פסקי דין על עמרי גיא | פסקי דין על המגן חברה לביטוח | פסקי דין על שמואל יהודה | פסקי דין על ביבי כבישים עפר ופיתוח ואח' |

6754/10 עא     14/04/2011




עא 6754/10 עמרי גיא בע"מ, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שמואל יהודה, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ ואח'




החלטה בתיק ע"א 6754/10
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
ב
בית המשפט

העליון



ע"א 6754/10

ע"א 7353/10


ע"א 7384/10



בפני
:

כבוד השופטת א' חיות


כבוד השופט ע' פוגלמן


כבוד השופט י' עמית


המערערים בע"א 6754/10 :

1. עמרי גיא בע"מ



2. המגן חברה לביטוח בע"מ


נ


ג


ד

המשיבים בע"א 6754/10:

1. שמואל יהודה



2. ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ


3. אפאם אשדוד פרדס אחים מזרחי בע"מ


4. פורמלי ועדה מחוזית – מרכז


5. פורמלי ועדה מקומית לתכנון ובניה שורקות


6. פורמלי ועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים


7. פורמלי מדינת ישראל משרד הפנים


8. פורמלי מדינת ישראל המשרד לתשתיות לאומיות


9. פורמלי מדינת ישראל המשרד לאיכות הסביבה


10. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נמחק)


11. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (נמחק)

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בת"א 3060/04
שניתן ביום 26.7.2010 על ידי כבוד הנשיא י' אלון

בשם המערערים:
עו"ד אריה כרמלי
, עו"ד יואב כרמלי

בשם המשיב 1:
עו"ד יורם ברוזה

בשם המשיב 2:
עו"ד תמר קרת
, עו"ד עמית מור
בשם המשיב 3:
עו"ד משה מזור
בשם המשיבים 11-10:
עו"ד עזרא האוזנר


פסק דין
השופט י' עמית

:

1.
שלושה ערעורים מאוחדים בפני
נו, הנסבים על תאונת עבודה שארעה למשיב 1 (הוא המערער בע"א 7384/10 להלן:
המערער
) ביום 29.5.2001, עת נקבר תחת מפולת חול במחצבה (להלן:
התאונה
).


ואלו הנפשות הפועלות: המערערת בע"א 6754/10 (להלן:
עמרי בע"מ
) היא
מפעילת המחצבה והמערערת 2 היא מבטחתה; המשיבה 3 בע"א 6754/10 (להלן:
אפאם
) היא בעלת המחצבה; המשיבות 9-4 בע"א 6754/10 הן רשויות מדינה שונות שלטענת המערער תרמו במחדליהן להתרחשות תאונת העבודה במחצבה, שפעלה לאור היום ללא היתר כדין. עמרי בע"מ ואפאם שלחו הודעת צד ג' למשיבה 2 בע"א 6754/10 (להלן:
ביבי
), שהיא חברה שעסקה בתקופה הרלוונטית בהקמת מחלף אשדוד דרום, והתקשרה בהסכם עם חברה שבשליטתו של המערער, לאספקה ולהובלה של חול
לאתר בניית המחלף.

2.
כל הצדדים המעורבים התכחשו לאחריותם לתאונה והטילו את האחריות זה על זו וזו על זה, וכן טענו לרשלנות תורמת ניכרת של המערער. ב

פסק דין
מנומק קבע בית משפט קמא כי על רשויות המדינה לא מוטלת אחריות לתאונה; כי אין לייחס לתובע רשלנות תורמת; וכי האחריות לתאונה רובצת על עמרי בע"מ כשוכרת המחצבה וכמפעילתה ועל אפאם כבעלים של המחצבה. בית המשפט חילק את האחריות ביחס של 80% עמרי בע"מ ו-20% אפאם.

3.
בהמשך דן בית המשפט בשאלת הנזק. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, ועל פי הסדר דיוני ביניהם וויתרו על חקירות נגדיות של המומחים והותירו לבית משפט קמא להכריע בשיעור הנכות הרפואית על סמך חוות הדעת שבפני
ו.


לסופו של יום, העמיד בית משפט קמא את נכותו הרפואית המשוקללת של המערער על 75% בגין נכויות בתחומים הבאים:
אורטופדי (מומחה המערערים העריך ב-40%, מומחה הנתבעים העריך ב-20%);
גסטרואנטרולוגי (מומחה המערערים העריך ב-30%, מומחה הנתבעים העריך ב-15%);
קוגניטיבי (מומחה המערערים העריך ב-40%, מומחה הנתבעים העריך ב-30%);
אפילפסיה (מומחה המערערים העריך ב-50%, מומחה הנתבעים העריך ב-30%).


בפסק הדין עמד בית משפט קמא על כך שתפקודו של המערער נפגע בצורה משמעותית ביותר כתוצאה מהתאונה, נוכח הפגיעה הרב מערכתית ביכולת התנועה, המצב הנפשי והאפילפטי והפגיעה במערכת הגסטרואנטרולוגית. עם זאת, נקבע כי המערער לא איבד לחלוטין את תפקודו ואת כושר השתכרותו, ובית משפט קמא ציין כי כך התרשם מהמערער שעה שהעיד בפני
ו. לסופו של יום, העמיד בית משפט קמא את הנכות התפקודית של המערער על 80%.

3.
מכאן עבר בית המשפט לבחינת ראשי הנזק השונים, כאשר רכיב הנזק העיקרי שנגרם לתובע הוא הפסד השתכרות ואובדן כושר השתכרות.


מחלוקת עיקרית שנתגלעה בין הצדדים נסבה על בסיס השתכרותו החודשית של המערער עובר לתאונה, ובית משפט קמא ציין כי בנושא זה רב הנסתר על הנגלה. עד לשנת 1996 עבד המערער כשכיר, שאז הקים חברה שהפעילה משאיות וציוד מכני כבד, כשהוא עצמו נטל חלק פעיל בהפעלת הציוד, ובמסגרת החברה פעל עד לתאונה בשנת 2001. מאחר שהמערער נמנע מלשלם תשלומי ביטוח לאומי, הדבר הקשה על קביעת רמת שכרו. מכל מקום, בית המשפט בחן את מאזני החברה והתייחס לבעייתיות המובנית בניסיון לחלץ את השתכרותו של המערער מתוך נתוני החברה ומאזניה שלא הובהרו כדבעי. בהתבסס גם על שכרו של המערער כשכיר ועל דיווחי הכנסתו החודשית בין השנים 1996-97, ובהתבסס על הנתונים של החברה ומאזניה, העמיד בית המשפט את בסיס ההשתכרות של המערער עובר לתאונה על 7,200 ₪ לחודש, ובהתאם לכך חישב את הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד.


ואלו הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט למערער בראשי הנזק השונים: 852,206 ₪ עבור הפסדי השתכרות בעבר; 1,619,198 ₪ עבור אובדן השתכרות לעתיד; 266,918 ₪ עבור עזרה וסיוע; 450,000 ₪ עבור כאב וסבל; 36,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות; 75,000 ₪ עבור ניידות. סה"כ נפסק לזכות המערער סך של 3,299,322 ₪. מסכום זה נוכו תגמולי נכות כללית שמקבל המערער מהמל"ל בסך 700,000 ₪. מאחר שהמערער לא דיווח ולא שילם דמי ביטוח למל"ל, לא כשכיר של החברה ולא כעצמאי, הוא לא היה זכאי לתגמולי מל"ל כנפגע בעבודה, ונדחתה טענת עמרי בע"מ ואפאם כי יש לנכות רעיונית את מלוא התגמולים להם היה זכאי אילו היה משלם כדין את דמי הביטוח הלאומי למל"ל.

4.
על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשו שלושת הערעורים שבפני
נו. המערער ערער על גובה הנזק. עמרי בע"מ ואפאם ערערו על עצם הטלת האחריות על התאונה לפיתחם; על כך שלא יוחסה לתובע רשלנות תורמת; ועל כך שבית המשפט נמנע מלהטיל אחריות על ביבי. בעקבות קדם הערעור מיום 23.2.2011 חזרו בהם עמרי בע"מ ואפאם מהטענות הנוגעות לחלוקת האחריות ביניהם.


אדון להלן בנושאים שנותרו שנויים במחלוקת.

5.

אשם תורם של המערער
: אפאם ועמרי בע"מ טענו כי יש לייחס רשלנות תורמת למערער. לטענתם, המערער הביא פעמים רבות חול מהמחצבה, והודה בחקירתו כי לעיתים חזה במו עיניו בגלישות עפר והודיע על כך לבעלים של המחצבה. עוד הצביעו על כך, שהמערער הגיע לאתר המחצבה ללא קסדה, ולא נקט אמצעי זהירות כלשהם.


אומר בקצרה, כי לא מצאתי ממש בטענה זו. ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור האשם התורם שנקבע או לא נקבע, אלא אם נדרש שינוי עקרוני בהערכה (ע"א 2813/06
קופת חולים
לאומית נ' זליג
(לא פורסם, 2813/06)). במקרה דנן, בית משפט קמא מצא כי בנסיבות העניין אין מקום לייחס לתובע אשם תורם להתרחשות מפולת החול. המערער הגיע לשטח המחצבה כ"מוזמן" למקרקעין שבשליטתה ובהפעלתה של עמרי בע"מ, שפעלה בשטח בדרך רשלנית ופורעת חוק בידיעתה של אפאם. לא המערער הורה לאנשי המחצבה מהיכן וכיצד לכרות חול ולא הוא שהחליט היכן לחפור, ומפולת העפר לא התרחשה תוך כדי כריית החול, אלא לאחר מכן, כשהמערער עמד ליד הטרקטור. נוכח "עוצמת הרשלנות הרבתית ופורעת החוק הבוטה" בהפעלת המחצבה, כלשונו של בית משפט קמא, איני סבור כי יש לייחס רשלנות תורמת לפתחו של המערער. זאת, בהיקש לחובת הזהירות שחב מעביד לעובדו, ובהתחשב במבחן "האשם המוסרי" הנוהג הן לעניין חלוקת אחריות בין מעוולים במשותף והן בקביעת אשם תורם של ניזוק (למבחן האשם המוסרי בהקשרים אלה, ראו ע"א 7008/09
ג'אבר עדנאן נ' עבד אלקאדר
, פסקה 40 והאסמכתאות שם (לא פורסם, 7.9.2010); ע"א 9721/07
איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן
, פסקה 11
והאסמכתאות שם (לא פורסם, 12.9.2010)).

6.

אחריות ביבי לתאונה
: עמרי בע"מ הלינו בערעורם על כך שבית המשפט פטר את ביבי מאחריות לתאונה.


אומר בקצרה, כי הטענה שיש להטיל אחריות על ביבי היא תמוהה בלשון המעטה, ולא בכדי פטר בית משפט קמא את הטענה במחי קולמוס. ביבי רכשה חול באמצעות קבלן עצמאי, חברה שבבעלות המערער. המערער "משך" חול מהמחצבה שנוהלה על ידי עמרי בע"מ והייתה בחזקתה ובשליטתה. לביבי לא היתה נגיעה למחצבה, היא לא בדקה ולא נדרשה לבדוק את תנאי הבטיחות במחצבה, וכפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, לא הונחה תשתית ראייתית למעורבותה בהפעלת שטח המחצבה, הפעלה רשלנית ופורעת חוק כפי שנקבע. אפילו המערער, ש"ירה לכל הכיוונים" ותבע כל מי שהיה לו יד ורגל במישרין או בעקיפין בהפעלת המחצבה, לא מצא לצרף את ביבי כנתבעת. ובקיצור, לא היתה מוטלת על ביבי חובה נזיקית או חוזית לבדוק ולבחון את המחצבה ממנה מביא הקבלן העצמאי חול, כאשר השליטה האפקטיבית במקרקעין היתה נתונה לעמרי בע"מ.

7.

הערעור על גובה הנזק
: המערער התמקד בערעורו במיוחד בבסיס השכר שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, ולטענתו, היה על בית המשפט לחשב את הפסד השתכרותו בעבר ובעתיד על בסיס שכר כפול. לעניין זה, הצביע המערער על הכנסותיו הגבוהות בשנים 1991-96 ועל מאזני החברה.


עוד הלין המערער על כך שבית משפט קמא לא העמיד נכותו התפקודית על 100%; על אופן חישוב הריבית וההצמדה על הפסדי השכר בעבר; על ניכוי מלוא תגמולי המל"ל בגין קצבת הנכות המשתלמת לו, למרות שלטענתו שתי נכויות אינן קשורות לתאונה בהתאם לקביעות המומחים (דום נשימה בשינה (10%) ותסמונת התעלה הקרפלית (5%)); ועל כך שנפסק שכר טרחה בשיעור של 360,000 ₪ בצירוף מע"מ (13.8% מסכום התביעה), בעוד שנהוג ומקובל לפסוק 20% בצירוף מע"מ.

8.
איני רואה לקבל את טענותיו של המערער לגבי בסיס שכרו. אכן, בין השנים 1996-1991 השתכר המערער יותר מהסכום של 7,200 ₪ שנקבע על ידי בית משפט קמא, אך לא ניתן היה לפענח מכלל הנתונים והדוחות שהרעיף על בית משפט קמא את בסיס שכרו. הכנסות החברה של המערער בשלוש השנים שקדמו לתאונה הצביעו בשנים 1999-1988 על הפסד, ובשנת 2000 על רווח של כ-106,000 ₪. המערער לא משך משכורת מהחברה, ולטענתו משך כספים אך כהחזר הלוואת בעלים. לכך יש להוסיף, כי המערער נמנע מלהציג נתוני חברה "תאומה" של אחיו ישראל. במצב דברים זה, רשאי היה בית משפט קמא להעמיד בסיס שכרו של המערער, ולו על דרך האומדנה, על 7,200 ₪ לחודש.


אף איני רואה לקבל טענותיו של המערער כי בית המשפט היה צריך להעמיד את אובדן כושר השתכרותו על 100%. המדובר בנושא מובהק שנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שהתרשמה ישירות מהמערער על דוכן העדים, ולא למותר לציין כי המערער נוהג ברכב ורשיונו לא נשלל עקב נכותו הרפואית.

9.
אשר לטענות הנוספות של המערער:


( - )
אופן חישוב הפסד ההשתכרות בעבר
: אכן נפלה טעות בדרך החישוב בה נקט בית משפט קמא והדרך הנכונה היא הצמדת השכר למדד מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין, והוספה של ריבית בלבד מאמצע תקופה (ע"א 525/84
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון
, פ"ד מב(2) 89, 106-107 (1988)). לכן, יש להוסיף לסכום פסק הדין ובמעוגל 100,000 ₪ (ראו בנספח ד' להודעת הערעור).


( - )
ניכויי המלל
: טענת המערער כי הנכויות שנקבעו במל"ל בגין דום נשימה בשינה והתעלה הקרפלית לא קשורות לתאונה נדחו על ידי בית משפט קמא שבחן את מסמכי המל"ל ומצא כי מכלול הנכות הכללית היא תוצאת התאונה, וכי שני הפריטים הנ"ל לא יוחסו לאירועים או ללקויות שקדמו לתאונה. למיצער, המערער לא הוכיח אחרת, כך שאין מקום לנכות אך חלק מתגמולי הנכות, באשר כל הנכויות קשורות
לתאונה (בניגוד למצב שנדון ברע"א 3953/01
עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נז(4) 350 (2001)).


( - )
שכר טרחה
: ברגיל אין דרכו של בית משפט להתערב בגובה שכר הטרחה, אך בהעדר הנמקה או התייחסות כלשהי של בית משפט קמא לנושא זה, לא ראיתי מדוע אין לפסוק לתובע שכר טרחה בשיעור 20% מהנזק לאחר ניכויי מל"ל, כפי שנהוג ומקובל בתיקי נזיקין מעין אלה, במיוחד נוכח היקף ההתדיינות בשאלת האחריות וחלוקתה.


אשר על כן, יש להוסיף לפיצוי הכולל שנפסק סך של 100,000 ₪ ועל סכום זה, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל
יתווסף שכ"ט בשיעור של 20%.
בכפוף לשינוי זה, כל חלקי פסק הדין יישארו על כנם.

10.
סופו של דבר, שאני דוחה את ערעור אפאם (ע"א 7353/10) ואת ערעור עמרי בע"מ (ע"א 6754/10), ומקבל חלקית את ערעור המערער (ע"א 7384/10), כמפורט בסעיף9 לעיל.


אפאם ועמרי בע"מ ישאו בשכר טרחת המערער בסך 10,000 ₪ כל אחת.


עמרי בע"מ תשא בשכר טרחת ביבי בסך 20,000 ₪.


ש ו פ ט




השופטת א' חיות

:

אני מסכימה.
ש ו פ ט ת

השופט ע' פוגלמן

:

אני מסכים.
ש ו פ ט




הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית
.



ניתן היום, י' בניסן התשע"א (14.4.2011).



ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט





_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10067540_e10.doc

עכ

ב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 6754/10 עמרי גיא בע"מ, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שמואל יהודה, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 14/04/2011)