פסקי דין על אברהם אלמיו

30856-04/11 מת     24/04/2011




מת 30856-04/11 מדינת ישראל נ' אברהם אלמיו




לך






בית משפט השלום באשקלון




מ"ת 30856-04-11

בפני
: כב' השופטת אורית חדד



24 אפריל 2011



30860-04-11

המבקשת:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד נעמה קלאוס



נ
ג
ד

המשיב:
אברהם אלמיו
(עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד פנינה בן יוסף






<#2#>
נוכחים:
ב"כ הצדדים והמשיב
<#3#>
החלטה

לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, זאת
על רקע ולצד הגשתו של כתב אישום המייחס לו התפרצות לבית מגורים ביום 21/4/11.

ב"כ המשיב חולקת הן באשר לדיות הראיות לצורך הליך זה, תוך שהיא מכוונת למרכיב הכוונה הטמון בסעיף החוק הרלוונטי, והן באשר לעילת המעצר נוכח נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת למשיב תוך שלטענתה אין בנסיבות העניין כדי לענות על דרישת הלכת רוסלן פרנקל.

לאחר עיוני בתיק החקירה ובטענות הצדדים מחד ומאידך בכל הנוגע לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, סבורה אני כי ראיות ישנן אולם עוצמתן אינה רבה ויש בה כדי לעורר קושי בלתי מבוטל בכל הנוגע לנסיבות כניסתו של המשיב לבית המגורים, אשר אינה שנויה במחלוקת.

מחד, מצויה הודעת המתלונן המלמדת על נסיבות מחשידות. לשיטתו המשיב למעשה אינו מוכר לו ולא היה לו מה שיעשה בביתו שלו. עוד טען ולכך חשיבות כי המשיב נכנס בצעדים שקטים מבלי שטרח לנקוש בדלת הכניסה ולאחר ששמע כי ישנה התעסקות מסויימת עם דלת הבית.
עוד בהקשר זה מציין המתלונן כי לאחר שהמשיב הבהיר כי הגיע למקום על מנת לאתר מוכר אופנוע הרי שהופנה על ידו לשכן,
אלא שלשכן אמר שהוא גנן.

מאידך, אין בנמצא בתיק כל איזכור לניסיון לחקור את השכן האמור
וכן יש מקום ליתן משקל לטענת ב"כ המשיב לפיה המשיב לא ברח מהמקום עת הבין כי המתלונן מזעיק את משטרת ישראל.

מוצאת אני כי נסיבות הגעתו של המשיב וכניסתו לבית המגורים אכן מעוררות חשד משמעותי ומהוות משום ראיות לכאורה בפרט בהנתן הדעת לעברו של המשיב בתחום עבירות הרכוש, אולם וכאמור יש עדיין מקום לספקות כך שאין מקום לייחס לראיות הקיימות עוצמה מרובה.

אשר לעילת המעצר, הרי שעסקינן בעבירת רכוש, אשר הפסיקה אמנם מכירה בהיותה משום עילת מעצר, אולם זאת בנסיבות קונקרטיות ומיוחדות
כמבואר בהלכת רוסלן פרנקל: בש"פ 5431/98, 5571/98, רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל
, פד"י נב(4) 268, בעמ' 273 שם נאמר:
"ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו – לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה".


כן ראה
בש"פ 3453/05,
אברג'ל נ' מדינת ישראל
:


"... ואולם הפסיקה קבעה כי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולענין המסוכנות – לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן... נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי
(אכיפה-מעצרים), על בית המשפט להידרש אליו, אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקורבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה".

ראוי עוד להזכיר את הצעד הנוסף בו נוקטת הפסיקה לקראת הכרתה של עבירת רכוש כעילת מעצר בבש"פ 45/10 בעניין מסארוה אשר יצא תחת ידו של כבוד השופט יצחק עמית, שם מדגיש הוא את הסיכון הטמון ולו גם בהתפרצות בודדת אחת לבית מגורים כמפורט שם.

אינני סבורה כי נסיבות המעשה יש בהן כדי להצביע על תחכום או מרכיב רלוונטי אחר על פי הלכת רוסלן. עם זאת יש במציאות הנתונה בתיק ובפרט על רקע ההתפתחות הנזכרת

בעניין מסארוה כדי ליתן משקל בכל זאת לכיוון קיומה של עילת מעצר ובפרט על רקע עברו הנכבד של המשיב הכולל עבירות רכוש מרובות למדי, לרבות
מהשנים האחרונות.
המשיב אף ריצה עונשי מאסר ויש עוד להוסיף ולהדגיש כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שרלוונטי הינו לענייננו, וזאת על פי גזר דין שניתן לאחרונה ממש ביום 10/1/11.

במצב דברים זה, ובהנתן הדעת בפרט לזהותו של העושה, סבורה אני כי עילת מעצר ישנה ויש אכן לחשוש בכל הנוגע למסוכנות הנשקפת מאת המשיב כלפי הציבור.
עם זאת יודגש כי העילה נסמכת בעיקרה על עברו של המשיב ולא על המעשה.

במצב דברים זה, נוטה הייתי להענות לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, אולם הקושי הראייתי האמור ושילובו לצד עוצמתה של עילת המעצר, ונסיבות קיומה
מביאים אותי למסקנה לפיה יש בכל זאת לשקול שחרור בתנאים בעניינו של משיב זה.

המשיב לא הציע כל חלופה ראויה בדמות פיקוח שיניח דעתו של בית המשפט, ובמצב דברים זה סבורה אני כי יש מקום להסתייע בשירות המבחן, על
מנת לבחון תנאים הולמים לשחרורו של המשיב.

העתק החלטתי זו יועבר לפיכך לשירות המבחן לצורך התייחסותו לאמור.

המשיב יוותר במעצר עד להנתן החלטה אחרת.

קובעת לדיון ליום 16/5/11 בשעה 08:40. תסקיר יוגש עד ליום 15/5/11.

המשיב יובא על ידי יחידת הליווי.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' ניסן תשע"א, 24/04/2011 במעמד הנוכחים.



אורית חדד
, שופטת
הוקלד על ידי: עדי (אשקלון) ברגר







מת בית משפט שלום 30856-04/11 מדינת ישראל נ' אברהם אלמיו (פורסם ב-ֽ 24/04/2011)