פסקי דין על אגסי הרצליה | פסקי דין על אגסי (חכמיאן) רחל | פסקי דין על אגסי ליזה לוזון ואח' | פסקי דין על יפית אגסי

47089-11/10 א     27/03/2011




א 47089-11/10 אגסי הרצליה, אגסי (חכמיאן) רחל, אגסי ליזה לוזון ואח' נ' יפית אגסי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 47089-11-10
אגסי נ' אגסי עבד ואח'





מספרי בקשה: 4, 5, 7

בפני

רשמת- כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

המבקשים /הנתבעים
1. אגסי הרצליה

2. אגסי (חכמיאן) רחל
3. אגסי ליזה לוזון
4. אגסי משה


נגד

המשיבה / התובעת
יפית אגסי


החלטה

1.
ביום 24.11.10 הגישה המשיבה (התובעת) תביעה שהוכתרה כ"תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים". כתב התביעה המקורי הופנה נגד "עיזבון המנוח אגסי עבד ז"ל"; המשיבה הסבירה כי הנתבע נפטר ביום 5.9.10 (להלן – המנוח). בכתב התביעה המקורי נטען, בין היתר, כי המנוח הורשע בבית משפט זה בתיק פ.ח. 1158/03, בביצוע עבירות של מעשים מגונים במשיבה וביום 16.2.04 נידון ל-9 שנות מאסר, מהן 7 שנות מאסר בפועל.
בכתב התביעה עתרה המשיבה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשי המנוח בסך של כ-1 מיליון ₪.

2.
עם הגשת כתב התביעה המקורי הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני.
ראיתי לדחות את הבקשה ובעקבות ההחלטה הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה, ועתרה לצרף את הנתבעים (המבקשים שבכותרת) שנטען שהם יורשי הנתבע (בקשה מס' 4).
ביום 16.12.10 נעתרתי לבקשה, והוריתי למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן ולהמציאו לנתבעים כדין (להלן – ההחלטה מיום 16.12.10).
כתב התביעה המתוקן הוגש לתיק בית המשפט ביום 20.12.10.

3.
ביום 23.12.10 עתרה המבקשת 1, אמה של המשיבה (להלן – המבקשת) בבקשה למחיקת התביעה על הסף (בקשה מס' 5). לטענתה, כתב התביעה הוכתר כ"תביעה נגררת לפלילים" אך לפי תקנה 17(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 היה על המשיבה להגיש לבית המשפט את התביעה תוך 90 יום מהיום בו הפך פסק הדין בהליך הפלילי לחלוט.
לטענת המבקשת משהפך פסק הדין הפלילי לחלוט ביום 1.4.04 היה על המשיבה להגיש את התביעה הנגררת לפלילים לכל המאוחר בחלוף 90 ימים ולא באיחור של כשש וחצי שנים; בנסיבות אלה אין התובענה יכולה להתברר כתביעה נגררת לפלילים, ובשל סכום התביעה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה והסמכות הענינית מסורה לבית משפט השלום.
עוד מוסיפה המבקשת כי יש לדחות את התובענה ממילא בשל התיישנות מאחר שהמשיבה היא ילידת 24.12.85 לפיכך "...תביעתה תתיישן בעוד מספר ימים, בתאריך 24.12.10, עם הגיעה לגיל 25" (בסעיף 20 לבקשה) ולא ניתן להתיר תיקון כתב התביעה ו/או להעבירה לבית המשפט המוסמך בגלל ההתיישנות.

4.
ביום 27.12.10 עתרו המבקשים לבטל את ההחלטה מיום 16.12.10 (בקשה מס' 7). לטענתם, ההחלטה מיום 16.12.10 ניתנה במעמד צד אחד, "...מבלי שהמבקשים...ידעו בכלל כי הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה בעניינם, ובטרם חלף המועד להגשת תגובה מטעמם לבקשה לתיקון כתב התביעה" (בסעיף 1 לבקשה).
עוד טוענים המבקשים כי ההחלטה מיום 16.12.10 גורמת להם עוול וניתנה בהעדר סמכות – שכן לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה שהוכתרה כתביעה נגררת להרשעה בפלילים. כך טוענים המבקשים, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, וטוענים כי צירופם לכתב התביעה אינו צודק, שכן "...לא הם צריכים "לשלם" על מעשיו המגונים של אביהם שנפטר לפני מספר חודשים. ניהול תביעה כזו נגד בני משפחתה של התובעת, על לא עוול בכפם, נוגד את תחושת הצדק והמוסר" (סעיף 14 לבקשה).
עוד טענו המבקשים, כי לבקשה לתיקון כתב תביעה לא צרפה המשיבה צו ירושה וכי "...אין להסתפק באמירה סתמית שאף לא מגובה בתצהיר" (סעיף 16 לבקשה). כך מציינים כי מאחר שטרם הוצא צו ירושה, יכול כל אחד מאחיה של המשיבה להסתלק מחלקו בעיזבון. אף מסיבה זו, אין לצרפם באופן "עיוור" (לשון הבקשה) לתובענה.

5.
המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול החלטה. לטענתה, בין היתר, טרם חלפה תקופת ההתיישנות להגשת התביעה וכי כל עתירת המבקשים נועדה לחסום את דרכה הדיונית. כמו כן טוענת המשיבה, כי ידוע לה שהוגשה בקשה למתן צו ירושה בעניין הנתבע, "...כך שאין כל ספק כי הנתבעים כולם, כל עוד ומהווים הם חלק מהיורשים, נדרשים להיכלל כנתבעים בתביעה דנא" (סעיף 9 לתגובה).

בחנתי את הנטען בבקשות, הן בבקשה לביטול החלטה והן בבקשה למחיקת התביעה על הסף.

6.
בהתאם לסעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ניתן להגיש תביעה אזרחית נגררת לפלילים, בעקבות הרשעתו של אדם בהליך פלילי, כאשר עילת התביעה האזרחית מבוססת על העובדות המהוות את העבירה בה הורשע. כשזה המצב קובע סעיף 77 לחוק כי "....מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לעניין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט השלום".

לציין כי הוראת החוק באה במטרה ברורה כאמור בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק:

"בסעיף זה מוצעת דרך נוספת, שיש בה למנוע כפילות הליכים ולחסוך בזמנו של בית המשפט, והיא – לאפשר העברת תביעה אזרחית, שנתגבשה תוך ההליכים במשפט פלילי, לשופט שפסק במשפט הפלילי וקבע את המסקנות שבו...התובע האזרחי אינו צד להליך הפלילי ואינו רשאי להתערב בו, ואילו הריכוז המבוקש מושג: השופט הבקי בענין, שקבע את העובדות והסיק את המסקנות, הוא שיפסוק גם בשאלת האחריות לנזק, כשהענין כולו טרם נשכח ואינו מצריך בירור חדש.
כדי להשיג את התוצאה המבוקשת יש להתעלם משאלת עצם סמכותה הענינית של הערכאה שדנה בפלילים לדון בתביעה האזרחית, שאם זכות הצירוף תהיה מותנית בסמכות הענינית, ספק אם נמצאנו מועילים. לכן, מוצע שהשופט שגזר את הדין יהיה מוסמך לדון בתביעה האזרחית גם אם אינה בסמכות הערכאה שבה הוא יושב..."

כך אימץ המחוקק את הצעת החוק ואת הרציונאל שעמד מאחוריה; וכך אכן נוהגים כאשר מוגשת תביעה אזרחית הנגררת לפלילים, כך נמנעת כפילות, נמנע מקורבן העבירה עמידה נוספת בפני
ערכאה שיפוטית וכן נחסך זמן שיפוטי כשהשופט או המותב ששמעו את ההליך הפלילי הם המותב בהליך האזרחי, ולא רק שנחסכים חלק מההליכים אלא גם מסקנות וקביעות שניתנו במסגרת ההליך הפלילי ישמשו את בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי [ראו: רע"א 8101/98 פלוני נ' פלוני, פ"ד נד(2) 636].

7.
כאמור, במקרה דנן הכתירה המשיבה את התביעה דנן כ"תביעה אזרחית נגררת לפלילים", ומשכך ראתה להגיש את התביעה לבית משפט זה הוא בית המשפט שהרשיע את הנתבע בהליך הפלילי (פ.ח. 1158/03).
אלא שתקנה 17(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את המועד להגשת תביעה שכזו- וכך נקבע במפורש בהוראת הדין הנזכרת כי תביעה אזרחית הנגררת לפלילים תוגש לבית המשפט "...תוך תשעים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט".

8.
מכאן שהמועד להגשת התביעה דנן, כתביעה אזרחית הנגררת לפלילים, חלף לפני זמן רב, שהרי גזר הדין שבבסיס התביעה האזרחית הנגררת ניתן ביום 16.2.04 ומאחר שחלף זמן הערעור ולא הוגש כל ערעור על פסק הדין הוא הפך חלוט זה מכבר ומשחלפו להם 90 הימים מאז הפך פסק הדין חלוט עברה עמה האפשרות להגיש התובענה כתביעה נגררת לפלילים.

9.
משחלף הזמן הקבוע בחוק להגשת התביעה האזרחית הנגררת לפלילים היה מקום להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות – כפי שעותרים המבקשים; אלא שלא ראיתי לעשות כך.
כפי שמורה אותנו הפסיקה לא יורה בית משפט לסלק תביעה על הסף אלא במקרים בהם ברור כי התובע לא יוכל בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש בתובענה [ראו:
ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד ל(1) 732; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם, 26.4.06); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (לא פורסם, 14.12.06)].

10.
בענייננו שוכנעתי כי אם לא היתה התובענה מוכתרת כ"תביעה אזרחית הנגררת לפלילים" לא היה כל מקום להעלות טענת התיישנות, ממילא לא לסלק התביעה על הסף מחמת התיישנות; משכך ראיתי לאפשר למשיבה לתקן את כתב התביעה כך שתוסר ממנה הכותרת האמורה וזאת בהתאם להלכה הנוהגת כי מקום שניתן לתקן את המחדלים יש להעדיף תיקונם ולא סילוקם על הסף.

11.
לציין כי אמנם המבקשים טענו (בבקשות 5 ו-7) כי לא ניתן לתקן את המחדל וכי גם אם המשיבה תעתור לתיקון כתב התביעה – קרי, למחיקת כותרת התובענה – לא תרפא את הפגם שכן חלה התיישנות החל מיום 24.1.10 – מועד בו מלאו למשיבה 25 שנים.

ראיתי לדחות טענה זו מכל וכל.
עם "הסרת הכותרת" עסקינן בתביעה נזיקית לפיצוי המשיבה בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בגלל מעשים מגונים שביצע בה הנתבע המנוח – מעשים שבביצועם הורשע.
על תביעה זו חלה תקופת ההתיישנות 'המיוחדת' הקבועה בסעיף 18א לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ולא הוראת החוק כטענת המבקשים.

וכך קובע סעיף 18א(א) לחוק ההתיישנות:
"...בחישוב תקופת ההתיישנות של תביעה בתובענה שהגיש נפגע בשל מעשה כמפורט להלן נגד הפוגע בו, לא יבוא במניין הזמן שבו טרם מלאו לנפגע 28 שנים:
(1)
תקיפה מינית שבוצעה בנפגע בהיותו קטין;
(2)
התעללות שבוצעה בנפגע בהיותו קטין בידי פוגע שהוא בן משפחתו או אדם שהיה אחראי עליו". (הדגשות אינן במקור – א.נ.ח)

מפליא בעיני כי אף אחד מהצדדים לא ראה להתייחס להוראת סעיף 18א לחוק ההתיישנות בטיעוניו, גם לא המשיבה בתגובתה.

12.
מכאן שעם מתן האפשרות לתקן את כתב התביעה בדרך של הסרת כותרת התביעה, הופכת התביעה לתביעה נזיקית רגילה וממילא לא התיישנה לאור סעיף 18א לחוק ההתיישנות.
מאחר שסכום התביעה הועמד על סך של 1 מיליון ₪ יש מקום להורות על העברת התובענה לבית משפט השלום לו הסמכות העניינית לדון בתובענה האזרחית כשסכום הסעד הוא 1 מיליון ₪.
כאמור בפסיקת בית המשפט העליון, מקום בו ניתן למנוע את סילוק התובענה על הסף בדרך של תיקונה יש להעדיף דרך זו וכך ראיתי להורות.

13.
סיכומו של דבר – אני מורה להעביר את התובענה לדיון בפני
בית המשפט השלום בתל אביב וזאת מכח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט ומורה כי בית המשפט השלום בתל אביב ידון בתובענה "כאילו הובא לפניו מלכתחילה".
בהתאם לכך אני מורה כי לבית המשפט השלום תוגש תביעה מתוקנת, כתביעה אזרחית עצמאית ובה תיאור העילות הרלוונטיות לתובענה עצמאית, וכן אני מתירה בהתאמה להגיש תובענה נגד הנתבעים הרלבנטיים לפי שיקול דעת התובעת.

14.
משהחלטתי כאמור – אציין למעלה מן הצורך כי אינני מקבלת את טענת המבקשים לחוסר יריבות בינם לבין התובעת. המבקשים נתבעים מכח היותם 'בעלי ענין בעזבון' ולא מחמת מעשיהם או מחדליהם הישירים.

מאחר שעזבון אינו אישיות משפטית הכשרה לתבוע או להתבע, וכצעד פרקטי ומשפטי יש לצרף את יחידי העזבון, ככל שאלה ידועים, או את כלל היורשים על פי חוק, ומאחר שבהתאם לסעיף 19 לפקודת הנזיקין - לאחר פטירת הנתבע הרלוונטי, בעניננו הנאשם המנוח, "כל עילות התביעה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן...לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי הענין" – אני סבורה כי כדין הוגשה התובענה נגד הנתבעים, כיורשי המנוח או כיחידי עזבונו.

המשיבה הגישה את התביעה נגד הנתבע המנוח בגין מעשים שביצע בה; אכן אין המבקשים נושאים באחריות למעשי האב המנוח ובודאי ש"...לא הם צריכים "לשלם" על מעשיו המגונים של אביהם...על לא עוול בכפם..." (כלשונם); אך זכויותיהם בעזבון כפופות, מוגבלות ונדחות מפני 'כל עילות התביעה שעמדו נגד הנפטר' ביום מותו, והן בעינן עד שהמבקשת תפרע מהעזבון כדי העילות הללו.

כאמור, אפשרתי לצרף את המבקשים לתובענה לא מהטעם שהם צריכים "לשלם" בגין מעשי הנתבע ו/או "לשאת באחריות" על מעשיו; צרופם לתובענה נעשה מאחר שלא ניתן לנהל תביעה נגד "עזבון המנוח" בלי שיהיה מיוצג – בין אם על ידי בעל תפקיד בעזבון ובין אם על ידי היורשים בעצמם.
כאמור בהחלטתי מיום 24.11.10, אין "עזבון המנוח" אישיות משפטית ולא ניתן לנהל נגדו תביעה וליתן

פסק דין
בר אכיפה נגדו, ויש לאפשר לבעלי האינטרס בעזבון להשמיע טיעוניהם, ובמקרה זה, היורשים.
כדי שניתן יהיה לאכוף את פסק הדין מנכסי העזבון, ככל שיינתן

פסק דין
לטובת המשיבה, יש 'להעמיד' אישיות משפטית מנגד לביצוע פסק הדין.
משכך, לא מצאתי כי הטענה שטרם ניתן צו ירושה מהווה חסם לדרכה הדיונית של המשיבה. העובדה כי יורשי הנתבע לא פעלו להוצאת צו ירושה עד היום, מהאינטרסים שלהם, אינה יכולה להיות להוות מכשול לתביעת המשיבה. גם הטענה כי המבקשים יכולים להסתלק מהירושה אינה רלוונטית לעניין, שכן בסופו של יום, מטרת צירופם של המבקשים אינה לחייבם על-פי פסק הדין באופן אישי, אלא כאמור בשם העזבון; זאת בלבד, ומהיותם זכאים לזכויות מכספי העזבון כיורשים.
ככל שהמבקשים – עותרים להסתלק מהעזבון כבר עתה ומוותרים לטובת המשיבה על כל זכויותיהם בעזבון – משמע ניתן לתת

פסק דין
לטובת המשיבה נגד העזבון – אך זאת לא נאמר על ידי המבקשים.
כאמור – דברים אלה הם מעבר לנדרש שכן אפשרתי לתובעת לתקן את כתב תביעתה לרבות לענין הנתבעים – לפי שיקול דעתה.

15.
אשר על כן, לא מצאתי לתת החלטות אופרטיביות מעבר להעברת התובענה לבית משפט המוסמך ורק התייחסתי מעבר לצורך לטענת חוסר היריבות בבקשות.
אני מורה למזכירות להעביר את התובענה לבית המשפט השלום בתל-אביב, בעל הסמכות העניינית דון בתובענה, ואני מורה למשיבה להגיש לבית המשפט השלום תוך 30 ימים כתב תביעה מתוקן הן לענין היות התובענה עצמאית, והן לענין הנתבעים.

לא מצאתי בנסיבות העניין לעשות צו להוצאות, וניתן יהיה להעלות את שאלת ההוצאות גם בהתייחס להליך זה בסיום ההליך בבית המשפט השלום.

ניתנה היום, כ"א
אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.


אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 47089-11/10 אגסי הרצליה, אגסי (חכמיאן) רחל, אגסי ליזה לוזון ואח' נ' יפית אגסי (פורסם ב-ֽ 27/03/2011)