פסקי דין על מאיר פינקלשטיין | פסקי דין על מירב סיטון (לוי) | פסקי דין על משה סיטון |

19173-11/10 תק     22/03/2011




תק 19173-11/10 מאיר פינקלשטיין נ' מירב סיטון (לוי), משה סיטון




לך






בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון

ת"ק 19173-11-10
פינקלשטיין נ' סיטון (לוי) ואח'



22 מרץ 2011


בפני
כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר


התובע

מאיר פינקלשטיין


נגד

הנתבעים
1.
מירב סיטון (לוי)
2.
משה סיטון
<#2#>
נוכחים:
התובע ואשתו-גב' פינקלשטיין
הנתבעים 1,2

<#3#>
פסק דין

1.
בפני
תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים להשיב לו סך של 4,000 ₪ ששולם על ידו במסגרת פינוי מוקדם של המושכר. אין מחלוקת בין הצדדים, כי נכרת ביניהם הסכם שכירות, ביום 15/02/2009. השכירות הוארכה. בהסכם ניתנה לשוכר האופציה להפסיק את ההסכם בטרם סיום השכירות, ותוך מציאת שוכר חלופי. התובע הפעיל אופציה זו וביקש לפנות את המושכר בטרם הסתיימה השכירות. בסופו של יום נמצא שוכר חלופי, וזאת לאחר מאמץ מצד הנתבע – אשר העיד כי פעל לאיתור שוכר חלופי באמצעות מתווכים. הנתבע טען כי הוסכם בין הצדדים שישולם לו הסך של 4,000 ₪ כפיצוי בגין הטרחה ובגין הוצאות לאיתור שוכר חלופי (התיווך).
2.
הנתבע הפנה למסמך בכתב יד אשר צורף לכתב התביעה. אין מחלוקת כי גב' פינקלשטיין, אשת התובע, היא אשר כתבה את המסמך. הנתבע חתם עליו. במסמך נרשם: "הריני לאשר קבלת 4,000 ₪ במזומן עבור פיצוי פינוי הדירה ברחוב סוקולוב 5 בחולון". הנתבע ביקש להסיק מכך מסקנה של הסכמה בין הצדדים על פיצויו בסך 4,000 ₪, בגין הפינוי המוקדם. גב' פינקלשטיין מצידה הבהירה כי רשמה את המסמך למען הסדר הטוב, ועל מנת להעלות על הכתב את העובדה כי הנתבע קיבל את הסכום הנ"ל. לדבריה, לא היה בכך כדי להצביע על הסכמתה לעצם התשלום. גב' פינקלשטיין טענה כי חששה שהנתבע לא יחזיר לשוכר את השיקים המופקדים בידו על חשבון תשלום שכ"ד עתידי, ואף יפעיל את שיק הביטחון.
על כן, השוכרים שילמו את הסך של 4,000 ₪, בלית ברירה.

3.
הנתבע לא הוכיח את טענתו כי בין הצדדים נכרת הסכם או הושגה הבנה אשר לפיה הוא יפוצה בסך של 4,000 ₪ בגין הפינוי המוקדם. המסמך הנ"ל אינו מהווה אסמכתא לכך.
אני מקבלת את עדותה של גב' פינקלשטיין ומבכרת את גרסתה על פני גרסת הנתבע.
לו היה מדובר במסמך המעיד על הסכמה, הדעת נותנת כי היה מנוסח באופן המלמד על גיבוש הסכמה. המסמך מנוסח רק כאסמכתא לעצם קבלת התשלום, ותו לא.
בנוסף, אין מחלוקת כי הנתבע אחז בידיו שיקים מעותדים ושיק בטחון.

על כן, ניתן לקבל את גרסת התביעה, לפיה התשלום נעשה "בלית ברירה".

4.
זאת ועוד: הנתבע לא ידע להסביר מנין נטל את הסך של 4,000 ₪. הנתבע הודה כי השוכר החלופי שילם שכ"ד בגובה השכ"ד המקורי (4,500 ₪). ממילא יש לומר שהנתבע לא ניזוק בגין חילופי השוכרים.

5.
הנתבע טען כי נגרמו לו הוצאות בגין המרת זהות השוכר. אין לקבל את דרישתו לפצותו בגין הוצאות כגון אובדן זמן וטרחה. הטעם לכך נעוץ בזה שההסכם כלל את האופציה לסיום מוקדם של השכירות, מבלי לחייב את השוכר לשלם על הוצאות המשכיר בגין ביצוע החילופין (ר' מסמך שכותרתו: "הארכת חוזה שכירות" מיום 20/12/2009, נספח
לכתב ההגנה). יחד עם זאת, הדעת נותנת כי הצדדים לא התכוונו לגלגל על המשכיר את ההוצאות לאיתורו של השוכר החלופי. מקום בו החוזה מאפשר לשוכר "למצוא שוכר חלופי" (כניסוח ב"הארכת חוזה השכירות"), על השוכר המקורי לשאת בהוצאות הכרוכות בכך.
במקרה הנדון, נאלץ המשכיר לשלם למתווך סך של 2,000 ₪ (כעדותו שלא נסתרה). המשכיר זכאי להחזר הוצאה זו.

6.
התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה ומטילה על הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובע סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, הוצאות בסך 400 ₪.

רשות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום ט"ז
אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.



איריס סורוקר, שופטת


הוקלד על ידי: תמי דניאל







תק בית משפט לתביעות קטנות 19173-11/10 מאיר פינקלשטיין נ' מירב סיטון (לוי), משה סיטון (פורסם ב-ֽ 22/03/2011)