי נ' טאהא, פ"ד מה(5) 789). לפיכך, משהוכח הצורך הלכאורי לסיוע בפעולות יום יומיות הנטענות ובשים לב לשיעור הגמלה הסביר, שנמנע מהמבקש,בשל שהייתו במחיצת בנו, הנני פוסק למבקש, סכום גלובאלי בגין הוצאות לצורכי סיעוד ומחייה, על דרך האומדן, בסך של 15,000 ₪ (כ- 2,500 ₪ לחודש לבמשך 6 חודשים ממועד שחרורו מבית החולים)

שיעורים פרטיים

המבקש טוען לשיפוי בגין החזר שיעורים פרטיים, ואולם גם כאן, לא הובאו ראיות בדבר הצורך הממושך בשיעורים הפרטיים ולא הוצגה כל קבלה המעידה על תשלום בגינם. יחד עם זאת, ולאור הפסיקה ולפיה ניתן להסתפק בהערכה גלובלית ועל דרך האומדן, לאחר שקילת כל הנסיבות המתאימות, ומשהוכח הצורך הלכאורי בשיעורים פרטיים עבור קטין שנפגע, אושפז במשך תמספר ימים והיה מרותק לביתו, לפרק זמן נוסף של כחודש וחצי, הנני פוסק תשלום
בגינם, בדרך של אומדן, ובסכום גלובלי של 1,500 ₪.


5. סוף דבר

המשיבה תשלם למבקש תשלום תכוף בסך של 23,750 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד ובשיעור 13% בתוספת מע"מ.

ניתנה היום, י'
אדר א תשע"א,
14

פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 36103-12/10 ג'רמי בנימין לוי נ' יצחק משה, כלל חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/02/2011)