פסקי דין על מרים ליבוביץ | פסקי דין על בת אל ליבוביץ | פסקי דין על מיסטר מאני ישראל (1997) | פסקי דין על נח ליבוביץ | פסקי דין על חיה ליבוביץ ואח' |

3791/04 עא     03/04/2011




עא 3791/04 מרים ליבוביץ, בת אל ליבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, נח ליבוביץ, חיה ליבוביץ ואח'




לך



st1\:*{behavior: }



בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3791-04
ליבוביץ ואח'
נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ
ואח'



03 אפריל 2011


בפני
כב' השופט ישעיהו שנלר
,
אב"ד
השופט דר' קובי ורדי

והשופטת רות לבהר-שרון



המערערות
1.
מרים ליבוביץ
2.
בת אל ליבוביץ
(קטינה)


נגד

המשיבים
1.
מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ
2.
נח ליבוביץ
3.
חיה ליבוביץ
4.
אברהם ליבוביץ
נוכחים:
ב"כ המערערות, עו"ד חגי אברהמי

ב"כ המשיבה 1, עו"ד יריב גוטמן
וכן מר גרוסמן, מנהל המשיבה 1.
אין הופעה למשיבים 2-4

<#1#>
<#3#>
פסק דין
1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א בה"פ 201019/03 (כב' השופט אהוד שוורץ), מיום 14.10.04 (ולא מדובר בטעות), אשר דחה את התובענה של המערערות לפיה התבקש בית המשפט להצהיר כי הן דיירות מוגנות בבית ובשטח שעליו בנוי הבית בישוב "עץ אפרים" (להלן: הבית).
2.
הרקע להגשת התובענה, הלוואה שנלקחה על ידי המשיבים 2-4 מהמשיבה 1 (להלן: המשיבה), וזאת עוד בשנת 1997.
הזכויות במקום היו של המשיב 4, שהוא אחיו של המשיב 2. המשיב 2 הינו בעלה של המשיבה 3, וכשבני הזוג הינם הוריהם של המערערות.
המערערות טענו באמצעות אביהן בפני
בית משפט קמא, כי מכספי ההורים נבנה הבית ומאחר וההורים ובמיוחד האם, חפצו להבטיח שביום מן הימים לא יפנה המשיב 4, המתגורר דרך קבע בחו"ל, את מי מהן מהבית, נכרת הסכם ביום 26.6.97, לפיו צוין כי המשיב 4 "נותן בזה רשות להתגורר בבית שייבנה כדיירות מוגנות לבנותיו של נח ליבוביץ
... (המערערות) ...לכל ימי חייהן. לאחר מכן הבית יהיה שייך לליבוביץ אברהם ו/או ליורשיו". (להלן: ההסכם).
3.
הליך נוסף שהתנהל בין המשיבה לבין הלווים, התקיים עוד בשנת 1999, וכשכב' השופט המנוח דוויק עמיחי בפסק דינו מיום 5.3.00, קיבל את טענות הלווים לעניין שיעור החוב וקבע את שיעור החוב הנכון, לשיטתו, תוך שהוא גם מבטל רישום שיעבוד וכשהוא קובע כי במקומו יבוא עיקול.
4.
משהלווים לא פרעו את ההלוואה, ביקשה המשיבה לממש את הזכויות ועל כן נדרשו המערערות, לטענתן האמורה.
5.
בית משפט קמא דחה את טענות המערערות מנימוקים מנימוקים שונים, אשר לא מצאנו שיש מקום להתערב בהם.
6.
ודוק, בצדק ציינה המשיבה במסגרת עיקרי הטיעון, כי בית משפט קמא לא נדרש לבחינת "תחרות בין זכויות", הואיל וקבע כי לא קמה כלל זכות לדיירות מוגנת, אותה זכות נטענת על ידי המערערות.
7.
בקצרה, נחזור על אותם ממצאים של בית משפט קמא, אשר כאמור אין מקום להתערב בהם, אולם נפנה בראש ובראשונה לאשר קבע בית משפט קמא בסעיף 5 לפסק הדין.
עם כל הכבוד לב"כ המערערות, בית משפט קמא אמר דברו באופן ברור וחד, דהיינו, שלא הוכח כלל ועיקר שהסכם זה אכן נכרת בזמנו ושהוא הסכם אמיתי.
צדק בית משפט קמא בהוסיפו, כי רק האב העיד וכשהמערערות לא טרחו להעיד מעורבים אחרים, ובמיוחד את המשיב 4, וכשכמובן אין לקבל את ההסבר של ב"כ המערערות, של היותו תושב חוץ.
יתר על כן, גם לבת הבגירה לא נודע אודות ההסכם, אלא רק כשבעה חודשים לפני הגשת ההליך לבית המשפט, דבר האומר דרשני.
מעל הכל, אין להתעלם משני פנים לאותה הצהרה שאין חולק שהמשיב 2 הצהיר אודותיה, במסגרת נטילת ההלוואה מהמשיבה, דהיינו, כי הנכס נקי מכל זכות או שיעבוד וכי ברור שאלמלא הצהרה שכזו ועל אחת כמה וכמה אם היה מגלה את אוזנה של המשיבה אודות הסכם הדיירות המוגנת הנטען, הרי ברור שהמשיבה לא הייתה מלווה את אשר הלוותה וכשהבטחון המרכזי היה הנכס, דהיינו הבית.
הצהרה זו פועלת בשני מישורים.
האחד, שאכן כפי שקבע בית משפט קמא, אותו הסכם על דיירות מוגנת כלל לא היה בעולם בעת מתן ההצהרה, ועל כן אכן הצהיר המשיב 2 נכונה בפני
המשיבה.
אם לא נאמר כן, הרי שהמשיב 2 בחר להצהיר הצהרה לא נכונה, ולכאורה מנוע הוא מלטעון בפני
בית משפט היפוכם של דברים, הן מעיקרון תום הלב והן ממושכלות יסוד של שינוי מצב לרעה, תוך מצג שווא על כל המשתמע מכך.
כך אנחנו דוחים מכל וכל את הניסיון להפריד בין ההורים לבין המערערות, לרבות לאור הטיעון של המערערות עצמן, כי ההורים פעלו מטעמן וברור כי אי אפשר להפריד בין הדבקים.
8.
בנוסף לכל האמור, צדק בית משפט קמא גם בקביעותיו בכל הקשור למהות הזכות הנטענת.
מבלי להידרש לשאלה אם אכן עצם הבנייה מהווה דמי מפתח אם לאו, הרי שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, הינו חוק שרק על פיו ניתן לפעול בכל הקשור לדיירות מוגנת.
אין חולק כי מדובר על נכס שבמועד הקובע, דהיינו, בשנת 1968, לא היה מושכר ולכן חלה ההוראה של סעיף 9 לחוק הגנת הדייר.
בנסיבות אלו, על מנת ליצור שכירות של דיירות מוגנת, חייבים לפעול לפי הוראות סעיף 10 לחוק, אשר קובע אומנם את התנאי של דמי מפתח, אולם הוסיף לכך "כל עוד לא הושכר...". דהיינו, המדובר על שכירות אשר היא מוגנת על פי החוק ולא על הגנה שלא על שכירות.
לכן ולא בכדי גם, קבע בית משפט קמא, כי יכול והצדדים התכוונו ליצור בעתיד הסכם שכירות שכזה, אולם אין חולק שכזה לא נעשה.
9.
דומה כי די באמור על מנת לדחות את הערעור מכל וכל.
לבסוף
נעיר שניים:
ראשית, מסתבר כי הערעור לא הגיע לדיון לאור הצורך להסדיר את נושא הערבון, אולם מסתבר כי גם לאחר שנושא זה הוסדר, עוד בשנת 2008, לא טרחו המערערות לעתור לקיום דיון בערעור, ויכול לאור עיכוב הביצוע שניתן בזמנו.
שנית, ניסינו טרם מתן פסק הדין לנסות ולמצוא פתרון כלשהו, כאשר המשיבה תבוא במידת מה לטובת המערערות, וזאת לפנים משורת הדין ואך ורק לפנים משורת הדין, וצר לנו שנוכח עמדת המערערות באמצעות המשיב 2, הדבר לא צלח.
10.
אשר על כן, הערעור נדחה.
המערערות תשלמנה למשיבה 1 20,000 ₪ שכ"ט עו"ד.
המזכירות תעביר את הפקדון שהופקד במסגרת ערבון (15,000 ₪) למשיבה 1 באמצעות בא כוחה על חשבון האמור והצדדים יפעלו בכל הקשור לאשר הופקד בנושא עיכוב הביצוע (30,000 ₪) בהתאם להוראות הדין.
אין צורך להוסיף, כי ככל שעיכוב הביצוע בתוקף מכוח הערעור דנן, הרי בטל הוא.


<#2#>
ניתן והודע היום כ"ח
אדר ב תשע"א, 03/04/2011 במעמד הצדדים הנ"ל.



ישעיהו שנלר

, שופט
אב"ד

ד"ר קובי ורדי, שופט

רות לבהר-שרון
, שופטת


הוקלד על ידי: סיון שבתאי







עא בית משפט מחוזי 3791/04 מרים ליבוביץ, בת אל ליבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, נח ליבוביץ, חיה ליבוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 03/04/2011)