פסקי דין על חנא גובראן | פסקי דין על שרה מור

22293-11/09 תאמ     07/04/2011




תאמ 22293-11/09 חנא גובראן נ' שרה מור








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



תא"מ 22293-11-09
גובראן נ' מור




בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס


תובע

חנא גובראן
, ת.ז. 058150582


נגד


נתבעת

שרה מור
, ת.ז. 061881751




פסק דין

תביעה שטרית בסדר דין מהיר ע"ס של 4,000 ₪ (קרן) בגין ארבעה שיקים שמסרה הנתבעת לצד ג', בעבור ביצוע עבודות שיפוצים בחדר המדרגות בדירתה. ארבעת השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 20.10.09, ובהחלטתו מיום 19.7.10 התיר כב' הרשם מורני לנתבעת להתגונן בפני
בקשת הביצוע.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה

פסק דין
על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984
(להלן: "חוק בתי המשפט").
רקע עובדתי

:
1.
התובע הינו מנהל עסק ששמו "דולר סנטר" לחלפנות והמרת מטבע. במסגרת עסקו מספק התובע גם שירות של ניכיון שיקים.
2.
הנתבעת מסרה ארבעה שיקים שמספריהם 70061-70058, ע"ס של 1,000 ₪ כל אחד, ז.פ. 24.6.09, המשוכים מחשבון הנתבעת שמספרו 577045, בבנק מזרחי טפחות 20, סניף ראשון לציון 435, אשר עליהם מופיעה ההערה המודפסת "למוטב בלבד" (להלן: "ארבעת השיקים"), לקבלן מוחמד סלימאן בעבור ביצוע עבודות שיפוצים שאמור היה לבצע בדירה שנרכשה על ידה מכונס נכסים (להלן: "הקבלן").
3.
הנתבעת לא מילאה את שם הנפרע על גבי השיקים,


ומסרה את ארבעת השיקים לקבלן. מועד הפירעון שצוין הוא המועד בו אמורה הייתה עבודת הקבלן להיות מבוצעת בשלמותה. הקבלן התקשר עם התובע בעסקת ניכיון ביחס לארבעת השיקים, והתובע מילא בהם את פרטיו כנפרע כשהוא מטביע את חותמת עסקו במקום המיועד לשם הנתבע בחזית ארבעת השיקים.

4.
השיקים חוללו באי פירעון בשל מתן הוראת ביטול על ידי הנתבעת זמן קצר לאחר תחילת עבודות השיפוצים, לאחר שהתברר לה, לטענתה, כי מתנהלת חקירה משטרתית ביחס לדירה שנרכשה.
5.
אין חולק כי במקום ארבעת השיקים, מסרה הנתבעת לקבלן שיק שמספרו 2370076, ע"ס של 4,000 ₪, ז.פ. 3.9.09, המשוך מחשבון הנתבעת לעיל, עליו מודפסת הערה "למוטב בלבד" (להלן: "השיק החלופי"; נספח ד' לתצהיר התובע). במהלך הישיבה מיום 4.4.11 החזיר ב"כ התובע לנתבעת את השיק החלופי בציון המילה "מבוטל".
טענות הצדדים

:

6.
התובע טוען
כי ביום 24.6.09, מועד פירעונם של ארבעת השיקים, הגיע הקבלן לעסקו של התובע וביצע עסקת ניכיון של ארבעת השיקים, כאשר לאחר שמסר הקבלן לתובע את ארבעת השיקים, שילם התובע לקבלן את סכומי ארבעת השיקים בניכוי עמלת הניכיון של התובע בסך של 31 ₪, ובסך כולל של 3,969 ₪ (העתק שובר ניכיון/קבלה מס' 8667 צורף לתצהיר התובע כנספח ג').

7.
התובע טוען כי הותרת שם הנפרע ריק על ידי הנתבעת ואי ציון שם הקבלן כנפרע, מלמדת כי היה בכוונת הנתבעת לא להגביל את הסחירות של ארבעת השיקים, אלא לאפשר לקבלן להעביר את ארבעת השיקים לצד ג'. לפיכך, לשיטת התובע, הייתה הנתבעת חייבת לכבד את ארבעת השיקים ולא ליתן הוראה לביטולם, כאשר גם אם הקבלן הפר התחייבותו כלפי הנתבעת, חייבת היא לשלם לתובע את סכומי ארבעת השיקים, ולאחר מכן רשאית היא לתבוע את הקבלן.
8.
עוד טוען התובע כי הוא אוחז כשורה בארבעת השיקים או, לחלופין, בעד ערך שכן נתן תמורה בעד ארבעת השיקים משקיבל אותם לפני מועד פירעונם ובתום לב.
9.
התובע מוסיף וטוען כי לאחר שארבעת השיקים חזרו משלא כובדו על ידי הבנק הנמשך, נפגש עם הקבלן שמסר לו את מספר הטלפון של הנתבעת שוחח עימה. לטענתו, בפני
ותיו לנתבעת בדרישה לתשלום סכומי ארבעת השיקים, לא התכחשה הנתבעת לחובתה לשלם את סכומי ארבעת השיקים, וביקשה מן התובע ארכות להסדרת התשלום כאשר בפגישה שהתקיימה לאחר שבוע או שבועיים, מסרה הנתבעת לקבלן או לאדם בשם אבו עומראן שהיה אצל הקבלן, את השיק החלופי שהועבר לתובע על ידי הקבלן ביום 2.9.10. אולם, השיק החלופי לא כובד אף הוא על ידי הבנק הנמשך. התובע טוען כי מסירת השיק החלופי מפריכה את טענת הנתבעת, ומהווה הודאה בחובתה לשלם לתובע את סכומי ארבעת השיקים.
10.
ב"כ התובע בסיכומיו ביקש כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בסכומי ארבעת השיקים ובאגרות ששולמו הן בתיק ההוצל"פ והן בהליך זה, תוך שהוא מוותר על שכר טרחתו.
11.
הנתבעת טוענת
כי יום למחרת מסירת ארבעת השיקים על ידה לקבלן ביום 17.6.09 לערך, פנה הקבלן לתובע לניכיונם ללא ידיעתה. לטענתה, התכוונה שארבעת השיקים לא ייפדו טרם זמן פירעונם - המועד הצפוי לסיום עבודות השיפוצים.

12.
הנתבעת טוענת כי מיד לאחר שהתברר לה כי קיימת בעיה משפטית ביחס לדירה, ביקשה להפסיק את עבודות השיפוצים שהיו בתחילתן (רק ביומן הראשון בו הובאו החומרים ובוצעו עבודות הרס). לטענת הנתבעת, העבודות הופסקו לאחר שבוצע פחות מ- 10% מסך כל העבודה שנדרשה. הנתבעת טוענת כי מיד לאחר הפסקת העבודה ובטרם הגיע מועד פירעון ארבעת השיקים, ביקשה מהקבלן שישיבם לידיה וביטלה אותם, והודיעה לקבלן כי כאשר יתבהר המצב המשפטי ביחס לדירתה, תחודש העבודה, והיא תמסור לו את מלוא התשלום. אולם, לאחר שנודע לה מן הקבלן כי מסר את ארבעת השיקים לניכיון, טלפנה לתובע והודיעה לו על ביטול השיקים בשל אי השלמת העבודה.
13.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הקבלן מסר לה שהחזיר לתובע את הכסף שקיבל ממנו בגין ארבעת השיקים. לטענת הנתבעת, התובע ומקורביו, לרבות הקבלן, ערכו עימה שיחות טלפוניות בהן דרשו ממנה לשלם בגין ארבעת השיקים, ולאחר שהבהירה כי אינה מתכוונת לשלם בשל הפסקת העבודות בתחילתן, הופעלו עליה איומים ולחץ מסיבי שלא הותירו לה ברירה אלא לבקש ארכה לתשלום עד להבהרת המצב המשפטי באשר לדירתה ועד להשלמת העבודה על ידי הקבלן, אך התובע סירב לכך.
14.
הנתבעת טוענת כי לאחר שהתובע ומקורביו איימו עליה כי אם לא תחליף את ארבעת השיקים שביטלה בשיק אחר, היא תתחרט על כך, היא הסכימה למסור לתובע את השיק החלופי שזמן פירעונו מאוחר יותר, בשל חששה מהתובע, ומכיוון שקיוותה כי עד הגיע מועד הפירעון, יובהר מצב הדירה ויושלמו עבודות השיפוץ. לטענתה, מסרה את השיק החלופי לקבלן משום שהתובע לא הופיע במעמד החלפת השיק. הנתבעת צירפה לתצהירה מכתב מיום 29.6.09 החתום על ידי הקבלן, לפיו מאשר הקבלן כי קיבל מן הנתבעת:

"סכום של 1350 שקלים, במזומן, במעמד חתימת הסכם זה. בנוסף, קיבלתי 1000 שקלים בסה"כ בצ'קים לתאריך 24.6 (פירוט הצ'קים: 250, 250, 500 שקלים) ועכשיו במעמד זה קיבלתי צ'ק דחוי ע"ס 4000 שקלים לתאריך 3.9.09 שמספרו 2370076, לפקודת גוברן חנא. וזאת בתנאי שהעבודה של שיקום וחיזוק חדר מדרגות, בתל-חי 15 חיפה, שהחלה ע"י מוחמד, תושלם לחלוטין עפ"י החוק, בידי מוחמד, העבודה." (ההדגשה אינה במקור, ע.א.)

כן צורף לתצהיר הנתבעת אישור בכתב יד הנחזה להיות כתב ידו של הקבלן, לפיו:
"אני מחמד סולימאן קיבלתי מגברת שרה מור
שייק על סך

x1500x
ומזומאן (כך במקור, ע.א.) 800 שקל כנגד עבודה שאני מבצע בחדר מדרגות."

דיון והכרעה

:

15.
אף על פי שהצדדים הסמיכוני ליתן

פסק דין
לא מנומק על דרך הפשרה, ראיתי לציין בפני
הצדדים את השיקולים העיקריים שהנחוני בהכרעתי.
16.
טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת היא טענת כשלון תמורה בין הצדדים הקרובים לשטר. הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש בסדר דין אזרחי להוכיח כשלון תמורה מלא
כנגד הצד הקרוב לפחות ביחס לשני שיקים מתוך ארבעת השיקים. הנתבעת טענה בפני
י כי בוצעה עבודה בשיעור של כ- 10% מהיקף העבודות, ואולם גם אם הערכתה אינה ריאלית, הרי שבוודאי שווי הפעולות שבוצעו עד להפסקת העבודה, לא הגיעו לסכומים העולים על סכומיהם שני שיקים (2,000 ₪), וזאת בהתחשב בכך ששווי העבודה כולה היה 7,000 ₪. ומכל מקום, עניין זה יילקח בחשבון במסגרת "שיקולי הפשרה" בתיק זה.
17.
ככל שהדברים אמורים בשני השיקים האחרים, הרי שההלכה קובעת כי עושה השטר רשאי לטעון להגנתו טענות מכח עסקת היסוד להוכחת טענתו כי הסכום שהוא חייב מכח עסקת היסוד, נמוך מסכום השיקים, לא רק כלפי צד קרוב, אלא גם כלפי אוחז "סתם", אך לא כלפי "אוחז כשורה" (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 (1998).
18.
מאחר שנקודת המוצא היא כי עומדת לנתבעת הגנה טובה כלפי הצד הקרוב לשטר,

על התובע להוכיח כי הינו "אוחז כשורה" בשיקים אלו שאז יתגבר על טענות הנתבעת.
19.

אמנם, לתובע האוחז בשטר עומדת חזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה, לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות. ואולם, משעה שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, חובת הראיה מוחלפת, ועל התובע להוכיח את אחיזתו כשורה בשטר (לרנר בספרו, בעמ' 224).
20.

התובע קיבל את השיקים ללא שם הנפרע, והוסיף אותו בעצמו על השיקים עליהם הודפס "למוטב בלבד", על ידי הטבעת חותמת עסקו. אף על פי שהתובע רשום על פני השיקים כנפרע, יש לראות את הנתבעת ואותו כצדדים רחוקים לשטר, לאור המבחן הפונקציונאלי, לפיו יחסיהם המשפטיים נובעים "מקשר משפטי עם אחרים" (ראו: ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פ"ד נג(1) 132, 136 (1999) (להלן: "עניין יהודה"); וכן: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 833 (1983).
21.
נפרע יכול שיהיה אוחז כשורה (ראו: עניין יהודה, בעמ' 137-135; וכן: לרנר בספרו, בעמ' 245: "נפרע עשוי להיות אוחז כשורה, לפחות מן הבחינה המהותית כאשר לא התקיים קשר עסקי בינו לבין המושך, אלא כל אחד מהם קיים קשר עם אותו צד שלישי"). מכאן, שגם אם התובע (שהינו צד רחוק) נטל את השיקים "ללא סיחור", הוא יכול להיחשב כאוחז כשורה בהתקיים הוראות סעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש

]
, התשכ"ד-1963 (להלן: "פקודת השטרות")

, כדלקמן:

"...

אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1)
נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2)
נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

"

(ההדגשות אינן במקור, ע.א.)
22.

התובע קיבל לידיו את השיקים ללא שם נפרע, ומכאן שהשיקים לא היו שלמים ותקינים לפי מראם, כנדרש בסעיף 28(א) לפקודת השטרות. אומנם, שמו של הנפרע הינו פרט חיוני בשטר, ובהתאם לסעיף 19(א) לפקודת השטרות, "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל הנראה לו". ואולם, מדובר בהרשאה לכאורה הניתנת לסתירה, וכל עוד השטר אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 3(א) לפקודת השטרות (ובכלל זה, כאשר שמו של הנפרע ריק), אין מדובר בשטר, ולכן האוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, אינו
יכול להיות אוחז כשורה (ראו: לרנר בספרו, בעמ' 198 ו- 202; ע"א 84/50 הטרוסט הכללי הארץ-ישראלי בע"מ, חברה למימון נ' בראודה, פ"ד ו(2) 1147 (1952); ע"א 80/65 דוידוביץ נ' טרטנר, פ"ד י"ט(2) 302 (1965); ע"א 640/73 גלבנק נ' עזבון המנוח ניסן גילאי, פ"ד כט(2) 701 (1975).
23.
אין ספק כי התובע היה זכאי להשלים בשיקים את שמו כנפרע, ואין חולק כי הוא אוחז בשיקים כדין, אך הוא אינו אוחז בהם כשורה הואיל ומשנטל את השיקים, לא היו הם שלמים, אלא הם הפכו לכאלה רק עם הטבעת חותמת עסקו של התובע על ידו על גבי השיקים (ע"א 377/68 מטע, בית-חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98 (1969); ע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן, בעמ' 7 לפסק הדין (לא פורסם, 1.2.2006) (להלן: "עניין שחף טקס"); יואל זוסמן דיני שטרות 266-265 (מהדורה שישית, 1983); וכן: לרנר בספרו, בעמ' 240).

24.
די באמור לעיל כדי לשלול את אחיזתו כשורה של התובע בשיקים נשוא התביעה, ולכן אין לי צורך לדון בשאלה האם הכיתוב "למוטב בלבד", שולל את חוסר תום הלב של התובע. לעניין זה, יהא מי שיטען כי לכאורה הדבר מצביע על כוונתו ורצונו של המושך להגביל את סחירות השיק אך לצד הקרוב לעסקת היסוד ולמנוע העברת השיקים לצד שלישי. עוד ניתן לומר כי כיתוב זה צריך היה להדליק אצל התובע "נורה אדומה" ולהטיל חובה על התובע לבדוק עם הנתבעת, מיד עם קבלת השיקים לידיו, האם היא מסכימה להשלמת שם הנפרע, והאם העדר רישום שם הנפרע, היה מעשה מכוון של הנתבעת לבטל את הגבלת הסחירות לפי הכיתוב "למוטב בלבד" (לעמדה דומה, ראו: תא"מ (שלום עכו) 12186-03-09 פארס נ' אברמסון (לא פורסם, 6.4.2010); וכן: ת.א. (שלום ת"א) 12503/06 א.ש. עינת (2002) בע"מ נ' ישראלי (לא פורסם, 21.5.2007). מאידך, ניתן לטעון כי הותרת השטר ללא שם הנפרע מלמדת כי המושך נותן הסכמתו למילוי שמו של צד ג' שאינו בעל דברו בעסקת היסוד, כנפרע, כאשר משמעות ההרשאה היא שאותו נפרע הופך להיות ה- "מוטב בלבד" ואינו רשאי להעביר השיק לאחר (ראו: תא"מ (שלום חי') 3452/08 סמדג'ה נ' רובנר (לא פורסם, 11.10.2010). לפי גישה זו אין רלוונטיות לכיתוב "למוטב בלבד" על פני השיק משום שהשיק לא הוסב לצד ג', אלא מוחזק על ידי הנפרע. וראו, לעניין זה, לרנר בספרו:

"הקביעה, כי נפרע עשוי להיות אוחז כשורה, מגדילה את הסיכונים שמושך שיק נוטל על עצמו. מושך, המעוניין לשמר לו את טענות ההגנה אם עסקת היסוד תיכשל, צריך אפוא למשוך שיק, למלא את כל פרטיו ולהגביל את סיחורו באמצעות הכיתוב "למוטב בלבד" או כיתוב דומה. כאשר מושך מוסר למי שנושה בו שיק ללא שם הנפרע, מקבל השיק עשוי למלא שם של נפרע לו הוא חייב כספים, ולמסור לו את השיק. כאמור, במצב זה, הנפרע עשוי להיות אוחז כשורה ולהתגבר על טענות ההגנה של המושך. תוצאה זו מטילה על המושך את הסיכון הנובע מחדלות פירעון של מקבל השיק. לעניין זה אין רלוונטיות לכיתוב "למוטב בלבד" על פני השיק, משום שהשיק לא הוסב לצד שלישי והוא מוחזק בידי הנפרע." (לרנר בספרו, בעמ' 247). (ההדגשות אינן במקור, ע.א.)

25.

ואולם, נוכח הכרעתי כי התובע אינו אוחז כשורה משום שקיבל את השיקים כשאינם תקינים ושלמים על פי מראם, אין לי צורך להמשיך ולבחון את יתר התנאים המפורטים בסעיף 28(א) לפקודת השטרות, ועל כן הגנת הנתבעת, ככל שעומדת לזכותה, הינה הגנה טובה גם כלפי צד רחוק שאינו אוחז כשורה.
26.

אמנם, לפי הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595 (1962)

,

אוחז בעד ערך שאינו אוחז כשורה, עשוי להתגבר על טענת כשלון תמורה, וזאת בנסיבות בהן סיחור השטר אליו בעד ערך, קדם לכישלון התמורה:
"טענת ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר, כאשר הוא הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן. אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע-האוחז את השטר קובע ובאותו זמן - כאשר החוזה היה עוד 'פתוח' לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע - לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו" (הלכת גויסקי, בעמ' 599).
27.

ואולם, אין בהלכת גויסקי כדי לסייע לתובע בתיק זה משלוש סיבות: ראשית, הלכת גויסקי עוסקת במועד סיחורו או נטילתו של שטר, ומשקבעתי כי התובע נטל לידיו שיקים שאינם שטרות (הואיל ושם הנפרע היה ריק, והשיקים הפכו לשטרות רק לאחר שהתובע מילא את שם עסקו עליו), אזי ההלכה אינה חלה בענייננו, והתובע לא יוכל להתגבר על טענת כשלון התמורה (עניין שחף טקס). שנית, התובע עצמו טוען כי נטל את השיקים רק ביום 24.6.09, מועד פירעון השיקים, היינו: לשיטתו שלו, השיקים סוחרו לידיו לאחר כישלון התמורה (וראו, גם: סעיף 28(ב) לפקודת השטרות).

שלישית, על הלכת גויסקי נמתחה ביקורת רבה, ובית המשפט העליון הותירה "בצריך עיון, תוך הצבת 'הערת אזהרה' לגביה" (עניין ציטיאט, בעמ' 526); וב

פסק דין
מאוחר יותר אף ציין כב' הנשיא ברק כי: "הלכת גויסקי קשה היא, ומן הדין לשקול את ביטולה" (ע"א 6909/00 בנק דיסקונט נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83, 85 (2001).
28.

טענות התובע לעניין השיק החלופי שמסרה הנתבעת, אינן מסייעות בעדו, ואין במסירת שיק זה הודאה בחוב. גם בהתעלם מטענות הנתבעת כי השיק הוצא ממנה בנסיבות של לחץ ואיומים מצד התובע ו/או מי מטעמו, הרי שמדובר בשיק ששם הנפרע בו הוא עטא קדרי, ומופיע עליו הכיתוב "למוטב בלבד", כך שלא ניתן היה לסחרו לצד ג'. יתר על כן, השיק נמסר על תנאי ("בתנאי שהעבודה של שיקום וחיזוק חדר מדרגות, בתל-חי 15 חיפה, שהחלה ע"י מוחמד, תושלם לחלוטין עפ"י החוק, בידי מוחמד")

. אומנם, לתנאי אין ביטוי בגוף השטר, ולכן אינו תופס כלפי צד ג' תם לב, אך בענייננו, מדובר בשיק "למוטב בלבד" שכלל לא ניתן היה לסחרו לתובע, מה גם שהתובע בוודאי ידע במועד זה על טענות הנתבעת, שהרי הוא אישר בעדותו בפני
י כי שוחח עימה לאחר ביטולם של השיקים הראשונים.
29.
אשר על כן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, בתצהירי הצדדים ובנספחיהם, שמעתי את הצדדים ובאי-כוחם, וכן לאחר ששקלתי גם שיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי, ולאור הסמכות שניתנה לי ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (לא ריבית פיגורים) מיום 24.6.09 ועד היום. לסכום זה יתווסף חלק יחסי מן האגרות ששולמו בתיק ההוצל"פ (35%), כשהן משוערכות ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ועד היום, וכן אגרת פתיחת ההליך בתיק שבפני
י, כשהיא משוערכת מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
30.
מעבר לאמור לעיל, יישא כל צד בהוצאותיו.
31.
לאור המתווה הדיוני שהוסכם, אין לחייב במחצית השנייה של האגרה, וככל שזו שולמה, יש להשיבה לתובע, באמצעות בא-כוחו
.

32.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים
.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום
.
ניתן היום, ג' ניסן תשע"א, 07 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 22293-11/09 חנא גובראן נ' שרה מור (פורסם ב-ֽ 07/04/2011)