פסקי דין על עמיעד ניב | פסקי דין על קרן קיימת לישראל ואח'

43904-12/10 סע     26/01/2011




סע 43904-12/10 עמיעד ניב נ' קרן קיימת לישראל ואח'








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בירושלים



ס"ע 43904-12-10
ניב נ' קרן קיימת לישראל ואח'






בפני

כב' השופט
דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) שמואל ריבלין
נ.צ. (מ) אברהם מנצורי


המבקש

עמיעד ניב
ע"י ב"כ עו"ד חגי סיטון


נגד


משיבות

1. קרן קיימת לישראל
ע"י ב"כ עו"ד סיני אליאס ואורי אדלשטיין
2. גרניט מערכות שכר ויחסי עבודה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאיר אסרף



החלטה

זוהי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבות לפטר את המבקש או למנוע ממנו מלהמשיך בעבודתו כיו"ר המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע של קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל").
הרקע העובדתי
קק"ל נוסדה ב-1901 על ידי הקונגרס הציוני העולמי. כיום קק"ל היא חברה המאוגדת לפי פקודת החברות ופועלת בכפוף לחוק קרן קיימת לישראל, תשי"ד-1953. מטרות קק"ל הן רכישת קרקעות בתחום מדינת ישראל לשם יישוב יהודים עליהן ומטרות נוספות כמפורט בתזכיר החברה.
המשיבה 2 (להלן: "חברת גרניט") היא חברה שתחום עיסוקה בייעוץ בענייני מערכות שכר.
המבקש משמש מאז 2.11.97 כיו"ר המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע של קק"ל (להלן: "המכון"). הוא מונה לתפקידו זה על ידי דירקטוריון קק"ל מספר פעמים ולאחרונה בשנת 2006, לאחר כינוס הקונגרס הציוני העולמי הל"ה בחודש יוני 2006 ומינוי דירקטוריון חדש לקק"ל בעקבותיו.
המבקש הגיש נגד קק"ל תביעה לבית דין זה בתיק עב 2465/05, בה התבקש בית הדין לקבוע כי המבקש הינו עובד קק"ל. ביום 3.11.08 נחתם הסכם פשרה באותו הליך. הסכם הפשרה הוא בין קק"ל, מצד אחד, לבין חברת גרניט, מצד שני, לבין המבקש מצד שלישי. להלן הוראות ההסכם החשובות לענייננו:
"הואיל ומר ניב משמש כיו"ר המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע של הקק"ל (להלן – "המכון") מאז יום 2.11.97,
והואיל ובין קק"ל ומר ניב התגלעו מחלוקות שונות בקשר עם כהונתו של מר ניב ומר ניב אף הגיש תביעה נגד קק"ל לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים שסומנה כתיק עב 2465.05,
והואיל והצדדים הביעו רצונם להגיע לפשרה שתהיה מקובלת עליהם והסכימו לבקש מבית הדין ליתן לה תוקף של

פסק דין
..

2. העסקתו של מר ניב בהסכם עבודה אישי בקק"ל ובאמצעות חברת "גרניט בע"מ"
2.1 הקק"ל תעסיק את מר ניב בתפקיד יו"ר המכון כעובד הקק"ל, בהתאם לתנאים המפורטים בהסכם זה עד ליום 24.6.2007.
2.2. מר ניב מצהיר כי הוא מעוניין להמשיך ולכהן כיו"ר המכון ובהתאם לתנאים המפורטים בהסכם זה, וכי ימלא תפקיד זה בנאמנות ובמסירות על פי המקובל בקק"ל ויקדיש לכך את זמנו ומרצו, כישוריו וניסיונו המקצועי הרב, ככל הדרוש לשם ביצוע התפקיד ביעילות ובמיומנות.
2.3. מר ניב ימשיך להיות כפוף ליו"ר הדירקטוריון של קק"ל.
2.4. החל מיום 24.6.07 ימשיך מר ניב להיות מועסק בתפקיד יו"ר המכון של קק"ל אך באמצעות גרניט בע"מ.

3
. תקופת ההעסקה
3.1 מובהר בזאת כי תקופת העסקתו של מר ניב בתפקיד יו"ר המכון כעובד קק"ל תחילתה לפי חוזה זה ביום 1.3.06 וסיומה ביום 24.6.07.
3.2 מיום 24.6.07 תימשך העסקתו של מר ניב בתפקיד יו"ר המכון אצל קק"ל אולם העסקתו תבוצע דרך חברת "גרניט
בע"מ" אשר תשלם את כל תנאיו של מר ניב לפי חוזה זה.
3.3. העסקתו של מר ניב כיו"ר המכון תימשך עד לסיום הקדנציה של דירקטוריון קק"ל הנוכחי – קרי עד לישיבתו הראשונה של דירקטוריון קק"ל שייבחר במהלך הקונגרס הציוני הבא לקראת סוף 2010, ולא יאוחר מיום 31.12.2010".
בא כוחו הנוכחי של המבקש, עו"ד סיטון, ייצג את המבקש גם בהליך בתיק עב 2465/05, לרבות במו"מ לקראת כריתת הסכם הפשרה מיום 3.11.08. במו"מ שקדם לכריתת ההסכם כתבה עורכת דין מטעם קק"ל, ביום 30.10.08, מזכר דוא"ל לעו"ד סיטון בו הציגה את עמדת קק"ל כי סעיף 3.3 להסכם ייכתב כך: "העסקתו של מר ניב כיו"ר המכון תימשך עד ליום 31.10.10". בתשובה לכך (מאותו יום), כתב עו"ד סיטון לעורכת הדין כי "אין מקום לשינוי מועדים גבי מועד תום חוזה ההעסקה. נושא זה סוכם עמכם ועל דעתכם ואין מקום לפתוח הענין מחדש".
ביום 6.11.08 ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה בין הצדדים מיום 3.11.08.
אין מחלוקת כי הסיבה להעסקת המבקש לאחר יום 24.6.07, כיו"ר המכון באמצעות חברת גרניט, היא הגעתו של המבקש לגיל 67 בתאריך זה, ורצונה של קק"ל להימנע מהעסקה פורמאלית של עובד שגילו מעל גיל הפרישה. יחד עם זאת, אין, למעשה, מחלוקת על כך שלפי המבחנים לזיהוי מעביד, כפי שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, קק"ל היתה מעבידתו של המבקש גם לאחר 24.6.07 ואין למבקש כל קשר מהותי-ענייני עם חברת גרניט זולת היותה של זו "צינור" לתשלום שכרו ותנאי עבודתו הנלווים של המבקש, שבעלותם נושאת קק"ל.
ביום 1.12.10 הודיע בא כוחה של חברת גרניט לב"כ המבקש בכתב כי המבקש יסיים את עבודתו ביום 31.12.10. הודעה זו ניתנה בהמשך להודעת ב"כ קק"ל בדיון שהתקיים בבית הדין בהליך אחר בין הצדדים, כי הסכם העסקת המבקש מגיע לסיומו ביום 31.12.10 ולפיכך המבקש לא יכהן כיו"ר המכון לאחר מועד זה.
ביום 19.12.10 פנה עו"ד ירון שביט, ב"כ של סיעת "ארצנו, עבודה, מרצ" בהסתדרות הציונית (להלן: "הסיעה המשותפת"), ליו"ר קק"ל, מר אפי שטנצלר, בדרישה כי יורה על הוצאת מכתב ביטול למכתב ב"כ חברת גרניט מיום 1.12.10 לב"כ המבקש וכי יודיע מיידית למבקש על הארכת ההסכם עימו עד למינוי הנהלה חדשה לקק"ל. עו"ד שביט ביסס את דרישתו כך:

"כפי שידוע לך היטב חוזה של מר ניב מסתיים ב-31.12.10. אתה אישית מודע היטב לעובדה שבחודש יוני 2010 נחתם הסכם סיעתי וקואליציוני במערכות הציוניות ובין מרכיבי ההסכם, (לפיו מונו התפקידים בהסתדרות הציוניות ובסוכנות היהודית ובקק"ל – כמקובל מזה 100 שנה) מצויה גם החלטה להמשיך ולהחזיק את תפקיד יו"ר המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע עוד קדנציה, קרי עד הקונגרס הציוני הבא.

אתה עצמך, שכהונתך הפורמלית אליה נבחרת בקונגרס 2006 נסתיימה עם הקונגרס הציוני ביוני 2010 ממשיך עד היום לכהן בתפקיד זה רק בעטיו של צו מניעה של בית המשפט אותו קיבלת בתביעתך נגד מפלגת העבודה ונגד סיעתנו המשותפת. זכור נא שתביעתך לתפקיד הקק"ל מסתמכת על אותו ההסכם
הסיעתי הקובע גם את מעמדו של עדי ניב. האם אתה מסרב לכבד את אותו ההסכם עליו אתה מבסס את צו המניעה?
על אף ההסכם האמור, הידוע לך היטב, שלח עורך הדין של חברת גרניט לעו"ד סיטון, פרקליטו של מר ניב מכתב בו הוא מודיע לו על הפסקת עבודתו של עדי ניב..
אלה "פיטורין שלא כדין" המסיימים הסכם העסקה בשל סיבות שאינן ממין העניין ובשל מאבקך האישי".

משמכתבו של ב"כ הסיעה המשותפת לא נענה על ידי קק"ל, הגיש המבקש בקשה זו לסעד זמני במעמד צד אחד ביום 27.12.10. בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש תביעה עיקרית לסעד הצהרתי לפיו "ניסיון פיטורי התובע הינו שלא כדין ולפיכך בטל מעיקרו וכי התובע ימשיך לשמש כעובד קק"ל בתפקיד יו"ר המכון".
בית הדין לא ראה ליתן סעד במעמד צד אחד וקבע את הבקשה לשמיעה במעמד הצדדים ליום 29.12.10. דיון זה נדחה לבקשת קק"ל, תוך הסכמה למתן צו ארעי המונע הפסקת עבודתו של המבקש עד למתן החלטה אחרת של בית הדין.
הבקשה נשמעה בימים 10.1.11 ו-17.1.11 וביום 19.1.11 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. מטעם המבקש העידו, בנוסף למבקש, מר רני טריינין, סגן יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית (בפועל) מטעם מפלגת מרצ, ירון שור, מזכ"ל מפלגת מרצ ומר אבשלום וילן, מי ששימש יו"ר צוות המו"מ מטעם מפלגת מרצ בדיונים לקראת הרכבת קואליציה במוסדות ההסתדרות הציונית וביניהם קק"ל. מטעם קק"ל העיד מנהל חטיבת משאבי אנוש ומינהל בקק"ל, מר יוסף איל.
עד כאן הרקע העובדתי הגרעיני הנוגע להעסקתו של המבקש בקק"ל. ואולם, לצורך הבנת הרקע העובדתי לבקשה וטיעוני הצדדים, עלינו לפרט את העובדות הנוגעות להסכמים בין מרכיבי הסיעה המשותפת לבין עצמם וההסכמים בין הסיעות והפדרציות הציוניות בהסתדרות הציונית העולמית.
ההסכם לשיתוף פעולה במוסדות הציוניים
כעולה ממכתבו הנ"ל של עו"ד שביט ליו"ר קק"ל מיום 19.12.10, דרישת הסיעה המשותפת לביטול הפסקת עבודתו של המבקש התבססה על הסכם סיעתי שנחתם בחודש יוני 2010. מדובר ב"הסכם לשיתוף פעולה במוסדות הציוניים" שנחתם ביום 11.6.10 בין מפלגת העבודה הישראלית וסיעת ברית עולמית חדשה – עץ, מצד אחד, לבין סיעת ארצנו בהסתדרות הציונית העולמית, מצד שני, לבין הברית העולמית של מרצ והארגונים הקשורים בה במוסדות הלאומיים, מצד שלישי (להלן: "ההסכם הסיעתי").
גם המבקש בבקשתו מסתמך על ההסכם הסיעתי. לצורך הצגת אותו הסכם והבנת ההקשר הרחב שבו הוא נעשה, יש צורך לסקור את ההליכים והתהליכים על פיהם מתמנים בעלי תפקידים בקק"ל, ביניהם דירקטוריון הקק"ל, יו"ר דירקטוריון הקק"ל וממלאי תפקידים נוספים בקק"ל.
על פי סעיף 7 לתזכיר ההתאגדות של קק"ל וסעיף 2 לתקנות ההתאגדות של קק"ל, חברי האסיפה הכללית של החברה הם חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית.
דירקטוריון קק"ל מתמנה על ידי האסיפה הכללית. על פי סעיף 33 לתקנון ההתאגדות של קק"ל, כהונתו של דירקטור תהיה ממועד מינויו ועד לאסיפה הכללית הרגילה של החברה שתתכנס לאחר הקונגרס הציוני הקרוב.
הקונגרס הציוני הינו מוסד ממוסדות ההסתדרות הציוניות העולמית. על פי סעיף 13 לחוקת ההסתדרות הציונית העולמית, הקונגרס הציוני מתכנס לפחות פעם לארבע שנים.
לאור האמור, בעת כינוס קונגרס ציוני עולמי, פוקע מינויים של כל הדירקטורים בדירקטוריון קק"ל.
אחד התפקידים של הקונגרס הציוני העולמי הוא בחירת חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית (סעיף 14 לחוקת ההסתדרות הציונית העולמית). אחת המשמעויות של בחירת חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית, היא, שבכך בוחר הקונגרס הציוני העולמי את חברי האסיפה הכללית של קק"ל שכן, כאמור, חברי האספה הכללית של קק"ל הם חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית.
מן האמור עולה כי בעת כינוס קונגרס ציוני עולמי, פוקעת חברותם של חבר דירקטוריון קק"ל אשר כיהן עד לקונגרס ומתמנה דירקטוריון חדש לקק"ל. הקונגרס המתכנס בוחר את חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית ובכך, למעשה, הוא גם בוחר אסיפה כללית חדשה לקק"ל. האסיפה הכללית החדשה ממנה את חברי דירקטוריון קק"ל.
מעבר להליכים הפורמאליים על פי מסמכי היסוד של קק"ל, קיימת פרקטיקה המבוססת על מסורת רבת שנים, על פיה מתמנים בעלי תפקידים במוסדות הציוניים, ביניהם הקק"ל, בהתאם להסכמים קואליציוניים בין הסיעות המרכיבות את ההסתדרות הציונית העולמית.
לצורך תיאור מסורת זו, אנו רואים לנכון לאמץ את דברי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט אברהם יעקב) בה"פ 33809-06-10 שטנצלר נ. מפלגת העבודה ואח' (להלן: "תביעת מר שטנצלר"), בסעיף 1(ג) להחלטתו מיום 18.7.10. הדברים שנביא נכתבו, כאמור בהחלטת בית המשפט, על פי תשובת קק"ל לבקשה באותו הליך.
על פי האמור שם, יו"ר קק"ל נבחר מקרב חברי דירקטוריון קק"ל, ואלה, בתורם, נבחרים על ידי חברי האסיפה הכללית של קק"ל. חברי האסיפה הכללית של הקק"ל, בהיות חברי הוועד הפועל בהסתדרות הציונית, מייצגים את יחס הסיעות בהסתדרות הציונית. מעת לעת, ובדרך כלל בתקופה שבסמוך ועובר לכינוסו של הקונגרס הציוני העולמי, נערכים הסכמים קואליציוניים שבמסגרתם מיועדים תפקידים שונים בהסתדרות הציונית, ביניהם תפקידים שונים בקק"ל, למועמדים מטעם סיעה זו או אחרת. על פי הנוהג, בוחרת האסיפה הכללית של הקק"ל במועמדי הסיעות לאותם התפקידים, ובמילים אחרות "מאשרת את המועמדים, כפי שהוצעו על ידי הסיעות/המפלגות הרלוונטיות, בהתאם להסכמים הקואליציוניים".
ביום 16.6.10 נחתם הסכם שכותרתו "הסכם כולל – הקונגרס הציוני הל"ו" (להלן: "ההסכם הכולל"). מדובר בהסכם בין המפלגות והפדרציות השונות המרכיבות את ההסתדרות הציונית העולמית, ואחת ממטרותיו, כאמור בהקדמה לו, היא "להגיש לקונגרס הצעה מוסכמת לחלוקת התפקידים במוסדות הלאומיים בין הצדדים, אשר כל הצדדים יהיו מחויבים לתמוך בה".
אחת המפלגות החתומה על ה"הסכם הכולל" היא "סיעת ברית עולמית חדשה – עץ של העבודה / ארצנו / מרצ", הלא היא "הסיעה המשותפת".
בהסכם הכולל נקבע, כי הסיעה המשותפת תבחר את המועמדים לתפקידים הבאים: יו"ר קק"ל, ס. יו"ר קק"ל אשר יהיה יו"ר המקרקעין ויו"ר המנותא, ותפקידים נוספים בקק"ל.
ההסכם הסיעתי, אשר נכרת ביום 11.6.10, חמישה ימים לפני "ההסכם הכולל", הוא הסכם בין מרכיבי הסיעה המשותפת. המפלגות המרכיבות את הסיעה המשותפת ידעו כי במסגרת המו"מ הבין-גושי על ההסכם הקואליציוני הכולל, מוסכם כי תפקיד יו"ר קק"ל מיועד לנציג הסיעה המשותפת, והם הסדירו ביניהם את אופן הצגת מועמד הסיעה המשותפת לתפקיד יו"ר קק"ל. נקבע (בסעיף 7(א) להסכם הסיעתי) כי תפקיד יו"ר קק"ל מיועד למפלגת העבודה. לסיעת ארצנו יועדו שני תפקידים: יו"ר/מנכ"ל המחלקה לפעילות ציונית בתפוצות וסגן יו"ר בקק"ל בעל סמכויות מורחבות.
למרצ יועד תפקיד מ"מ יו"ר הסוכנות היהודית. בסעיף 7(ו) להסכם הסיעתי נאמר:
"הצדדים מכירים בחשיבות פעילותו של המכון למדיניות קרקעית בקק"ל ובעניין המיוחד שיש למרצ בפעולתו של מכון זה".
תביעת מר שטנצלר
מר אפי שטנצלר מכהן כיו"ר דירקטוריון קק"ל מאז מונה לתפקיד זה בעקבות הקונגרס הציוני הל"ה שהתקיים בחודש יוני 2006.
כאמור לעיל, על פי ההסכם הסיעתי מיום 11.6.10, אשר נכרת לקראת הקונגרס הציוני הל"ו ביוני 2010, תפקיד יו"ר קק"ל יועד למפלגת העבודה.
תביעת מר שטנצלר הוגשה לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז למניעת מינויו של השר שלום שמחון למועמד מפלגת העבודה לתפקיד יו"ר קק"ל (התביעה הוגשה נגד מפלגת העבודה אך גם, בין היתר, נגד קק"ל ונגד הסיעה המשותפת). הסכסוך שביסוד תביעת מר שטנצלר הינו סכסוך פנימי בתוך מפלגת העבודה ועניינו בשאלה, על פי אילו הליכים תבחר מפלגת העבודה את מועמדה ליו"ר קק"ל.
ביום 18.7.10 נעתר בית המשפט המחוזי מרכז לבקשת מר שטנצלר ונתן בידו צו מניעה האוסר על האסיפה הכללית של קק"ל ו/או על דירקטוריון קק"ל למנות את מועמד הסיעה המשותפת לתפקיד יו"ר קק"ל, וזאת עד להכרעה בתביעת מר שטנצלר. נקבע כי מר שטנצלר יישאר בתפקידו עד להכרעה בתביעתו או עד לעריכת בחירות בהתאם למתווה שנקבע ב

פסק דין
אחר של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז.
אין מחלוקת כי כינוסו של דירקטוריון קק"ל לישיבתו הראשונה לאחר הקונגרס הציוני הל"ו שהתקיים בחודש יוני 2010, מתעכב עד היום בשל הסכסוך בין מר שטנצלר לבין מפלגת העבודה וצו המניעה שניתן בתביעת מר שטנצלר.
עד כאן תיאור הרקע העובדתי הנדרש לבקשה. נעבור לסקירת טענות הצדדים.
טענות המבקש
המבקש טוען כי כוונת הצדדים להסכם הסיעתי בסעיף 7(ו) היתה כי נציג מפלגת מרצ ימונה כיו"ר המכון גם בתקופת הקדנציה של הקונגרס הציוני הל"ו, ולכל הצדדים להסכם הסיעתי היה ברור והיה מוסכם עליהם כי נציג מרצ יהיה המבקש. לעניין זה מפנה המבקש לעדותם של שלושת נציגי מפלגת מרצ שהעידו בבית הדין.
המבקש טוען כי הסכם העסקתו הוא הסכם הפשרה בתיק עב 2465/05. לטענת המבקש, אומד דעתם של הצדדים, בקובעם את תקופת ההסכם בסעיף 3.3 לו, היה שהמבקש יועסק עד לכינוס דירקטוריון קק"ל החדש שהיה צפוי להתרחש סמוך לאחר הקונגרס הציוני הל"ו ביוני 2010.
אומד דעת הצדדים להסכם היה שבמועד בו צפו הצדדים כי יכונס דירקטוריון קק"ל החדש בעקבות הקונגרס הציוני הל"ו, הדירקטוריון היה מקבל החלטות על מינויים של בעלי התפקידים בקק"ל בהתאם להסכמים הקואליציוניים, כמקובל.
הואיל ועל פי ההסכמים הקואליציוניים היה המבקש אמור להתמנות ליו"ר המכון לקדנציה נוספת, אין בסיס להפסקת עבודתו בשל כך שכינוס הדירקטוריון התעכב מעל ומעבר לכל תסריט שהצדדים להסכם צפו.
לטענת המבקש, קביעת תאריך 31.12.10 כתאריך בו תסתיים העסקתו של המבקש, מלמדת כי הצדדים לא שיערו כי תיתכן דחייה של כינוס דירקטוריון קק"ל עד לתאריך זה. על פי אומד דעתם של הצדדים להסכם, קביעת תאריך 31.12.10 אינה גוברת על ההסכמה לפיה העסקת המבקש תהיה עד לכינוס הדירקטוריון החדש לישיבתו הראשונה, וכי ההחלטה אם ימונה המבקש לקדנציה נוספת תתקבל על ידי הדירקטוריון שימונה על ידי הקונגרס הציוני הל"ו.
המבקש מבסס את טענתו הפרשנית על פסקי הדין של בית המשפט העליון בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט (5) 265 ובע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות נ. מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (א) 481 ובדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ. מדינת ישראל, שעל פיהם סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אינו כובל את בית המשפט, בבואו לפרש חוזה, לתהליך ה"דו שלבי" שבו בית המשפט נדרש למקורות פרשניים לבר-טקסטואליים (בלשון סעיף 25 לחוק: "מתוך הנסיבות") רק כאשר הטקסט החוזי אינו ברור. לפי הנפסק בפסקי הדין הנ"ל, גם כאשר הטקסט הוא ברור אין בית המשפט חסום מלהידרש לנסיבות שביסוד עריכת החוזה כדי לעמוד על אומד דעת הצדדים לו. כאשר ישנן ראיות ברורות מתוך הנסיבות שפירוש "מילולי" של החוזה חוטא לאומד דעתם של הצדדים, מוסמך בית המשפט להעדיף את הפירוש המגשים את אומד דעת הצדדים, אף אם אין הוא מתיישב עם המשמעות הפשוטה והרגילה של ההוראה החוזית.
לטענת המבקש בבקשה, "תפקיד המבקש, כעובד קק"ל, ממש כתפקידו של יו"ר קק"ל, יונק סמכותו מהסכמים שבין הגופים המרכיבים את המוסדות הלאומיים", ולפיכך "אין כל נפקות לניסיון להודיע למבקש כביכול על סיום עבודתו בקק"ל כיו"ר המכון" וכי "מעבר להסכם הפשרה, ממשיך המבקש בעבודתו כיו"ר המכון מכוח ההסכם הקואליציוני לו כפופה קק"ל והפועלים מטעמה".
המבקש טוען כי אין זה סביר שיו"ר קק"ל, שכהונתו מתבססת על אותו הסכם סיעתי, יתכחש להוראת ההסכם הסיעתי לפיה תפקיד יו"ר המכון ייועד למפלגת מרצ ולהסכמה הנלווית לה כי נציג מרצ שיכהן כיו"ר המכון יהיה המבקש.
לטענת המבקש, לו היו ענייני הקק"ל מתנהלים למישרין, היה מתכנס הדירקטוריון לישיבתו הראשונה עוד בסמוך לאחר סיום הקונגרס הציוני הל"ו והמבקש היה מתמנה לכהן כיו"ר המכון לקדנציה נוספת. העובדה שכינוס דירקטוריון קק"ל התעכב בשל סכסוך פוליטי-משפטי בתוך מפלגת העבודה אינה צריכה לפגוע במבקש או במפלגת מרצ.
המבקש מוסיף וטוען כי פיטוריו בטלים מאחר שהם נעשו ללא שימוע.
לטענת המבקש, דחיית הבקשה תגרום למבקש נזק שלא יהיה ניתן לתיקון בכסף אם תתקבל תביעתו העיקרית, שכן מן הסתם ימונה לתפקיד יו"ר המכון אדם אחר.
טענות קק"ל
קק"ל כופרת בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתביעת המבקש ובבקשתו. לטענת קק"ל, עילת התביעה היא הפרת ההסכם הסיעתי, שהינו הסכם פוליטי. בהתאם לכך, עילת התביעה הינה בהפרת הסדרים פוליטיים ואינה "ביחסי עובד ומעביד", כנדרש בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. בהתאם לכך, מתבקש בית הדין לדחות את הבקשה מחוסר סמכות.
קק"ל טוענת כי תביעתו העיקרית של המבקש נעדרת סיכויים, מאחר שלשונו של סעיף 3.3 להסכם העסקתו של המבקש (הסכם הפשרה בתיק עב 2654/05) היא ברורה והיא קובעת את תאריך 31.12.10 כגבול עליון להעסקת המבקש על ידי קק"ל, כחלופה עצמאית ומנותקת ממועד כינוס הדירקטוריון החדש.
בהעדר סיכויים לתביעה העיקרית, לא קמה סמכותו של בית הדין לפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שחל בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, ליתן סעד זמני.
בהקשר זה מסתמכת קק"ל על מודעותו המפורשת של המבקש, באמצעות בא כוחו כפי שעולה מחילופי מכתבי דוא"ל ימים ספורים לפני חתימת ההסכם, כי הוסכם במו"מ לכריתת הסכם הפשרה, שיום
31.12.10 הינו גבול עליון להעסקת המבקש.
אשר להסתמכות ב"כ המבקש על פסקי הדין בעניין אפרופים וארגון מגדלי ירקות, הדגיש ב"כ קק"ל כי כיום קיימת גישה בבית המשפט העליון שאיננה עולה בקנה אחד עם גישת הרוב בפסקי הדין הנ"ל, ולפיה
"
על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית..., יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם" (ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ, (ניתן ביום 28.1.08).
אשר לטענות המבקש המתבססות על ההסכם הסיעתי – טוענת קק"ל כי המבקש אינו יכול לתבוע להמשיך לעבוד לאחר 31.12.10 מכוח ההסכם הסיעתי, הן בשל כך שההסכם הסיעתי אינו קובע כי תפקיד יו"ר המכון מיועד למפלגת מרצ (אלא רק נרשמה הכרת הצדדים בחשיבות פעילותו של המכון ובעניין המיוחד שיש למפלגת מרצ בפעולתו) והן בשל כך שלא נקבע בו כי המבקש יהיה יו"ר המכון בקדנציה הבאה. לעניין זה מפנה ב"כ קק"ל להוראות אחרות של ההסכם הסיעתי הקובעות כי תפקידים מסוימים מיועדים באופן ברור ומפורש למפלגה מסוימת. לטענת קק"ל, מן ה"הן" נשמע ה"לאו", דהיינו, שההסכם הסיעתי אינו מייעד את תפקיד יו"ר המכון למפלגת מרצ.
כן מפנה ב"כ קק"ל לכך שבהסכם הכולל אומצו ההסכמות שבהסכם הסיעתי לעניין חלוקת תפקידים בתוך הסיעה המשותפת, אך ההסכם הכולל אינו קובע דבר לגבי זהות המפלגה או הפדרציה שלה מיועד תפקיד יו"ר המכון. בהקשר זה מפנה ב"כ קק"ל לסעיף מיצוי ההסכמות שבהסכם ממנו עולה כי אין הסכמות נוספות (לרבות הסכמות בעל פה) שאינן מנויות בהסכם הכולל.
לעניין טענת המבקש כי לא נערך לו שימוע, טוענת קק"ל כי לא נדרש כל שימוע שכן סיום עבודתו של המבקש ביום 31.12.10 מהווה חלק מתנאי הסכם העסקתו, ואין מדובר ב"פגיעה" בו.
בנוסף טוענת קק"ל כי על בית הדין להימנע ממתן סעד של אכיפת יחסי עבודה בהתאם להוראת סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970, והפסיקה הקובעת כי פסיקת פיצויים היא "דרך המלך" בפיטורים שלא כדין.
בהקשר זה כופרת קק"ל בטענת המבקש כי דחיית בקשתו תגרום למבקש נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי. ככל שיתברר כי לתובע עילת תביעה טובה, ניתן יהיה לפסוק לו פיצוי כספי, פיצוי המהווה, ממילא, תרופה עיקרית בסוגיית פיטורים שלא כדין.
קק"ל העלתה בתשובתה טענות בדבר העדר ניקיון כפיים ושיהוי בהגשת הבקשה וחזרה על טענות אלה בסיכומיה.
טענות חברת גרניט
חברת גרניט תומכת בעמדת קק"ל לעניין פרשנות הסכם העסקתו של המבקש ואף היא סבורה שהעסקת המבקש היתה צריכה להסתיים ביום 31.12.10.
מכל מקום, חברת גרניט נקלעה לסכסוך זה שלא בטובתה, בשל נכונותה להעמיד את שירותיה לצדדים. בשל כך נגרמו לה הוצאות.
דיון והכרעה
נידרש תחילה לטענת העדר הסמכות שמעלה קק"ל. כאמור, טענת קק"ל היא כי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון ב"תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד". לטענת קק"ל, עילת התביעה לה טוען המבקש היא הפרת ההסכם הסיעתי, וזו אינה "עילה ביחסי עובד מעביד" הן בשל כך שקק"ל אינה צד להסכם הסיעתי והן בשל כך שההסכם הסיעתי מסדיר יחסים בין גופים פוליטיים ואין הוא נוגע ליחסי עובד ומעביד בין קק"ל למאן דהוא.
טענת קק"ל אינה מקובלת עלינו מן הטעמים הבאים: ראשית, עילת התביעה לה טוען המבקש מבוססת על פרשנות הסכם הפשרה, שהוא הסכם העסקתו. לטענתו, אומד דעת הצדדים היתה כי גם המבקש יועסק עד לכינוס דירקטוריון קק"ל, ומשזה טרם התכנס, אין להפסיק את עבודתו. זו עילה ביחסי עובד ומעביד. שנית, עילה נוספת לה טוען המבקש, כפי שאנו מבינים אותה, היא כי עמידת קק"ל על סיום עבודת המבקש ביום 31.12.10, בנסיבות בהן כינוס דירקטוריון קק"ל מתעכב אך בשל הסכסוך הפנימי במפלגת העבודה, ובעטיו של עיכוב זה מתעכב מימוש ההסכם הסיעתי על פיו ימונה המבקש ליו"ר המכון לקדנציה נוספת, היא בגדר שימוש בזכות הנובעת מחוזה בחוסר תום לב. גם עילה זו היא "ביחסי עובד ומעביד". אשר על כן אנו דוחים את טענת חוסר הסמכות שהעלתה קק"ל.
בהתאם לכך, עלינו לדון בשאלה אם המבקש הוכיח את הנדרש למתן צו מניעה זמני כפי שביקש.
התנאים למתן צו מניעה זמני קבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. כך קובעת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי:

(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

לעניין פרשנות תקנה 362 נאמר ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ. ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (ניתן ביום 6.6.06), נפסק:

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו (1) 529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם)). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני".

בהתאם לכך, עלינו להעריך את סיכויי התביעה של המבקש כפי שהם מצטיירים לכאורה מן הבקשה. במסגרת זו, אין אנו נדרשים, בשלב זה, לקבוע קביעות סופיות במחלוקות (העובדתיות או המשפטיות) שבין הצדדים.
לאחר מכן עלינו לבחון את שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים. בשלב הבא, יהיה עלינו לשקלל בהתאם ליחסי הגומלין שבין שני השיקולים אם מוצדק להיעתר לבקשה, גם בשים לב לשאלת תום הלב של המבקש בהגשת הבקשה.


סיכויי התביעה
בטרם נתייחס באופן ישיר לשאלת סיכויי התביעה, נדרשת קביעת ממצא עובדתי באשר לכוונת הצדדים להסכם הסיעתי בכל הנוגע לאמור בסעיף 7(ו) לו. המבקש הוכיח בפני
נו באופן ברור באמצעות העדים שהביא כי כוונת בעלי ההסכם הסיעתי היתה כי תפקיד יו"ר המכון ייועד לנציג מפלגת מרצ. כמו כן הוכח כי היתה הבנה והסכמה בין הצדדים להסכם הסיעתי כי המבקש ימשיך בתפקידו כיו"ר המכון מטעם מפלגת מרצ.
בחקירת עדי המבקש, ניסתה קק"ל להציג לעדים פרופוזיציה לפיה ההסכם הסיעתי לא קבע כי תפקיד יו"ר המכון מיועד למפלגת מרצ ובנוסף לכך, אף לא נקבע כי המבקש יהיה יו"ר המכון. ב"כ קק"ל עימת את העדים עם הוראות אחרות בהסכם הסיעתי המייעדות באופן ברור תפקידים מסוימים למפלגות מסוימות. מעדותם של העדים עולה כי הנוסח של סעיף 7(ו) להסכם הסיעתי הופיע גם בהסכם הסיעתי שקדם לכינוס הקונגרס הל"ה וכי השר דאז יצחק הרצוג יעץ לנסח כך את הדברים בשל כך שתפקיד יו"ר המכון אינו תפקיד פוליטי מובהק (עדות ירון שור, פרוטוקול 10.1.11, עמ' 16, שורות 21-24, עדות מר טריינין, עמ' 22, שורות 23-27), עדות מר וילן, פרוטוקול 17.1.11, עמ' 37, שורות 26-31, עמ' 41, שורות 20-31).
שוכנענו לכאורה כי האופן בו נוסח סעיף 7(ו) להסכם הסיעתי אינו משנה את העובדה הברורה, העולה מעדות העדים, כי בעלי ההסכם הסיעתי הסכימו כי תפקיד יו"ר המכון יועד לנציג מרצ, וכי היה ברור ומוסכם על בעלי ההסכם הסיעתי כי המבקש ימשיך לכהן כיו"ר המכון.
כאמור, עילות התביעה של המבקש הן עילה חוזית – המבקש טוען כי הוא זכאי מכוח הסכם הפשרה לכהן עד לכינוס דירקטוריון קק"ל והוא מבקש אכיפת זכות זו, וכן עילה של שימוש של קק"ל בזכות הנובעת מחוזה בחוסר תום לב. לעניין זה קובע סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:


"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת
ובתום לב
;
הוא הדין בשימוש בזכות הנובעת מחוזה".

בהתאם לכך, הרי שמעבר לטענת המבקש בדבר פרשנות הסכם העסקתו על פי ההלכות שנקבעו בפסקי הדין אפרופים וארגון מגדלי ירקות, המבקש טוען כי עמידת קק"ל על סיום עבודתו של המבקש בהתאם לסעיף 3.3 להסכם הפשרה מהווה שימוש בזכות הנובעת מחוזה שלא בתום לב, ועל כן מתבקש בית הדין לא לתת תוקף להודעת קק"ל על סיום עבודת המבקש.
אנו סבורים שעילת התביעה לאכיפת חוזה העסקתו של המבקש עד לכינוס הדירקטוריון בפעם הראשונה –אינה נטולת סיכויים, אך סיכוייה נמוכים. לעומת זאת, טענת המבקש בדבר חוסר תום לב של קק"ל בעמידה על סיום העסקתו בנסיבות הקיימות (קרי, העיכוב בכינוס דירקטוריון קק"ל בשל הסכסוך הפנימי במפלגת העבודה, תוך התעלמות מן המסורת לפיה דירקטוריון קק"ל מאשר את מינויים של בעלי תפקידים בקק"ל בהתאם להסכמות בין הסיעות המרכיבות את ההסתדרות הציונית העולמית) – הינה בעלת סיכויים של ממש.
לכאורה, העיכוב בכינוס הדירקטוריון ואישור מינויו של המבקש לקדנציה נוספת כמוסכם בהסכם הסיעתי, לא נגרם אלא בשל הסכסוך הפנימי במפלגת העבודה. בנסיבות אלה, ישנו סיכוי לא מבוטל שבית הדין יקבל את טענת המבקש כי עמידת קק"ל על סיום עבודת המבקש ביום 31.12.10 לפי סעיף 3.3 להסכם הפשרה, בנסיבות בהן לא ניתן היה לצפות שייגרם עיכוב כה ממושך בכינוס דירקטוריון קק"ל החדש, היא בגדר שימוש בזכות בחוסר תום לב.
אנו ערים לטענת קק"ל לפיה תפקיד יו"ר המכון אינו מופיע בהסכם הכולל ועל כן אי המשך פעילות המכון בקדנציה הנוכחית של הדירקטוריון או אי מינוי נציג מרצ לתפקיד יו"ר המכון, אינו בגדר הפרה של המסורת לפיה הדירקטוריון מאשר את מינויים של בעלי התפקידים בהתאם להסכמים הפוליטיים בין הסיעות והפדרציות המרכיבות את ההסתדרות הציונית העולמית. עם זאת, מעדות עדי המבקש עולה כי חרף היות תפקיד יו"ר המכון תפקיד לא פוליטי, כבר קיימת מסורת לפיה מזה מספר קדנציות מונה המבקש לתפקיד יו"ר המכון על פי הוראה דומה או זהה לזו המופיעה בסעיף 7(ו) להסכם הסיעתי.
מאזן הנוחות
לדעתנו, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש, שכן אם תידחה הבקשה והמבקש יזכה בתביעתו העיקרית, ככל הנראה לא ניתן יהיה להורות על החזרתו לתפקידו כיו"ר המכון. לעומת זאת, אם הבקשה תתקבל ולבסוף תידחה תביעת המבקש, פירוש הדבר שקק"ל קיבלה את שירותיו של המבקש במקום שירותיו של אדם אחר. לעניין זה יודגש, כי לא הובאה בפני
נו עדות מטעם קק"ל לפיה חרף המוסכם בהסכם הסיעתי לגבי המשך פעילותו של המכון, קיימת כוונה של קק"ל להפסיק את פעילות המכון. בהתאם לכך, הנחתנו הינה כי הפונקציה של יו"ר המכון תמשיך להתקיים, ובנסיבות אלה איננו סבורים כי לקק"ל ייגרם נזק ממשי אם הבקשה תתקבל אך תביעת המבקש תידחה לבסוף.
תוצאת השקלול של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות מביאים אותנו למסקנה כי ראוי להיעתר לבקשת המבקש.
שיקולים של שיהוי ותום לב
כאמור בסיפא של תקנה 362(ב)(2) עלינו לבחון אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי.
קק"ל טענה כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים הואיל והמבקש טען כי מר שטנצלר התבסס בתביעתו על ההסכם הסיעתי בעוד שלאמיתו של דבר הוא טען להעדר תוקף של אותו הסכם וקיבל צו של בית המשפט המחוזי מרכז שמונע פעולה על פיו. כן טען המבקש לשיהוי בהגשת הבקשה.
אשר לעניין העדר נקיון הכפיים – איננו סבורים כי יש ממש בטענת קק"ל. להבנתנו, החלטת בית משפט המחוזי מרכז אינה עוסקת כלל בהסכם הסיעתי כי אם בחוקת מפלגת העבודה, כאשר השאלה היא כיצד ייקבע מועמד מפלגת העבודה לתפקיד יו"ר קק"ל לצורך מימוש ההסכם הסיעתי וההסכם הכולל הקובעים כי תפקיד יו"ר קק"ל מיועד למפלגת העבודה.
בהתאם לכך, טענת המבקש (ועו"ד ירון שביט במכתבו למר שטנצלר מיום 19.12.10) היתה, להבנתנו, שמר שטנצלר אינו יכול להתכחש לזכאות המבקש להמשיך לכהן כיו"ר מכיוון שמר שטנצלר עצמו טוען להמשך כהונה כיו"ר קק"ל מתוקף המסורת לפיה דירקטוריון קק"ל ממנה בעלי תפקידים לפי ההסכמים הפוליטיים בין הסיעות המרכיבות את ההסתדרות הציונית העולמית, אלא שבשל סכסוך פנימי במפלגת העבודה טרם נקבע מועמדה לתפקיד יו"ר קק"ל. בהעלאת טענה זו אין כל חוסר תום לב.
אשר לעניין השיהוי – כידוע, ההלכה היא כי שיהוי כשלעצמו אינו מהווה נימוק לדחיית בקשה לצו מניעה זמני. מוטל על מי שמבקש דחיית בקשה מטעמי שיהוי להראות כי הוא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על השיהוי. קק"ל לא הראתה במה היא שינתה מצב לרעה כתוצאה מאי הגשת הבקשה במועד מוקדם יותר.
לאור כלל האמור לעיל החלטנו לקבל את הבקשה. ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על קק"ל להביא לסיום עבודת המבקש כיו"ר המכון והמחייבה לאפשר לו להמשיך בעבודתו כיו"ר המכון. צו המניעה הזמני יעמוד בתוקף עד למתן

פסק דין
בתביעת המבקש בתיק העיקרי.
קק"ל תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
החלטה זו ניתנת לערעור ברשות. בקשה לרשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום, כא' שבט תשע"א, 26 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.









נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג
, שופט

















סע בית דין אזורי לעבודה 43904-12/10 עמיעד ניב נ' קרן קיימת לישראל ואח' (פורסם ב-ֽ 26/01/2011)