פסקי דין על עואד אברהם | פסקי דין על עואד שושנה | פסקי דין על בוחבוט משה | פסקי דין על בוחבוט אפרת |

24322/98 א     18/05/2004




א 24322/98 עואד אברהם, עואד שושנה נ' בוחבוט משה, בוחבוט אפרת




1


בתי המשפט

בית משפט השלום חיפה
א 024322/98


בפני
:
כב' השופט ש. לבנוני

תאריך:
18/05/2004


בעניין:
1 . עואד אברהם

2 . עואד שושנה



ע"י ב"כ עו"ד
פרח איהאב

התובעים

- נ ג ד-


1 . בוחבוט משה

2 . בוחבוט אפרת



ע"י ב"כ עו"ד
עלי מוחמד

הנתבעים
-נ ג ד-

1. אריה שלום
2. גלעד רצ'ר


ע"י ב"כ עוה"ד
1. בן דור סמדר
2. אהרנסון
צדדי ג'
-נ ג ד-

גלעד רצ'ר


ע"י ב"כ עוה"ד
אהרנסון
צד ד'



פסק דין


נתוני רקע
1. התובעים הינם בעלי זכויות בדירה הממוקמת בקומת קרקע של מבנה בן שתי קומות ביוקנעם עילית. הנתבעים רכשו דירה הממוקמת בקומה הראשונה מעל קומת הקרקע של התובעים. התובעים גרו בדירתם לפני שהנתבעים רכשו את דירתם שבקומה הראשונה הנ"ל.

2. לאחר רכישת דירת הנתבעים הם פנו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה (להלן-"הוועדה") וביקשו היתר להרחבת דירתם ולתוספת מבנה הבנוי על גג דירת התובעים. משנודע לתובעים על כך הם הגישו התנגדות לבקשת ההיתר. הם ציינו כי לנוכח המצב הרעוע של המבנה ושל דירתם, לא יוכל הבית לעמוד בעומס של תוספת בנייה. הוועדה דנה בבקשה האמורה ודחתה אותה והעניקה היתר בנייה לנתבעים. בגדר דיוניה של הוועדה היא הורתה לשני הצדדים הניצים להמציא חוות-דעת מקצועיות של מהנדסים מטעמם. התובעים לא עשו כן. לעומת זאת הנתבעים הגישו את אישורו של צד ג' 2 (להלן, גם "רצ'ר"). רצ'ר הוא מהנדס קונסטרוקציות. באישורו מיום 9/10/98 (נספח ו' לסיכומי ב"כ הנתבעים) הוא ציין כי "יחד עם החישובים סטטיים מסרתי לוועדה לתכנון ובנייה תצהיר שבדקתי את הבניין הקיים ועל סמך בדיקה זו אני מצהיר שהבניה נושא ההיתר המבוקש, לא תפגע ביציבותו של הבניין הקיים לא בשעת ביצועה של בניית התוספת ולא לאחר גמר הביצוע". אכן רצ'ר הוסיף כי הוא ממליץ לזרז את ביצוע תוספת הבנייה לפני תחילת הגשמים הואיל ו"לאחר הורדת הגג הקיים, אין לרצפה שום הגנה מפני חדירת מים לדירה התחתונה, דבר שיכול לגרום נזקים כבדים למבנה התחתון". מן הסתם, לנוכח אישור זה ולנוכח העדר חוות-דעת מטעם התובעים, הנפיקה הוועדה היתר הבנייה כמבוקש.

3. לאחר שהנתבעים החלו בביצוע עבודות הבנייה הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני, בגדר תיק בש"א 11082/98, עוד בטרם הוגשה התובענה שבפני
י. בקשה זו נדונה בפני
כב' השופט וגנר. הבקשה נתמכה בחוות-דעת מטעם מומחה התובעים, הוא מר רמי חזז (להלן-"חזז"). חזז קבע כי אין לבצע כל עבודה נוספת במבנה, לנוכח המצב הרעוע שלו.

בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים מינה כב' השופט וגנר את המנוח קרלוס וגמן ז"ל (להלן-"וגמן") כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיכריע במחלוקת ההנדסית האמורה. מסקנתו של וגמן הייתה ברורה ונחרצת, ואימצה את השקפתו של חזז. הוא קבע כי אין לאפשר בנייה כמתוכנן על ידי הנתבעים.על יסוד כל אלו ניתן צו מניעה זמני התלוי ועומד עד עתה.

4. התובעים הגישו, איפוא, תובענתם העיקרית נגד הנתבעים. בגדרה הם עתרו לצו מניעה קבוע האוסר על בניית התוספת מעל לדירתם וכן עתרו להשיב להם נזקים נטענים בסכום של 48,500 ₪. הנתבעים התגוננו בפני
התביעה והגישו הודעת צד ג' נגד צד ג' 1 (להלן, גם "שלום") ונגד רצ'ר. שלום נשכר על ידי הנתבעים כמי שהגיש את הבקשה להיתר בנייה. רצ'ר, כאמור, הוא זה שמסר את האישור על פיו ניתן לבצע את עבודות הבנייה, בפועלו כמהנדס קונסטרוקציות. הנתבעים, איפוא, עתרו כי ככל שבית המשפט ימצא להיענות לבקשת התובעים, ישפו שלום ורצ'ר אותם. הנתבעים, כך טענתם, פעלו באורח סביר. הם שכרו בעלי מקצוע שהנחו אותם שניתן לבצע את עבודות תוספת הבנייה, הם שלום ורצ'ר. ככל שיסתבר שהשניים הטעו אותם, וכתוצאה מכך לא יכלו להקים את ביתם, הם נתבעים לפצותם.

5. כבר כאן ראוי להקדים באשר להמשך פועלו של וגמן. הנתבעים ביקשו בהזדמנויות רבות ונוספות, לבצע שינויים בתוכניות הקונסטרוצקיה על מנת לאפשר להם בכל אופן לבצע את תוספת הבנייה. וגמן הנפיק מכתבים וחוות-דעת בחמש הזדמנויות. דעתו נותרה שרירה ונחרצת והוא אסר באופן קטיגורי לבנות את תוספת הבנייה. באחת ההזדמנויות לא חסך וגמן ביקורת נוקבת משתמעת על בעלי המקצוע המעורבים. במכתבו לשלום מיום 8/10/99 (נספח ג'(4) לתצהיר התובע), הוא מציין כי "בשיחת טלפון שקיימנו לפני מספר שבועות התרעתי בפני
ך שאומנם מדובר בעבודת בנייה קטנה, הבעיות ההנדסיות הן מורכבות, גם מבחינת תכנון וגם מבחינת ביצוע. המלצתי היא לפנות לייעוץ הנדסי בכיר, כגון משרדי תכנון בכירים או מוסד הטכניון". יש בכך יותר מרמז על העדר האמון המקצועי שרוחש וגמן לשלום, ושמא לרצ'ר.

בחוות-דעתו המסכמת קבע וגמן באילו תנאים ונתונים בכל זאת ניתן יהיה לבצע את עבודות תוספת הבנייה. דומה שהעלויות המתחייבות מכך היו מעל ליכולתם של הנתבעים. הם החליטו, איפוא, לזנוח את הרעיון להקמת תוספת הבנייה. כתוצאה מכך נגרמו להם, לטענתם, נזקים רבים. בגדר ההודעה לצד ג' הם עתרו לא רק לסעד של שיפוי אלא אף לסעד של פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

6. שלום ורצ'ר התגוננו בפני
התביעה. ככל שעסקינן בשלום הוא הגיש הודעת צד ד' נגד רצ'ר, שהתגונן כנגדה.

7. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הוגשו על ידי התובע, הנתבע, שלום ורצ'ר. לאחר שכל אלו עמדו לנגד עיניי הוריתי כי "בדעתי ליתן

פסק דין
מנומק בדרך הרגילה, על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות תוך שמירת זכויות וטענות וכאשר חוות-דעתו של המומחה קרלוס וגמן ז"ל קבילה כראיה בתיק" (עמ' 13 לפרוטוקול). בעקבות זאת הונחו בפני
י סיכומי טענות הצדדים. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים ואתחיל לעניין מעמדה ותוקפה של חוות-דעתו של וגמן.

חוות-דעתו של וגמן - תוקפה ומשמעותה
8. לדאבון הלב נרצח וגמן בפיגוע נפשע. עקב כך לא ניתן היה לחקור אותו על חוות דעתו. לנוכח זאת טוען ב"כ רצ'ר כי חוות דעתו של וגמן אינה יכולה לשמש כחומר ראיה. ראשית, חוות-דעתו של וגמן, אף מכלול פועלו, היו כאשר בעלי הדין הם התובעים והנתבעים בלבד. ממילא לא ניתנה הזדמנות לרצ'ר להגיב לגבי עצם מינויו. לנוכח פטירתו של וגמן אף לא ניתן היה לחקור אותו על חוות-דעתו.

9. בחנתי הטענה האמורה של רצ'ר ובדעתי לדחותה.

ככל שעסקינן בפועלו של וגמן הרי מכלול טיעוני רצ'ר מתחסד ומיתמם. אכן כן, במסגרת המהלכים החוזרים ונשנים לעניין פועלו של וגמן הפנייה אליו הייתה מטעם ב"כ הנתבעים שהרי אותה עת צדדי ג' לא היו בעלי דין פורמליים. ואולם, אפקטיבית, מי שחזר ופנה לוגמן היו שלום ורצ'ר עצמם. הנתבעים, מטבע הדברים, באו בטרוניה אל שניים אלו. שני אלו, ובעיקר רצ'ר, ביקשו לשכנע את וגמן וכשלו בכך. משום כך ברי כי לא ניתן לומר שפועלו של וגמן היה "מאחורי גבם". הגם שהנתבעים היו אותה עת בעלי דין פורמליים הרי הנתבעים האמיתיים, שכבודם המקצועי עמד למבחן, היו דווקא שלום ורצ'ר, גם אם אותה עת לא היו בעלי דין פורמליים.

10. לימים, ומשעה שהורחב חוג בעלי הדין, ביקש ב"כ רצ'ר לאפשר לו להגיש חוות-דעת מקצועית. בהחלטתי מיום 12/11/01 היתרתי "לכל בעל דין שלא הגיש חוות-דעת, ובדעתו לעשות כן, להגישה לתיק בית המשפט תוך 60 יום מהיום". אף המשכתי וציינתי כי "בחלוף המועד האמור, ובהעדר הודעה, לא אדרש לחוות-דעת נוספות" (עמ' 6 לפרוטוקול). בגדר תיק בש"א 827/02 הארכתי המועד והיתרתי לרצ'ר להגיש חוות-דעת תוך 90 יום מיום 15/1/02. חרף זאת לא הוגשה כל חוות-דעת. אין לי, איפוא, אלא להניח כי לא נמצא מומחה שיכול היה לסתור את קביעותיו המקצועיות של וגמן, שאינן מחמיאות לרצ'ר, לשון המעטה. מכל מקום, ולנוכח החלטתי האמורה בגין ניצול ההזדמנות שניתנה לרצ'ר, אין לי אלא את שעיניי רואות. חוות דעתו של וגמן, המאמצת את השקפתו של חזז, היא זו העומדת לנגד עיניי. משום כך אין לי אלא לאמץ את האמור בה.

11. כך הייתה מתחייבת מסקנתי גם אילו וגמן היה חי. לכאורה, ובהעדר חוות-דעת סותרת, הייתה נשאלת השאלה האם יש מקום לחקירתו של וגמן. כך הם פני הדברים גם מקום שוגמן נפטר. לעניין משמעותה של חוות-דעת של מומחה שנפטר, ועקב כך לא ניתן היה לחקור אותו חקירה נגדית, נתתי דעתי בהחלטתי מיום 15/4/03 בפרשה אחרת ב-ת.א. 15310/95 דורון גרודו ואח' נ' יוסף טל ואח' (טרם פורסם). הראיתי שם, על יסוד פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת.א. 347/81 עודד כהן נ' ירדניה חב' לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"ד (חלק א') 492, כי במצב דברים זה יש להבחין בין הרובד ה"עובדתי" לבין הרובד ה"סברתי" של המומחה שנפטר. על בית המשפט לשקול למנות מומחה אך לעניינו של הרובד ה"סברתי". רצ'ר אינו טוען בכיוון זה, ואף לא הגיש כל בקשה במהלך הדיונים. די בכל אלו על מנת לשוות את מלוא המשקל לעניינה של חוות-דעתו של וגמן. אוסיף ואציין כי סיכומי רצ'ר אף חורגים מן האמור בהחלטתי בה ציינתי כי חוות-דעתו של וגמן קבילה כראיה בתיק. כך עשיתי, לנוכח העדר מענה של רצ'ר להחלטתי מיום 29/12/02, בה קבעתי כי בהעדר תגובה אחרת אאמץ את השקפת ב"כ התובעים על אודות קבילות חוות-הדעת של וגמן כחומר ראיה.

12. כאמור, חוות-הדעת החוזרות ונשנות של וגמן אוסרות על הקמת המבנה, בגלל בעיית עומס ויציבות. היתר הבנייה ניתן לנתבעים, מן הסתם, בעקבות אישורו של רצ'ר. אין לי אלא להניח כי אישור זה ניתן ברשלנות וכלאחר יד. כאמור אין חוות-דעת סותרת של מומחה מטעם רצ'ר. אדרש, איפוא, לחבותם של בעלי הדין על יסוד הנחת-תשתית זו.

חבותם של התובעים
13. ברי כי התובעים זכאים, לנוכח חוות-דעתו של וגמן, לכך שצו המניעה הזמני התלוי ועומד יהיה צו מניעה סופי. לעניין הסעדים הכספיים שנתבעו על ידם אדרש בהמשך. בשלב זה ראוי למקד את המבט לעניין אשם תורם אפשרי של התובעים. לכאורה יש לייחס להם אשם תורם כאמור.

14. כאמור, משהגישו התובעים לוועדה את התנגדותם הם נדרשו, כמוהם כנתבעים, להמציא חוות דעת של בעלי מקצוע. לימים, כאמור, הם הצטיידו בחוות-דעתו של חזז. לא נמצא לי כל טעם מבורר על שום מה לא הגישו התובעים את חוות דעתו של חזז, בשלב המקדמי של בירור ההתנגדות. שמא, אם הייתה בפני
הוועדה חוות דעת סותרת ייתכן ולא היה מונפק היתר הבניה. זאת ועוד: משהונפק היתר הבנייה לא הזדרזו התובעים להגיש עתירה לצו מניעה זמני, והם עשו זאת לאחר שהנתבעים החלו בעבודות הבנייה שלהם. לכאורה, הנתבעים פעלו בתום לב. הם הגישו בקשה כדין, הצטיידו באישור של בעל מקצוע וזכו להיתר כדין. העובדה שבסופה של דרך הסתבר כי אין להתיר להם לבנות את תוספת הבנייה, אינה מאפילה על אשמם התורם האפשרי של התובעים.

15. ועם כל אלו אין בדעתי לייחס לעניין זה משקל רב, אלא בגדר הדיון שייעשה לעניין הסעד הכספי הנדרש. הדיון יעלה כי התובעים אינם זכאים לכל סעד כספי. ממילא, וככל שעסקינן בצו המניעה שיהפוך לסופי, אין לאשם תורם זה כל משמעות.

חבותם של הנתבעים
16. לנוכח המסקנות האמורות, ברי, כי הנתבעים נושאים בחבות כלפי התובעים. דיני הנזיקין דנים בחובת "השכן", במשמעותו המושגית-הפילוסופית. "שכן", מבחינה מושגית, הוא כל אדם שבמהלך העסקים הרגיל עלול להיפגע ממעשה או מחדל של המעוול. הנתבעים בפרשה שבפני
י אינם "שכנים וירטואליים", אלא שכנים ממש לכל דבר ועניין. העובדה שהנתבעים יכולים להיפרע מצדדי ג', אינה גורעת מחובתם ויריבותם כלפי התובעים.

17. הנתבעים טוענים כי התובעים התאנו להם מתחילת הדרך. הם רכשו את הדירה מאחיה של התובעת עקב סכסוך קשה שנתגלע ביניהם. משום כך מכלול ההתנגדות היה בבחינת "מסע נקם". אין בדעתי להכריע בסוגיה האמורה, שהרי לאור קביעתו ההנדסית-המקצועית של וגמן היא אינה מעלה ואינה מורידה. ואולם אף נתון זה שוקל לחובת הנתבעים. דווקא משום ההתנהלות הנטענת האמורה מצפה הייתי מן הנתבעים למשנה-זהירות, דווקא כשזה הרקע לפרשה שבפני
י.

18. אדרש, איפוא, לעניין טענותיהם של הנתבעים כנגד צדדי ג'.

חבותו של שלום
19. שלום הוא הנדסאי אדריכלות. פועלו באשר לדירה החל שעה שהתבקש לערוך בקשה להיתר על ידי בעלי הדירה הקודמת, צור אברהם ודבורה. הוא ערך לה"ה צור בקשת היתר. היתר זה לא יצא לפועל ולימים כאשר הנתבעים רכשו את הדירה, הוא פעל לשם חידוש הבקשה על שמם של הנתבעים. שלום הבהיר לנתבעים שהיות והוא איננו מהנדס קונסטרוקציה, הרי ככל שעסקינן בסוגיה זו יש למנות מהנדס מיומן לכך. וכך בחר שלום את רצ'ר כמהנדס קונסטרוקציה מיומן, באופן שאין להטיל עליו כל חבות.




20. בחנתי טענותיו של שלום ובדעתי לקבלן.

דיני התכנון והבנייה נוקטים בגישה של "ביזור" אחריות. וכך קובעת תקנה 2(א) לתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה), התשנ"ב - 1992, כי "מורשה להיתר, מתכנן שלד הבניין או מומחה לדבר בתחום שהוא תיכנן, חייבים בקיום פיקוח עליון, כל אחד בתחומו, לפי סעיף 158כז. לחוק... ". מכאן, ככל שאמור היה להתבצע "פיקוח עליון" בפרשה שבפני
י, הרי ככל שעסקינן בסוגיה של קונסטרוקציה היא הייתה חלה על רצ'ר בלבד.

21. חלק ט"ו לתוספת השניה לתקנות הנ"ל, הדן "ביציבות הבניין", מייחד חובות רבות ל"מתכנן שלד הבניין". הוא דן בחישובים סטטיים ובתוכניות קונסטרוקציה. בסעיף 15.03 הוא אף מבהיר, לעניין סעיף 63 לפקודת הנזיקין ועל מנת להרחיב באחריות, "כי החיובים שהוטלו על מתכנן שלד הבניין לפי חלק זה הוטלו גם להגנתם של אלה העלולים להיפגע על ידי אי קיומם".

22. נהיר לי כי לא ניתן למצוא דופי בעצם בחירתו של שלום ברצ'ר. רצ'ר הוא מהנדס ותיק ומיומן. כך הוא מעיד על עצמו, ואין לי סיבה לפקפק בכך. העובדה שבפרשה שבפני
י נכשל רצ'ר, אינה מעידה על העדר מיומנותו וכשרונותיו. ברי, לנוכח זאת, כי לא ניתן לייחס לשלום דופי בבחירה רשלנית של בעל מקצוע שאינו ראוי. אף אין חולקין על כך שרצ'ר, בעל משרד עצמאי, היה "קבלן עצמאי". משום כך לא ניתן לייחס לשלום חבות אפשרית כמעביד או כשולח.

23. לא נמצא לי כל דופי בפועלו של שלום. הדופי המרכזי בפרשה שבפני
י הוא אך ורק בשאלות בתחום האחריות המקצועית של רצ'ר. משום כך בדעתי לדחות את ההודעה לצד ג' של הנתבעים כנגד שלום, הן לעניין השיפוי והן לעניין הפיצוי הכספי.

חבותו של רצ'ר
24. די בנתונים שנקבעו עד הנה כדי להעלות על כך שרצ'ר נושא באחריות בלעדית בפרשה שבפני
י. טענתו של רצ'ר כי קביעותיו של וגמן שגויות, נדחות על ידי. כאמור, רצ'ר לא המציא חוות דעת. אוסיף ואציין כי העובדה שהוא חזר וביקש לשכנע את וגמן לשנות מקביעותיו, אף היא מוסיפה משקל נכבד לקביעת חבותו. אם אכן היה ממש בטענותיו של רצ'ר מצפה הייתי ממנו, עוד בזמן אמת, לצאת חוצץ ולהיאבק נגד דרישותיו של וגמן, ולא לנסות לרצותו פעם אחר פעם.

25. רצ'ר טוען כי ניתן לבנות את תוספת הבנייה ואין הוא שולל כלל את בניית התוספת כלשעצמה. טענה זו נדחית כטענה מיתממת ומתחסדת. רצ'ר הוציא תחת ידו אישור על פיו ניתן לבצע עבודות לתוספת בנייה, במצב עובדתי מסויים. בכך הוא כשל כישלון חרוץ. העובדה, תיאורתית, כי ניתן לבצע תוספת בנייה אם יושקעו השקעות-עתק, אינה גורעת מחבותו. אוסיף ואציין כי אף לו ניתן היה לבצע את עבודות תוספת הבנייה, תוך השקעה עלויות שולית, אף אז לא היה רצ'ר נפטר בלא כלום ושומה היה עליו לשלם את התוספת השולית.

26. רצ'ר טען בתצהירו כי הוא התפטר מתפקידו במכתב ששיגר לשלום ביום 24/10/99. שלום מכחיש כי הוא קיבל אי פעם מכתב התפטרות זה וכי דרש את התפטרותו של רצ'ר. סוגיה זו לא חוזרת ונשנית בגדר סיכום הטענות וטוב שכך. גם אם רצ'ר התפטר, לאחר הגשת האישור הרשלני שלו, אין בכך כדי להעלות או להוריד. העובדה שרצ'ר עמד במגעים שוטפים עם וגמן אינה פועל יוצא של מחווה נדיבה ושירות ללקוח אלא היא פועל יוצא מדאגתו הצודקת והמובנת של רצ'ר שמא בפרשה שבפני
י הוא נכשל ברשלנותו.

27. לפיכך, דרך מהות, דין ההודעה לצד ג' נגד רצ'ר להתקבל. לנוכח העובדה שדחיתי ההודעה לצד ג' נגד שלום, ממילא אין נפקות להודעת צד ד' של שלום נגד רצ'ר.

28. אדרש, איפוא, לתביעתם הכספית של התובעים ושל הנתבעים.

הסעד הכספי לתובעים
29. התובעים, כאמור, הצטיידו בחוות-דעתו של חזז. הוא אמד את נזקי התובעים בסכום כולל של 8,200 ₪, וזאת בגין התקנה של מערכת סולרית עם דוד במקום המערכת שפורקה והורחקה על ידי הנתבעים ובגין התקנה של אנטנת טלוויזיה עם עמוד טלסקופי שאף היא פורקה והורחקה על ידי הנתבעים. בגדר כתב התביעה נטענים נזקים בגין פירוק המעקה שמסביב לגג ונזקים נוספים ונלווים. אלו עולים כדי 40,000 ₪. הם לא נתמכו בשום ראיה חיצונית, ולא באו לידי ביטוי בחוות דעתו של חזז. משום כך אין בדעתי להידרש להם כל עיקר.

30. ככל שעסקינן בנזקים שנתמכו בחוות דעתו של חזז מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעים בגינם. ככל שעסקינן בהעברת דוד שמש הראו הנתבעים כי העתקת הדוד עלתה להם 500 ₪ בלבד. אין לי אלא להניח כי זו העלות הנכונה בגין החזרת והתקנת המערכת לתובעים. ככל שעסקינן בהתקנת אנטנת הטלוויזיה מפליג חזז לסכום של 6,000 ₪ כשהוא מציין שמדובר ב"עלות בהערכה על פי נתונים שברשות הדייר". כך לא נעשית שומה. ממומחה אני מצפה להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי שאינו תלוי בהערכותיו האינטרסנטיות של לקוחו, ומבלי שיש לפניי שמץ ראיה מה הם אותם "נתונים שברשות הדייר".

31. הנה כי כן, התובעים זכאים, לכאורה, לסכום של 500 ₪ בלבד. הסכום האמור הוא זניח. לנוכח האפשרות של אשם תורם הוא זניח פי כמה. לנוכח זאת אין בדעתי לזכות את התובעים בכל סעד כספי.

הפיצוי הכספי לנתבעים
32. אף הנתבעים הפליגו בדרישותיהם הכספיות. ועם זאת הם זכאים לפיצוי הולם בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שתוכניתם לבצע תוספת בנייה ירדה לטימיון.

33. הנתבעים טוענים כי בגין ברזל שנרכש הם שילמו סכום של 13,700 ₪ וכמו כן הם הספיקו לשלם לקבלן שעבד באתר סכום של 12,000 ₪. ככל שעסקינן ברכישת הברזל צורפו רשימות ברזל שהוכנו על ידי רצ'ר ואולם לא הוצגה בפני
י כל ראיה על התשלומים. כן לא הוצגה כל ראיה בגין התשלומים ששולמו לקבלן הבניין, ואף לא הוצג תצהיר עדות מטעמו. לנוכח נתונים אלו, ועל דרך האומדן השיפוטי, הנני רואה לזכות את הנתבעים בסכום של 3,000 ₪ בגין פריטים אלה.

34. הנתבעים טוענים כי הם עסקו בהריסת ופירוק מערכות הבית הישן במשך 13 יום והשקעתם בהריסת המבנה והכשרתו לבנייה מסתכמת בסכום של 5,200 ₪. בדעתי לדחות דרישה זו מכל וכל. אין בפני
י שמץ ראיה על עיסוקם של הנתבעים, היעדרם ממקום עבודתם, ראיה כלשהי על מהות שכרם. הדרישה האמורה היא חסרת רצינות.

35. הנתבעים טוענים כי יש להשיב להם תשלומים שונים ששולמו לוועדה בגין הכנת תוכניות, אגרות בנייה וצילומי שמש. עוד הם דורשים השבת התשלומים ששילמו לשלום. דרך עיקרון הדרישה האמורה מוצדקת. אין ספק כי כתוצאה ממחדליו של רצ'ר, ירדו סכומים אלו לטמיון. ועם זאת בדעתי לזכות את הנתבעים בגין פריטים אלו, לנוכח המסמכים שבפני
י, בסכום של 2,440 ₪ בלבד בהתאם לקבלות שהוצגו בפני
י.

36. הנתבעים טוענים כי הם נאלצו לעזוב את דירתם והם משלמים דמי שכירות חודשיים בשנים האחרונות. דרישתם לעניין זה מרקיעה שחקים לכדי סכום של 96,000 ₪, והיא פנטסטית בחוסר סבירותה.

הנתבעים זכאים לתשלום גלובלי שיפצה אותם בגין הצורך לחזור ולהיערך על מנת לגור בדירתם המקורית, וכן בגין עוגמת נפש שהוסבה להם בגין כל אלו. ברי שהנתבעים אינם זכאים להשבת סכומים פנטסטיים בגין כך שהם בוחרים לגור בשכירות ושלא לגור בדירתם ביוקנעם, מזה שנים. הנתבעים היו רשאים זה מכבר לחזור לגור בדירתם, או למכור אותה. אין לי אלא להעריך על דרך האומדן בפריט זה כי הנתבעים זכאים לסכום של 7,000 ₪.

37. הנה כי כן סך כל נזקי הנתבעים עולים בכדי סך של 12,440 ₪.

סוף דבר
38. לפיכך הנני נענה לתביעת התובעים לעניין צו המניעה הזמני שניתן בתיק זה ומורה שהוא יהא לסופי. הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, אגרת תביעה המתחייבת לעניין הסעד האמור בלבד. עוד הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את מלוא העלויות ששילמו לוגמן וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

39. הנני דוחה את ההודעה לצד ג' של הנתבעים נגד צד ג' 1. הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לצד ג' 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל .

40. הנני מחייב את צד ג' 2 לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 12,440 ₪ בצירוף ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה, בצירוף מלוא ההוצאות ושכ"ט עו"ד שיאלצו הנתבעים לשלם לתובעים בצירוף ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם לתובעים ועד מועד השבתם



בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

41. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום כ"ז באייר, תשס"ד (18 במאי 2004) בהעדר הצדדים.


ש. לבנוני
, שופט
הקלדנית: ליזו








א בית משפט שלום 24322/98 עואד אברהם, עואד שושנה נ' בוחבוט משה, בוחבוט אפרת (פורסם ב-ֽ 18/05/2004)