פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בע"מ | פסקי דין על נבון דניאלה | פסקי דין על נבון אהרון |

8262-04/10 תאמ     10/04/2011




תאמ 8262-04/10 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' נבון דניאלה, נבון אהרון








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 8262-04-10
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נ' נבון ואח'






בפני

כב' השופט
רונן אילן


תובעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ


נגד


נתבעים

1. נבון דניאלה
2. נבון אהרון



פסק דין


בפני
תביעה לתשלום סך של 8,496 ₪ בגין שתי פוליסות ביטוח אשר הפיקה התובעת לרכבי הנתבעים. הנתבעים מצידם, כופרים בטענת התובעת לפיה נכרתו הסכמי הביטוח וזאת למרות שבגין אחת הפוליסות, הוגשה כנגד התובעת תביעה לפיצוי ושולמו על ידי התובעת פיצויים לצד ג'.
העובדות
1.

התובעת הינה חברת ביטוח אשר במסגרת פעילותה עוסקת גם בביטוח רכבים. הנתבעים הינם בני זוג והיו במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, שנת 2008, הבעלים של שני רכבים (להלן: "הרכבים"). הרכב האחד רכב מסוג קרייזלר, מס' רישוי 8146960 (להלן: "רכב הקרייזלר") ורכב נוסף מסוג ניסן, מס' רישוי 1734429 (להלן: "רכב הניסן"). לשם הנוחות תכונה הנתבעת 1 להלן: "הנתבעת" ואילו הנתבע 2 יכונה: "הנתבע"
.
2.

עד לחודש מאי 2008 ביטחה התובעת את הרכבים בפוליסות ביטוח, כאשר הטיפול בהוצאת פוליסות הביטוח עבור הנתבעים נעשה על ידי סוכן הביטוח, מר סמי קוגמן (להלן: "הסוכן"). בשנת 2007 נתגלעו מחלוקות בין התובעת לנתבעים בעקבות אירוע נזק אשר נגרם לאחד הרכבים. בגין אותן מחלוקות הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבית המשפט והגיעו, בסופו של דבר, ביום 11/03/08, לכדי הסדר פשרה הכולל דחייה הדדית של התביעות.

3.
במהלך חודש מאי 2008 חודש ביטוח הרכבים אצל התובעת, הן ביחס לביטוח החובה והן ביחס לביטוח המקיף. הפרמיה בגין הביטוחים הללו שולמה אך ורק ביחס לביטוחי החובה, אולם ביחס לביטוח המקיף של הרכבים – לא שולמה כלל הפרמיה.
4.
בסמוך לאחר חידוש הביטוחים, ביום 17/07/08, היה רכב הקרייזלר, מעורב בתאונה בעת שנהגה בו הנתבעת, אודותיה דווח לתובעת. בעקבות דיווח זה שילמה התובעת לצד ג' סך של 16,601 ₪, לסילוק תביעותיו.
כאשר הנתבעים מסרבים לשלם את הפרמיה בגין ביטוחי הרכבים, הוגשה תביעה זו.



טענות הצדדים
5.
לטענת התובעת, במהלך חודש מאי 2008 בקשו הנתבעים לחדש את פוליסת הביטוח בגין הרכבים, פוליסות הביטוח הופקו לפי בקשה זו, שלכן – נכרתו חוזי ביטוח ועל הנתבעים החובה לשלם את הפרמיה בגינם במלואה.

6.

הנתבעים, מצידם, טוענים שאין מוטלת עליהם כל חובה לתשלום הפרמיה או תשלום אחר לתובעת. לטענתם, כלל לא הוזמנו מהתובעת פוליסות הביטוח נשוא התביעה, לא ניתנה לתובעת כל מחויבות לתשלום דמי הביטוח ובכלל, לנוכח הסכסוך הקודם בין הצדדים, לא היו הנתבעים כלל מעוניינים בקשר עמה וכל שעשתה בקשר עם הביטוח נעשה על דעתה בלבד ועל חשבונה.
הראיות
7.

מטעם התובעת הוצגו תצהירים של הסוכן ושל מזכירה במשרדו, גב' ורדה נורטמן.

גב' נורטמן, בתצהירה, טענה שהיא זו אשר טיפלה בפועל בחידוש פוליסות הביטוח נשוא התביעה. לפי עדותה, לקראת חידוש פוליסות הביטוח, היא שוחחה עם הנתבעת וזו ביקשה ממנה לחדש את הביטוח לרכב הקרייזלר. ביחס לנתבע, הצהירה גב' נורטמן, כי שוחחה אף אתו לעניין חידוש הביטוח לרכב הניסן, ואף הוא ביקש שיחודש הביטוח. תחילה ביקש ביטוח צד ג' בלבד, ולאחר זמן מה ביקש הרחבתו גם לביטוח מקיף, שכן חייב היה לבטח את רכב הניסן בביטוח מקיף נוכח שעבודו לבנק. מוסיפה גב' נורטמן ומצהירה, כי ביקשה מספר פעמים תשלום עבור הפרמיות, אך הנתבעים התחמקו מתשלום פעם אחר פעם.
הסוכן עצמו השלים את האמור בתצהיר גב' נורטמן, אישר את מעורבותו בהפקת הפוליסות נשוא התביעה ואף הוסיף וציין, כי כאשר ביקש הנתבע את הרחבת פוליסת הביטוח לכזה הכולל ביטוח מקיף, ביקש ממנו הנתבע לדאוג לוויתור על בדיקת שמאי, וכך היה.
ראיה נוספת אשר הציגה התובעת הינו מכתב בנק לאומי לישראל בע"מ מיום 19.9.10. מכתב זה נכתב בעקבות צו אשר ניתן לבנק ובמסגרתו מאשר הבנק כי רכב הניסן שועבד לטובתו להבטחת הלוואה שניתנה לנתבע וכי אף פוליסת ביטוח רכב הניסן, לתקופה שמיום 19.5.08 ועד לסגירת החשבון ביום 27.4.09, שעובדה לטובתו.
8.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע בלבד. הנתבעת לא הגישה כל תצהיר מטעמה ולא התייצבה כלל לדיון.

בתצהירו, טוען הנתבע כי לאחר שנכפתה עליו התדיינות מול התובעת במהלך 2007, הרי שהניסיון לטעון, כי חזר וביקש להתקשר עמה בחוזה ביטוח - מבטא טענה שהיא "מגוחכת ובוודאי שאינה נכונה". הנתבע מכחיש כל הסכמה או ידיעה ביחס להפקת פוליסות הביטוח וחוזר וטוען, כי הודיע במפורש לסוכן שאינו רוצה כל עסק עם התובעת ואינו רוצה להיות מבוטח שלה.
9.

בדיון אשר התקיים ביום 16/03/11 נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.



דיון
10.

אף שבמוקד המחלוקת עומדת השאלה אם אכן נכרת בין הצדדים חוזה לחידוש ביטוח הרכבים במהלך חודש מאי 2008 או בסמוך לכך, טמונה התשובה לשאלה בדבר כריתת החוזה דווקא באירועים אשר התרחשו כחודשיים לאחר מכן, כאשר שילמה התובעת פיצויים לצד ג' בגין תאונה בה היה מעורב רכב הקרייזלר.

11.

סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973,
קובע כי בקיומם של חוזים יש לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת. על יסוד נדבך בסיסי זה של דיני החוזים הוחל במשפט בישראל עקרון ההסתמכות ובמסגרתו הדוקטרינה בדבר השתק באמצעות מצג. תכליתו של עקרון זה היא מניעת תוצאות בלתי צודקות אשר עלולות להתרחש כאשר בעל דין מתכחש למצג אותו הציג בפני
בעל דין יריב, לאחר שזה האחרון הסתמך על המצג באופן סביר ובתום לב ועקב כך שינה את מצבו לרעה. מצג אשר בעטיו שינה הצד האחר את מצבו לרעה, בפרט כאשר יוצר המצג הפיק הנאה מאותו שינוי מצב לרעה, משתיק את יוצר המצג מלטעון טענה הסותרת את המצג. במצב שכזה, העלאת טענה שכזו איננה מתיישבת עם חובת תום הלב (רע"א 7831/99, צוריאנו נ' צוריאנו , פ"ד נ"ז (1) 673).

12.

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 17/07/08 היה רכב הקרייזלר בו נהגה הנתבעת מעורב בתאונה אשר במסגרתה נגרם נזק לצד ג'. בהתאם למסמכים אשר הציגה התובעת, נמסרה לתובעת הודעה בדבר אותה תאונה, נמסרו לה פרטי אותה תאונה, כאשר בהודעה שנמסרה לתובעת הפנייה ברורה לאותה פוליסת ביטוח לרכב הקרייזלר, הפוליסה נשוא תביעה זו. גב' נורטמן הצהירה כיצד הודיעה הנתבעת עצמה למשרד הסוכן על התאונה והנתבעת הרי לא טרחה ליתן כל גרסה. בעקבות אותו דיווח נדרשה התובעת לפצות את הצד השלישי, וכך אכן עשתה, כאמור במכתבה מיום 07/10/08, ובסך של 16,601 ₪.

13.

הנה, אפוא, מתברר שכאשר רכב הקרייזלר היה מעורב בתאונה המצדיקה הפעלת פוליסת הביטוח, פנו הנתבעים לתובעת באמצעות הסוכן, הציגו בפני
ה מצג שלפיו פוליסת הביטוח תקפה לעילא ולעילא, הביאו את התובעת לתשלום כספים לצד ג' ובכך, למעשה, גרמו לתובעת להסתמך על המצג בדבר תקפות הפוליסה ולשנות את מצבה לרעה. לו היו הנתבעים מבהירים לתובעת באותה נקודת זמן שלדידם, הפוליסה לא תקפה כלל, אפשר שהתובעת לא הייתה משלמת כלל כספים לצד ג' ויוצאת הייתה נשכרת, שהרי התשלום ששילמה כפול מהסכום שאותו היא תובעת בתביעה זו.

14.

במצב זה, נראה שניסיון הנתבעים לטעון בדיעבד, כי פוליסות הביטוח כלל לא היו בתוקף וכלל לא נכרתו על דעתם איננו מבטא התנהגות בתום לב. כאשר אין מחלוקת על עצם זאת שהתובעת שילמה כספים לצד ג' על יסוד ביטוח רכב הקרייזלר, לכל הפחות ניתן היה לצפות מהנתבעים להתייחס לאירועים עובדתיים אלה ולהסביר כיצד מתיישבים הם עם גרסתם. הנתבעת לא מסרה כל גרסה ואילו הנתבע הגיש תצהיר ובמסגרתו טען כי התשלום לצד ג' נעשה "ללא ידיעתי וללא הסכמתי". טענה זו של הנתבע נסתרה מניה וביה בסיכומיו של הנתבע. בעת סיכומיו, לנוכח שאלת בית המשפט, התייחס הנתבע לעניין זה בזו הלשון (עמ' 16, שורה 18 בפרוט'):
"...קרה אירוע ביטוח. התקשרתי אליו והוא אמר לי מנורה. אמרתי לו שאם כבר מנורה פה, אז שתטפל באירוע, אך גם באירוע זה הם לא טיפלו כיאות. לא ידעתי שהם שילמו, לא ידעתי כלום..."

.
בניגוד מוחלט לנטען בתצהירו, הנתבע מודה לפיכך, כי שוחח עם הסוכן בקשר עם אירוע הביטוח, כי במהלך אותה שיחה הבהיר לו הסוכן שהרכב המעורב בתאונה מבוטח אצל התובעת והנתבע בעצמו ביקש ממנו, נוכח זאת, כי התובעת "תטפל באירוע". עדות זו מתיישבת עם עדותה של גב' נורטמן שלפיה הנתבעים הודיעו לה על התאונה ואף עם המסמכים המופנים לתובעת מתוך כוונה שתישא בנזקים על יסוד הפוליסה. מסמכים אלו, עדותה של גב' נורטמן ועדות הנתבע עצמו כאמור, מחייבים המסקנה שלפיה ידעו גם ידעו הנתבעים כי התובעת עומדת לשאת באחריות לנזקים על יסוד פוליסת ביטוח רכב הקרייזלר. לו נהג הנתבע בתום לב, לו סבר שהפוליסה כלל איננה תקפה, שלא נכרתה, חייב היה בו במקום להתכחש לקיומה ולמצוא את הפתרון לטיפול בנזקי התאונה במקום אחר. הנתבע לא עשה כן. הנתבע בקש כי התובעת "תטפל" ופירושה של בקשה זו אחד ויחיד - נשיאה בכל תשלום פיצוי שיתבקש, ואכן התבקש.
בנקודת זמן זו התגבש מצג ברור של הנתבעים לפיו פוליסת הביטוח של רכב הקרייזלר שרירה, קיימת ומחייבת. ניסיון הנתבעים לחזור בהם כעת ממצג זה נעשה בחוסר תום לב, לאחר שהתובעת פעלה על יסוד מצג זה ושלא כדין.

די בכך כדי לקבל את התביעה ביחס לביטוח רכב הקרייזלר, אך כיוון שהתביעה מתייחסת גם לרכב הניסן, יש לבחון את הראיות גם בהקשר זה.
15.

חוזה ביטוח ככל חוזה הוא, והואיל ובחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לא קבע המחוקק דרך מיוחדת לכריתתו, חלות על כריתתו של חוזה ביטוח הוראות דיני החוזים הכלליים ובהן גם האפשרות לכריתתו גם בעל פה. כללים אלו חלים על כריתת חוזה ביטוח בהתקשרות ראשונית שבין המבוטח לחברת הביטוח ואף כאשר תקופת הביטוח מסתיימת ועולה האפשרות לחידושה לתקופה נוספת. מובן שאף במקרה שכזה אין החידוש "אוטומטי" ומחייב אף הוא מפגש רצונות של המבוטח ושל חברת הביטוח. מאידך, מצב של חידוש פוליסת ביטוח קיימת, הינו מצב מוכר ומובהק בו מקובל למצוא את ההסכמה ככזו שנעשתה בעל פה:

"ניתן לעמוד על שני מקרים טיפוסיים שבהם נכרת חוזה ביטוח שלא באמצעות כתב: (1) חוזי ביטוח קיימים המתחדשים לתקופה נוספת מכוח אישור בעל-פה של המבוטח... לא למותר לציין, בנוסף, כי מקום שבו נכרת החוזה באמצעות הטלפון, מהווה שיחת הטלפון עצמה, על התנאים שסוכמו בה, חלק מחוזה הביטוח (החלק הנוסף, היינו, פוליסת הביטוח המלאה, נשלח בדרך כלל למבוטח לאחר כריתת החוזה)."

(ירון אליאס, דיני ביטוח, תשס"ט- 2009, כרך א', עמ' 316)
16.

נוהג זה לחידוש פוליסות הביטוח בהסכמה בעל-פה, בשיחת טלפון שבין הסוכן (או מי ממשרדו) לבין הנתבעים, הוא בדיוק הנוהג אשר אימצו הצדדים בעניין שבפני
.
כך הצהירה גב' נורטמן בתצהירה אודות פנייתה לנתבעים בטלפון לבירור הסכמתם לחידוש פוליסות הביטוח (סע' 3 בתצ' גב' נורטמן), כך גם העידה כי לפי ידיעתה אין צורך בחתימת הנתבעים (עמ' 6, שורה 9 בפרוט') ולמעשה, זולת כפירה בתוכן השיחות עצמן, אף הנתבע לא שלל את הנוהג לו הסכים, לחידוש פוליסות הביטוח בהסכמה בעל-פה, בשיחת טלפון.
17.

האם הסכים הנתבע גם לחידוש ביטוח רכב הניסן אצל התובעת?
לטענת הנתבע, נוכח הסכסוך המשפטי הקודם בינו לבין התובעת, לא יתכן שהיה מסכים לכך וכך גם הבהיר לסוכן. גישה עקרונית זו אישר אף הסוכן בעדותו
(עמ' 10 שורה 20 לפרוט'):


"ש:
כלומר אמרתי לך סמי תבטח אותי איפה שאתה רוצה אבל לא במנורה.
ת:
נאמרו דברים כאלה, אני לא זוכר בדיוק את המילים, אבל זה היה המוטו"
עדותו של הנתבע, עצם קיומם של הליכים קודמים ועדות הסוכן, מביאים למסקנה שלפיה אכן לא רצה התובע בקשר עם התובעת, באשר נטר לה טינה על התנהלותה בהליך קודם.
דא עקא, שהנה אשר ממשיך הסוכן ומעיד באשר למערכת יחסיו עם הנתבע (עמ' 11, שורה 10 בפרוט'):
"...אף לקוח שלי לא מתווכח איתי על איזה חברה אני עושה לו ביטוח. ברור לי שאתה אמרת לי שאתה לא רוצה מנורה, אבל ברור לי שהייתי צריך לדאוג שיהיה לך ביטוח."
יחסיהם של הסוכן והנתבע לא החלו במאי 2008 ואף לא שנה לפני כן. זו מערכת יחסים הנמשכת מזה כעשרים שנה. כך גם אישר הסוכן בתשובותיו לשאלות הנתבע (עמ' 10 שורה 9 לפרוט')

. שנים רבות של קשר יצרו בין הצדדים מערכת של יחסי אמון, במסגרתה בוטח הנתבע בסוכן שידאג לו לכיסוי ביטוחי והסוכן פועל בנאמנות עבור הנתבע ודואג שכך יהיה. כך גם מעיד הסוכן בתצהירו (בסע' 5) על הטיפול בבדיקת שמאי אותה בקשה התובעת ביחס לביטוח שנערך לנתבע, כאשר בקש הנתבע להרחיב את ביטוח רכב הניסן מביטוח צד ג' גם לביטוח מקיף:
"הנתבע מס' 2 אמר לי שאין לו זמן להגיע לשמאי ושאטפל בעניין זה. פניתי באופן אישי לתובעת ובקשתי שיוותרו על בדיקת השמאי תמורת התחייבות אישית שלי שאם יהיה נזק במשך חודש מיום ההרחבה אני אשא בו..."
העדויות מאפשרות איפה, התחקות ושחזור התרחשות האירועים. אומנם, הנתבע לא רצה בקשר עם התובעת אולם בד בבד ודאי שרצה הנתבע בביטוח הרכבים. כאשר שוחח הנתבע בעניין זה עם הסוכן, הביע הנתבע רצון שלא יחודשו הביטוחים אצל התובעת, אולם הותיר את ההחלטה בידי הסוכן. אותו סוכן בו בטח שידאג לו לכיסוי המיטבי, כשם שעשה במשך עשרים שנה. כך בעת ששוחחו השניים לקראת חידוש הביטוחים. כך ודאי לנוכח מצגי הנתבע לאחר מכן.
כך, למשל, בקשת הנתבע מהסוכן לטפל בהרחבת הביטוח אשר על בסיסה גם פנה הסוכן לתובעת וקבל את הסכמתה.
כך לנוכח חבותו של הנתבע כלפי הבנק לדאוג לשעבוד פוליסת הביטוח. גב' נורטמן העידה כי העבירה את הפוליסה לבנק ועדותה מתיישבת עם מכתב הבנק אשר הועבר בעקבות הצו בעניין זה. הנתבע טען כי מכתבו של הבנק איננו קביל אך לא שאלת נכונות תוכנו של המכתב עמדה על המדוכה, אלא כיצד מתיישבות טענות הנתבע עם חובתו לשעבד את פוליסת ביטוח רכב הניסן לבנק וכיצד אם כן וידא הנתבע קיומה של התחייבות זו, זולת באמצעות ביטוח רכב הניסן אצל התובעת. לאלו לא התייחס הנתבע כלל.
כך גם לנוכח אותו אירוע תאונה של רכב הקרייזלר, כאשר הנתבע משוחח בעניין זה עם הסוכן ומודה כי בשיחה היה מודע לביטוח אצל התובעת. מודע ושותק. מודה ואיננו טוען כלל כי בא בטרוניה לסוכן ביחס לביטוח מי מהרכבים. זו איננה התנהגות של מי אשר באמת ובתמים סבר שלא נכרת כל חוזה ביטוח עם התובע ביחס למי מהרכבים. זו בדיוק ההתנהגות של מי אשר קבל את ההתקשרות כבעלת נפקות מחייבת נוכח המנדט אותו נתן לסוכן מלכתחילה לדאוג לו לכיסוי ביטוחי ולפי שיקול דעתו.
18.

כך מתברר, בסופו של יום, כי הנתבעים אכן ביקשו לחדש את הביטוח לרכבים, בקשתם זו הועברה לסוכן בשיחות טלפון, בין במישרין אליו ובין למזכירתו, גב' נורטמן, בין על ידי הנתבע ובין על ידי הנתבעת. אפשר והנתבעים ביכרו שלא ייערכו הביטוחים אצל התובעת דווקא, אולם הם הותירו זאת לשיקול דעתו המוחלט של הסוכן. הסוכן פעל לפי סמכות שנתנו לו הנתבעים, ובכך נכרת חוזה ביטוח בין התובעת לבין הנתבעים וביחס לשני הרכבים.

19.

טענה נוספת אשר העלו הנתבעים הינה, כי לכל הפחות, לאחר שלא שולמה הפרמיה ולא נענו מכתבי ההתראה אשר הוציאה התובעת, חייבת הייתה התובעת לבטל את פוליסת הביטוח ולמצער לא לבוא עמם חשבון על מלוא תקופת הביטוח. טענה זו הופרכה בעדותו של הסוכן, אשר הסביר, כי במערכת יחסיו עם לקוחותיו ועם חברות הביטוח לא מבטלים את פוליסות הביטוח ללקוחותיו גם בהעדר תשלום, אלא באישור שלו וכאשר הוא אחראי לכל החובות (עמ' 11, שורה 1 לפרוטו').

20.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
21.

מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, בסך של 8,496 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן, יישאו הנתבעים בשכר העד אשר לו חויבה התובעת בסך 300 ₪, באגרת בית המשפט ובשכר טרחת פרקליטי התובעת, אשר בהתחשב בהיקף ההתדיינות, יועמד על סך של 2,000 ₪.

ניתן היום,
ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 8262-04/10 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' נבון דניאלה, נבון אהרון (פורסם ב-ֽ 10/04/2011)