פסקי דין על סרי חביבאללה | פסקי דין על בשיר שיבלי | פסקי דין על שורוק שיבלי ואח' | פסקי דין על מוניר שיבלי | פסקי דין על מועצה מקומית שבלי | פסקי דין על משרד החינוך |

39634-02/11 עתמ     10/04/2011




עתמ 39634-02/11 סרי חביבאללה, בשיר שיבלי, שורוק שיבלי ואח' נ' מוניר שיבלי, מועצה מקומית שבלי, משרד החינוך








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



10 אפריל 2011

עת"מ 39634-02-11
חביבאללה ואח' נ' שיבלי ואח'






בפני

כב' השופט יצחק כהן
, סגן נשיא


העותרים

1
.
סרי חביבאללה

2
.
בשיר שיבלי

3
.
שורוק שיבלי

4
.
נעים שיבלי

5
.
אמיר שיבלי


נגד


המשיבים

1.מוניר שיבלי
2.מועצה מקומית שבלי
3. משרד החינוך




פסק דין




העותרים שבפני
משכו עתירתם בהתאם להצעת בית המשפט מיום 22.3.11 , לפיכך
אני מורה על
מחיקת העתירה ועל מתן תוקף של

פסק דין
להסדר הדיוני בין הצדדים, נשוא מחיקת העתירה ככזו.

במחלוקת, נותרה שאלת ההוצאות .

העותרים סבורים, כי המשיבים פעלו שלא כדין, משהעבירו את ילדי העותרים לגן ילדים במקום אחר המעמיד את הילדים בסכנה בטיחותית ותברואתית, זאת במהלך שנת הלימודים.
לפיכך, ילדיהם קופחו וללא פסיקת הוצאות כמבוקש תינתן גושפנקה לפעילותה הלא תקינה של הרשות.

המשיב 3 (להלן: "משרד החינוך
"), מצטרף לטענות העותרים באשר למעשים הבלתי תקינים שביצעו המשיבים 1 ו 2 (להלן: המועצה והעומד בראשה"), אך בניגוד לעמדת העותרים סבור משרד החינוך
, שאין מקום לחייב את המדינה לשלם לעותרים הוצאות בגין עתירה אשר בעיקרה לא הופנתה כלפיה.

המשיבים 1 ו 2 טוענים מצידם , כי לאור הטירחה שנגרמה להם ע"י העותרים ולאחר שאלו הפרו את חוק לימוד חובה, תש"ט – 1949 (להלן:"חוק לימוד חובה"), בכך שעשו דין לעצמם ולא שלחו את ילדיהם לגנים במשך תקופה ארוכה, בנוסף, למניעים הזרים העומדים לטענתם, מאחורי הגשת העתירה ולאור השיהוי הגדול בהגשתה, יש לדחות את העתירה, תוך חיוב העותרים בהוצאות שכ"ט ועו"ד בצירוף מע"מ כחוק.


לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי יש לחייב את המשיבים 1-2 בהוצאות לטובת העותרים.

מרכזה של העתירה שהוגשה כוון נגד אופן התנהלות המשיבים 1 ו - 2
בעת העברת גן הילדים ממקומו בבניין המועצה, כאמור בתקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי"ט – 1959 (להלן: "תקנות העברה").

אין חולק, כי בסמכות המועצה למקם גניה ומשרדיה מתוך ראייה כוללת ורחבה של צרכיה
(סעיף 249 (29) לפקודת העיריות [נוסח חדש]
החל גם על מועצות מקומיות)
. כלל ידוע הוא כי בית המשפט אינו נכנס לנעליה של הרשות המנהלית, כל עוד לא נפל פגם של ממש בהתנהלותה.

במקרה דנן, עסקינן במעשה עשוי אשר לא נעשה על פי הכללים המקובלים הן בתקנות העברה והן בחוק הפיקוח, תשכ"ט -1969 (להלן:"חוק הפיקוח").

סעיפים 3-6 לחוק הפיקוח קובעים, כי פתיחתו של גן יכול שתיעשה לאחר ! בדיקה מקפת של נתונים המתייחסים לתשתית הפיזית, התכנונית והחינוכית של גן הילדים המיועד, בהתאם לפירוט שבחוק.

מתן רישיון לפתיחת גן הינו סיכומו של תהליך הבחינה האמורה ואין להפוך את היוצרות ולפתוח את גן הילדים קודם שנסתיים התהליך במתן הרישיון
.

גם החלופה שמצאו המשיבים 1 ו - 2 לעניין פיזור ילדי הגן בשאר גני המשיבים הינה פתרון מאולץ בדיעבד, העברת ילדים באמצע שנת הלימודים, ללא נימוקים חינוכיים, עלולה לפגוע בילדים עצמם. אין צל של ספק שעדיף לעולל הקטן כי ישהה בחיק הילדים והגננת אותם הוא מכיר, ולא יעבור באמצע השנה למסגרת חדשה.



הדרך בה הוחלט על סגירת גן הילדים איננה ראויה ולא הולמת מינהל ציבורי תקין.

ברם,
לאור העובדה כי מדובר במעשה עשוי אשר שינוי נוסף בו יביא נזק רב מתועלת, עובדה אשר מתבססת על חוות דעת גורמים מקצועיים מאת המשיב 3, נותרה בפני
נו שאלת ההוצאות כאמור, ולאור אורח התנהלות המשיבים 1 ו - 2 יש לחייבם בהוצאות.



בנוגע לפסיקת הוצאות עת העותר מושך עתירתו, ב

פסק דין
בעניין בג"ץ 842/93
שייך סלימאן אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ו- 22אח', פ''ד מח(4) 217)
נקבע :


"את השאלה אם זכאי עותר, שהחליט לחזור בו מעתירתו, שבית המשפט יחייב את המשיב בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך-דינו, יש לבחון לאור הקריטריונים הבאים, ויש לבדוק אם נופלת היא בגדרו של אחד מהם:

.1האם היה צידוק בהגשת העתירה;
.2האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות לפניו וטרם שפעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; .3האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה;
.4האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בבית המשפט".



במקרה דנן, המשיבים 1 ו-2 פעלו שלא כהלכה כמפורט בתמצית לעיל,, העותרים מיצו הליכים העומדים לרשותם עת פנו למשיבים בבקשה לבחון את עניינם, אולם משראו כי אינם זוכים לתגובה הולמת, הגישו עתירתם זו.
האמור מהווה גם מענה לטענת השיהוי.
ראה הכללים הידועים כפי ההלכה הנוהגת בדבר שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי
ובנסיבות המונח בפני
, צא ואמור-אין בפני
נו שיהוי.
יודגש, העותרים משכו עתירתם בעצת בית המשפט לאחר שהובהר כי הסעד אותו הינם דורשים לא יטיב עם ילדיהם, לאור העובדות כפי שנוצרו ע"י משיבים 1 ו-2 בבחינת "מעשה עשוי" וכאשר טובת הילדים מכרעת את הכף
לאור המצב שנוצר ובדיעבד.,נשוא פרי מעשה המשיבים 1 ו-2.


לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשת העותרים ומשית על המשיבים 1 ו - 2 הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק כדי סך של 12,000₪ (כולל).


ניתן היום,
ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.
להודיע.







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 39634-02/11 סרי חביבאללה, בשיר שיבלי, שורוק שיבלי ואח' נ' מוניר שיבלי, מועצה מקומית שבלי, משרד החינוך (פורסם ב-ֽ 10/04/2011)