פסקי דין על יעקב רנר | פסקי דין על רון חולדאי

1372/02 עתמ     17/05/2004




עתמ 1372/02 יעקב רנר נ' רון חולדאי





יעקב רנר

בעניין:
המבקש (העותר)
נ ג ד
1. רון חולדאי

1 איתן סולמי
3. מיכאל רועה
4. אודי נטע
5. נטע אלנתן
6. עירית תל-אביב-יפו
7. היועץ המשפטי לממשלה
8. משרד הפנים

המשיבים
ב"כ המבקש עו"ד משה זינגל ועו"ד ניר גולן

ב"כ המשיבים 1, 3 - 6 עו"ד בן ארי

ב"כ המשיב 2 עו"ד טלמון
נציג היועץ המשפטי עו"ד לוי
נוכחים:

פרוטוקול

ב"כ המבקש: לאור החלטת ביהמ"ש העליון בדנג"ץ 10350/02, שלתוצאותיו המתינו הצדדים בתיק זה, ואשר התחייבו לקיים אותן, אבקש לתת

פסק דין
כמבוקש בבקשה, דהיינו, להחזיר את מלוא הכספים שקיבלו מהמשיבה 1 מנובמבר 1999 ועד יוני 2001.

ב"כ המשיב 2: המשיב 2 לא היה צד להסדר ואני מפנה לתגובה שהגיש לעתירה. התשתית העובדתית לגבי המשיב 2 שונה. היתה האצלת סמכות פורמלית בהחלטת מועצה. כמו כן אני מפנה למכתב ראש העיר ולהחלטת המועצה. אף אחד לא כופר שניתנה החלטה והאצלת סמכות קיימת.
ב"כ המשיבים 1, 3-6: העתירה היתה מיותרת מלכתחילה. כאשר ענין מסויים תלוי ועומד בדיונים בין יועץ משפטי של רשות מקומית גדולה לבין יועמ"ש ושר הפנים, מדובר בענין מורכב. המערכת לא זקוקה למלמד של העותר כדי לבצע החלטות. היועץ המשפטי לממשלה ושר הפנים לא כאלה חסרי אונים שמחכים בעיניים כלות לעתירה. בטענות שנטענו כלפי היועץ המשפטי ושר הפנים נטענו שתי טענות עיקריות: האחת, שהיה כשל מערכתי ולא האצילו את הסמכות כדבעי. העתירה הוגשה כאשר בביהמ"ש העליון מתנהל בג"ץ של כפר כנה. לא בוררה הטענה השניה שהיא ממש לא נוחה לי לטעון אותה, היא שיש סימנים לכך שהיועצת המשפטית של העיריה נתנה לזה גיבוי. כיוון שכך לא מוצתה הטענה השניה. היינו בטוחים וגם למשרד הפנים היה ברור שאם ההלכה של כפר כנה היתה משתרשת לא רק ענין ת"א צריך לחזור לדרישה, אלא זה גם משבש את ההסדר באופן ארצי ולכן הם הגישו בקשה לדיון נוסף ועל זה איני יכול להתפלא והתוצאה כפי שקבע ביהמ"ש. לא בוררה השאלה האם יש משמעות לכך שיועצת משפטית בכירה נותנת חוו"ד פנימית והאנשים מסתמכים עליה, גם ראש העיריה וגם חברי מועצה שמקבלים שכר ומבינים שהענין הזה מטופל מול משרד הפנים. לא מדובר בדין ובמשהו שמתפרסם ברשומות, אלא בהנחיות של מנכ"ל משרד הפנים שכדרכן של תקנות ניתן לסטות מהן. זה לא מצב שיש חזקת ידיעה של הדין ואם יש מצב שפעם אחר פעם הנושא עולה כולל במצב שבו עומד חבר המועצה איתן סולמי ומעל הבמה אומר לחברי המועצה שהם מקבלים שכר שלא כדין ואין תגובה משפטית בנושא הזה. הדעת נותנת שמבחינתם של האנשים הם הבינו שהם מקבלים את שכרם כדין. אני חושב שזאת טעות מערכתית לדרוש במצב מהסוג הזה את הכסף מהאנשים שהסתמכו על חוות דעת כזאת. כמו שהמערכת דורשת לנהוג לפי הנחיות גם אם זה לא נוח. גם במצב ההפוך שיש הסתמכות על חוו"ד משפטית או עמדה משפטית יש לזה גם כן תוצאות. לצערי אילו בביהמ"ש הזה יכולתי לתקוף את ההחלטה הייתי עושה זאת, אך הסמכות נתונה לבג"ץ. לכן לא ניתן לקיים את הבירור עד תומו. אנו לא מתחמקים מפסק הדין. די בכך שנודיע שנקיים כל החלטה. המצב המשפטי השתנה וזה לא בגללי שהוא נמשך כל כך הרבה זמן. על כן אני מבקש השהיה של עוד כשבועיים על מנת שתוגש עתירה לבג"ץ. מבחינה פרוצדורלית לא הגשנו תגובה לביהמ"ש. אני מוכן לא לעמוד על כך. אנו נגיש עתירה לבג"ץ. עצם העתירה תצטרך להביא למחיקת ההליכים כאן. אנו נקיים הוראה כזאת או אחרת. אם בג"ץ ידחה את העתירה אנו נקיים את כל מה שיוחלט. אין הסבר מדוע לגבי המשיב 5, לא ניתנו לו סמכויות עם מינויו. אין לזה הסבר. מדוע היתה השהיה של כ-8 חודשים מאז מינויו ועד האצלת סמכויות. במצב זה פניתי למשיב 5 והוא ישיב את הכסף. לגבי המשיבים 3 ו-4 אני מבקש לדחות את הדיון על מנת שיגישו עתירה לבג"ץ.

ב"כ המשיב 2: אני מצרף את תגובת המשיב 2, את עמ' 15 לפרטוקול הדיון מישיבת מועצת העיריה מיום 31.1.99, שבה הואצלו סמכויות ראש העיר לענין רשות הרישוי למשיב מס' 2.

ב"כ המבקש: עמ' 15 לא צורף לתגובת המשיב 2 לעתירה ומשצורף אני מסכים שהעתירה נגד המשיב 2 תמחק.
פסק דין
(משיב 2)

לאור החלטת מועצת עירית ת"א מיום 31.1.99 ובהסכמת ב"כ העותר, אני מוחק את העתירה כלפי משיב 2 ללא צו להוצאות.

ניתן היום כ"ו באייר, תשס"ד (17 במאי 2004) במעמד באי כח הצדדים
_________________
טל אברהם
, שופט
פסק דין
(משיב 5)

לאור דברי ב"כ המשיב 5, אני מקבל את העתירה לגביו ומורה לו להחזיר למשיבה 1 את הכספים שקיבל מהמשיבה 1 החל מחודש אוגוסט 1999 ועד חודש פברואר 2000 (כולל).
אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ו באייר, תשס"ד (17 במאי 2004) במעמד באי כח הצדדים
_________________
טל אברהם
, שופט

ב"כ היועמ"ש: במסגרת העתירה מתבקש ביהמ"ש להורות את ההחלטה של מנכ"ל משרד הפנים, החלטה מיום 19.2.02 שלאחר מכן היו עוד מספר הליכים אבל היא לא השתנתה. לגבי המשיבים 3 ו-4, צריך לקיים את החלטת מנכ"ל משרד הפנים שמורה על החזר של 20%.

ב"כ העותר: מפנה לסעיף 4 לעמדת המשיבים שהתייחסה אמנם לפסק הדין הקודם, אך מאחר שפסק הדין השתנה בעקבות הדיון הנוסף, יש להחיל את ההתחייבות גם על פסק הדין בדיון הנוסף. מפנה לבקשות שהוגשו לדחיה ובסעיף 5 לבקשה המשותפת שנחתמה ע"י מר לוי, עמ' 2 בסעיף 3. כל ההמתנה לפסק הדין בדיון הנוסף היתה על מנת לקיים אותה. גם מה שחתום עליו מר בן ארי, גם כן בקשה משותפת לדחיית מועד הדיון, גם פה יש עתירה שאנו ממתינים להחלטה שתינתן ע"י הדנג"ץ. אין פה מקום להשהיית הדיון על מנת שתוגש עתירה לבג"ץ. הדנג"ץ ביטל את הנושאים שחברי רוצה להעלות בעתירה בבג"ץ. מפנה לעמ' 16 סעיף 29 לדנג"ץ. אין מחלוקת שלמשיבים 3 ו-4 לא הואצלו סמכויות כדין ואין כל מקום לבדוק מחדש. מפנה לסעיף 30 לפסק הדין. מפנה לנספח ז' לעתירה. כמו כן מפנה לנספח כ"ג לעתירה. אבקש לא למחוק את העתירה ולא להשהות את הדיון.

ב"כ המשיבים 1, 3-6: ההחלטה שעמדה לדיון בביהמ"ש העליון היה האם העובדה שהשרות נעשה בפועל מחפה על העובדה שלא ניתנה האצלת סמכויות פורמליות ובענין הזה ניתנה תשובה מוחלטת. השאלה היחידה שאני רוצה להעלות לדיון בבג"ץ האם בכל זאת העובדה שהמערכת פעלה פה לפי יעוץ משפטי מוטעה, תלוי את מי שואלים. האם זה משפיע על כיסם של האנשים שקיבלו את השכר. השאלה האם בתוך המערכת הזאת הסגנים צריכים לשאת בתוצאות של ההתנהלות. זאת לא שאלה שהתבררה מספיק טוב עד לפתיחת ההליכים בבימ"ש. השאלה של היעוץ המשפטי לא התבררה בגלל שלפני כן ביהמ"ש קיבל החלטה שאם נעשתה עבודה בפועל די בכך כדי למנוע דרישה להשבה. חיכינו את כל הזמן הזה, אבקש השהיה בת שבועיים כדי שנגיש עתירה לבג"ץ. אם יש כשל מערכתי השאלה מי צריך לשאת בתוצאות.
יעקב רנר

המבקש (העותר)
נ ג ד

1. רון חולדאי

1 איתן סולמי
3. מיכאל רועה
4. אודי נטע
5. נטע אלנתן
6. עירית תל-אביב-יפו
7. היועץ המשפטי לממשלה
8. משרד הפנים
המשיבים
פסק דין
(בעניין משיבים 1, 3 - 6)
העותר מבקש בעת"מ 1372/02 (מחוזי תל אביב) להורות למשיבים לפעול ליישום וביצוע הוראת משרד הפנים מיום 19.2.02 שבהתאם לה "על עיריית תל אביב לנכות 20% מהשכר ששולם לסגנים (משיבים 2 - 5 - א.ט.) מיום מינויים ועד למועד אישורם של אצילת הסמכות על ידי מועצת העיר.
משיב 2 בלבד הגיש תגובה בכתב לעתירה ביום 11.9.03 והדיון בעתירה נדחה מפעם לפעם על מנת לקבל את פסק הדין של בית המשפט העליון בדנג"צ 10350/02 שר הפנים ומנכ"ל משרד הפנים נ' עדנאן מטר ואח'.
ביום 26.2.04 ניתן פסק הדין בדנג"צ 10350/02 הנ"ל והעותר מבקש לתת

פסק דין
בהתאם לעתירה ולהתאים את הסעד להילכת בית המשפט העליון.

העותר טוען כי לאור התחייבותם של משיבים 1, 3 - 6 ולאור חובתם המשפטית המוסרית והציבורית לכבד את החלטת בית המשפט העליון שצורפה כנספח א' 1 לבקשה, היה עליהם לפעול על פי ההלכה ולהשיב את הכספים שקיבלו חזרה לקופתה של המשיבה 1.
בסעיף 4 לתגובת המשיבים 1, 3 - 6 נכתב כי ההליכים בעתירה הושהו בהסכמה נוכח פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 5605/00 מטר ואח' נ' שר הפנים ועל יסוד הבקשה לדיון נוסף בדנג"צ 10350/02 הנ"ל. "ההבנה בין העיריה לבין המשיבים 7 - 8 (היועמ"ש ושר הפנים - א.ט.) היתה כי תוצאותיו של פסק הדין שניתן בבג"צ יש בהם כדי לשמוט את ההצדקה לדרישת ההשבה.
בסעיפים 5-6 לתגובת המשיבים הנ"ל נכתב כי בעקבות פסק הדין בדנג"צ 1035/02 הנ"ל שבה המשיבה 1 לבחון את הסוגייה והחליטה להעמיד את החלטת מנכ"ל משרד הפנים שעליה מתבססת העתירה, לביקורת שיפוטית שכן לטענתה שגה מנכ"ל משרד הפנים בכך שלא לקח במניין שיקוליו את העובדה שהיועצת המשפטית של העיריה נקטה עמדה לפיה אין מניעה לשלם למשיבים 3 - 5 שכר ללא האצלת סמכויות וכי העניין ניתן להסדרה.
בסעיף 7 לתגובה נטען כי מאחר ובית משפט זה אינו מוסמך לדון בעתירה כנגד החלטת מנכ"ל משרד הפנים, אין מנוס מהגשת עתירה לבג"צ ובדיון בפני
ביקש ב"כ המשיבים הנ"ל להשהות את הדיון בעתירה זו עד למתן ההחלטה על ידי בית המשפט העליון בבג"צ שיוגש כאמור.
ב"כ העותר מתנגד להשהיית הדיון בעתירה שכן המשיבים 1, 3 - 6 קיבלו על עצמם לכבד את החלטת בית המשפט העליון, גם אם השתנתה בדנג"צ 10350/02 לעומת ההחלטה שהיתה בתוקף בזמן הגשת העתירה בבג"צ 5605/00 הנ"ל ואין לאפשר להם להתחמק מהתחייבות זו בנימוקים שאין בהם כדי להשפיע על יישום החלטת בית המשפט העליון בדנג"צ 10350/02 הנ"ל.
בעניין זה מפנה ב"כ העותר לכתוב בסעיפים 29-30 לפסק דינו של כב' השופט חשין בדנג"צ 1035/02 לפיהם "משנמצא לנו כי לא נאצלה למשיבים סמכות כהוראת סעיף 17 לחוק הבחירה וכהוראת הנחייה 2.4.3 לחוזר המנכ"ל, חל איסור על תשלום משכורת מקופת המועצה. כך מורה אותנו אותה הנחיה; אין כל הצדקה לזכות מן הדרך הקבועה בה; ועקרונות יסוד של שקיפות בפעילויתיהן של רשויות הציבור ופיקוח יעיל על התנהלותה של הרשות המקומית ועל הוצאותיה, יתמכו בנו במסקנתנו".
עיון בעתירה, בבקשות לדחיית המועדים שנקבעו לדיון בה ובעמדת המשיבים 1, 3- 6 מעלה כי אין כל הצדקה להשהות את הדיון בעתירה זו עד שתתקבל החלטה בעתירה שתוגש לבג"צ על ידי המשיבים 3 ו-4 שכן גם אם תתקבל טענתם, הרי ספק אם תועיל להם לאור ההחלטה שנפסקה בדנג"צ 1035/02, אותה התחייבו לקיים.
גם אם תתקבל העתירה, אין בכך כדי למנוע את סיום הדיון בתיק זה, שכן אז יוכלו המשיבים 3 ו-4 לבקש השבת הכספים ששילמו לקופת המשיבה 1 על פי פסק הדין בעתירה זו ואין להניח כי יתקלו בקושי לעשות כן.

לאור כל האמור לעיל ובהתאם לפסק הדין שנפסק בדנג"צ 1035/02 הנ"ל, אני מחייב את המשיבים 3 ו-4 להחזיר לקופת המשיבה 6 את הסכומים שקיבלו מיום מינויים ועד למועד אישור אצילת הסמכות כדין על ידי מועצת העיריה, 14.1.01 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל וזאת על פי ההחלטה של מנכ"ל משרד הפנים.
אני מחייב את המשיבים 1 ו-6 לנקוט בהליכים מינהליים ומשפטיים כנגד משיבים 3 ו-4 על מנת שישיבו לקופת משיבה 6 את הכספים האמורים.
אינני מחייב את משיב 1 בהשבת כל סכום כסף אשר לא יגבה ממשיבים 3 ו-4.

אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ו באייר, תשס"ד (17 במאי 2004) בהעדר ב"כ הצדדים.

_________________
טל אברהם
, שופט

1
בתי המשפט
עתמ001372/02
בבית המשפט המחוזי תל - אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים
בש"א 30985/04

17/05/2004
תאריך:
שופט: טל אברהם

בפני










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1372/02 יעקב רנר נ' רון חולדאי (פורסם ב-ֽ 17/05/2004)