פסקי דין על אהובה מחנאי | פסקי דין על יעקב ריבנוביץ | פסקי דין על ערן אטלס | פסקי דין על נפתלי נשר ואח' |

2746-04/10 רעצ     14/04/2011




רעצ 2746-04/10 אהובה מחנאי נ' יעקב ריבנוביץ, ערן אטלס, נפתלי נשר ואח'








st1\:*{behavior: }


בית משפט השלום בחיפה

רע"צ 2746-04-10
מחנאי נ' יעקב סלומון, ליפשיץ ושות' - משרד עו"ד(פורמלי) ואח'



14 אפריל 2010





בפני

כב' השופט יעקב וגנר
– סגן נשיא

המבקשת
אהובה מחנאי


נגד

המשיבים
1. יעקב ריבנוביץ


2. ערן אטלס
(פורמלי)

3. נפתלי נשר (פורמלי)

4. צפריר קולת (פורמלי)

5. רונה קולת (פורמלי)

6. בנק לאומי לישראל בע"מ (פורמלי)




החלטה

1.
בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם מר גור שי
מיום 21.2.10, אשר דחה את בקשת המבקשת (מיום 31.1.10) להפחתת שכר טרחת המשיב 1 ככונס הנכסים. בהחלטתו קבע כב' הרשם כי אין לסטות במקרה זה מחישוב שכ"ט בהתאם למנגנון שנקבע בתקנה 2 ותקנה 5 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טירחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב -2002
(להלן: תקנות ההוצל"פ), מכיוון שלא התקיימו נסיבות חריגות ביותר במקרה שלפניו המצדיקות התערבותו.

2.
אין חולק על העובדות הבאות: התמורה בגין הנכס בו טיפל הכונס ומכרו היתה בסך של
5.1 מיליון ₪.
תשלום חובותיו של החייב בתיק ההוצל"פ הסתכם בסך של 2.486,153 ₪.
הוצאות שנתהוו ואושרו עמדו על סך של 46,645 ₪.
בהתאם לחישוב על פי תקנות ההוצל"פ שכר טרחה שנפסק לכונס הנכסים על ידי הרשם עמד על סך של 472,990 ₪.

טענות המבקשת
3.
המבקשת מלינה על כך כי במקרה זה שכרו של הכונס מגיע לכ – 8 אחוז משווי הדירה לפני מע"מ וכי שכר זה אינו עומד בשום אמת מידה של סבירות.
לטענתה, אין זה מתקבל על הדעת שעבור פרסום מספר מודעות , הזמנת והערכת שמאי, ארגון שמירה וניהול מו"מ עם מציעה יחיד וחתימה על הסכם סטנדרטי עימו יפסקו לכונס
הנכסים 8 אחוז משווי הדירה. לטענתה זהו מקרה מובהק שבו על ראש ההוצל"פ להפעיל סמכותו ולהפחית את שכר הטרחה למידה סבירה.

עוד לטענתה, היא הסכימה למכירה והקלה בכך על עבודתו של כונס הנכסים. כמו כן נטען כי מדובר בעקרת בית המצויה בשפל כלכלי של ממש ולכן הסכום האסטרונומי כהגדרה, אותו דרש כונס הנכסים רחוק מלהיות מידתי כלפיה. בנסיבות היא מציעה כי שכר טרחה בשיעור של 3 אחוז בצירוף מע"מ משווי הדירה יהווה שכר ראוי וסביר במקרה זה.


טענות המשיב 1
(להלן: "המשיב")
4.
המשיב מתנגד לבקשה. ראשית טען לדחיית הבקשה על הסף עקב איחור ניכר בהגשתה.
לטענתו המבקשת איחרה את המועד בהגשת בקשתה זו. החלטת רשם ההוצל"פ שאישרה את שכרו הייתה ביום 26.11.09. המבקשת קיבלה את החלטה זו לכל היותר ביום 31.1.10, מועד בו הגישה את בקשתה להפחתת שכ"ט.
דא עקה, הבר"ע הוגשה רק ביום 6.4.10 בניגוד לתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם -1979 המתיר הגשת בר"ע בתוך 20 יום מקבלת ההחלטה עליה מערערים.

לגופו של עניין טען המשיב כי מדובר בשכר ראוי וכי החלטת הרשם ניתנה כדין וכי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגיית שכר הטרחה של בעל תפקיד שממונה מטעם בית המשפט שנקבע בהתאם לתקנות ההוצל"פ. קביעת שכר זה הוא מקובל ומידתי ומתבקשת במיוחד כאשר מדובר בהליך של כינוס ומכירת נכס מקרקעין שכן בכך בא לידי ביטוי גם מידת האחריות המוטלת על כונס הנכסים.

דיון
5.
שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ונראה כי הדין במקרה זה עם המשיב ודין הבקשה להדחות. אבהיר מסקנתי זו.
תחילה לטענה הנוגעת לאיחור ניכר במועד הגשת הבקשה.
נפסק לא אחת בענייני פרוצדורה כי תקנות הנוגעות לפרוצדורה, נועדו ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן (ראה:
ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר ואח'
, פ"ד כו
(1) 320, עמ' 325).

עוד נפסק כי הפרוצדורה אינה "מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה", הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה ואינה אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק . אומנם
לצד האמור, אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן. כפי שנאמר "אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" (ראה:
בש"א 10073/02

- יהושע
שביט נ' בנק הפועלים.

[פורסם בנבו]
תק-על 2003 (1),1667, עמ'
1668).



6.
במקרה שלפניי יש לקבוע כי לכל המאוחר קיבלה המבקשת את החלטת הרשם המאשרת את שכרו ככונס נכסים שניתנה ביום 26.1.09 במועד בו הגישה את הבקשה להפחתת שכרו בתאריך 31.1.10. במועד זה ידעה המבקשת כי שכרו של כונס הנכסים אושר
ביום 26.11.09.

בדיון שהתקיים בבקשה שבפני
י, נטען ע"י המבקשת שלא ידעה כי החלטת הרשם הקודמת להחלטה, נשוא הדיון, מתייחסת גם לשכ"ט וכי המבקשת התייחסה להחלטה המאשרת את העסקה ולא להחלטה המאשרת את שכר הטרחה (עמוד 1 שורה 17-18 לפרוטוקול).
דא עקה, ממסמכים נוספים שצירף המשיב מתברר כי כבר ביום 24.12.09 שלח המשיב אל ב"כ המבקשת מכתב ובסעיף 4 בו נכתב באופן ברור ומפורש כי שכר טרחת כונס הנכסים שנפסק כולל מע"מ מגיע לסך של 472,990 ₪. מאחר וב"כ המבקשת אף הגיב במכתב למכתב זה יש לדחות את טענת המבקשת כי לא ידעה כי שכר טרחת המשיב אושר בהחלטה מיום 26.11.09 (ראו נספחים א' וב' להודעה ובקשה מטעם המשיב שהוגשה ביום 6.10.10).

7.
לפיכך, המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי משהוגשה הבר"ע רק ביום 6.4.10 היא הוגשה באיחור רב ובניגוד לתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם -1979 המתיר הגשת בר"ע בתוך 20 יום מקבלת ההחלטה עליה מערערים ועל כן ומטעם זה דינה של הבר"ע להדחות.

יצוין כי המבקשת במקרה זה, לא הגישה בקשה להארכת מועד לא בפני
י הרשם גם לא בפני
י ערכאת הערעור והמועד לא הוארך לה. בדיון שהתקיים
ציין ב"כ המבקשת כי אם ימצא ביהמ"ש שיש איחור בהגשת הבקשה הוא מתבקש להאריכו (עמ' 4 ש' 19).



שקלתי אם יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת כפי שהועלתה במועד הדיון ונראה כי
בנסיבות שפורטו, דינה של בקשה חילופית כפי שהועלה ובמועד בו הועלתה, בהתבססה על טיעון עובדתי שהתברר בדיעבד כלא נכון, להדחות.

8.
המבקשת הגישה את הבקשה נשוא הדיון כאמור, ביום 31.1.10, ורק לאחר שנדחתה, הגישה המבקשת
בר"ע זו שלפניי ביום 6.4.10.
האם רשאי בע"ד לנהוג כך? האם רשאית הייתה התובעת להגיש בקשה חדשה בפני
י הרשם לקבל עליה החלטה ואז להגיש בר"ע תוך ש"האריכה" לעצמה את המועד? סבורני כי יש להשיב על כך בשלילה. הגשת הבקשה, נשוא הדיון ביום 31.1.10 ומתן ההחלטה נשוא הדיון אינם "מאריכים" את המועד להגשת הבר"ע שהייתה צריכה להיות מוגשת על ההחלטה המאשרת את שכרו של המשיב שניתנה כאמור ביום 26.11.09. ב

פסק דין
שניתן לאחרונה רע"א 5390/10 מיכאל יוסף נ' ערן גונן (פס"ד מיום 6.10.10), מתייחס בית המשפט לתופעה הנזכרת וקובע (מפי כב' השופט גרוניס) כי;

"אין בכוחו של בעל דין להביא להארכת מועד על ידי כך שיגיש בקשה חדשה לערכאה הדיונית בצפיה שההחלטה הנוספת, תאפשר לו להשיג על ההחלטה הקודמת בלא שיעתור להארכת מועד... (רע"א 5805/90 רוט נ' אינטרקונטיננטל פ"ד מה(3)45) ".

סיכומו של דבר הבקשה שלפניי, עניינה למעשה תקיפת החלטה הרשם מיום 26.11.09, הוגשה באיחור רב ביום 6.4.10 ודי בטעם זה כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.


9.
אולם, ולמעלה מהצורך, אציין כי גם לגופו של עניין מצאתי כי דינה של הבקשה להדחות.
ככלל בית המשפט איננו מתערב בקביעת שכרו של כונס נכסים אלא במקרים חריגים. מקרה חריג עשוי להיווצר כאשר בגובה השכר אל מול עבודה שבוצעה, קיים פער גדול ורציני במקרים חריגים אלה יש לרשם או לבית המשפט שיקול דעת
להתערב בשכרו של כונס הנכסים (ראו; ע"א 2886/00 הקרן לטיפול בחסויים נ' היועמ"ש לממשלה פ"ד נה(5) 62
ע"מ (ת"א)1243/07 אלמוני נ' פלוני (פורסם בנבו)).
תקנות ההוצל"פ מתבססות על שכר כונס נכסים של דירת מגורים שנגזר באחוזים מתקבולי מימוש הנכסים שהתקבלו. קביעת שכר באחוזים מהתוצאה, נהוג בפרקטיקה המשפטית. פרקטיקה זו באה לקבוע מדד לקביעת שכר בתיקים קטנים כמו גם בתיקים גדולים המטופלים במי שעוסק בתחום כינוס הנכסים. ככל שמחיר הנכס גבוה יותר ייהנה כונס הנכסים משכר גבוה יותר וההיפך גם הוא נכון, ככל שמחיר הנכס נמוך יהיה השכר נמוך. בהחלטתו התייחס כב' הרשם למנגנון הנזכר ולא מצאתי להתערב בהחלטה ובהנמקתו המבוססים על החוק והפסיקה.


10.
קביעת שכ"ט על בסיס אחוזים לכונס נכסים אשר זה עיסוקו, מאזן בין תיקים קטנים לבין תיקים גדולים יותר ויכול שהוא מבטא גם את מידת האחריות שיש לכונס הנכסים המבצע מכר מקרקעין. שקול הדעת שיש לרשם הוא למקרים חריגים (ראו; בר"ע
ת"א) 3061/05 ש. ובר נ' יעקב יונה(פורסם בנבו) כאשר דרך המלך היא הקביעה לפי התקנות והחריג הוא הפעלת שקול דעת מצד הרשם. על פסה"ד האמור הוגשה רע"א 7287/06,שלמה וובר נ' יעקב יונה (

פסק דין
מיום 12.6.08) ועל פי דעת הרוב, כב' השופטים ס' גובראן אליו הצטרף המשנה לנשיאה א' ריבלין, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט א' לוי, נקבע כי
אומנם דרך המלך היא קביעת שכר בהתאם לתקנות ההוצל"פ, שתכליתן ליצור סדר בתחום שכ"ט של עו"ד וכונסי נכסים במימוש משכנתאות ולהקל על החייבים.
כב' השופט ס' גובראן התלבט בשאלה האם אין בהסדר הנ"ל, בתקנות ההוצל"פ, משום הסדר קוגנטי שלא ניתן להתערב בו או להתנות עליו ובכך לשלול מהרשם את שק"ד שיש לו בנושא. אולם סופו של דבר החליט שלא להכריע בשאלה זו שלא הייתה דרושה להכרעה שם. המבקשת התייחסה בבקשתה לדעתו החולקת של כב' השופט לוי שהיה בדעת מיעוט כאמור.
בבר"ע 2999/05
גולדבלט זאב נ' בנק אוצה"ח (פורסם בנבו)), הטיב ביהמ"ש לתאר את הדילמה לפיה שיעורי שכ"ט מדורגים וקבועים מראש (על פי תקנות ההוצל"פ), הנגזרים באחוזים מסכום מסוים, יש לה פנים לכאן ולכאן. ביהמ"ש חזר כאן על הכלל כי רק לעיתים נדירות יסטה ביהמ"ש מהאמור בתקנות ההוצל"פ וציין כי זה יקרה רק אם תחושת הצדק אינה משלימה עם שיעור שכ"ט שנפסק. ביהמ"ש מונה את היתרונות שיש בקביעה מדורגת הנזכרת לפיה היא משקפת בין הצורך לתגמל את כונס הנכסים על עבודתו ועל האחריות שנטל על עצמו עם המינוי ככונס נכסי ובין השאיפה למנוע האמרת סכומי החוב המוטלים על החייב ובין הרצון לעורר את החייב לפרוע את חובו בשלב מוקדם ככל האפשר.
צוין כי הכלל הוא כי יש לאשר לרשם ההוצל"פ להתערב בשכ"ט שנפסק רק "...בהתקיים נסיבות חריגות וייחודיות בהם תחושת הצדק אינה משלימה עם שיעור שכ"ט הפסוק...." (השוו גם; רע"צ (ת"א) 28367-11-09 חובב רוסק נ' אבטנדיל טטרואשווילי ( פורסם בנבו).


11.
במקרה שלפניי חלוקים הצדדים גם בשאלה מה היקף עבודתו של המשיב בעסקה שהניבה את שכרו. אין בכוונת ביהמ"ש לשקול במקרה זה האם הפעולות שביצע כונס הנכסים נשאו אופי מיוחד או קושי מיוחד. מדובר בעניינים עובדתיים אשר כב' הרשם כערכאה ראשונה התרשם מהם ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא.

נטען למשל כי עבודתו של המשיב התאפשרה ולא הייתה רבה מכיוון שהמבקשת הסכימה למכר. לכך יש להשיב כי המבקשת יכולה הייתה להתנות הסכמתה בקביעת גובה שכ"ט כונס הנכסים ובכך היה למנוע הליך זה בעניין זה יש ממש בטיעונו של המשיב (עמ' 4 ש' 9) והדברים מתחברים למה שנכתב לעיל, בדבר ה"איזון" שיש לעשות עת שוקלים את שכרו של כונס הנכסים.


12.
סיכומו של דבר מכיוון שהבקשה הוגשה באיחור רב וגם לגופו של עניין, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, לא מצאתי כי יש למקום להתערב בהחלטת כב' הרשם.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.


המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ש"ח.

הפיקדון שהופקד יועבר למשיב.


לפני סיום הערה: בשל העומס הרב ומכיוון ששהיתי בשבתון וחופשה, השלמת החלטה זו התאפשרה רק לאחר שובי.

המזכירות תמציא החלטה זו
לצדדים


ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"א, 14/04/2011 בהעדר הצדדים.



הוקלד על ידי .......







רעצ בית משפט שלום 2746-04/10 אהובה מחנאי נ' יעקב ריבנוביץ, ערן אטלס, נפתלי נשר ואח' (פורסם ב-ֽ 14/04/2011)