פסקי דין על אריאל אלייב | פסקי דין על ש. שלמה חברה לביטוח | פסקי דין על אורטל זוארס | פסקי דין על מורד מרדכי ואח' |

41179-07/10 תק     10/04/2011




תק 41179-07/10 אריאל אלייב נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, אורטל זוארס, מורד מרדכי ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 41179-07-10
אלייב ואח'
נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
ואח'






בפני

כב' הנשיאה
דפנה בלטמן קדראי


תובעים

אריאל אלייב


נגד


נתבעים

1.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
2.אורטל זוארס
3.מורד מרדכי
4.אליהו איבראגימוב
5.איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


1.
תביעה זו, עניינה נזקים הנובעים מתאונת דרכים, שהיא תאונת שרשרת בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, נהוגים על ידי צדדים לתביעה זו.
התאונה ארעה בכביש 412, מכיוון בית דגן לכיוון אור יהודה ובסמוך לפני צומת חמד, ביום 20.7.09, בשעות החשיכה.

2.
הרכב הראשון בטור המכוניות בשרשרת התאונה הוא רכב מסוג סובארו, אשר נהג בו הנתבע 3.

הרכב השני בטור זה, הינו מסוג הונדה, ונהג בו התובע. הנזקים נשוא תביעה זו הינם הנזקים אשר נגרמו לרכב ההונדה.

ברכב השלישי בטור, מסוג מאזדה, נהגה הנתבעת 2, רכב אשר היה מבוטח אצל הנתבעת 1, ואילו הרכב הרביעי, מסוג מיצובישי, נהוג היה על ידי הנתבע 4, ומבוטח על ידי הנתבעת 5.

3.
אין מחלוקת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו במספר כלי רכב פגיעות – כך ברכב הסובארו, בחלקו האחורי, ברכב ההונדה, הן בחלקו הקידמי והן בחלקו האחורי, ברכב המאזדה בחלקו הקידמי ובחלקו האחורי, וברכב המיצובישי, בחלקו הקידמי.

פגיעות אלה מוכיחות, ועל כך אין מחלוקת, כי כתוצאה מהתאונה, היה מגע לאורך כל שרשרת כלי הרכב, מהרביעי ועד לראשון.

4.
למען שלמות התמונה יצוין כי כתוצאה מהתאונה אף הוגשו תביעות והליכים נוספים, אולם אף אחד מהם לא הסתיים.

5.
התובע טוען כי התאונה נגרמה שלא באשמו וכתוצאה מאשמתם של כל הנהגים האחרים או מי מהם.

לטענתו, אירוע התאונה קשור היה לעצירה פתאומית ולא מוסדרת של רכב הסובארו, אשר גרמה לו לעצור את רכבו בבלימה פתאומית.

לטענתו, במהלך בלימה זו לא פגע ברכב שלפניו.

אולם, לטענתו, נפגע רכבו בסמוך לאחר מכן מפגיעה חזקה מאוד של רכב המאזדה שהדף אותו אל רכב הסובארו שלפניו, ואחר כך נפגע רכבו שוב מפגיעה נוספת של רכב המיצובישי ברכבו.


הנתבע 3, נהג הסובארו, טען כי אמנם עצר בפתאומיות אך זאת נוכח עצירתו של רכב אחר שהמשיך בנסיעתו בסמוך לאחר מכן.

לטענתו, התובע דווקא פגע ברכב הסובארו בעת הבלימה. לטענתו, בסמוך לאחר פגיעה זו, אף חש בפגיעה נוספת כתוצאה מפגיעת המאזדה ברכב ההונדה של התובע.


נהגת המאזדה, הנתבעת 2, טענה כי במהלך נהיגתה ראתה את רכב הסובארו עוצר בפתאומיות וללא סיבה, ואחר כך את רכב ההונדה מתנגש בו. לטענתה, את רכב המאזדה בלמה
באופן שמנעה תאונה, תוך הטייה מעטה לשמאל, אך סמוך לאחר מכן, נפגע רכבה מפגיעה עוצמתית של רכב המיצובישי אשר הדף את רכבה וגרם לפגיעה ברכב ההונדה של התובע.


נהג המיצובישי, הנתבע 4, אישר כי פגע ברכב המאזדה שעצר בפתאומיות לפניו.

6.
כל הנהגים העידו כי נסעו במהירות של כ- 70 קמ"ש.

ככל שמתקבלת טענת התובע והנתבעים האחרים, להוציא נתבע 3, על פיה הנתבע 3 עצר את רכבו בפתאומיות ובכך גרם לצירוף הפגיעות, אזי, יש לייחס לנתבע 3 אחריות לכלל הפגיעות בגין התנהגות רשלנית של עצירה אשר גרמה לסיכון.


על פי כל הגרסאות, אזי, בודאי יש לייחס גם לנתבע 4, שהוא הרכב הרביעי שבודאי גרם לפחות לחלק מהפגיעות רשלנות בגין אי שמירת מרחק באופן שמונע היה תאונה בנסיבות הענין.


על פי גרסאות לפיהן נשמעו שתי מכות (גרסת הנתבע 3 וגרסת התובע), אזי, בודאי ניתן לייחס רשלנות של אי שמירת מרחק לשני נהגים – אפשר אף לתובע עצמו, שלפי עדות נתבע 3 פגע ברכבו, אפשר אף לנתבעת 2, אשר לפי עדות התובע גרמה לפגיעה הראשונה ברכבו.


על כן, יש לברר את שאלת האחריות ותרומתם של הצדדים או מי מהם לאירוע הנזק.


בהקשר זה, יצוין, כי רכב ההונדה של התובע נפגע משני צידיו.

לגבי הפגיעה בחזית, יש לבחון באם נגרמה גם כתוצאה מרשלנותו שלו, ככל שאמנם פגע ברכב הסובארו.

לגבי הפגיעה האחורית, יש לבחון רק את אחריות כל יתר הנהגים.

7.
כאמור, יש שוני בין הגרסאות השונות שנשמעו ואף קיים שוני מסויים בין הגרסאות לבין עדויות אחרות ונוספות שהוגשו לתיק המשטרה.


מתוך כלל העדויות, מצאתי את עדות הנתבעת 2, אשר חוזקה אף בעדות בעלה, עד ההגנה, עדות משכנעת.

עדות הנתבעת ובעלה היתה עקבית, תאמה את הגרסאות הקודמות במשטרה, העדים עצמם נחזו אמינים ובטוחים בצדקתם.

עדותם אמנם היתה שונה מעדות התובע אשר טען כי חש בפגיעה עוצמתית של רכב המאזדה, אך סברתי כי לא ניתן לקבל עדות ברורה וודאית מנהגים לגבי פגיעות שחשו בחלק האחורי של רכבם, לא לגבי סדר הפגיעות ולא לגבי זהות הפוגע.

כך גם לגבי עדות הנתבע 3 ואף לגבי עדות התובע.

אף מצאתי שוני בין עדות התובע לעדות בת זוגו, אשר הוגשה מתוך תיק המשטרה, ואשר דמתה יותר, לפחות בחלקה, לתיאור התאונה על ידי הנתבעת 2 ובעלה.


בנסיבות אלה, נוכח התמיכה של עדות עד ההגנה, בהתחשב אף בחסר בהבאת עדים שנמנעו הצדדים האחרים מלהביא לעדות, ובהתחשב מהתרשמותי האמורה, הנני קובעת כי לא היתה פגיעה ישירה של רכב המאזדה ברכב ההונדה של התובע וכי הנתבעת 2 דווקא שמרה מרחק ואינה אחראית לתוצאות התאונה.


הצדדים טענו כי סימני הפגיעה ברכב המאזדה אינם מתיישבים עם עדות נתבעת 2.

לא קיבלתי טענה זו.

עוצמות הפגיעות והיקפם עשויות להיות תולדת גורמים משנים רבים.

לא הובאה עדות מומחה על מנת לשכנע בקשר בין סימני הפגיעות, מיקומן ועוצמתן לבין הדרך בה נגרמו הפגיעות.

על כן, מצאתי, כאמור, את גרסת הנתבעת 2 משכנעת ומהימנה.

8.
התובע טען כי שמע 2 פגיעות. נוכח העדפתי את עדות הנתבעת 2 על פני עדותו, אינני מקבלת עדות זו.

יצוין כי עדותו שונה מהעדות שמסרה בת זוגו בתחנת המשטרה.


אף מצאתי תמיהה בהתייחסותו של התובע לקשר בינו לבין בת זוגו, אשר בהודעה שמסרה במשטרה הציגה עצמה כאישתו ואילו התובע העיד בשמו ואף הזדהתה בשם משפחה זהה, ואילו התובע העיד אחרת.


התרשמותי מהעדות עצמה, היתה כזו אשר גרמה להעדפת עדות הנתבעת 2, כאמור.

9.
את עדות הנתבע 3 לפיה נאלץ לעצור רכבו נוכח עצירת רכב אחר לפניו לא קיבלתי, מאחר ולא נתמכה בראיה אחרת ואף לא התאימה לעדות נתבעת 2 בענין זה.

על כן, שוכנעתי כי נתבע זה תרם ברשלנותו לתאונה ולנזקיה.

10.
באשר לעדויות התובע והנתבע 3, לא מצאתי סיבה להעדיף אחת על האחרת.

על כן, גם לא אוכל לקבוע ממצא על פיו פגע התובע ברכב הנתבע 3 קודם לפגיעת השרשרת האחרת.

11.
אציין כי היו שתי גרסאות לפיהן נשמעו 2 פגיעות, אך גרסאות אלה ייחסו הפגיעות לנהגים שונים וממילא לא חיזקו זו את זו. בעדויות הנהגים שטענו טענות אלה היו פגמים שונים, ועל כן גם לא אוכל לקבוע כממצא מחייב כי היו אמנם שתי פגיעות במהלך תאונת השרשרת.

12.
כתוצאה מכל אלה, הוכחה במהלך בירור התביעה, באופן ברור, אחריותם של שניים אשר גרמו לקרות התאונה ולתוצאותיה:

אחריות הנתבע 4 בגין אי שמירת מרחק ואחריות הנתבע 3 בגין עצירה פתאום ללא הצדקה.


סברתי כי תרומת שני נהגים אלה לאירוע התאונה שווה, ועל כן על שניהם לשאת ביחד ולחוד בנזקי התביעה, כאשר חלוקת האחריות ביניהם היא בשיעור 50% לכל אחד.


הנתבעת 5, אשר ביטחה את הנתבע 4, חבה עימו ביחד ולחוד.

13.
התובע הוכיח נזקים אלה:

עלות תיקון לפי חוות דעת שמאי, סך 9,834 ש"ח;

שכ"ט שמאי בסך 856 ש"ח.


לא הוכחה ירידת ערך.

לא הוכח הפסד ימי עבודה.


מקובל עליי כי נגרמו הוצאות וטרחה ובגין אלה יפוצה התובע בפסיקת הוצאותיו.

14.
על כן, הנני מחייבת את הנתבעים 3, 4 ו- 5 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך 10,690 ש"ח אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.7.09 ועד התשלום המלא בפועל.

נתבעים אלה אף ישאו בהוצאות התביעה לתובע בסך 1,000 ש"ח.


נתבעים אלה ביחד ולחוד ישאו אף בהוצאות הנתבעים 1 ו- 2 בסך 500 ש"ח לכל אחד.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.


יש לשלם את התשלומים עד ליום 12.5.11.

רשות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדי, בדחיפות.

ניתן היום,
ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 41179-07/10 אריאל אלייב נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, אורטל זוארס, מורד מרדכי ואח' (פורסם ב-ֽ 10/04/2011)